שו"ת הרא"ש/כלל נד

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל נדעריכה

סימן אעריכה

מחוקקי בשבט סופר מושכים ומוציא מימיו מפכים (אימון מופסים) מורי ה"ר אשר שצ"ו תורנו דין זה על עסק ראובן שתקף את לאה האלמנה לדין וטען יש בידך משל חמי ומשל אבי חמי ממון כי חיתה זוגתי אחרי הרג שלשתן והא לכם עדותי ומה שתקנו להשיב הנדוניא תוך שנה ראשונה למי שנתנו דוקא כשיש אב והשיב אפוטרופוס של לאה ממון חמיך אין לי אך ממון אבי חמיך ואין לי עסק בך מכמה טעמים חדא כי אותן העדים אנוסים היו כשראו הריגת שלשתן ואף כי אחרי שובם פה עדים על לאה לא ראינו תשובתם כולי האי שיראו להעיד ועוד שאבי חמיך הניח בנים ואפילו אם היה לך זכות לא תזכה כי אם בחלק שלישי ועוד שלא שהית עם אשתך שנה ולא תירשנה ואף מה שהכניסה לך תחזיר ליורשיה וכן הראנו כתוב מתקנת ר"ת ז"ל בכנופת טרוייש להחזיר הנדוניא לנותנו או ליורשים ועוד נמצא בשם ר"י ורשב"ם ז"ל שאפילו מי ששהה ימים רבים עם אשתו והניח חיים לכל ישראל אם לא גבה עדיין לא יגבה עוד והשיב לא אמרתי אך שלא ידעתי כמה שנים שהייתי עמה וגם מה שהכניסה לי אינו בעין אך כלה.

תשובה נראה לי אם יברר ראובן בעדות נכונה שאשתו חיתה אחרי מורישה שזכתה בירושתה אפילו אם לא שהתה עמו שנה אחת ולא דמי לנדונית חתנים שלא גבו דשאני התם דנדוניא שהאב פוסק בדעתו תליא ואנן סהדי שהאב לא היה דעתו להקנות וליתן הנדוניא אלא ע"מ שתהנה בתו כמו בעלה אבל בנדון זה לא עלה על דעת חמיו גזרות הללו ואף בדבר הרגיל והוה כמו מיתה דשכיח דאזלינן בתר אומדנא אבל כי האי לא אזלינן בתר אומדנא אלא בממון שפסק האב ועודנו בידו דלא מפקינן מיניה וגם לא דמי לתקנת רבינו תם ז"ל דהיכא שמתה בתוך שנת הנישואין שהבעל מחזיר נדוניא לאביה או ליורשיה דעל הנידוניא דוקא תיקן משום עגמת נפש ואסמכוה אקרא ותם לריק כחכם אבל ירושה שנפלה לה דהיינו נכסי מלוג בהא לא תקון רבנן והבו דלא לוסיף עלה ומק"ו לא ילפינן השתא ממון שבא לידו צריך להחזיר לא כל שכן שלא יגבה הא תנן במסכת ידים (פ"ג) אין דנין דברי תורה מדברי סופרים ולא דברי סופרים מדברי תורה ולא דברי סופרים זה מזה וכן אמרינן בפ"ק דנדה (ז’) גבי אחורי כלים שנטמאו במשקין וכו'.

אמנם עדות העדים צריך דרישה וחקירה אם ידוע שהיו אנשים טובים והגונים בשעת הגזרות ועתה שבו כהוגן אם מחמת אונס נפשות חטאו והמירו וכאשר מצאו נס ומלטה שבו מיד לא נפסלו ואף אם מצאו מקום ושעה לימלט ולא עשו ואכלו נבלות לתאבון ונפסלו להעיד על מה שראו באותה שעה מכל מקום מה שמעידין על שעת הריגתם זה היה בשעת הגזרה ועדיין לא נשתהו בין הגוים ובאותה שעה היו כשרים להעיד ואף אם אח"כ אכלו נבילות ואח"כ שבו הוה ליה תחלתו וסופו בכשרות כמו שהיה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו ומתה בתו דאמרינן ביש נוחלין (קכ"ח) דכשר להעיד אמנם צריך לדקדק הרבה בעדות לאפוקי ממונא כי יש הרבה מן האנוסין שאף קודם הגזירות היו חשודין ועוד כי (העוברי עבירות) הירושות מעבירין אותם על דעתם ודעת קונם בדיני כסף ודאי בעדות עגונה הקלו לקבל עדותן אך בהוצאת ממון צריך לדקדק וצריך עיון, ושלום כנפש אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.


סימן בעריכה

עוד ילמדני ראובן שחלק נכסיו והניח קרקע לבתו לנדוניתה בתנאי שאם תמות קודם נישואין שישאר הקרקע להקדש וחלתה חולי מות וכדי להפקיע הקרקע מיד הקדש הלכו קרוביה והושיבוה במטה בחליה עם קרוביה ועשו שבעה ברכות כדי שיירשנה ומתה מחולי זה ולא קרב אליה הורני אם יירשנה ונראה דלא אף על גב דמצינו שהבעל יורש את אשתו קודם שתכנס לחופה כגון שמסרה האב לבעל או לשלוחו ומתה בדרך התם היתה ראויה לביאה אבל הכא לא היתה ראויה לביאה מידי דהוה אנכנסה לחופה ופירסה נדה ועוד דמי להא דאמרינן בעלמא הוא עשה שלא כהוגן וכו'.

תשובה על קרקע שנתן ראובן לבתו נראה דאין באותה חופה כלום חדא כמו שכתבת כיון שלא היתה ראויה לביאה ועוד דאזלינן בתר דעתא דראובן שרצה לעשות טובה לנשמתו ליתנו להקדש ולא שיירשוהו יורשיו רק שיירו כדי שתנשא בו בתו וכ"ש שלא היה בדעתו שיבא לידי נכרי ע"י הערמה הלכך אומדנא דמוכח והקרקע הוא הקדש.