שו"ת הרא"ש/כלל נו

<< · שו"ת הרא"ש · כלל נו · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל נו

סימן א

שאלה ראובן תובע לשמעון ואומר תן לי מה שנתחייבת לי על פי יעקב שביררנו אותו בין שנינו ופסק עליך שאתה חייב לי ממון ושבועה ונגמר הדין ולא תוכל לחזור ושמעון משיב לעולם לא ביררנו יעקב לדיין אם הורה ופסק כאיש לא נדרש ויעקב מודה לדברי ראובן.

תשובה אם היה שמעון מודה שקבל יעקב לדון ביניהם ופסק יעקב הדין ביניהם שוב אין שמעון יכול לחזור בו דקיימא לן כתרי לישני דרב נחמן בפרק זה בורר (כ"ד) לאחר גמר דין ובאתן לך מחלוקת והלכה כדברי חכמים דאמרי אינו יכול לחזור בו הלכך כל מה שפסק בין חיוב ממון בין חיוב שבועה הכל היה צריך לקיים אם הוא מודה ועתה שכופר שמעון ואומר שמעולם לא קבל עליו לדון ביניהם אלא מעצמו עשה ישבע שמעון שהוא כדבריו ויפטר אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

סימן ב

קהל שקבלו עליהם שני תלמידים קרובים לדון על ידי כתב המלך וגם מרצונם כל מה שידונו להם דינם דין כיון שקבלום עליהם.

סימן ג

יחיד שאינו מומחה שקבלו עליהם וטעה אם בשיקול הדעת טעה ישלם דאמרי ליה כי קבלנוך עלן אדעתא דדיינת לן דין תורה וכופין את הדיין שישלם אבל מה שעשה עשוי אבל אם טעה בדבר משנה מחזירין את הדין וכופין אותו שזכה שיחזיר ואם פטר את החייב בטעות של שיקול הדעת הרי הוא פטור והדיין ישלם.

ומה ששאלת באתן לך אם יכול לחזור לאחר שיצא מבית דין מסקנא בסנהדרין (כ"ד) דקיימא לן כתרי לישני דרב נחמן דבאתן לך ולאחר גמר דין מחלוקת והלכה כדברי חכמים דאינו יכול לחזור בו ואתה וכל אשר לך שלום כנפש דורש שלומך וטובתך אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

ועוד ילמדני יחיד שאינו מומחה שקבלו עליהם וטעה ואינו רוצה לחזור מה דינו או אם הלך ופטר את החייב ועתה טען שפלוני פטרו מן הדין.

תשובה יחיד שאינו מומחה שקבלו עליהם וטעה אם בשיקול הדעת טעה ישלם דאמרי ליה קבלנוך עלן דדיינת לן דין תורה וכופין את הדיין שישלם אבל מה שעשה עשוי ואם בדבר משנה טעה מחזירין את הדין וכופין אותו שזכה שיחזיר ואם פטר את החייב בטעות של שיקול הדעת הרי הוא פטור והדיין ישלם.

סימן ד

שנים שדנו אין דיניהם דין כרבי אבהו (סנהדרין ו’).

סימן ה

וששאלת על שתיקן גיסך שלא יטול דיין שכר בטלה והמוקדמין של הקהל שהן שלשה מיחו בדבר שלא בפניו ומפני הבושה נמנעו מלמחות בפניו וגם נמנעו מלבא לבית הכנסת כשקראו התקנה כדי שלא יהו נסכמים בה ועוד כי יש שלשה מגדולי הקהל מפורעי המס שיש להם הסכמת הקהל שכל הסכמה שתעשה בעיר ולא יהו נשאלין בה שלא יהו נסכמים בה ועוד כתבת שיש מעט מזער שאומרים שאפילו מאותן שהיו בבית הכנסת שלא נסכמו באותה תקנה אלא מפני פחד ובשת הרב גיסך לא פירשת שאלתך אם הרב עשה תקנתו בחרם או תקנה בעלמא בלא חרם ואם תקנה בעלמא היתה אותן שמיחו שלא בפניו אף אם היו בבית הכנסת לא חלה התקנה עליהם דאפילו העושה מעשה בידים ומוסר מודעא תחלה בפני עדים המודעא מבטלת המעשה אם לא ביטל המודעא כל שכן בכאן שבפניו היו מתביישים מלמחות בגילוי מילתא סגי שגלו דעתם תחלה שלא היו מקבלין עליהם התקנה כל שכן אלו שנמנעו מלבא לבית הכנסת כדי שלא יהו מקבלים עליהם התקנה וגם אותם שלשה שהסכימו הקהל שכל הסכמה שתעשה בעיר שלא היו נשאלין בה שלא יהו נסכמים בה אם לא נשאלו בה אינן מוסכמין בה מאחר שכתוב בהסכמתן שתקנה שתעשה בעיר סתם ולא נתפרש בה אם יעשוה בני העיר או אם יעשנה האדם הגדול הבא שמה.

ותמה הוא היאך עשה הרב תקנה זו בלא דעת פורעי המס הגדולים והראשים והמוקדמים ואם הגדולים לא יכנסו בה היאך יכנסו בה שאר המון העם ואם בחרם התקנה איני משתדל לומר בה דבר אם יש מכשול בדבר שלחו לרב ויתיר החרם אבל תימה גדול איך גזר חרם ליכשל בה בלא הסכמת הגדולים אבל דינא דגמרא אכתוב לקהלך אם הוא בטלה דמוכח כי הא דרב הונא (כתובות ק"ה) כי הוה אתא דינא קמיה אמר להו הבו לי גברא דדלי בחריקאי ואדון לכון דינא והלשון משמע שהיו באין לפניו בשעה שהיה משקה שדותיו מדקאמר דדלי בחריקאי פי' במקומי שיהא נכנס להשקות השדה וכמו קרנא דהוי תהי בחביתא דחמרא ודבר זה היה מצוי לו תדיר והוא בטלה דמוכח אבל לא שיאמר אדם שמא יזדמן לי ריוח בקניית סחורה או סרסרות בדבר שאינו יודע ומצוי לו תדע לך שהוא כן שהרי אסור לדיין ליקח יותר ממה שיתבטל ממלאכתו דהכי משמע ל' בטלה דאם היה נוטל יותר מכדי ביטול מלאכתו היה זה שכר דינא ותנן (בכורות כ"ט) הנוטל שכר לדון דיניו בטלים וא"כ על כרחיך צריך לומר דלא מיקרי שכר בטלה אם לא שעסוק במלאכה ומתבטל ממנה ונותן לו כשכר פועל של אותה מלאכה שבטל ממנה אבל לא שיאמר אדם שמא יזדמן לו ריוח ואם יטול שכר על זה הדין בטל ונמצא שנוטל ממון מזה ונותן לזה בלא דין וגזלן הוא וראה כמה ענשן גדול כי אין מדקדקין כמו שכתבתי לכן אמור לקהל משמי שיבטלו הדבר ואם לא ימצאו מי שירצה להתבטל מעסקיו ולדון יתנו מממון הקהל לאנשים ידועים שידונו כי הא דאמר ר' יהודה א"ר אסי (כתובות ק"ה) גוזרי גזירות שבירושלים היו נוטלין שכרם צ"ט מנה מתרומת הלשכה אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

סימן ו

וששאלת על שתי כתות שהיה עסק דין ביניהם והסכימו ובררו שני אנשים לדון ביניהם ואותן שני אנשים שמעו דבריהם והסכימו לדעת אחד והיו שם בשעת גמר דין שני עדים ואח"כ יצא הדבר כתוב וחתום מתחת ידי העדים בענין אחד ומתחת יד שני הברורים בענין אחר ומה שהוא חתום בחתימת הברורים הוא כתב יד הסופר שהיה מצוי שם בשעת גמר דין שכתב הענין אות באות כמו שסדרוהו הברורים ומה שיצא כתוב בחתימת העדים הוא מכתב יד סופר אחר שלא היה שם ולא ידע ולא ראה היאך נגמר והאיך נסדר אלא כאשר אמר לו כת אחת משתי הכתות דבר פשוט ששני דיינין נאמנין לעולם לאמר כך פסקנו את הדין דדוקא גבי דיין א' אמרינן בפ' בתרא דקידושין (ע"ד) דנאמן דוקא בזמן שבעלי דינין עומדין לפניו אבל שני דיינים נאמנים לומר לעולם לזה זכינו ולזה חייבנו ונאמנים הם יותר מן העדים המכחישים אותם דרמו אנפשיהו ומדכרי טפי מן העדים ששמעו מפיהם ואין זה כשני כתי עדים המכחישין זה את זה דהתם ב' הכתות שמעו הענין זאת אומרת כך שמענו או ראינו וזאת אומרת כך שמענו או כך ראינו אבל כאן דהדיינין שמעו דברי בעלי דינין ודקדקו בדבריהם לידע להיכן הדין נוטה יותר הם זכורים ויודעים אמתת הפסק דין מן העדים שבשמיעה אחת שמעו ותלינן בהו טעותא וכ"ש שסופר אחר שמע מפי אחת הכתות וכתב דטפי עדיף כתב יד הסופר ששמע מפי הברורים נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

סימן ז

כל פסק שהדיין טועה בו שמביאין לו ראיה משיטת הגמרא ומדברי האמוראים הוי כמו טועה בדבר משנה שכל מה שאדם מביא ראיה מן הגמרא נקרא דבר משנה.

סימן ח

ומי שקיבל עליו דיין אחד ונגמר הדין אין יכולין לחזור בהם אף על פי ששניהם מתרצים בכך(הב"י ח"מ סימן כ"ב מביא דברי הרא"ש הללו) נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

סימן ט

את אשר שאלת על אויב ושונא שפסולין לדין אם הבעל דין אומר לאחד מן הדיינים שהוא שונאו או שהוא אוהבו של בעל דינו אם יש להעמיד דבריו ויסתלק הדיין מלדונו או אם צריך להביא ראיה על דבריו וכתבת כי יש דיינים במקומך דוברי שלום עם רעיהם ורעה בלבבם ואיך יוכל העני בעל דין להביא ראיה או עדים על שנאה שבלב.

דע כי אין לנו אלא מ"ש חז"ל (סנהדרין כ"ז) אוהב ושונא שפסל רבי יהודה לעדות מפרש גמרא אוהב זה שושבינו ושונא כל שלא דבר עמו ג' ימים באיבה ונחלקו חכמים על ר' יהודה בעדות אבל בדין מודו דפסולין וצריך הבעל דין לברר בעדים שלא דבר עמו ג' ימים באיבה אם אין הדיין מודה לו אבל בדיבורו לא מהימן דאם לא כן יפסול כל הדיינין ושנאה שבלב לא תוכל להתברר ולא נחשדו ישראל על כך ואף אם אינו שונאו כל כך הדיין מוזהר שלא לדונו לכתחלה כדאמרינן בפרק בתרא דכתובות (ק"ה) לא לידון איניש לא למאן דרחים ליה ולא למאן דסני ליה דרחים ליה לא חזי ליה חובה דסני ליה לא חזי ליה זכותא אבל אם הוא רוצה לדון אין בעל דינו יכול לפסלו.