פתיחת התפריט הראשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל צועריכה

סימן אעריכה

שאלה יורנו רבינו ראובן ושמעון ירשו מאביהם ב' בתים ונתפשרו ביניהם למכור כל אחד חלקו בבית האחד לאחיו בענין שיהיה נשאר לכל אחד בית שלם ומכר ראובן לשמעון חלקו ושמעון מכר חלקו לאשת ראובן והתנה שמעון בשטר מכירתו שאם יטרפו ממנו בעלי חובות של אחיו החלק שקנה מעכשיו שייר לעצמו שמעון בחלקו שמכר בכדי כל מה שיוציאו ממנו מהחלק שקנה מאחיו ואבד השטר של מכירת ראובן לשמעון ובאו בעלי חובות של ראובן לטרוף משמעון החלק שקנה מאחיו ושמעון בא ליקח מחלקו שמכר לאשת ראובן כדי סכום המוציא ואשת ראובן טוענת הראה שטר שקנית מראובן אחיך כאשר אמרת ואחר כך תטרוף ממני ושמעון טוען השטר אבד ואין לי להראותו אבל כשמכרתי לך על תנאי זה מכרתי שאם היו מוציאים ממני מן החלק שאמרתי שקניתי שאני שיירתי לעצמי במכר שמכרתי לך כדי סכום המוציא והנה מוצא בו ממני אם כן לא חלה מעיקרא מכירתי בכדי סכום המוציא הדין עם מי וזה נוסח התנאי שהתנה שמעון בשטר מכירתו לאשת ראובן לאחר שסיים כל ענייני המכירה והזכיר לנו שמעון המוכר שהוא קנה מראובן אחיו החצי מן הבתים של מקום פלוני בשטר מקויים ושראובן המוכר קבל עליו אחריות באותו מכר בגופא ובפירי ובשבחי כדי סכום המוציא ולפיכך שייר לעצמו שמעון זה המוכר מן המכר הנזכר למעלה שהוא מכר לאשת ראובן שיור גמור כשיעור שוה כל מה שהוציאו ממנו או מהבאים מכחו מהחלק שקנה מראובן אחיו יהיה המוציא מי שיהיה ישראל או גוי וכל זה השיור כל זמן שלא ימצא לראובן אחיו נכסים בני חורין שישוו שעור כל מה שיוציאו ממנו ואם לא ימצא בני חורין יקח מה ששייר שעל תנאי אמתת שיור זה קנינא משמעון.

יראה אחר שהזכיר שמעון בשטר מכר שמכר לאשת ראובן שהוא קנה מראובן הבתים שבמקום פלוני ושראובן קבל עליו אחריות של אותו מכר ושייר שמעון לעצמו באותה מכירה שמכר לאשת ראובן שאם יוציאו ממנו או מהבאים מכחו מהחלק שקנה מראובן אחיו שיגבה מאותה מכירה שמכר לאשת ראובן אף על פי שאין בידי שמעון שטר המכירה שקנה אותו חלק מראובן ושקבל עליו ראובן אחריות אדעתא דהכי קנתה היא משמעון שאם יטרפו מה שאמר שקנה הוא מראובן ששייר לעצמו כפי מה שיגבו ממנו וכל תנאי שבממון קיים ואי אפשר לה לזכות אלא במה שמכר לה והוא שייר לעצמו בגוף המכירה כפי מה שיוציאו ממנו ודמי להא דאמרינן בפרק המוכר את הבית (ס"ג) בן לוי שמכר שדה לישראל ואמר ליה על מנת שמעשר ראשון שלי מעשר ראשון שלו ופריך והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ומשני כיון דאמר ליה על מנת שיורי שייריה למקום המעשר כ"ש בנדון זה ששייר לעצמו בפירוש יש בגוף המכירה כפי מה שיוציאו ממנו מכח ראובן מאותו חלק שקנה ממנו והיא האמינתו במה שאמר ואדעתא דהכי קנתה ומכל מקום תוכל אשת ראובן לומר כיון ששטרך בידך ואין ידוע זמן קנייתך אומרת אני שבעלי חובין הוציאו ממך שלא כדין כי קנייתך קדמה לשעבודם ואני לא קבלתי עלי אלא אחריות שיטרפנה ממך בדין אעפ"י שלא תועיל לשמעון הטענה נגד הבעלי חובין מכל מקום טענה היא לאשת ראובן להחזיק שלה מה שבידה.


סימן בעריכה

מה ששאלת על ראובן שהלוה מעות לשמעון ומשכן בהם שמעון קרקע לראובן וצוה ראובן לכתוב השטר בשם בנו הקטן ועתה טוען שמעון לאו בעל דברים דידי את לכשיגדל בנך אדע מה אשיב לו.

דע כי אין בדברי שמעון כלום וצריך לפרוע הוא לראובן שהלוה לו המעות בשם בנו כי נמצא שהיה אפטרופא של בנו בשעת ההלואה לכך גם עתה נמי הוא אפוטרופא שלו וצריך לפרוע לו ועוד ביד האב תלוי למנות אפוטרופא לבנו כדתנן מנהו אבי יתומים ישבע כל שכן שמינה את עצמו אפוטרופא ועוד לא גרע מיתומים שסמכו אצל בעל הבית שיש לו דין אפוטרופא כדאיתא בפרק הנזקין (נ"ב) כ"ש הסמוך על שלחנו של אביו שהאב הוא אפוטרופא שלו וחייב שמעון לפרוע לראובן.

ומה ששאלת אם יטעון שמעון לישבע שאין השטר מזויף מי ישבע אותה שבועה איני רואה בכאן שום שבועה אם השטר מקויים שמכירין חתימת העדים אין בכאן שום שבועה כיון שהשטר מקוים ואם אינו מקוים אפילו בשבועה אינו נאמן דחיישינן שמא מזויף הוא כל זמן שלא נתקיים דאי לא תימא הכי כל אדם יעשה שטר על חבירו ויחתום עליו עדים וישבע שבועת שקר שאינו מזויף אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן געריכה

וששאלתם אדם אחד היה לו אשה ובנים קטנים ומתה האשה ואותו אדם קנה בתים וקרקעות ועשה השטרות של הקנייה בשם בניו הקטנים וגם הלוה לבני אדם ועשה שטרי הלואות בשם בניו הקטנים והפקיד כל השטרות ביד נאמן בשם בניו הקטנים ואמר לו כל השטרות יהו בידך אם ימות יהיו לבניו אחריו אבל כל זמן שאני קיים יהיו שלי ואחר כך נשא אשה אחרת והוליד ממנה בן ונפטר ונשארו השטרות ביד הנפקד אם יירש הבן האחרון עם הבנים הראשונים או לא.

תשובה כיון שלקח והלוה בשם בניו זכו בהם הבנים וראיה מההיא דפרק הגוזל קמא (ק"ב) ת"ר אין כופין ריש גלותא למכור הא מיקנא קניא נימא פליגי דבני מערבא דאמרי מי הודיעו לבעל החטין שיקנה החטין לבעל המעות לא צריכה דאודעינהו לעדים מעיקרא אלמא היכא דהודיעו לעדים מעיקרא שקנה לריש גלותא קנה ריש גלותא וכן בנדון זה כיון שנכתבו השטרות בשם הבנים גם הקנין היה לשם הבנים כי בענין אחר לא היו העדים חותמין אם כן קנו הבנים כי אביהם נתן להם הממון וזכה להם נחלת הבנים וקרקעות ובירושה נפלה להם מאבי אמם ועוד שהרי צוה כי אם ימות יהא לבניו אחריו והנפקד זכה בהם מתחת ידו והנראה לי כתבתי אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.


סימן דעריכה

וששאלת אשה שטוענת על קצת קרקעות שהניח בעלה שהם חצים משלה כי בעלה קנה חצים משל מעותיה שנפלו לה מבית אביה והשטר כתוב בשם שניהם יראה שכל הקרקעות שקנה בעלה והשטרות כתובין גם בשם האשה שהקרקעות חצים שלה כי אדם הקונה קרקע אין דרך שיכתוב את אשתו בשטר הקנייה וזה שכתב שם אשתו נכרין הדברים שחצי דמי הקרקע הן משלה אם היה שטר הקנייה כתוב כלו על שמה הדבר ידוע שהקרקע היה שלה מה לי כולו מה לי חציו נדון זה הוי כאלו נכתב השטר לאיניש דעלמא מה לי אשתו ומה לי איניש דעלמא נאום הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן העריכה

שאלה ראובן לקח בית או שדה וכתב השטר בשם אחד מבניו ואמר לעדים שלא יעידו על מקח זה אלא בהראות השטר והשטר היה תמיד ביד האב ועכשיו נמלך להחזיר השטר בשמו וגם המוכר רוצה בכך נשאלתי אם יכול להחזיר השטר בשמו אם לאו נ"ל שיכול וראיה מדאמרינן בפ' הגוזל (ק"ב) תנו רבנן הלוקח שדה בשם חבירו אין כופין אותו למכור ואם אמר על מנת כופין אותו למכור ואמרינן מאי קאמר ואסיקנא דהכי קאמר הלוקח שדה בשם חבירו אין כופין את המוכר למכור ופירש רי"ף כגון ראובן שקנה שדה משמעון ואמר לו ללוי קניתי אותה וכתב לו שטר מכר בשם לוי ואח"כ חזר ואמר לו אותה שדה שקניתי ממך בשם לוי לא ללוי קניתיה אלא לעצמי קניתיה ועכשיו כתוב לי שטר מכר בשמי [וכו'] ומסקנא ואפילו אמר לעדים בפני המוכר שטר אחר עוד תכתבו לי על שדה זו מחייבין את המוכר לכתוב שטר אחר בשמו (שמעינן השתא דכל היכא דקאמר למוכר על מנת כן כדפרשינן א"נ אמר לעדים בפני המוכר כופין את המוכר לכתוב לו שטר אחר בשמו וה"נ כיון דקאמר להו לסהדי שלא יעידו במקח זה אלא בהראות השטר (ואי בעד קמיה) כמאן דאמר (כמ"ד) בפני המוכר על מנת דאמי אפילו את"ל כיון דלא אמר להו לסהדי בהדיא כתבו לי שטר אחר לא דאמי לעל מנת הכא בנדון זה שלפנינו כותבין דהתם הוא שאין המוכר רוצה לכתוב מדקתני כופין ואין כופין אבל הכא שהמוכר רוצה לכתוב לו שטר אחר לא שנא א"ל על מנת ולא שנא לא א"ל ולא שנא אמר לסהדי כתבוה ולא שנא לא א"ל בכל ענין כותבין ועל (החתום) יוסף בר אברהם הכהן].

((תשובה) ההיא דפ' הגוזל אין לדון ולהורות הלכה למעשה ע"פ הברייתא כמו שהיא שנויה בצורתה אלא צריך להוסיף בה דברים דראובן שקנה שדה משמעון ואומר למוכר בפני עדים ללוי אני קונה אותו והמוכר הקנה אותו ללוי ע"י ראובן שהיה שלוחו של לוי וזכה בשבילו ונכתב השטר בשם לוי וכן הסכים הצורך על זה לומר אין כופין את המוכר למכור (אם) אח"כ אמר ראובן לשמעון אותו שדה שקניתי ממך בשם לוי לעצמי קניתי אלא לפנחאי בעלמא קניתי בשם לוי אין מחויב המוכר לכתוב שטר אחר וטעמא הוי משום דלא ניחא ליה לאיניש דליפשו שטרי עלויה תיפוק ליה אפילו אם היה המוכר רוצה לכתוב לו שטר אחר היאך יכתוב לו והיאך יחתמו העדים והלוקח כבר זכה בשדה דזכין לאדם שלא בפניו כדאמרינן (ב"ב ע"ז) זכה בשדה זו (לפלוני) וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה ולמה יאמינו לראובן לומר שקר אמרתי לעצמי קניתי ונגזול את לוי ועוד אמאי לא חיישינן לקנוניא שנאמר ראובן נתן את השטר ללוי ומכר את השדה או שיעבדו לאחר ע"פ השטר ואח"כ עשו קנוניא והחזיר לו את השטר לראובן והלך ראובן לשמעון ובקש ממנו שיעשה לו שטר אחר על שמו כדי להפקיע את השדה מיד אותו שקנהו מלוי ובכולי גמרא נזהרו חכמים מאוד בכל מיני חששות אלא על כרחך צריך לפרש הברייתא שבא לוי לפני שמעון ולפני העדים והודה שכן הוא כדברי ראובן וגם צריך לומר שאין שהות והפסק בין כתיבת השטר לדברי ראובן דליכא למיחש לקנוניא כך צריך לפרש הברייתא נמצא בנדון זה כיון שהיה קנין בשביל בנו ונכתב השטר בשם בנו הרי זכה בנו בבית או בשדה אף על פי שאמר לעדים שלא יעידו במקח זה אלא בהראות השטר אם היה הבן אומר לעדים באו והעידו שאבי קנה לי מקח זה היו צריכים להעיד ולא יכבשו עדותן בשביל שאינה (בשל) (ברצון) האב שהיה שלוחו של בן וזכה לו שלא בפניו אבל לאו כל כמינייהו ואם היה הבן קטן בשעת המקח ועכשיו מודה לדברי אביו אינו מועיל דאין הודאתו מועלת על דברי (קנין) (קטן) ועוד דאיכא למיחש לקנוניא שמא נתן השטר לבנו משהגדיל ומכר ועתה באין לעשות קנוניא נאום הכותב אשר בן הרב ר' יחיאל ז"ל].


סימן ועריכה

את אשר שאלת ראובן ושמעון היו באישבילייא ויש לראובן בתים בקרטבא ושניהם היו מכירין בהם במוצאיהם ובמובאיהם ותכונתם וצורתם והסכימו יחד שימכור ראובן לשמעון הבתים בסכום ממון ועשו ביניהם שטרי קנסות שלא יחזרו בהם ולאחר ג' חדשים נעשה המכר ובין ההסכמה והמכר באו גוים לקרטבא וחנו בבתים ההם וקלקלו בהם מקצת מקומות ועשנו כותלי הבית מחמת אש שהדליקו בו ועקרו דלתי הבית והחלונות וגם הקהל מכרו במס שהיה להם על הבתים דלתות החצר והבית ושמעון רוצה לחזור במקח כי נתגלגל קודם גמר המקח והוא לא ידע והוי מקח טעות וראובן אומר שדבר מועט הוא הקלקול לנגד ערך הבית ושהוא יגבה מדמי המכר קלקול הבית על פי ערך שמאים ושמעון אומר אדרבה מפני שהוא חשוב מאוד קלקול מועט נחשב בו למום גדול והוי מקח טעות רואה אני את דברי ראובן כי בית מכר לו עדיין נקרא בית אם אירע בו קצת קלקול מום עובר הוא ובדמים שהוא מנכה לו יחזור הבית לקדמותו ואין כאן מקח טעות.