פתיחת התפריט הראשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל פבעריכה

סימן אעריכה

דקדקתי ולד הנולד לקלארה והנה כלם מעידים פה אחד הרב ר' שמואל נ"ע אמר עליו שהיה בנו אף על פי שיש מעידים שלא היה בבית המילה כשמלוהו אף על פי שהיה בעיר מחמת כיסופא הוא דעבד כי היה מתבייש לברך להכניסו בבריתו שמא יאמר לו אחר מה אתה יודע שהוא בנך שמא גם מאחר זינתה והוכחה לדבר שהיה חושבו לבן שהרי העלה לו שם כשם קרוביו וגם מה שנתרחק מלהתאבל כשחלה הנער איכא למימר נמי מהאי טעמא וכי האי גונא מצינו בכמה מקומות בגמ' שהאמוראים שנו בדבריהם מחמת כיסופא כ"ש שאינו תמה אם זה נמנע מלכת שמה מחמת הבושה ואדרבה נראה הוכחה מתוך עדותם שהיה חושבו לבן דאי לא תימא הכי אמאי לא נכנס לבית המילה כשאר אנשים אלא ודאי היה חושבו לבן והיה נראה לו עון אם לא יברך להכניסו וגם נתבייש לברך לכן לא נכנס שמה וגם כן יש לומר על האבילות לכך לא רצה להיות בעיר כשימות הנער כי נראה לו עון אם לא יתאבל כי היה חושבו לבן.

אמנם עוד צריך עיון אם יש לסמוך על דבריו שאמר עליו שהיה בנו לענין הירושה ולפטור אלמנת ר' שמואל נ"ע מן החליצה ומההיא דפרק יש נוחלין (קל"ד) דתנן האומר זה בני נאמן וקאמר עלה בגמרא למאי הלכתא אמר רב יהודה אמר שמואל ליורשו ולפטור את אשתו מן היבום ומסיק התם אף על גב דמוחזק דאית ליה אחי מהימן אין להביא ראיה לנדון זה שיהא האב נאמן בכאן דהתם מיירי באדם שבא ממדינת הים ואמר על אחד שבא עמו זה בני שלי שנולד לי מאשתי נאמן לענין ירושה לרבנן מנכסים שיש לו עכשיו במגו דאי בעי יהיב ליה מתנה ולרבי יהודה אפילו בנכסים שנפלו כשהוא גוסס מגזרת הכתוב דכתיב יכיר יכירנו לאחרים ולענין יבום הואיל ובידו לפטרה בגט אבל בנדון זה אפילו במגו לא מהימן דאיהו גופיה לא ידע בודאי דשמא גם אחר בא עליה אלא דאמר בדדמי ודמיא להא דבבא מציעא פרק השוכר את האומנין (פ"א) ההוא גברא דאוגר חמרא לחבריה אמר ליה לא תיזיל באורחא דנהר פקוד דאיכא מיא זיל באורחא דנרש דליכא מיא אזל באורחא דנהר פקוד ומית חמרא אתא לקמיה דרבא אמר ליה אין באורחא דנהר פקוד אזלי ומיהא לא הוי מיא אמר ליה מה לו לשקר אי בעי אמר באורחא דנרש אזלי אמר לו אביי מה לו לשקר במקום עדים לא אמרינן והלכתא כאביי אלמא אף על גב דאיכא מגו לא מהימן משום דאנן סהדי דבכל עידן איכא מיא באורחא דנהר פקוד ואף על גב דעדות ממש ליכא שהיו שם מים בשעה שהלך זה אלא שרוב פעמים מצוי שם מים הוה ליה מגו במקום עדים הכא נמי אנן סהדי דאיהו לא ידע בודאי שהוא בנו שהרי לא היתה חבושה עמו בבית האסורין משעת ביאה שבא עליה עד שילדה ולא דמי לאשת איש דאמרינן רוב בעילות אחר הבעל אבל בביאת זנות איכא למימר כמו שהוא בא עליה בזנות גם אחרים באו עליה אבל בדדמי אמר שהוא בנו מספק כי אי אפשר לו לידע בודאי הילכך אין כאן מגו דהוה ליה מגו במקום עדים דאנן סהדי שאינו יודע האמת.

ועוד ראיה מיבמות פרק האשה שלום (קי"ד) איבעיא להו החזיקה היא מלחמה בעולם מהו מי אמרינן מה לי לשקר דאי בעיא אמרה שלום בעולם או דילמא כיון דאיכא חזקה דאמרה בדדמי לא אתי מה לי לשקר ומרע חזקיה ולא איפשיטא האי בעיא ואזלינן לחומרא וכן פסק הרי"ף ז"ל והדברים קל וחומר ומה התם דאפשר שראתה אותו שמת במלחמה כגון שהיתה אצלו עד שמת ואפי' הכי לא אמרינן מגו דחזקה דאמרה בדדמי כדמפרש התם דאמרה סלקא דעתא בכל הני דאיקטול איהו פליט כל שכן בנדון זה דעל כרחך אי אפשר לו לידע האמת כיון דלא נחבשה אצלו משעת ביאה עד שעת לידה דלא אמרינן מגו ואין להביא ראיה נמי מההיא דכתובות פרקא קמא (י"ג) ראוה מדברת וכו' היתה מעוברת מה טיבו של עובר זה מאיש פלוני וכהן הוא ר"ג ורבי אליעזר אומרים נאמנת ורבי יהושע אמר לא מפיה אנו חיין אלא הרי היא בחזקת מעוברת מנתין וממזר עד שתביא ראיה לדבריה ואיפסיק הלכתא כרבן גמליאל ואפי' בתה כשרה דאיפסיקא הלכתא כאבא שאול בפרק בתרא דקידושין שבודקין את אמה ואי אמרה לכשר נבעלתי נאמנת ואפי' רוב פסולין אצלה דשאני התם דאיכא טעמא כדמפרש בפרקא קמא דכתובות (י"ד) דאשה מזנה בודקת ומזנה אי נמי משום דאמרינן אוקי איתתא אחזקתה והיא בחזקת כשרות עד היום הזה ולא תוציאנה מחזקת כשרות ואימר לכשר נבעלה הכא לא שייכי הני טעמי דבודקת ומזנה ובין רבי שמואל ובין אחרים כשרים הם אצלה ולא הוציאה מחזקת כשרות אבל לענין הירושה אדרבה העמד ממון על חזקתו ולא תוציאנו מחזקתו מספיקא וכי האי גונא מחלק בפ"ק דכתובות (י"ב) גבי ההיא דמנה לי בידך והלה אומר איני יודע רב הונא ורב יהודה אמרי חייב ברי ושמא ברי עדיף רב נחמן ורבי יוחנן אמרי פטור אוקי ממונא בחזקת מאריה וקאמר התם לימא רב הונא ורב יהודה דאמרי כרבן גמליאל ורב נחמן ור' יוחנן דאמרי כרבי יהושע אמר לך רב נחמן אנא דאמרי אפילו כר"ג עד כאן לא קאמר רבן גמליאל התם אלא משום דאיכא למימר אוקי איתתא אחזקתה אבל הכא מאי חזקה אית ליה הכי נמי מסתברא כדקא שנינן דרב נחמן דאמר כרבן גמליאל דאם לא כן קשיא הלכתא אהלכתא דקיימא לן הלכתא כרב נחמן בדיני ובהא אמר רב יהודה אמר שמואל הלכתא כר"ג שמע מינה אלמא חזינן דאיכא חלוקה בין יוחסין ובין אפוקי ממונא מחזקתיה ועוד ראיה מהא דאמרינן התם בפרק קמא דכתובות (י"ג) ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דרב יוסף היא אמרה מיניה הוא והוא אומר אין מינאי אמר רב יוסף חדא דהא קא מודה ועוד הא אמר רב יהודה אמר שמואל הלכתא כר"ג והא דקאמר ועוד ליכא לפרושי אי לא מודה דפשיטא אם הוא מכחישה דלא מהימנא אלא הכי פירושא ועוד אפילו אי ליתיה קמן דלא ידעינן מאי קאמר ודבר פשוט הוא אם אשה אומרת בני זה מפלוני ילדתיו וליתיה קמן שעל פי דיבורה אין בית דין מורידין אותו לנכסיו ואף על גב דלגבי יוחסין מהימנא אמנם יש להביא ראיה מיבמות פרק אלמנה לכהן גדול (ס"ט) דתנן ישראל הבא על בת כהן תאכל בתרומה ואמרינן בגמרא (שם) איתמר הבא על ארוסתו בבית חמיו רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי אמר רבא מסתברא מילתיה דרב דדיימא מעלמא אבל לא דיימא מעלמא בתריה דידיה שדינן ליה אמר רבא מנא אמינא לה דקתני ילדה תאכל היכי דמי אי דדיימא מעלמא ילדה אמאי תאכל אלא דדיימא מיניה לחוד ומה התם דלהאי איסורא ולהאי איסורא בתריה דידיה שדינא ליה הכא דלהאי איסורא ולהאי היתרא לא כל שכן א"ל אביי לעולם אימא לך אף על גב דלא דיימא מעלמא אמר רב הולד ממזר מדאפקרא נפשה גבי ארוס אפקרא נפשה גבי עלמא ומתני' כגון שהיו שניהם חבושין בבית האסורים איכא דאמרי בבא עליה כולי עלמא לא פליגי דבתריה דידיה שדינן ליה והכא הכי איתמר ארוסה שעיברה רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי אמר רבא מסתברא דלא דיימא מיניה אבל דיימא מיניה בתריה דידיה שדינן ליה מנא אמינא ליה דקתני ילדה תאכל בתרומה היכי דמי אי דדיימא מיניה לחוד צריכא למימר דתיכול אלא לאו דדיימא אף מעלמא ומה התם דלהאי איסורא ולהאי איסורא בתריה דידיה שדינן ליה הכא דלהאי איסורא ולהאי היתרא לא כל שכן אמר אביי לעולם אימא לך כל היכא דדיימא מעלמא אף על גב דדיימא מיניה אמר רב הולד ממזר ומתני' בדלא דיימא כלל ופסק אבי העזרי כלישנא בתרא משום דבפרק בתרא דקידושין (ע"ה) לא מייתי אלא האי לישנא ופסק הלכה כרבא כי אביי לא מצינן שנחלק על דברי רבא רבו אלא שדחה הראיה שרצה להביא מן המשנה אבל לא חלק עליו הילכך ללישנא בתרא אליבא דרבא אפילו דיימא מעלמא בתריה דידיה שדינן ליה ולאביי דוקא דלא דיימא מעלמא ובנדון זה שהיתה האשה משרתתו בביתו ומיוחדת נראה דאפילו לאביי בתריה דידיה שדינן ליה וכן כתב רבינו שמשון בפרק קמא דכתובות (י"ד) כי הקשה מההוא עובדא דההוא ארוס וארוסתו דקאמר חדא דהא קא מודה והולד כשר אפילו לרבי יהושע אלישנא קמא בפ' אלמנה לכהן גדול (ס"ט) דקאמר אביי אף על גב [דלא] דיימא מעלמא והבעל מודה אמר רב הולד ממזר ושמואל אמר שתוקי ואסור בבת ישראל לתרי לישני בפרק עשרה יוחסין (ע"ה) ואף ללישנא דבדוקי קאמר דמשמע דעל ידי בדיקת האם אין הולד כשר אלא לרבן גמליאל ולא אליבא דר' יהושע ובפ"ק דכתובות קאמר חדא דקא מודה וכשר אפילו לרבי יהושע ותירץ דההיא דפרק קמא דכתובות האי דקאמר מיניה רוצה לומר שהיה רגיל אצלה תמיד הילכך שדינן רוב בעילות בתריה וההיא דפרק אלמנה לכ"ג (ס"ט) מיירי שאומר הארוס שלא בא עליה כי אם פעם אחת הילכך אמרינן מדאפקרא נפשה לגבי ארוס אפקרא נפשה לגבי עלמא הילכך בנדון זה שדינן בתריה דידיה כיון שהיתה תדיר בביתו אף ללישנא קמא אליבא דאביי וכ"ש דקיימא לן כרבא וכלישנא בתרא ועוד ראיתי שוב שני עדים שמיום שהכניסה רבי שמואל נ"ע בביתו לא דיימא מעלמא ואף אם מקודם היתה חשודה כבר נפסק הקול ובפרקא קמא דיבמות (כ"ה) קאמר אם נשתתק הקול יומא ופלגא הוי קלא ופסיק והכא ליכא למימר טעמא משום דאוקמינן אשה אחזקת כשרות לכך היא וולדה כשרין דנהי דחזקת כשרות איכא חזקת כהונה לולד ליכא ומתניתין קאמרה ילדה תאכל בתרומה ואם הוא זכר מקריב על גבי המזבח ושוחט ומבעיר בשבת אלא היינו טעמא כיון שהוא מודה שבא עליה וספק אם אחר בא עליה שדינן ליה בתר דידיה וכל שכן בנדון זה שהיתה תמיד בביתו ולא דיימא מעלמא והעידו כל העדים שהיה מיסר אותו תמיד וגעגועיו עליו שנראה לי שהוא בנו ליורשו ולפטור אשתו מן החליצה ומן היבום.

ורבינו משה כתב בספרו (בפ"ג מהל’ יבום ה"ד) וזה לשונו מי שזנה עם אשה בין פנויה בין אשת איש ונתעברה ואמר זה עובר ממני ואפילו היא מודה לו אף על פי שהוא בנו לענין ירושה הרי זה ספק לענין יבום כשזנתה כשם שזנתה עמו כך זנתה עם אחר ומאין יודע הדבר שזה בנו והרי אין לו חזקה אלא ספק הוא ולהחמיר דנין בו חולצת ולא מתיבמת ודבריו תמוהין מאחר שקוריהו ספק למה כותב שהוא יורשו ומוציא הממון מחזקת יורשין הודאין ואי משום מגו קאמר דאי בעי יהיב ליה כל ממוניה חדא דהא ברירנא לעיל דלא שייך הכא מגו ועוד אי משום מגו מהימנת ליה לענין ירושה נהמנה נמי לפטרה מן החליצה במגו דאי בעי פטר לה בגט ואי משום דנאמנות דאב קאמר שהוא יורשו כרבי יהודה ולא משום מגו אם כן לענין חליצה נמי יהא נאמן כדתנן בפרק יש נוחלין (קל"ד) האומר זה בני וקאמר בגמרא למאי הלכתא אמר רב יהודה אמר שמואל ליורשו ולפטור את אשתו מן היבום ולא קתני ולאסור את אשתו להתיבם כדאיתא בריש יבמות מאי איריא דתנא פוטרות דמשמע פטורות ליתני אוסרות אי תנא אוסרות הוה אמינא אוסרות להתיבם אבל מחלץ חלצה להכי תנא פוטרות דמשמע פטורות לגמרי מן החליצה ומן היבום ואף לפי דבריו בנדון זה שהיתה מיוחדת לו בביתו דבכי האי גוונא לא קאמר שתחלוץ כי אף הוא לא כתב אלא זנות באקראי פנויה דומיא דאשת איש הנראה בעיני כתבתי אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.


סימן בעריכה

וששאלת מי שהוא בקטטה עם אשתו ואינו רוצה לגרשה וגם האשה אינה רוצה להיות אצלו כי הוא משחק בקוביא ויש לו בן קטן פחות משש שנים ורוצה האב שישב הבן אצלו והאם שהיא אשתו רוצה שיהא אצלה הדין עם מי יראה שהדין עם האב.

אף על גב דאמרינן בכתובות פרק הנושא (ק"ב) אמר רב חסדא זאת אומרת הבת אצל האם לא שנא גדולה ולא שנא קטנה ויש מן הפוסקים שפסקו ואפילו יש לה אב הני מילי בת לפי שהאם מצויה אצלה בבית יותר מן האב שהוא יוצא למלאכתו ולעסקיו והאם משמרתה ומלמדתה צניעות וארח הנשים אבל בן שהאב חייב ללמדו תורה ולחנכו למצות צריך שיהא אצל אביו.

וששאלת עם מי תשב הבת אצל אביה או אצל האפוטרופוס שהוא אבי אמה דבר זה ראוי להתברר על מי שמכירין את שניהם אבל לכאורה נראה שהבת יש לה קורת רוח אצל אביה והממון ישאר ביד האפטרופוס אבי אמה אם יראה לדיינים שהממון שמור יפה בידו ואם האב בעל אחריות שיוכל למשכן קרקעות כדי ממון הבת טוב הוא שינתן הכל לידו ויפרנסנה וישיאנה באותו ממון.


סימן געריכה

ראובן צוה מחמת מיתה והקדיש בתים וצוה בעת שירצו בניו או פלוני חתנו אחד מאלו לדור באלו הבתים שיתנם לו בחצי השכירות עתה באין בני בניו של ראובן ותובעין בית מאלו הבתים בחצי השכירות.

תשובה בני בנים אינם בכלל בנים כדאיתא בפרק מי שמת (קמ"ג) ההוא דאמר נכסי לבני הוה ליה ברא ובר ברא קרו אינשי לבר ברא בני או לא רב חסדא אמר קרו אינשי לבר ברא בני מר בר רב אשי אמר לא קרו אינשי לבר ברא בני תניא כותיה דמר בר רב אשי המודר הנאה מן הבנים מותר בבני בנים ואף על גב דאמרינן בעלמא (יבמות ס"ב) בני בנים הרי הם כבנים מייתי ראיה מנדרים דבלשון בני אדם אין בני בנים בכלל בנים אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.


סימן דעריכה

ילמדנו רבינו ראובן היתה כלתו מעוברת וצוה מחמת מיתה שמה שתלד כלתו יירש חלקו בנכסיו כאחד מבניו ולאחר פטירתו ילדה כלתו בן וחי עשרים ותשעה יום ומת ובא אבי הבן ותבע בצואת ראובן אביו ואמר תנו לי חלק בני שאני יורשו ואמרו לו היורשים אין לך ליטול בשביל בנך כי לא בן קיימא הוה ולא היה ראוי לירש הדין עם מי.

תשובה לא זכה העובר כלל דקיימא לן המזכה לעובר לא קנה דאמרינן בפרק מי שמת (קמ"א) ההוא דאמר לדביתהו נכסי להאי דמעברת ואמר ר' יוחנן עלה (שם קמ"ב) המזכה לעובר לא קנה ואם תאמר משנתנו אומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה ואם נקבה מאתים ילדה נקבה תטול מאתים הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו הילכך המזכה לבנו קנה לעובר אחר לא קנה ובן בנו כאחר דמי ואף על גב דאמר רב נחמן המזכה לעובר לא קנה לכשתלד קנה ופסק גמרא כותיה הא דקאמר ראובן שמה שתלד כלתו שיירש חלקו אין זה כאומר לכשתלד כלתו יטול הולד כך וכך אלא כמתניתין האומר אם ילדה אשתי וקרי ליה דבר שלא בא לעולם ועוד בנדון זה אפילו אמר כשתלד לא קנה כיון שמת ראובן קודם שנולד הבן דאפילו למאן דאמר אדם מקנה למי שלא בא לעולם אינו קונה עד שיבא לעולם כדאמרינן גבי פירות דקל וכיון שמת המזכה קודם שנולד נפלו נכסי קמי יתמי ופקע כח המזכה אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.


סימן העריכה

(נכפל להלן כלל פ"ג ו) וששאלתם על שכיב מרע שאמר מנה לפלוני בני ולא יירש ומנה לפלוני בני ויירש ולא היו לו בנים יותר והיו לו נכסים הרבה היאך נדון לשון צואה זו מלשון ראשון משמע שנתן לשני הכל זולתי מנה שפירש לראשון ובמה שחזר ואמר מנה לפלוני בני ויירש יש להסתפק שמא חזר מן הראשון ונתן לשני מנה בראש והשאר יירשו בשוה.

תשובה אם חזרה יש כאן היה לו לומר לשני מנה לפלוני ויירשו אלא מדקאמר ויירש משמע שעמד בדבריו הראשונים ויירש השני הכל ומה שאמר לשני מנה לפלוני שמא היה בידו מאתים שהיו של שני בניו ואותם צוה לתת להם ולא היו בכלל ממונו ועוד אני ראיתי בכל צואות שכיב מרע שבארץ הזאת שיש בהם שיור ואותו השיור חולק בשוה בין בניו בשביל שראו בכותב כל נכסיו לאשתו ובניו שעשאם אפוטרופוס לכך נהגו לכתוב שיור בכל צואות שכיב מרע וכן עשה זה שייר מאתים וחלקם ביניהם ושלום אביך אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.