פתיחת התפריט הראשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל קהעריכה

סימן אעריכה

וששאלתם על שמעון שהיה סרסור של ראובן למכור ביתו והלך אצל לוי ונתרצה לקנותו ושוב לא רצה ראובן למכור ללוי כי אמר כי היה שונאו ומכרו לאחר ועתה תובע שמעון הסרסור דמי סרסרותו מראובן.

לא ידענא במה נתחייב ראובן לו מעות ואף שבועה אין כאן כי אמר לו תהא סרסור למכור ביתי והלך ודבר עם לוי לקנותו ולא רצה למכרו ללוי אז בטל סרסרותו וכי אם אחר כך מכרו ראובן לאחר ולא היה שמעון סרסור באותו מקח למה יתן ראובן לשמעון כלום מעשים בכל יום שיש במקח אחד כמה סרסורים זה מסרסר ללוי וזה ליהודה כל מי שנגמר המקח על ידו זכה בסרסרותו ופעמים שבעל המקח מוכר בעצמו לזבולן ואינו נותן לסרסרותו כלום כי זה פשוט הוא שהסרסורים והשדכנים אם נגמר הדבר בלא סרסור אין המוכר נותן כלום ודאי אם אחר שראה הסרסור אמר שלוי שונאו ולא רצה למכרו לו ואחר כך מכרו ללוי זה היה רמאות וצריך ליתן לו שכרו אבל בנדון זה אינו חייב ליתן לו כלום ודמיא להא דפרק הגוזל בתרא (קט"ז) בעא מיניה רב מרבי (אמי) ירד להציל ולא הציל מהו אמר ליה זו שאלה אין לו אלא שכרו פירוש שכר טרחו ולא דמי חמורו הכא נמי יתן לו שכר טרחו שהלך ודבר בשבילו ולא דמי סרסרותו ואין לומר דהתם לא היה העיכוב של בעל החמור אבל בנדון זה הוא עושה שליחותו והעיכובא היתה של המוכר הלכך יתן לו סרסרותו לא מיקרי האי עיכובא פשיעה של המוכר כי אם היה שונאו דמי עליה כאריא ארבא ולא היה רוצה שיקרא שמו על נחלתו ועוד דלא דמי כלל (ס"א ועוד לא דמי כוליה להתם) דהתם הפסיד המציל חמורו כדי להציל לחמור חברו אבל הכא לא הפסיד הסרסור מאומה ויש מרבותי שמדמין שכר שדכנין להיתה מעבורת לפניו.


סימן בעריכה

ועוד ילמדנו ראובן שנתן חפץ לסרסור למכרו בארבעה זהובים והלך ומכרו בששה זהובים אם הוא חייב ליתן התוספת לו ומה הדין אם הסרסור אומר לו כשבא החפץ לידו הילך ד' זהובים עבור החפץ אם יכול ראובן לחזור בו אחרי שמשך הסרסור או נימא אדעתא דהכי לא נתנו לידו ונראה דהא בהא תליא ושוב מצאתי כתוב בשם הרשב"א בכתובות פרק אלמנה ניזונית (צ"ח) על ההוא מאן שם לך וז"ל כלומר מי מכרו לך לפי שהיא שלוחם למכור אבל לדידה מי מכרו ומכאן נראה שאין השליח יכול לקנות לעצמו אפילו באותן דמים שהרשוהו הבעלים למכרו לפי שהוא עושהו שליח להקנות הקרקע ללוקח אבל לעצמו איננו יכול לזכותו ולקנותו דאין אדם מקנה לעצמו שאין המכר אלא הוצאת דבר מרשות לרשות וזה לא יצא מרשותו שהוא במקום בעלים עומד עכ"ל וכן יראה מדברי רש"י שפירש מאן שם לך ממי קבלת מכירה זו לא מבית דין ולא מן היתומים לפיכך לא יצא הקרקע מרשות היתומים אבל היכא דשמת לאחרים נפקא מרשות היתומים שהרי נתנו לה חכמים רשות למכור ע"כ וכן פירשו התוספות מאן שם לך מי החזיקך באותן הנכסים שאין לך אדם שיכול לזכות בקרקע של חברו אם לא מיד המקנה לו ע"כ ואם יכול לחזור בו נראה לדמותו להא דרבי יוסי כיצד הלה עושה סחורה כו' או לא דמיא כיון שהזכיר לו בהדיא סכום המעות או נימא דילמא טעה המוכר וסבור שכך היה שוה ואדעתא דהכי נתנו לו ואי איכא לדמויי לההיא דהכל לבעל המעות וכ"ש הוא שאין כאן טעות והלוקח נתן דמי החפץ וכיון ליתנו לבעליו או נימא דחוק היה למעות וכיון ליתנו בפחות משוויו.

תשובה יראה לי שהתוספת הוא של ראובן שהרי לא הקנה ראובן החפץ לסרסור אלא בשליחותו מכרו לקונה ומיד כשקבל המעות זכה בהם ראובן כאלו באו לידו כי בשליחותו קבלם כדאיתא בהגוזל קמא (ק"ב) מחכו עלה במערבא לרבי יוחנן אליבא דרבי יהודה מי הודיעו לבעל חטין שיקנה חטין לבעל המעות מתקיף לה רב שמואל בר רב סיטראי אי הכי חטין וחטין נמי מי הודיעו לבעל החטין שיקנה חטין לבעל המעות אמר רבי אבהו חטין וחטין כיון דבשליחותיה קעביד יד בעל הבית הוא הרי לך ראיה כיון שקבלם בשליחותו הקנה הקונה המעות לבעל החפץ ואין הסרסור יכול לעכב ומה שאמר לו למכרו בארבעה זהובים היה סבור שלא היה שוה יותר ואפילו היה יודע שהיה שוה יותר ומחמת דחקו צוה למכרו בזול מכל מקום לא כיון להקנות לסרסור אם ימכרנו ביותר ותבא עליו ברכה שעשה שליחותו בנאמנות ומכר ביותר סוף דבר אין לסרסור במותר כלום ויראה שהחפצים הנראים בבית הסרסור שהוא רגיל למכרם אינם בחזקת שלו למשכנם בחובו או במס כמו האשה שנושאת ונותנת בתוך הבית עליה להביא ראיה וכדברים העשוים להשאיל ולהשכיר והסרסור או בעל החפץ נאמנין בשבועתן.


סימן געריכה

שאלה נשאתי ונתתי בדברים כתובים מעבר אשר מורשה יצחק טען שזקנתו דוניא לידיסיא נתנה לו נכסים במתנה וכתבה לו שטר מתנה על אותן נכסים ושנאבד ממנו שטר המתנה ואינו יודע באיזה ענין נאבד ממנו ושאותו שטר בא ליד דוניא ויליידה והיא נתנתו לדוניא לידיסיא ומחמת זה אבד יצחק הנזכר זכותו על כן הוא תובע מדוניא ויליידה שתחזיר לו השטר כדי שלא יאבד זכותו או שתאמר למה נתנה השטר לדוניא לידיסיא ומורשה דוניא ויליידה השיב בטענת דוניא ויליידה כי אותו שטר שתובע ממנו מורשה יצחק נתנתו לה דוניא לידיסיא בהיותו מצוי שמה רבי מנחם אבי יצחק הנזכר להיות בידה בנאמנות ושהשלימה נאמנותה על פי התנאים שמסרתו דוניא לידיסיא לידה על פי הטענות האלו נאמנת דוניא ויליידה בשבועתה שדוניא לידיסיא נתנה השטר לידה בנאמנות על התנאי שתחזירנו דוניא לידיסיא ועל פי אותו התנאי החזירתו לידה והשלימה השלישית כאשר השלישה בידה וכדי שיצא הדבר לאמתו שלא יהא רמאות בדבר טוב ונכון ודין הוא שתברר דוניא ויליידה טענותיה ותאמר על תנאי כך וכך הושלש השטר בידי ועל פי אותו התנאי החזרתי השטר לדוניא לידיסיא כי היא זכורה התנאים ואם תאמר שאין זכורה התנאים על מתכונתם אלא שהיא יודעת בודאי שעל תנאי נמסר השטר לידה בנאמנות ושנתקיים התנאי ומן הדין החזירה אותו לדוניא לידיסיא על פי השלישות שמסרתו לידה כל אלו הדברים תכלול בשבועתה ותשבע שבועת התורה שהוא כדבריה ותפטר ואינה צריכה לשום מגו ומה שטען מורשה יצחק כי דוניא ויליידה אינה יכולה לטעון שתהא נאמנת לפי שדוניא לידיסיא לא היתה יכולה לעשות נאמן ליצחק אלא לדעת יצחק או לרצון המורשה זו אינה טענה לפי שהשטר היה עדיין ביד דוניא לידיסיא שנתנה המתנה ליצחק בן בתה ולא בא עדיין ליד יצחק או ליד המורשה שלו ומידה מסרתו לדוניא ויליידה יש לנו לומר שהתנאי היה במתנה ולכך נשאר השטר ביד דוניא לידיסיא ועל פי אותו התנאי מסרתו ליד דוניא ויליידה בתורת נאמנות אם יתקיים התנאי ויזכה יצחק בנכסים שתמסור לו השטר ואם לא יתקיים התנאי שתחזיר השטר ליד דוניא לידיסיא הילכך אם יביא עדים יצחק שידעו שהשטר היה ביד דוניא ויליידה ושהיא החזירתו לדוניא לידיסיא אם תשבע דוניא ויליידה שבועת התורה שאינה זכורה כל התנאים על מתכונתם אלא שהיא יודעת בודאי שעל פי התנאים והשלישות שמסרה דוניא לידיסיא השטר לידה החזירתו לידה כדין אז תפטר ואם היא זכורה התנאים תברר התנאים בפני הדיין ותשבע שכך היו התנאים על פי אותם התנאים החזירה השטר כדין לדוניא לידיסיא הרי היא פטורה ואף על פי ששליש נאמן בלא שבועה היינו כל זמן ששלישותו בידו והבעלי דינין חלוקין והוא מכריע כאחד מהם אז הוא נאמן בדיבורו אבל אם יצאה שלישותו מתחת ידו הרי הוא כשאר כל אדם וצריך שבועה ואתה שלום וכל אשר לך שלום כנפש דורש שלומך וטובתך אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן דעריכה

וששאלתם לאה שכתבה שטר לראובן בנה באלפים זהובים והשליש השטר ביד שמעון בתנאי זה שכל זמן שלאה בחיים לא יתן השטר לראובן ואחרי מותה יתן לו השטר מת ראובן ומתה לאה ובא לוי בן ראובן ותובע השטר מיד שמעון השליש ואחי ראובן מוחין בשליש שלא יתן השטר לבן ראובן והביא השליש השטר לפני בית דין ומצאו בו מחק מאחורי השטר ואמר השליש שתנאי השליש היה כתוב מאחורי השטר ולא ידע היאך נמחק ואמרו אחי ראובן שמא פרעה אמנו השטר או היה בו תנאי אחר.

תשובה הא מילתא דפשיטא היא שיעשה השליש מה שהושלש בידו וימסור השטר לבן ראובן והמחק שאחורי השטר אינו מגרע תוכו של השטר כלום ולא חיישינן לתנאי אחר שאינו מפורש בתוך השטר וגם אין שליש מודה בו ולפרעון נמי לא חיישינן כל זמן שהשטר ביד השליש ועוד שבימיה לא הגיע זמן הפרעון ולא עביד איניש דפרע בגו זימניה.


סימן העריכה

שאלה ראובן ושמעון עשו שתי שטרי חובות זה לזה סכום כל שטר מהם אלפים זהובים והשלישו אותם ביד לוי וזה נוסח השלישות נתחזק שטר חוב באלפים זהובים לראובן על שמעון ונתחזק שטר חוב אחד לשמעון על ראובן באלפים זהובים ונתנו אותם בשלישות ביד לוי על פי התנאים שנכתוב אותם למטה ואלו הן התנאים שמעון חכר חכירות מהשופט ויש לו לראובן חלק האחד באותה חכירות [ויש לו לראובן ליתן מעות בשביל קרן כפי חלקו שהוא החצי האחד מכל מה שצריך לחבירו] ויש לו לשמעון ליתן חשבון מזאת החכירות בכל חדש וחדש כשיבקש ממנו ראובן וכל מה שיגיע בחשבון ראובן הן ממעות שנתן הן מריוח החכירות כפי חלקו יש על שמעון לתת לו ואם היה הפסד בחכירות זו שיתן ראובן חלקו בהפסד כפי מה שמגיע לו לפי חלקו ואלו השני שטרות הושלשו ביד לוי שכל מי שיעבור ולא ישלים מה שיש עליו להשלים לחברו מאלו הדברים שהזכירו שיתן לוי השני שטרות לשותף השני שמשלים כל מה שהיה לו להשלים כפי מה שהזכרנו וחתמו ראובן ושמעון על זאת השלישות ונתנו אותה ביד לוי עם השטרות ועכשיו שמעון החוכר נתן לו ראובן המעות שהיה לו ליתן בשביל הקרן כפי חלקו ולסוף החכירות בא ראובן זה ותובע משמעון החכירות וטוען ואומר שיש החכירות ריוח וגם מעות שנתן בשביל קרן תובע אותם משמעון ואומר לו תעשה עמי חשבון ותראה כמה הוא ריוח שעלה בחכירות ותן לי החצי ממנו ותן לי גם כן מעותי שנתתי בקרן ושמעון החוכר אומר לראובן כבר עשינו שלישות והנה הוא ביד לוי אם אשלים לך מוטב ואם לאו השליש יתן לך השטרות ואין לך עמי בכל מה שיש בינינו כי אם שטר החוב שהשלשתי ביד לוי כי כך קבלנו שנינו שמי שיעבור על אלו הדברים שיתן השליש הב' שטרות לחבירו ומעתה כל חיוב שהייתי יכול להתחייב לך בזאת החכירות הכנסתי אותו בכח אלו השטרות ואין לך עלי יותר מזה וראובן טוען לא כי אלו השטרות ינתנו לי כשתעבור ולא תשלים הדברים הנזכרים וגם יש לי לקרוא לדין לשליש שיראה השלישות לדיין וממנו יבין שיש לי חלק בחכירות גם המעות שנתתי לך בשביל קרן והריוח שיגיע לחלקי בחכירות הכל יש לך להחזיר לי וגם השטרות ינתנו לי ואתבע אותם לך כי קנס הוא שקנסת עצמך אם לא תשלים ואף על פי שינתנו לי השטרות אוציא ממך בדיינים יותר על השטרות כל מה שימצא בחשבון שנתתי בשביל קרן וגם ריוח שיגיע בו כפי חלקי ושמעון החוכר אומר לא כי אין לך עלי יותר כשתקח השטרות מיד השליש בשביל שלא השלמתי לא נשאר לך חיוב אחר עלי כי כל זכותך וכחך וגם כל זכותי וכחי הכנסנו בשטרות שעשינו והשלשנו ביד לוי מעתה יורנו רבינו הדין עם מי.

תשובה בענין הדין יש צדדים שהדין משתנה בהם אם החכירות הוא דבר גדול חמשת אלפים או עשרת אלפים יש לדון דין זה לפי האומד ולפי הנראה דאם ראובן הוציא מעות מידו בשביל הקרן כפי חלקו יותר מאלפים זהובים היאך יתכן זה שנאמר שהוציא מידו מעות הרבה [ונתרצה לקבל אלפים זהובים ונתרצה לקבל בשביל מעות הרבה] שנתן וגם מחל כל הריוח ויאמר שמעון אין לך עלי כי אם השטר של אלפים זהובים המונח ביד שליש וכל השאר הקרן מותר על האלפים הוא שלי וגם כל הריוח ואם יהיה הפסד יאמר שמעון לראובן תפרע חלקך בהפסד או השליש יתן לי השטר של אלפים זהובים אטו בשופטני עסקינן דזביני בכילא זוטא ומזבני בכילא רבא אומדנא דמוכח הוא יותר מכל אומדנא שמצינו בגמרא שראובן לא הניח מעותיו על קרן הצבי אלא שהשטרות נעשו לקנס לזרזם שיקיים כל אחד תנאו ואם יעבור אחד מהם על תנאו ויתברר דבר זה לשליש יתן השטרות לשכנגדו ובשביל זה לא הפסיד עיקר ממונו שיש לו ביד שמעון שהוציא מידו ונתן לו גם הריוח שהרויח וכן כל דין אסמכתא אזלינן בתר אומדנא דדעתא אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא לא הוי אסמכתא משום דלא גזים ובידו לעשות אמרינן דגמר ומקני ואם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוז הוי אסמכתא דאמדינן דעתיה דהאי לא גמר ומקני כיון דגזים ולא כיון אלא להסמיכו על דבריו וכן בנדון זה אמדינן דעתיה שלא הוציא מידו ממון רב על מנת לקבל אלפים זהובים ולוותר על כל הריוח ואם יהיה הפסד ישלם וגם הנדון מוכיח ששמעון חפץ יותר לפרוע לראובן אלפים זהובים ממה שיתן לו הקרן שנתן הוא והריוח שהרויח לכן נראה שחכירות גדולה היתה על כן נראה כמו שכתבתי אמנם אם חכירות קטנה היתה איפשר שהשטרות היו לקנס ולפרעון אבל אם חכירות גדולה היתה אז הדין כמו שכתבתי למעלה נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן ועריכה

שאלה ראובן היה לו שטר על שמעון ותבעו ונתפשרו ביניהם שיפרעהו לו לזמנים ידועים וכדי שיהיה ראובן מוחזק במעותיו עשה שמעון שטר חוב עליו מחמש מאות זהובים ונתנו ביד נאמן שאם יעבור אחד מהזמנים שקבע לפרוע ולא פרע שמעון שיתן הנאמן השטר לראובן ועברו הזמנים ולא פרע שמעון וראובן תובע שטר הקנס והנאמן אינו יודע מה יעשה ילמדנו רבינו.

תשובה הנאמן ישלים נאמנותו ויחזיר השטר לראובן כמו שהושלש בידו אבל קודם שיתן השטר לראובן יעתיק אותו ויקיימנו בעדים ויאמר לפני העדים איך בא השטר לידו ושהוא צריך לקיים שלישותו ויכתבו ויחתמו העדים כל הדברים ויתנום ביד השליש והשליש יתן כתב העדים וחתימתו לשמעון וכשיתבע ראובן לשמעון לדין לגבות ממנו השטר יטעון כל זכותו אבל השליש יקיים שלישותו ואין לו לטעון בשביל שמעון ושמעון יטעון בעצמו מה שירצה וכך הייתי עושה אם הייתי שליש, נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן זעריכה

שאלה ראובן תופס בית במשכון מלוי והוא דר בתוכו ושטרי המשכונה שנתקיימה לו על בית זה הפקידים אצל שמעון נפטר שמעון הנפקד וגם לוי שהיו הבתים שלו נפטר ומצאו השטר ברשות הנפקד ונשאלו אנשי ביתו ובניו באיזה ענין באו שטרות אלו ליד אביהם ואמרו שאינם יודעים ואלמנת לוי שהיו הבתים שלו מודה במקצת [הממון ממקצת] השטרות וכופרת בסכום השטרות האחרות ואומרת ששטרי אמנה היו וראובן תובע שטרותיו ואומר שכשהלך מהעיר היום חמש שנים הפקידם ביד שמעון.

תשובה כיון שנמצא השטר ביד שליש ואין ידוע מה טיבו [אין גובין בו] אם היה שטר חוב בלא משכון דכיון שנתן ביד שליש [אנו אומרים שנפרע מקצתו והשלישם בשומא ביד שליש] עד שיפרע המותר ואין אנו יודעין כמה הילכך אין גובין בו כדתנן בשילהי פרק קמא דמציעא נמצא שטר בין שטרותיו ואין ידוע מה טיבו יהא מונח עד שיבא אליהו ואם היו המשכנות מטלטלין ברשותו היה נאמן בשבועתו עד כדי דמיהן דמגו דאי בעי אמר לקוחין הן בידי [אם אין עדים שבתורת משכון בא לידו או אפילו] אם יש עדים במגו דאי בעי אמר החזרתים לך אם [לא] ראו אותם בידו אבל עתה שיש לו קרקע במשכון לקוחה בידי לא מצית למימר אף על פי שהחזיק בה ג' שנים כיון שהשטר מוכיח שבתורת משכונה בא לידו כדמוכח בההוא עובדא דרבה בר שרשום בחזקת הבתים (ל"ג) נמצא מה שהוא מוחזק בקרקע אינו מועיל לו כלום לשום טענה לא לומר לקוחה היא בידי ולא לטעון בכך וכך ממושכן לי כיון שידוע שבתורת משכונה בא לידו והורע כח המשכונה כיון שנמצא השטר ביד השליש ואין אנו יודעין כמה נפרע ממנו וקרקע בחזקת יורשי לוי קאי והוי כמו מלוה על פה ויהיה השטר מונח עד שיבא אליהו ויחזור הקרקע ליורשי לוי ואלמנת לוי שהיא מודה במקצת ממון אין הודאתה כלום להפסיד ליורשי בעל אם יש לה חלק בממון מועלת הודאתה להפסיד חלקה אשר בן הרב רבי יחיאל ז"ל.


סימן חעריכה

שאלה ראובן ושמעון אחים ונתחזק עליהם שטר חוב ללוי וזה השטר נמצא בעזבון יהודה כשמת בין שטרותיו ויהודה זה הקדיש כל ממונו קרקעות ומטלטלין ושטרות והשטר הוא עתה ביד הגזברים שנתמנו על ההקדש יורנו רבינו שורת הדין מה לעשות בזה השטר אם נחזירהו למי שנתחזק בשמו דהיינו לוי או נאמר שאין להחזירו דהוו אלו הגזברים שמצאו זה השטר בין השטרות של יהודה שנפטר כמוצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו שיהא מונח עד שיבא אליהו והגזברים טוענין ואומרים לאלו האחין שישבעו שבועת התורה שפרעו זה השטר ללוי והם יקרעו השטר אם יש מן הדין לחייבם שבועה ואם לא ירצו שנחזיר השטר ללוי כי לוי אומר שהשטר היה משותף בינו ובין יהודה המקדיש שנפטר ובשביל זה היה ברשות יהודה גם יודיענו רבינו אם יש להאמין ללוי שאומר שהשטר היה משותף ביניהם בשבועתו או אם יש לו להביא ראיה אם נחשוב זה הנפטר כשליש שמת ונמצא שטר בין שטרותיו ואין אנו יודעין מה טיבו גם טוענין הגזברים אפילו אם יהיה מן הדין לקרעו אין אנו רשאין לקרעו לפי שכל השטרות שנמצאו בעזבון המת לקחנום מיד מרי שטרא על מנת שנתן סך ידוע ואם לאו שנחזיר לו השטרות ואם לא נוכל לגבות זה הסך יש לנו להחזיר השטרות וזה בכלל אם יש לכופם שלא יחזירו זה השטר למרי שטרא אף אם יצטרכו להחזיר שאר השטרות או לאו.

תשובה זה הדין הוי כההיא דסוף פרק קמא דמציעא (כ’) מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו יהא מונח עד שיבא אליהו לפי שאינו יודע אם כדברי המלוה הוא שאומר שהפקידו אצלו ושאינו פרוע או כדברי הלוה שאומר שהוא פרוע והפקידו אצלו הילכך לא יוציא השטר מתחת ידו ויהא מונח עד שיתברר האמת או שיתפשרו שניהם שיאמין האחד לחברו בשבועה אבל אם יאמר המלוה ללוה אתה אומר שפרעת את השטר או כולו או מקצתו השבע שהוא כדבריך ויחזיר לך השטר צריך הלוה לישבע שבועת היסת שהוא כדבריו אם הוא טוען שפרע כולו ואם הוא אומר שפרע מקצתו ישבע שבועה דאורייתא ואם אינו רוצה לישבע יחזיר השטר למלוה ואם הוא אומר שאינו רוצה לישבע אבל יביא עדים שהוא כדבריו יתנו לו זמן שלושים יום ואם לא יביא עדים בתוך הזמן יחזיר השטר למלוה וכן אם יאמר הלוה אשתבע לי שלא פרעתיך צריך לישבע שלא פרעו ואפילו אם יש נאמנות בשטר דכיון דאין השטר בידו ויוצא מתחת יד אחר אין מועיל הנאמנות ואם אינו רוצה לישבע יחזיר השטר ללוה וזה הדין עצמו אם מצאו היורשים השטר בבית אביהם אחרי מותו כיון שאין יודעין היאך בא ליד אביהם.

לכך הארכתי לבאר היאך הדין בין המלוה ללוה לפי שראיתי מפרשים שכתבו שאפילו אם שניהם מודים לא יוציאנו מתחת ידו אלא קרוע דחיישינן לקנוניא וזה אינו דלא חיישינן לקנוניא ושמא כתב ללות (בניסן) ולא לוה אלא בשטר דהורע בנפילה דאיכא למימר משום דהוה ביה ריעותא לא נזהר בשמירתו אבל בשטר המופקד לא אתי לידי ריעותא אלא שאין הנפקד זכור מכח מי בא לידו ואם שניהם מודים יעשה כמאמרם והיכא שנמצא ביד יורשים והמלוה והלוה מודים זה לזה אמרינן דיעשו כמאמרם ולא אמרינן אם היה אביהם קיים היה אומר מעות הלויתי עליו למלוה אף על פי שאינו יכול לגבות זה השטר מן הלוה כיון שאין לו עידי מסירה וכתיבה מכל מקום אדם עשוי להלוות לחברו מעות על שטרות שלו כי הוא מעכב אותן למשכון כי לא יוכל האחד לגבות מעותיו בלא שטרותיו כההיא דפ' הכותב (פ"ה) ההוא דאפקידו גביה מלוגא דשטרי אתו יורשין וקא תבעו ליה מיניה א"ל מחיים קא תפיסנא להו פירוש תפשתי אותם למשכון עד יפרע לי אביכם דלענין למגבינהו להנהו חובות לא מהניא תפיסה דאין אותיות נקנות במסירה דנהי דאם היה הוא קיים היה יכול לטעון מעות הלויתי לך עליו טענה זו לא טענינן ליתמי דמילתא דלא שכיחא הוא זה שילוה אדם מעות על שטרות של חברו כיון שאין יכול לגבות בלא עידי מסירה ומילתא דלא שכיח לא טענינן ליתמי כדאמרינן בפרק הכותב (פ"ה) ההוא גברא דאפקיד שב מרגניתא כי ציירי בסדינא בי ר' מיישא בר בריה דר' יהושע בן לוי שכיב רבי מיישא ולא פקיד אתו לקמיה דרבי אמי אמר חדא ידענא ביה ברבי מיישא דלא אמיד ואף על פי שאם היה רבי מיישא קיים והיה אומר שלי הם מהימן אפילו הכי מילתא דלא שכיחא לא טענינן להו ליתמי וכן אמרינן בפ' המוכר את הבית (ע’) גבי שטר כיס היוצא על היתומים דלא טענינן להו ליתמי נאנסו משום דלא שכיח אף על גב דאביהם היה יכול לטעון נאנסו ובענין האי שטרא אם לקחו השטרות בידם במנין ובפרט כל שטר ושטר לבדו וזה השטר היה מן המנין אם יצטרכו להחזיר השטרות למרי שטרא כפי דבריהם יראה שצריכין להחזיר גם את זה כיון שזה השטר היה במנין ובפרט לבדו אבל אם נכללו כל השטרות ביחד להחזירם אז אין להם להחזיר שטר זה כי חזרת השטרות למרי שטרא היה כדי לכופן כדי שיתנו לו היורשין מעות או שיגבה מרי שטרא השטרות וזה היה דווקא על השטרות שהיה המת יכול לגבותם ולא על שטר זה נאם הכותב אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.

[שאלה שטר שנכתב בשם יעקב ונתנו יחצאל לראובן בן יעקב ואומר שמצא בין שטרי יעקב אביו ואינו יודע מה טיבו לא יפה עשה יחצאל שנותנו ועבר על דברי ראובן ואם היה ראובן מכחש דברי יחצאל היה יכול לגבות השטר אבל כיון שמודה ראובן לדבריו כופין אותו להחזיר השטר ליד יחצאל ויהיה מונח עד שיבא אליהו נאם הכותב אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל].


סימן טעריכה

שאלה עוד יודיענו רבינו ראובן שמת ונמצאו שטרות ברשותו קשורין יחד מקצתן יש לאחותו זכות בהן ומקצתן יש לה חובה בהן כגון שטר מתנה שנתנה לבעלה קרקע שהיה לה ואחותו מתה קודם ממנו ויורשיה תובעין השטרות האלו שאומרים שאמן הפקידה אצלו שטר נדוניתה ושטרי הקרקעות שהיו לה אי מסתברא דהכי הוא מיהו איכא לאיסתפוקי בשטר המתנה שנתנה לבעלה ונמצא קשור מאי נדון ביה מי אמרינן דילמא תנאה הוה בגביה ולא גמר תנאה וליתא למתנה או נימא כיון דלא אשתכח ברשותיה ואיכא בהדיה שטר מתנה אחרינא דיהיב לה בעל קרקע אחרינא המתנה קיימת ויהבינן לה ליורשי הבעל דמה דקתני מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו יהא מונח עד שיבא אליהו מסתברא דהני מילי בשטר חוב אבל בשטר מכר או מתנה דלא הוי אלא לראיה בעלמא לא מיבטיל בהכי דשטר מכר ושטרי המתנה דידהו הוה כתיב בהו שדי מכורה לך שדי נתונה לך איכא למימר דילמא לא מטו לידא דלוקח או מקבל אבל שטרי מכר ומתנה דידן דליתנהו אלא לראיה בעלמא מסתברא דלית בהון הדין דינא ושלום רבינו ושלום תורתו יגדל לעד כחפץ תלמידו הקטן המשתחוה ממקומו לעומתו משה ברבי יהודה הכהן.

תשובה ודאי שטר נדוניתא היינו כשאר שטרי חובות שהרי נתנו לגבות בכל עת שתרצה האשה ושנינו בפ"ק דמציעא (כ') מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו יהא מונח עד שיבא אליהו ופרש"י אינו יודע אם הלוה הפקידו אצלו או המלוה או שמא במקצתו פרוע ומסרוהו להיות שליש ביניהם ושכח הילכך יהא מונח עד שיבא אליהו זה הדין ישנו ביורש שמצא שטרות בדיסקא של אביו מאחר שאינו יודע היאך הופקדו בידו אמנם בנדון זה שכתבת שהיו השטרות כולן קשורין ביחד אני אומר שטרי קרקעותיה ודאי שלה היו ושטר נדוניתה ינתן ליורשיה אגב שטרי קרקעותיה מאחר שהיה קשור עמהם ודמי להא דאמרינן מצא בחפיסה או בדלוסקמא יחזיר שכיון שנותן סימן בכלי שהשטר בתוכו יחזיר לו גם השטר ולא חיישינן שמא השאיל כליו לאחר והוא נתן בתוכו השטר ואף על גב דאמרינן בפ' בתרא דיבמות (ק"כ) דחיישינן לשאלה שאין מתירין אשת איש על ידי סימני בגדי המת דחיישינן שמא השאיל בגדיו לאחר גבי ממונא לא חיישינן הכי כיון שידוע ששטרי קרקעותיה שלה היו ושטר נדונייתא קשור עמהם מסברא אנו תולין שכך הפקידתם בידו קשורין זה בזה וכן אמרינן תכריך של שטרות או אגודה של שטרות הרי זה יחזיר וכן אמרינן מצא פירות בכלי יחזיר פירוש שיחזיר הפירות אגב סימני הכלי ואפילו מצא כלי ולפניו פירות במקום שיש לתלות שנפלו מן הכלי מחזיר הפירות בסימני הכלי וכן הכא מחזיר שטר נדוניתא אגב שטרי קרקעותיה ומטעם זה שטר המתנה שנתנה לבעל הקרקע שהיו שלה אנו מחזיקין אותו שמא היא הפקידתו דשמא היא צותה לכתבו שהיה לו לבעל דבר אחר לכתבו כנגדו והיא צותה לכתבן כדי [לעשות לה] שיהא מזומן בידה כשיעשה הבעל מה שיש לו לעשות לה ואתה שלום וכל אשר לך שלום כנפש דורש שלומך וטובתך אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.

[שאלה ראובן חייב לשמעון ג' מאות זהובים בשטר ועשה עמו פשרה לפרוע לו מאה וחמישים זהובים בג' זמנים ויפטרהו מכל השטר וניתן השטר ביד השליש על דעת כן [שאם] יתעכב לפרוע לו מה שפסק עמו באיזה זמן שיהיה מהג' זמנים שיחזיר השליש השטר שלם לשמעון וראובן פרע לשני זמנים ולא פרע לשלישי ובא שמעון לבקש השטר וראובן טען כתוב מה שפרעתי ביני שיטי ותן לו השטר יורינו מורינו].

[תשובה כיון שהיו ג' מאות ומחל מקצתו על מנת שיפרע לו אותו הנותר לזמנים ידועים ונתנו השטר ביד שליש בתנאי שיחזור לו שטרו שלם כי לא מחל לו המותר אלא אדעתא דהכי וכל תנאי שבממון קיים נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל].