פתיחת התפריט הראשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל סעריכה

סימן אעריכה

וששאלת ד' יהודים החזיקו על עצמן שטר חוב אחד מסכום ממון והם אחראין וערבאין וקבלנין זה לזה ואחד משני העדים החתומים על השטר הוא קרוב לאחד מן הלוין אם כל השטר בטל בשביל שהעד קרוב לאחד מן הלוין או נאמר לגבי שלשה לוין האחרים יהיה השטר קיים.

תשובה גרסינן בירושלמי פ"ק דגיטין כתב כל נכסיו לשני בני אדם כאחד והיו העדים כשרים לזה ופסולין לזה רבי אלעאי בשם רבי יוסי אמר אתפלגון ר' יוחנן וריש לקישרבי יוחנן אמר מאחר שפסולין לזה פסולין לזה ריש לקיש אמר פסולין לזה וכשרים לזה אמר רבי אלעזר מתניתין מסייע לר' יוחנן נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה וכי היכי דהתם עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה הכי נמי הכא רבי יעקב ברבי אחא אמר אתפלגון חברין חד אמר יאות אמר רבי אלעזר ואחרינא אמר לא אמר רבי אלעזר יאות מאן דאמר יאות אמר רבי אלעזר נעשה כעדות אחד באיש אחד ועדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ומאן דאמר לא אמר רבי אלעזר יאות נעשה כשני כתי עדים כשרים לזה ופסולין לזה ופסק רי"ף הלכה כרבי יוחנן ואף על גב דאיכא מאן דאמר לא יאות אמר רבי (יוחנן) [אלעזר] מיהו קיימא לן כרבי יוחנן לגבי ריש לקיש וכן כתב הראב"ד בתשובה אחת שכל עדות שבטלה מקצתה מחמת פסול קורבה בטלה כולה ולא פלגינן דיבורא דהא לא פלג בהו רחמנא דאמר מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אף ג' וכו' אלמא לא פלגינן עדות והא דאמרינן אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע היינו דוקא כשמעיד על עצמו שאין זה עדות כלל אלא כמי שאינו דמי שאין אדם נקרא לעצמו עד פסול כדי שנאמר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ודמי למאי דאמרינן במכות פרק כיצד העדים (ו) במקיימי דבר הכתוב מדבר דכי היכי דכשנמצא אחד מן העדים קרוב או פסול עדותן בטלה הכי נמי כשנמצא לאחד קרוב שהרי מקצת העדות בטלה מחמת קורבה וכי היכי שאין ההורג פוסל את העדים מפני שאין אני קורא בה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה הכי נמי כשהוא מעיד על עצמו ועל אחר בכלל אין אני קורא בו עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה לפי שאין עליו שם כלל וכן פסק רבינו יואל הלוי ז"ל הלכה כרבי יוחנן דירושלמי ואף על גב דגרסינן בירושלמי דמסכת גטין כתב כל נכסיו לעבדו איתמר היא גטו היא מתנתו מה איתעביד ליה בגט הוא וערעורו בטל אי מתנה הוא וערעורו קיים פי' דקיימא לן הכותב כל נכסיו לעבדו יצא לחרות וקנה כל הנכסים והיינו דקאמר היא גיטו היא מתנתו מה אתעביד ליה בגט הוא וערעורו בטל פי' אף על פי שכלול בשטר עצמו ונכסים לענין עצמו חשבינן ליה בגט והערעור שמערער על הגט בטל מידי דהוה אגט אשה דתנן האשה עצמה מביאה גטה או דילמא כי היכי דאנכסים לא מהימן דבעי קיום אעצמו נמי לא מהימן אתיא כהדא כתב כל נכסיו לשני בני אדם כאחד והיו העדים כשרים לזה ופסולים לזה וכו' כמו שכתבתי לעיל ולפי הירושלמי דמדמה הך דכתב כל נכסיו לעבדו לפלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש ואי קיי"ל כרבי יוחנן אם כן גבי עבד נמי לא מהימן אעצמו ובגמרא דידן גרסינן בפ"ק דגטין (ח) תנו רבנן עבד שהביא גטו וכתוב בו עצמך ונכסי קנויים לך עצמו קנה נכסים לא קנה עצמו קנה מידי דהוה אגט אשה דתנן האשה עצמה מביאה גיטה נכסים לא קנה דצריך לקיומיה כשאר שטרות דעלמא איבעיא להו כל נכסי קנויים לך מהו אמר אביי מתוך שלא קנה נכסים לא קנה עצמו לא פלגינן דיבורא רבא אמר אחד זה ואחד זה עצמו קנה נכסים לא קנה פלגינן דיבורא וקיימא לן הילכתא כרבא לגבי אביי לבד מיע"ל קג"ם ואם כן לפי הירושלמי דמדמי להו אהדדי ליתא לכתב כרבי יוחנן וכתב רבינו יואל הלוי דרבא לית ליה דירושלמי דמדמה להו אהדדי ומודה רבא לרבי יוחנן בכותב נכסיו לשני בני אדם דמאחר דפסולין לזה פסולין גם לזה וטעמא דאתי לאיחלופי בשטרות דעלמא שלא יאמרו קרוב כשר להעיד אבל בגט שחרור לא חיישינן לאיחלופי הואיל וצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם וכי האי גונא אמרי' בריש גטין (ג') ובפ"ב דגטין (ט"ז) ורבינו אפרים כתב דהלכתא כריש לקיש וכן נמצא בתשובה לרבינו האי גאון בשטר צואה שאחד מן העדים היה קרוב לא' מן היורשים והשיב דידוע דראובן לגבי קרוב דיליה כמאן דליתיה דמי ואין לקרוב אלא עד אחד אבל הרחוקים מראובן יש להם שני עדים והאחר עמו ומן העיקר הזה ההיא דאמרינן (סנהדרין י’) אמר רבא פלוני בא על אשתי הוא ואחר מצטרפין להרגו ולא להרגה ואמרינן דבתרי גופי דברי הכל פלגינן דיבורא וכן משמע בגמרא דידן (גטין ח’) דקאמר עצמו קנה נכסים לא קנה דפלגינן דיבורא והיינו כריש לקיש לפי הירושלמי דמדמה להו אהדדי אלו הן דברי הגדולים שנחלקו בפסק זה ויראה כדברי רי"ף שפסק הלכה כרבי יוחנן דהכי קיי"ל בכל דוכתא דרבי יוחנן וריש לקיש הלכה כרבי יוחנן לבד מתלת [ומה שהביא ראיה מהכא דאמר פלגינן דיבורא יפה תירץ רבי יואל הלוי] ומה שהביא ראיה מפלוני בא על אשתו דפלגינן דיבורא בתרי גופי אינה ראיה לעדות שנפסלה מחמת קורבה דבההיא גלי רחמנא דבטלה כולה כמו שכתב הרב רבי אברהם אב בית דין וכדבריו מוכח בפ"ק דסנהדרין (י’) דקאמר פלוני בא על אשתי הוא ואחר מצטרפין להרגו אבל לא להרגה פשיטא סד"א אדם קרוב אצל עצמו אמרינן אצל אשתו לא אמרינן קמ"ל פי' סד"א אין אדם קרוב כל כך אצל אשתו שתהא עדותו שהוא מעיד עליה כמאן דליתא ובטלה כל העדות מפני שבטלה מקצתה בטלה כולה קמ"ל דאשתו כגופו ואין כאן עדות כלל לכך פלגינא דיבורא כדפלגינן בגופיה הלכך לענין פסק הלכה כל עדות שבטלה מקצתה מחמת קורבה כיון שהעדים קרובים לאחד מבעלי דבר בטלה כולה וכל שכן בנדון זה שכולן אחראין וערבאין זה לזה ואם לא תועיל עדותן לאחד מן הלוין יחזור אחריות חלקו על האחרים ואדעתא דהכי לא נשתתפו הלכך בטל כל השטר.


סימן בעריכה

ואשר שאלת שטר חוב שאין עדים חתומים בו רק חתומים בו ארבעה אנשים שקבלו את העדות מפי העדים והחתום השלישי מאלו הארבעה הוא קרוב אל הלוה ואל המלוה שטר זה פסול דגרסינן בפרק גט פשוט (קס"ב) תניא הרחיק את העדים מן הכתב שני שיטין פסול פחות מכאן כשר היו ארבעה או חמשה עדים חתומים על השטר ונמצאו הראשונים קרובים או פסולים תתקיים העדות בשאר מסייע ליה לחזקיה דאמר מלאוהו בקרובים כשר ואל תתמה שהרי אויר פוסל בג' וסכך פסול פוסל בד' הכי גריס ר"ח וכן ר"ת ונמצאו שנים הראשונים וכו' ודוקא בשנים הראשונים הוא דאמרינן תתקיים העדות בשאר דתלינן למלוי חתמו ולכבוד אבל אי חתימי בסוף ודאי לשם עדות חתמו והעדות בטלה וכן פי' בה"ג ויש ספרים דגרסי נמצא אחד מהם קרוב או פסול תתקיים העדות בשאר ולפי גירסא זו משמע בדחתם קרוב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף מדלא קבע ליה דוכתא וקשה על גירסא זו מהא דאמרינן בפרק הזורק (פ"א) גבי גט מקושר דלא הכשירו אלא עד אחד קרוב אבל תרי לא דילמא אתי לקיומי בתרי קרובים ואחד כשר וקאמר נמי קרוב חתים נמי בין בתחלה בין באמצע בין בסוף וא"כ בשטר פשוט נמי כי נמצא אחד מהם קרוב או פסול היכי אמרינן תתקיים העדות בשאר ניחוש דילמא אתי לקיומי בחד קרוב וחד כשר וליכא למימר דבשטר פשוט צריך לקיים חתימת כל העדים שיש בו אף על גב דבמקושר אמרינן מכל תלתא מקיימין [דשאני התם כיון דהוה להחתים העדים בכל הקשרים שישנו בו לא אצרכוה קיום בכולן אבל בפשוט דמחתים] מאי דבעי צריך לקיים כולו האי ליתא דאמרינן בפרק גט פשוט (קס"ג) גבי בין עדים לאשרתא אפילו שיטה אחת פסול דפריך בין עדים לכתב נמי ניחוש דילמא כתוב הוא ועדיו בשיטה אחת ואמרינן לרבות בעדים הוא דעבד ומשני כל כהאי גוונא אין מקיימין מעדים שלמטה אלא מעדים שלמעלה אלמא משמע דמכל תרי דאית ליה מקיימין דאית להו בעי קיומי מאי פריך וליחוש הלא צריך לקיים את כולם הילכך גרסת ר"ח ור"ת עיקר הילכך אין מקיימין את השטר אלא מעדים שלמטה ואם נמצאו קרובים בסוף פסול ואם נמצאו בתחלה תתקיים העדות בעדים שלמטה והיינו דאמרינן התם כל כהאי גוונא אין מקיימים מעדים שלמטה אלא מעדים שלמעלה מכלל דבעלמא אמרינן איפכא דאין מקיימין אלא מעדים שלמטה ולא חיישינן דילמא אתי לקיומי בחד כשר ובחד פסול דהא אין מקיימין אלא מעדים שלמטה והם כשרים ובנדון זה צריך שלשה עדים כשרים שהן מעידים על העדים וצריכין להיות בית דין והקרוב חתום ברביעי ולכך השטר פסול ואתה וכל אשר לך שלום כנפש דורש שלומך וטובתך אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.


סימן געריכה

ראובן נתחזק לו שטר חוב על שמעון ומת ראובן ובאו יורשים לתבוע לשמעון ושמעון אומר שראובן צוה מחמת מיתה שלא יתבעו לשמעון מכל מה שנתחייב לו בימי יעקב אביהם וזמנו של שטר מוכיח שנעשה בימי יעקב והראה הצואה והנה העד החתום בה תחלה קרוב וכשראה שמעון שהוא קרוב הביא עד שהיה עומד בחוץ ושמע לראובן שמצוה כך אלא שלא נקרא להיות עד וטוען שיצטרף עם העד השני שאינו קרוב החתום בצואה.

תשובה שטר הצואה הוא בטל מאחר שאחד מן העדים החתומים בו הוא קרוב נתבטל השטר וכמאן דליתיה דמי ואין דנין על פי השטר כלל אבל העד שאינו קרוב אם הוא זכור לעדותו יבא לפני בית דין ויעיד והעד האחד ששמע הצואה מבחוץ מצטרף עמו להעיד אף על פי שלא יחדוהו להעיד אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן דעריכה

תשובה על שאלת אנשי קריון בשנת פ' יקבלו החכמים את תשובתם על אודות שטר המתנה הנה שני עדים חתומים תיכף לשטר המתנה ואח"כ כתוב אנו מקבלי עדות קבלנו עדות אלו העדים הנזכרים בשטר זה וקיים והחותמים הם ארבעה ואתם אומרים שהשלישי הוא ששון ברבי יום טוב שהוא קרוב לזוכה במתנה הנה אני צריך לחקור מנהגכם וענין השטר הזה כי נוהגין בכל המקומות שהעדים חותמים תיכף לשטר ובאין העדים בפני שלשה ומעידים בפניהם על חתימתם וכותבין שלשה הדיינין במותב תלתא כחדא הוינא ואתו פלוני ופלוני קדמנא ואסהידו אחתימות ידייהו ומדאסהידו קדמנא אשרנוהו וקיימנוהו כדחזי ליה וחותמים שלשה הדיינין והוא הנקרא קיום שטרות והדין הוא בקיום שטרות כזה אם נמצא אחד מהדיינין קרוב הקיום הוא פסול אבל השטר לא נפסל אם העדים קיימין ומעידים על כתב ידם או אם יש עדים שמכירין כתב ידם ויחתכו אותו הקיום מן השטר ונשאר השטר בכשרתו ולא נפסל בזה אם העידו העדים לפני קרובים או פסולים אותו הקיום פסול אבל השטר כשר וכי האי גונא אמרינן בפרק גט פשוט (קס"ב) גבי אם הרחיק האשרתא דהיינו הקיום מן העדים פסול דאמרינן שמא יזייף ויכתוב שטר בין העדים לקיום ויהיה אותו שטר מקויים על ידי הקיום שתחתיו ואמרינן שהקיום הוא פסול כיון שיכול לבא לידי זיוף על ידו אבל השטר כשר ויחתכו הקיום והשטר כשר וכן בנדון זה הקיום פסול והשטר כשר ויתקיים השטר על פי העדים או על פי מכירי חתימתם אמנם מנהגכם שכותבים אנו מקבלי עדות וכו' אם זה שאתם כותבים במקום קיום הוא והשטר היה כשר אפילו אם לא נכתבו כמו בקיום שהשטר כשר אם לא נכתב בו קיום אם כן הדין הוא כמו שכתבתי למעלה לענין קיום והשטר כשר על ידי העדים כמפורש למעלה אבל אם מנהגכם שאין שום שטר כשר עד שיהיו חתומים בו העדים ויחתמו גם מקבלי העדות ועל ידי העדים ומקבלי העדות נגמר השטר ובפחות מכן [אין] השטר כשר א"כ אז הוו העדים ומקבלי העדות כולם נחשבים כעדים ויש כאן שש עדים חתומים על שטר זה ואמרינן בפרק גט פשוט (קס"ב) היו ארבעה או חמשה עדים חתומים על השטר ונמצאו הראשונים קרובים או פסולים תתקיים העדות בשאר מסייע ליה לחזקיה דאמר חזקיה מלאהו בקרובים כשר ואית ספרים דגרסי בברייתא ונמצא אחד מהם קרוב או פסול תתקיים העדות בשאר משמע דאיירי בדחתים קרוב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף מדלא קבע ליה דוכתא וכי האי גונא דייק תלמודא במסכת גטין פרק הזורק (פ"ב) אי חתים קרוב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף כשר מדלא קבע ליה דוכתא וגירסא ראשונה היא גירסת ר"ח ור"ת וה"ג והיא עיקר כי על גירסא שניה איכא פירכא טובא ואין להאריך כאן ואי נמי בשטר זה הקרוב חתום בעדים האחרונים והשטר פסול אם המנהג שלכם הוא כך שאין השטר כשר בלא חתימת העדים ומקבלי העדות והנה דקדקתי בעדות העדים המעידים שקבלו הקהל את רבי ששון ברבי יום טוב להיות מקבל העדות אם הענין הוא כך שהקהל ממנין הרבה עדים בעיר ועל כל שטר חותמין בו שנים או שלשה עדים אין העדים הממונין בעיר כשרים להעיד על קרוביהן כי לכך הם ממנין הרבה עדים שיבררו מהם הכשרים להעיד אבל אם המנהג הוא שכל העדים הממונין בעיר צריכין להעיד על כל דבר ודבר ובפחות מכולם לא יגמר שום דבר וכן מוכיח קצת שכן הוא מנהגכם מדחתמו ארבעה מקבלי העדות כי בשלשה היה מספיק לולי המנהג אז השטר כשר כי כן קבלו בני העיר עליהם אפילו הם קרובים כיון דאחרים זולתי הברורים אין יכולים להעיד והברורים צריכין כולם לחתום הרי קבלו עליהם והשטר כשר.


סימן העריכה

ומה ששאלתם השטר החתום בקרוב שהוא פסול אם יש תועלת בזה שהעדים החתומים על שטר המתנה הם קיימים וזוכרים את העדות שיכתבו שטר אחר כראשון אף על פי שמקבלת מתנה מתה אני אומר שכן הוא שמועיל השטר שחותמין עליו כשרים ופסולים השטר פסול אבל עדות העדים להעיד על פה לא נפסל בשביל זה וראיה מהא דאמרינן בפ"ק דמכות (ו’) ומה שנים שנמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותם בטלה אף שלשה נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה ומנין אפילו הן מאה תלמוד לומר עדים א"ר יוסי בד"א בדיני נפשות [אבל בדיני ממונות תתקיים עדות בשאר ר' אומר א' דיני ממונות ואחד דיני נפשות] בזמן שהתרו בהן אבל לא התרו בהן מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש ואמרינן עלה בגמרא (מכות ו’) היכי עבדינן להו פירוש בדיני ממונות היכי עבדינן היאך נדע אם מתחלה נתכוונו כולן להעיד כדי שנפסול עדותן דבשלמא בדיני נפשות אם לא התרו בהן הכשרים אז לא כוונו להעיד אבל בדיני ממונות איך נדע אמר רבא דאמרינן להו למחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו [אי אמרי לאסהודי אתינא] נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטל ואי אמרי למחזי אתינא מה יעשו ב' אחין שראו באחד שהרג את הנפש איתמר אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי ורב נחמן אמר הלכה כרבי וקיימא לן הלכתא כרב נחמן בדיני אלמא חזינן דבדיני ממונות אפילו באו לבית דין והעידו הקרובים והפסולים עם הכשרים אם אמרו הקרובים מתחלה כשראינו המעשה לא כווננו להעיד לא נתבטלה העדות דאם לא כן מה יעשו שני אחין וכו' כלומר כי כל הרואה דבר עברה מחוייב להעיד לקיים ובערת הרע ובאין בערבוביא זה אחר זה בפני בית דין ואין האח האחד יודע שכבר העיד אחיו הילכך שיילינן ליה ואם יאמר שבשעת מעשה לא כיון להעיד העדות קיימת אלמא בכונת העדות בשעת ראיית המעשה תליא מילתא הילכך השטר שחתומין עליו קרובים ופסולים חתימת השטר היא המעשה וכוונו הפסולים לחתום עם הכשרים הילכך השטר פסול אבל עדות העדים שלא היו עמהם פסולים בשעת מעשה לא נפסלה עדות העדים ויכולין להעיד בעל פה שראו המתנה הילכך העדים שחתומים על השטר אם אחר שראו את השטר הם זוכרים את כל המעשה כמו שכתוב בשטר יבאו העדים לבית דין ויעידו בפני בית דין כך וכך אירע מעשה בפנינו בזמן פלוני ויכתבו העדים כל המעשה עם כל תנאיו וחזוקיו ומועיל מעשה בית דין כמו השטר הראשון כההיא דאמרינן בפרק שני דכתובות (כ’) כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליה אפילו אחר כמה שנים פירש כותב אדם עדותו על השטר לאו בשטר שביד המלוה קאמר אלא כגון ספר או דיפתרא שיש לו לאדם בתוך ביתו לכתוב עליו זכרונותיו בזמן פלוני נמסר לי עדות כזה וכזה הולך ומעיד אותה עדות אפילו אחר כמה ימים ושנים אמר רב הונא והוא שזוכר מעצמו פירוש שזוכר עיקר העדות מעצמו ומתוך הכתב הוא מתבונן על כל הענינים והתנאים בלי פקפוק ורבי יוחנן אמר אף על פי שאין נזכר מעצמו כלל אלא מן הכתב שלו נזכר ומעיד והלכה כרבי יוחנן וכל שכן בנדון זה ששטר גמור הוא אלא שנפסל בשביל חתימת הקרובים אם הם זכורים עיקר העדות על ידי ראיית השטר יכולין להעיד ובית דין יכתבו עדותן כמו שכתוב בשטר וחשוב כשטר הראשון ואעפ"י שהשטר הוא ביד המערער לא הורע כחו בשביל זה כיון שאין לו כתיבה ומסירה עליו שמסרתו לו בעלת המתנה ומה שנתן דון צאק לאחיו ששון (הכתב) [הבתים] שכבר נתן לאמו אין באותה מתנה כלום כיון שנתנם לאמו מתחלה וכיון שהמתנה קיימת על אחת מן הדרכים שבארתי אם קבלת עדות שלכם כקיום שטרות דעלמא ואפילו אם אינו כקיום שטרות דעלמא אלא שהמנהג הוא שלכם שכל העדים צריכים להעיד אז השטר כשר כי כן קבלו עליהם שיעידו קרובים או אם העדים זוכרים את עדותם מתוך ראיית השטר על אחת מאלו הדרכים השטר כשר וכיון שהשטר כשר והמתנה קיימת גם המשכונא שמשכנה שמחה למרת צפורה קיימת ולא יצאו הבתים מידה עד שיתנו לה מעות המשכונא ושני בעלי הדינין יפרעו שכר השליח נאום אשר בן ה"ר יחיאל זצו"ל.