פתיחת התפריט הראשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל נבעריכה

סימן אעריכה

וששאלת על יבמה שנפלה לפני יבם נער ובער ואינה חפצה להתיבם לו והיבמה עניה והיבם אינו רוצה לחלוץ עד שיתנו לו דבר קצוב אם יכולין להטעות היבם שידרו לו ממון על מנת שיחלוץ הרי טוב וידרו לו ממון ולא יתנו לו כי חליצה מוטעת כשרה ואם אינן יכולין להטעותו יראה לי שבנדון זה שאינו מכוין לשם מצות יבום אלא תובע ממון כדי לחלוץ כופין אותו לקיים מצות חליצה בחנם בלי ממון ואם היה תובע ליבם נראה דאמתלא גדולה נותנת לדבריה שאינה רוצה להתיבם לו כיון שהוא נער ובער ואין לו במה לפרנסה ורש"י ז"ל כתב בפ' החולץ (ל"ט) אהא דאמר רב אין כופין אי ניחא להו לתרוייהו להתייבם אין כופין לחלוץ משום מצוה אבל אי לא ניחא לה להתייבם מחמת שתתן אמתלא לדבריה מטעינן ליה לחלוץ ואם אין יכולין להטעותו כופין אותו לחלוץ כדאמר רב ששת לעיל יבמה שנפלה לפני מוכה שחין אין חוסמין אותה ולאו דוקא מוכה שחין אלא בכל אמתלא שתתן לדבריה כדתנן בפרק המדיר (ע"ז) גבי בורסקי שמת ולו אח בורסקי אמרו חז"ל יכולה היא שתאמר לאחיך הייתי יכולה לקבל ולך איני יכולה לקבל וקיימא לן באע"פ (ס"ד) שכותבין אגרת מרד על ארוסה ואין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם ומכל הלין טעמי כייפינן ליה וחליץ ושקלה כתובה עכ"ל רש"י ז"ל ור"ת ז"ל פסק הלכתא כסתם משנה דפרק קמא דבכורות (י"ג) דעכשיו מצות חליצה קודמת דקיימא לן כאבא שאול ודלא כרמי בר חמא דאמר (יבמות ל"ט) חזרו לומר מצות יבום קודמת כרבנן דפליגי עליה דאבא שאול ובריש יבמות (ג’) אוקי נמי סתם משנה כאבא שאול דתנא מן החליצה תחלה ובפ' בית שמאי (ק"ט) תני בר קפרא לעולם ידבק אדם בחליצה כאבא שאול [וכן סתמא דגמרא כאבא שאול] ולפי פסק שלנו אף בלא אמתלא אמנם בפסק זה רבו החולקים ובירושלמי דמצות חליצה גרסינן הוא רוצה פירוש ליבם והיא אינה רוצה שומעין לה היא רוצה והוא אינו רוצה שומעין לו ובנדון זה כופין אותו לחלוץ בלא ממון דמצות לאו ליהנות ניתנו ואין נוטלין שכר עליהם והנראה בעיני כתבתי אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן בעריכה

וששאלת נשים שחולצות ולא מתייבמות אם צריכות קריאה משום דלא חפצתי לקחתה משמע דאי בעי ייבם והא לא מצי ליבומי פשיטא שצריכות קריאה אף על גב דקריאה לא מעכבא מכל מקום לכתחלה כל דין חליצה בעינן וכן החולצות ולא מתיבמות כגון איסור מצוה ואיסור קדושה מדאורייתא עולה ליבום אלא משום גזרת ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה וכן עריות שיש בהן ספק קידושין הצרה במקומה עומדת בחזקת היתר ליבם הלכך כולם עולים ליבום מדאורייתא ולא פלוג חכמים בכל החולצות וצריכות קריאה.

והאי דמספקא לך אם האשה נאמנת על עצמה לומר שכלו חדשי העובר שילדה אחרי מות בעלה כשלא שהה שלשים יום כדי שלא תצטרך חליצה לא ידענא במאי נסתפק למה תהא נאמנת אפילו לאחר איתתא לא מהימנא כל שכן לעצמה להתיר יבמה לשוק ולא מצינו נאמנות לאשה אלא ההיא דעשרה יוחסין (ע"ד) דקאמר התם שלשה נאמנים על הבכור חיה ואביו ואמו והתם גופיה לא אמרינן הכי אלא משום דגלי קרא יכירנו לאחרים ובשביל שהאמינה תורה לאב אף על פי שהוא קרוב ויחיד וטעמא שאין להעיד אלא הוא ואין אחר יכול להכירו ילפינן מינה הוא הדין חיה ואמו ושלום אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן געריכה

שאלה למרבה המשרה בן שר שלום נקרא תופיע עליו נהורא שואל ומשיב כענין וכשורה על ענין מוציא דיבה ולעז על האשה שנשאת לשוק אחרי מיתת בעלה במקום דירתה בחזקת שהיה לה ולד של קיימא ועתה באים להוציא עליה לעז ולומר שלא היה של קיימא ושהיא ספק יבמה שמא היה הולד נפל כיון שנפטר בתוך ל' יום הנה דקדקתי בעדות והנה שני עדים כשרים מעידים שחיה יותר מל' יום אבי היבם שהוא כשר לכלתו כיון שמת בנו ונתרחקה ממנו כדתנן בפרק זה בורר (כ"ז) היה קרוב ונתרחק כשר וגם שאלתי השמש שמעיד שנתאבלו עליו ואלו שמוציאין הדיבה לא כתבת שהעידו בפני בית דין בעדות ברורה שידוע להם שמת הולד תוך ל' יום אלא שהוציאו קול לעז בעלמא וכל זמן שלא העידו בתורת עדות אפילו אי ליכא עדות שהיה בן ל' יום לא אסרינן לה בקלא דבתר נישואין ואם יבואו ויעידו בפני בית דין בתורת עדות שהיה ידוע להם לידת הולד וגם היו בשעת פטירתו ולא חיה ל' יום הרי יש כאן עדות מוכחשת שנים מעידין שחיה ל' יום ושנים מעידין שלא חיה ל' יום וקיימא לן כמו שכתב ר"י ז"ל דתרי ותרי ספיקא דרבנן הוא ולא אמרינן אוקמא אחזקתיה ועוד דאזלינן בתר רוב נולדים שהם של קיימא ולכן הקלו חכמים ואמרו אם אשת כהן היא אינה חולצת אף על גב דספק חלוצה מותרת לכהן חשו חכמים מאחר שהצריכוה חליצה אחר שנשאת יאמרו העולם חכמים עמדו על הדבר דודאי נפל היה והצריכוה חליצה ואתי למשרי חלוצה וכ"ש בנדון זה שנשאת האשה במקומה והדבר ידוע אלו לא היה הדבר ברור להם שהיה הולד של קיימא לא היו מניחין אותה לינשא ועוד שיש כאן עדות מוכחשת והוי ספיקא דרבנן ועוד אם היתה חולצת מספק היינו מוציאין לעז על בניה כי ר"י ז"ל פסק כי הולד יבמה לשוק הוי ממזר דרבנן הלכך נראה לי דהך אתתא שריא לבעלה ואינה צריכה חליצה אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן דעריכה

סימן העריכה

את אשר שאלת על אשה שנשאת לבעל זה כמה שנים בארץ צרפת ומעולם לא נראה ולא נשמע ולא נודע שהיה לבעלה אח אמנם אחי האשה אמר שהיה באשכנז וראה שמה אחד שאמר שהיה אחיו ועתה מת בעלה והיא רוצה לינשא ואומרת שאינה מאמנת לאחיה על זה כי רחוק הוא שלא היה הבעל מודיע לה או שלא היה ידוע בארץ מגורותיהם הדבר הזה ע"כ שאלתך.

הא מילתא דפשיטא היא כיון שהאשה הזאת עומדת בחזקת שאין אחין לבעלה אינה נאסרת לשוק על מאמר אחיה דתנן בקידושין פרק האומר (ס"ד) מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן ואמרינן עלה בגמרא נימא מתניתין דלא כרבי נתן דתניא בשעת קידושין אמר יש לי בנים ובשעת מיתה אמר אין לי בנים בשעת קידושין אמר אין לי אחין בשעת מיתה אמר יש לי אחין נאמן להתיר ואינו נאמן לאסור דברי ר' רבי נתן אומר אף נאמן לאסור אמר אביי מתני' דלא מוחזק לן לא באחי ולא בבני אמר יש לי בנים נאמן פירוש ואפי' אתו סהדי דאית ליה אחין מותרת לשוק יש לי אחין אינו נאמן לאו כל כמיניה לאסרה לעלמא ברייתא דמוחזק לן באחי ולא מוחזק לן בבני דאמרינן מה לי לשקר מאי קאמר למפטרה מיבם מצי פטר לה בגיטא רבי סבר מה לי לשקר כעדים דמי ואתו עדים ועקרי לחזקה ורבי נתן סבר מה לי לשקר כחזקה דמיא ולא אתיא חזקה ועקרה לחזקה הרי אנו רואין שהבעל אינו נאמן לומר יש לי אחין היכא דלא מוחזק לן באחי אפילו לרבי נתן דלאו כל כמיניה דבעל להוציאה מחזקתה ולאסרה לעלמא ואף על פי שאליבא דרבי דהלכתא כוותיה נאמן להוציאה מחזקתה [ולהתירה לשוק אפילו הכי לאוסרה אינו נאמן היכא דלא מוחזק לן באחי אליבא דכ"ע וכ"ש אחיה שאינו נאמן להוציאה מחזקתה] ולאסרה לעלמא ולא מיבעיא אחיה שהוא פסול עליה אלא אפילו עד כשר לא היינו חוששין לעדותו דכל היכא דנתחזק היתרא ואמר עד אחד שהיא אסורה אינו נאמן כדאיתא בגטין פרק הנזקין (נ"ד) תנו רבנן היה עושה עמו בטהרות ואמר לו טהרות שעשיתי עמך נטמאו היה עושה עמו בזבחים ואמר לו זבחים שעשיתי עמך נתפגלו [נאמן אבל אמר לו טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו זבחים שעשיתי עמך ביום פלוני נתפגלו] אינו נאמן מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר אביי כל שבידו נאמן רבא אמר כגון דאשכחיה ולא אמר ליה ובתר הכי אשכחיה ואמר ליה ועוד בנדון זה אין האח אומר שהוא יודע שהוא אחיו אלא שאמר לו אחד שהיה אחיו ואלו היה עומד בפנינו ואומר אני אחיו לא היינו משגיחין על דבריו עד שיביא עדים שהוא אחיו כדתנן בפרק יש נוחלין (קל"ד) זה אחי אינו נאמן וכן עובדא דמרי בר איסק דאתא ליה אחא מבי חוזאי והיינו לענין ממון וה"ה לענין איסור שאינו נאמן להוציאה מחזקת היתר וכל שכן האח שאינו מעיד אלא מפיו ולא דמי להא דאמרינן בפרק יש נוחלין (קל"ה) ההוא דהוה מוחזק לן דלית ליה אחין ואמר בשעת מיתתו דלית ליה אחין אמר רב יוסף למאי ניחוש לה חדא דהא מוחזק לן דלית ליה אחי ועוד הא אמר בשעת מיתתו דלית ליה אחין אמר אביי והא אמרי דאיכא עדים במדינת הים דידעו דאית ליה אחי ומסיק התם דאמר ליה רבא לרב נתן זיל חוש לה דשאני התם שיש קול שיש עדים במדינת הים הלכך ראוי לחוש לקול ולהמתין עד שיחקרו אם יש עדים אבל בנדון זה אפילו אם הוא אמת מה שאמר אחיה אינו קול כלל הלכך אין לחוש כלל ומותרת לשוק אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

הנכבד רבי יצחק כבר שאלני ה"ר חזקיה בעסק אשה זו וכתבתי לו התשובה מיד ונתעכבה אצלי כי לא מצאתי ביד מי לשלחה לו ועתה בבא אלי כתבך צויתי להעתיקה אלא שהבנתי מתוך שאלת הרב רבי חזקיה שלא היה אחי האשה מכיר לאחי בעלה אלא על פיו שאמר לו שהיה אחיו ולכך כתבתי בתשובה שהשבתי לו "ועוד בנדון זה אין האח אומר שהוא יודע שהוא אחיו אלא שאמר לו אחד שהוא אחיו" ומתוך כתבך הבנתי שאחי האשה הכירו שהיה אחי בעל אחותו ומעתה ידעו "ועוד" שכתבתי לחזק הדבר בטל, מכל מקום האשה מותרת משאר טעמים שכתבתי ועדות נראה לי טוב כיון שחזר בתשובה וכן עשינו מעשה באשכנז בשעת הגזרות התרנו נשים על פי עדות בעלי תשובה וכתבתי על זה תשובה גדולה.


סימן ועריכה

וששאלת מההיא דיבמות (מ"ד) שמשיאין לו עצה ההוגנת לו מה לך אצל ילדה מה לך אצל זקנה כלך אצל שכמותך אם אמר היבם אעפ"כ אני רוצה ליבם כי יש לי במה לפרנסה אם כופין אותו לחלוץ לדברי הפוסקים מצות יבום קודמת הוי יודע שאינו אלא עצה טובה שמחוייבים בית דין לתת לו מדכתיב ודברו זקני עירו אליו ואם אינו שומע לעצתם יעשה מה שלבו חפץ.


סימן זעריכה

ומה שקצרתי לך בתשובת החליצה לפי שנראה בעיני כל כך פשוט דחליצה מוטעת פסולה וזהו כשמטעין אותו בשעת חליצה ואומרים לו חלוץ ובכך אתה כונסה דבעינן שיתכוון לחלוץ ולפטרה והוא כיון לבו לכנסה אבל חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז כשרה אף על פי שלא נתכוון לחלוץ ולפטרה אלא על מנת שתתן לו מאתים זוז ואפי' אם כפל התנאי ואמר אם לא תתני לי מאתים זוז לא תהיה החליצה חליצה אפי' הכי החליצה כשרה דאין תנאי מועיל בחליצה משום דלא אפשר למעבד חליצה ע"י שליח כתנאי בני גד ובני ראובן שיהושע היה שלוחו של משה ליתן להם את הארץ הלכך בנדון זה לא הוצרכתי להאריך לך דאפילו אם אמר בשעת חליצה אני חולץ על מנת שלא תנשאי לשום אדם ואם תנשאי לשום אדם לא תהיה החליצה חליצה היתה מותרת לינשא כל שכן בנדון זה שבשעת חליצה לא התנו כלום אלא שהוא אומר לא נתכוונתי לחלוץ אלא על מנת שלא תהא נשאת לשום בן ברית לפי שאמרה מכבר שבאה לבית דין שנדרה הנאה מכל היהודים על כן קצרתי לך לפי שנראה בעיני שאין ראוי להסתפק בו כלל.


סימן חעריכה

עוד ילמדני ראובן שמת אחיו בלא בנים ונפלה יבמתו לפניו ליבום תפסוהו קרובי היבמה ואסרוהו ואמרו לו לחלוץ ולא הניחוהו עד אשר קנס עצמו ונתן ערבים אם יברח וחלץ ובשעת החליצה שכחו בית דין לומר לו שיבטל כל מודעא שעשה וכששמע זה שהיה להם שכחה אמר מודעא יש לי וגלה דעתו בטרם יפטר מן הקנסות ושאלוהו לחלוץ שנית ובראותו שאין לו מנוס להציל את נפשו ואת הערבים שלו הלך ומסר מודעא על החליצה בסתר ודקדק בה והאריך שאפילו יבטל מודעי שעשה ומודעי דנפקי מגו מודעי עד סוף כל מודעי [שהיה הכל בטל והראה אנסו לעדים וחלץ ושאלוהו לעדים ובטל כל מודעי] אחר כך החביא עצמו ושלח לפני דיינים כתב חתום במודעא שעשה ובביטול ביטול כל מודעי שעשה ואמרו הדיינים אין זה כלום כי כבר בטל לפנינו כל מודעי שעשה עד סוף כל מודעי אף על פי כן קצפו הדיינים ושמתוהו והכריזו עליו בשוקים וברחובות אחר כך יצא החולץ וצעק ואמר הודיעוני במה דנתוני ענה אחד מן הדיינין ואמר לפי שמסרת מודעא אגיטא או בשביל שזלזלת בבית דין.

תשובה אותו שבטל מודעא וחלץ והחביא את עצמו ושלח כתב מודעא לבית דין ונדוהו בית דין יפה ויפה עשו בית דין שנדוהו על שהוציא לעז על החליצה שלא כדין כדאמרינן (קדושין י"ב) דרב מנגיד אמאן דמסר מודעא אגיטא ואם אנסו אדם שלא כדין לתת גט ומסר מודעא בכי האי גונא לא הוה רב מנגיד ליה כי יפה עשה שמסר מודעא לבטל הגט כיון שאנוס היה אלא מיירי בגט מעושה כדין והלך ומסר מודעא ובשעת נתינת הגט בטל כל המודעא אותו היה רב מנגיד משום דילמא איכא אינש דידע במודעא ולא ידע בביטולה ומוציא לעז על הגט וכן בנדון זה כיון דידע שהוצרך לבטל כל המודעות שעשה לא היה לו למסור מודעא תחלה ולא עוד אלא שהוסיף על חטאתו פשע והחביא עצמו ושלח כתב מודעא לבית דין וידע שאינה כלום כיון שבטל כל המודעות שעשה אלא שכיון להוציא לעז על החליצה שלא כדין ויפה עשו לו בית דין בנדוי ובהכרזה ובכל מה שיוכלו להחמיר עליו.