פתיחת התפריט הראשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל נחעריכה

סימן אעריכה

(שאלה קהל שיש להם דין עם אחד מהעיר על עסק חכירות ויש עדים מבני העיר היודעים בעדות אלא שנוגעים בדבר אם יכולין להסתלק ולהעיד].

(תשובה בכל דבר שייך סילוק חוץ מס"ת וכיוצא בו שאי אפשר להסתלק ממלה כדאיתא בפרק חזקת הבתים (מ"ג) שאני ס"ת דלשמיעה קיימא ואי אפשר להם שלא ישמעו קריאת התורה אבל בעסק ממון יכולין להסתלק ויתנו העדים מכיסם חלק המגיע באותו ממון שיש בין החוכרים והקהל לצורך הקהל לפרעון המס בלי ערמה נמצא שאינם נוגעים בדבר כי לא ירויחו מאומה אף אם ידבר הקהל בדין וטובי העיר הרגילים להשתדל בצרכי הקהל הם יכולין למנות מורשה לדון בשביל הקהל וכל מעשיו קיים אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל].

אלופי יקירי ה"ר תמר בההיא דחזקת הבתים (מ"ג) ליסלקו בי תרי ולדיינוה הקשה ר"י הא בעינן תחלתן וסופן בכשרות כדאיתא בפרק יש נוחלין (קכ"ח) ותירץ הני מילי בפסול הגוף אבל בפסול ממון לא בעינן תחילתן וסופן בכשרות וכן היה דן רבי מאיר ז"ל ושוב חזר בו ופסק דאפילו בפסול ממון בעינן תחילתן וסופן בכשרות כי מצא תירוץ אחר בתוספת מרבינו יהודה מפריש וחלק בין דין לעדות דסילוק מועיל לגבי דין ולא לגבי עדות דבעינן תחלתן וסופן בכשרות ושוב למדתי ערכין ומצאתי תירוץ רבינו יהודה בתוספות וסברא גדולה לחלק בין דין לעדות שהדיין הוא דן על טענות שטענו לפניו אחר שנסתלק אבל העדים מעידים על זה שראו בעוד שהיו נוגעין בדבר ולכך אין סילוק מועיל ועתה כשלמדנו בתרא דקדקתי בסוגיא דעל כרחין סילוק מועיל לגבי ממון ותירוץ רבינו יהודה אינו בא כי הספר מקשה על מילתא דשמואל דאמר שותפין מעידין זה על זה ואוקמה תלמודא כשסילק עצמו ומקשה כי מסלק מיניה מי מסלק פירוש שיוכל להעיד והא תניא בני העיר וכו' ואמאי וליסלקו תרי מינייהו ולידיינו אלא ודאי סילוק אינו מועיל וקשה לשמואל דאמר שותף מעיד על ידי סילוק ומשני שאני ספר תורה דלשמיעה קאי ואי אפשר להם להסתלק ולעולם סילוק מועיל ולא תיקשי לשמואל דאמר שותף מעיד על ידי סילוק והכי סלקא סוגיא דשמעתא והא דנקט וליסלקו תרי מינייהו ולידיינו ולא קאמר וליסהדו רישא דברייתא נקט דקאמר אין דנין בדייני אותה העיר ואין חילוק בין דין לעדות ושלום אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.

[ומה ששאלת ראובן הוציא שטר על שמעון חתום בשני עדים ואחד מהם חתנו של ראובן ובאנו לבאר זמנו של שטר שבשעה שחתם לא היה חתנו וטוען שמעון שעתה כתב והקדים הזמן].

[תשובה אם אין השטר מקויים אם אין כתב ידו יוצא ממקום אחר וצריך הוא להעיד על חתימת השטר פסול כיון שעתה הוא חתנו אינו יכול לקיים כתב ידו ואם השטר מקויים וידוע הוא שנתקיים קודם שנעשה חתנו השטר כשר ואף על גב דבעינן תחלתו וסופו בכשרות כיון שנתקיימה וחתומה בכשרות תו לא צרכינן לעדותו ואם אין ידוע מתי נתקיים השטר ואף אם אינו מקויים אלא שכתב ידו הוציא ממקום אחר אם יש עדים שמכירים חתימת השטר כשר כיון שהוא אינו צריך להעיד על כתב ידו ולא חיישינן שמא כתבו עתה והקדים הזמן דודאי אם היו העדים מעכשיו גזלנים והיו כשרים בשעת חתימת השטר חיישינן כיון שרשעים הם שמא כתבו שקר והקדימו זמן השטר אם לא נראה השטר ביד המלוה קודם פיסולן אבל פסול קורבה גזירת הכתוב הוא דאטו משה ואהרן לא מהימן הלכך לא חיישינן שמא הקדים הזמן הלכך אינו צריך להעיד על חתימתו וכשר].


סימן בעריכה

וששאלת על ראובן שהיה חייב מעות להקדש וטוען שפרעם לגבאי שהיה באותן הימים ומת והקהל רוצים להעיד ע"י החרם שהוא חייב עדיין זו היא שאלתך אומר אני דלפי לשון העדות שיעידו יתברר הדין אם יעידו ששמעו אחרי מיתת הגבאי שהודה ראובן שהיה חייב עדיין זו עדות גמורה היא וחייב או אם היו שלשה גבאים ובשעת מיתתם לא פרע היה חייב אבל אפומא דחד סהדא לא מפקינן ממונא ומה שהכשרתי הקהל זהו דווקא אם המעות הן של החולין אבל אם לעניי העיר אז אין הקהל כשרים להעיד אפילו אם יש להם קצבה וכו' כדלעיל ואפילו אם היו רוצים לסלק שנים מן העיר כדי להעיד לא מכשרינן להו דסילוק אינו מועיל אלא להיות דיין כדפרי' וליסלקו בי תרי ולידיינוה אבל להעיד לא מהני דבעינן לענין עדות תחלתו וסופו בכשרות כדאיתא ביש נוחלין (קכ"ח) ואמת שרבינו שמשון כתב דסילוק מועיל לענין עדות אף על פי שלא היה תחלתו בכשרות והא דאמרינן בפרק יש נוחלין (קכ"ח) דבעינן תחלתו וסופו בכשרות היינו דוקא לענין פסול הגוף ואהא מיתניא על חתנו וסומא ושוטה אבל פסול מחמת ממון לא בעי תחלתו וסופו בכשרות וכך היה רבינו מאיר ז"ל דן כמה שנים ושוב חזר בו כי מצא בתוס' רבינו ברוך שפירש ככתוב למעלה ואח"כ בלמדי ערכין מצאתי שר' יצחק בר' שמואל פסלם להעיד על ידי סילוק וכן פסק הלכה ובנדון זה אם אין כאן עדות בא' מן הדרכים שכתבתי למעלה ישבע ראובן שפרע ויפטר.


סימן געריכה

ומה ששאלת אם בני העיר יכולין להעיד במס שלהם אחר שסלקו הנאתן בו מותרין לדון ולהעיד אחר שיסלקו את עצמן וראיה מהא דאמרינן בפרק חזקת הבתים (מ"ג) וכי מסלק נפשיה מי מסתלק והא תניא בני העיר שנגנב ס"ת שלהם אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר ואם איתא ליסלקו בי תרי מינייהו ולידיינוה ומשני שאני ס"ת דלשמיעה קאי פירוש ואי אפשר להם להסתלק משמע הא בכל שאר דברים מהני סילוק והסילוק הוא שיתן ממון לקהל בלי ערמה כפי חלק המגיע לו באותו ממון שהוא מעיד עליו כדי שלא תהיה לו הנאה מאותו ממון.


סימן דעריכה

וששאלתם על בני אדם שהיו יושבין בחבורה ונתן אחד מהם ככר לבת בעל הבית ואמר לה בפני ש"צ ועד אחד תהא לי מקודשת בככר זה ואחר זמן עמדה ונשאת לאחר ובא הראשון ואמר דעו שקדשתיה בככר בפני ש"צ ועד א' ושלחתם למוקדמי העיר משם לקבל עדותם והם קבלו עדותם ונראה מעדותם שהיתה מקודשת לראשון אם העד [האחר] יעיד כמותו ונתנו קבלת העדות ביד שלוחכם ושוב הלכה שם אם הנערה והשחידה הש"צ בענין שלקח העדות מיד שלוחכם וקרעו ובא לפניכם והעיד בפניכם בענין אחר שנראה לכם שלא היתה מקודשת ונראה אליכם ששינה עדותו על ידי שחד וענשתם אותו במלקות ובחתיכת שערו ונ' זהובים וגזרתם עליו שלא יהא טבח ולא ש"צ בכל זאת ההגמוניא עד תשלום ה' שנים לבד אם יעשה תשובה שיראה לי שהיא תשובה מעליותא ועתה בא לפניכם ואמר שמיום שאירע לו זה שהתענה בכל שבוע שני וחמישי עד שנה תמימה ושתתירו להיות טבח וש"צ בכל מקום שירצה ושאלתם אותי על ככה.

תשובה יראה לי דלאו תשובה מעליותא היא כי לפי דבריכם הוא רע לשמים ורע לבריות לשנות בעדות אשת איש בשביל ממון ותשובה שאמר שעשה בצומות אפשר שהיא תשובה של רמאות כההיא עובדא דפרק זה בורר (כ"ה) ההוא טבחא דנפק טריפתא מתותי ידיה שמתיה רב נחמן ועבריה אזל רבייה למזייה וטופריה סבר רב נחמן לאכשוריה אמר ליה רבא האי איערומי קא מערים אלא מאי תקנתיה כדרב אידי בר אבין דאמר רב אידי בר אבין ילבש שחורים ויתכסה שחורים וילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבדה בממון חשוב אי נמי יוציא טרפה מתחת ידו בממון חשוב משלו והשתא אפילו זה שעשה מעצמו חשו לתשובה של רמאות עד שיזדמן לו תשובה מעצמו מעין העבירה שעשה כל שכן זה שלא עשה מעצמו אלא מחמת העונש שהטלתם כי צריכין כל עיקרי התשובה שיהו מעצמו של אדם ומעין העבירה שעשה ככל הנהו דפרק זה בורר (כ"ה) מלוי ברבית חזרתן שיקרעו שטריהן ויחזרו בהם חזרה גמורה דאפילו לגוי לא אוזפי ומשחקי בקוביא משישברו פספסיהון ויחזרו בהן חזרה גמורה דאפי' בחנם לא עבדי ומפריחי יונים דאפילו במדבר לא עבדי וזה שעשה לפי דבריו בתעניות ומלקיות איני רואה להכשירו לעולם בתשובות האלו להיות טבח בדבר שיכול להכשירו לרבים אבל אם יתרצו הקהל שיהיה ש"צ שלהם לבד ולא לדבר אחר איני מעכב עליהם אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.


סימן העריכה

שאלה בית איש ברשות ראובן בונה וסותר בו כחפצו והקהל תובעין ממנו שהוא הקדיש הבית ונתנו לקהל לעשות בו חפצם ורצונם והוא טוען שלא הקדישו רק לתלמוד תורה שילמדו בו כל זמן שירצה או מי שירצה הוא והביאו הקהל עדים מהדרים עמהם ומפורעי המס שאומרים שראובן נתנו הקדש לקהל אלא שאין זוכרין זמן המתנה וגם הקהל אינן מראין קנין כתוב שנתנו להם וראובן טוען כיון שהעדים מן הקהל נוגעין בעדות הם ועוד שלעולם לא יצא מרשותו ובנה וסתר והן שותקין יורנו רבינו הדין ואם יבואו עדים שאינן מן הקהל ויעידו שראובן נתנו לקהל בהקדש אם מספיק אף על פי שאינן יודעין זמן המתנה ואף על פי שאין בה קנין ואם ראובן יכול להתחרט מן ההקדש מאחר שלעולם לא בא ליד גזבר ובנה וסתר בו ושתקו ולא מיחו.

תשובה ודאי אם היו מעידין שנים שאינן מהקהל ואינן דרים בעיר והיו מעידין שראובן נתן את הבית להקדש לקהל אף על פי שלא היה בה קנין זכו הקהל באמירתו דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט דכל דבר שמועיל להדיוט בקנין קונה ההקדש בדברים בעלמא ואין צריכין לזכור היום והשעה ואין ראובן יכול להתחרט ולחזור בו מאחר שכבר זכה בו ההקדש אבל העדים הדרים בעיר נוגעין בעדותן הן ופסולין להעיד כדתניא בפרק חזקת הבתים (מ"ג) האומר תנו מנה לבני עירי אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר ומיהו יכולין העדים לסלק עצמן שלא יהנו מאותו הקדש לעולם ואז יהיו כשרים להעיד כדפריך התם וליסלקו בי תרי מינייהו ולידיינו ומשני דאיירי בספר תורה שנתן המעות לקנות ספר תורה לבני עירו ואי אפשר להם להסתלק שלא ישמעו קריאת התורה אבל בכל שאר הקדשות שאפשר להם להסתלק שלא יהנו מן ההקדש מועיל הסילוק וכשרים להעיד אעפ"י שלא היו כשרים להעיד בשעה שראו שמעו העדות דלא בעינן תחלתן וסופן בכשרות אלא בפסול הגוף כגון סומא ונתפקח או שוטה ונשתפה או בפסול קורבה כגון קרוב ונתרחק אבל בפסול ממון כגון שהיה נוגע בעדות בשעת ראייה או שמיעה לא בעינן תחלתן וסופן בכשרות נאם אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

[שאלה ראובן תבע מנה משמעון וכפרו שמעון והביא ראובן עדים לדבריו ואמר שמעון שהעדים פסולים שהם הודו בפני עדים שיש להם חלק באותה מנה שתבע ראובן לעצמו] [תשובה אם קודם שהעידו העדים אמרו כבר לפני עדים שהמנה שתבע ראובן לשמעון הם שותפים בו העדות שהעידו אחר כך אינו כלום כיון שכבר אמרו תחלה שהיה לו להסתלק מאותה מנה ורע עשו שהעידו ודמית למה שאמרו חז"ל (פסחים קי"ב) לא יהיה לך עסק עם ג' אנשים שלא יהא אחד בעל דין ושני עדים אבל אם כבר העידו לאו כל כמינייהו לבטל העדות ולומר לעצמנו העדנו כי אנו שותפין כיון שראובן מכחישם ואומר שאין להם חלק באותו מנה].


סימן ועריכה

ראובן הוציא שטר (חוב) מחילה על שמעון מקויים כראוי שמחל לו כל תביעות שהיו לו עליו ואמרו העדים ששקר העידו כי ראובן השקם יין ונשתכרו וכתבו וחתמו לו מה שרצה תשובה העדים שחתמו שקר מחמת שכרותן כיון שנתקיימה חתימתן בבית דין לאו כל כמיניהו לבטל עדותן ולא מהימנינן להו במאי דאמרי להפסיד לראובן אבל לגבי דידהו מהימני דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי ומחייבי לשלומי לשמעון כל הפסד דמטי ליה מחמת חתימתן שחתמו עליו שקר מדינא דגרמי שהן בעצמן עשו ההיזק לממון שמעון במה שחתמו עליו שקר (ובהא) [ובריא] היזקא דודאי ראובן לא יפרע לשמעון מאחר שיש לו שטר מחילה עליו וגם בשעת המעשה שחתמו שקר נעשה מיד ההיזק לשמעון וחילוקין הללו חלק ר"י לידע מהו דינא דגרמי ומהו גרמא בניזקין שפטור הילכך חייבין העדים לפרוע לשמעון כל ההפסד שיבא לו.

[עוד הבינני בהלכות מלוה ולוה בפרק י"ד הוציא עליו שטר חוב בעד אחד וטוען הלוה פרעתי הרי זה מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם ע"כ ואיני מבין למה אינו יכול לישבע ולהכחיש העד כמו בע"פ] [תשובה הא דנקט לך למה לא ישבע להכחיש העד כמו בעל פה אם היה טוען להד"ם הוא נשבע להכחיש את העד אבל הוא מודה שלוה אלא שאמר שפרע ואותה שבועה אינו יכול לישבע דאם כן שטרך ביד מלוה מאי בעי הילכך ישלם ושלום אביך אשר].


סימן זעריכה

וששאלת אם יש תביעה לקהל על היחיד שהוא דר בעיר ופורע מס במקום אחר אם הקהל יכולין לכופו לעמוד לדין בפני מוקדמי העיר שהם מפורעי המס שבעיר הדא מילתא דפשיטא היא שלא יעמוד לדין בפניהם כי איך ידונו הן על עצמם כי יש להם חלק בתביעה והכי תניא בפרק חזקת הבתים (מ"ג) בני העיר שנגנב ספר תורה שלהם אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר נאם הכותב אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.