שו"ת הרא"ש/כלל לא

<< · שו"ת הרא"ש · כלל לא · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל לא

סימן א

ששאלת גיגית של אבן או של עץ שחברה בארץ ונתמלאת מי גשמים מהו לטבול בה נאמר שהשולים מפסיקין או בטלים אגב קרקע ואת"ל מפסיקים מהו לפסול משום שאיבה אם נפלו המים משם למקוה חסר נאמר מה ששנינו בפ"ד דמקואות המניח כלים תחת הצנור דוקא בשאין מחזיקין מ' סאה או אפילו במחזיקין דומיא דכלי אבנים וכלי גללים.

תשובה דאין טובלין בה ופוסלת משום שאיבה דכל כלי פוסל את המקוה והכי פירושא דמתניתין המניח כלים תחת הצנור אחד גדולים שאין מקבלין טומאה מחמת גדלם כגון שמחזיקין ארבעים סאה אחד קטנים שאין מקבלין טומאה מחמת קטנם כגון שאין מחזיקין כדי סיכת קטן ולא מיבעיא הני דבמינן מקבלין טומאה אלא אפילו כלי גללים וכלי אבנים דאין במינן מקבלין טומאה פוסלין את המקוה ומה שחברה לארץ לא מהני לבטלה מתורת כלי כיון שנקרא שם כלי עליו בתלוש והכי תנן בפ"ד דמקואות השוקת שבסלע אין ממלאין ממנה ואין מקדשין בה ואין מזין ממנה ואין צריכה צמיד פתיל ואין פוסלת המקוה, היתה כלי וחברה בסיד ממלאין ממנה ומקדשין בה ומזין ממנה וצריכה צמיד פתיל ופוסלת את המקוה אלמא דמה שחברו לארץ לא מהני לבטלו מתורת כלי וכן ההיא דב"ב (ס"ה) צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל את המקוה.

אבל אם ניקבה הגיגית מלמטה ואינה מקבלת מים כל שהוא אין פוסל את המקוה כדתנן בסיפא דמתניתין דהשוקת שבסלע נקבה מלמטה או מן הצד ואין יכולה לקבל מים כל שהוא כשרה ובנקב כל דהוא סגיא ואף על גב דתנן בתר הכי וכמה יהא בנקב כשפופרת הנוד ומשמע דאניקבה דסליק מיניה קאי דלא נתבטל מתורת כלי עד שיהא כשפופרת הנוד אי אפשר לומר כן מדמייתי עלה ההיא דשוקת יהוא דמייתי עלה בסוף פ"ק דיבמות גבי עירוב מקואות כשפופרת הנוד ועל כרחך לפי סוגיא דיבמות מיפרשא הכי דשוקת יהוא היתה חקוקה בסלע ועומדת תחת הצינור המקלח מים מן ההר וכל טהרות שבירושלים נעשית על גבה שמטבילין כליהם בתוכה לעשות טהרות ולא היה בשוקת ארבעים סאה אבל מקוה שלם היה בצדה ונקב ביניהם כשפופרת הנוד ומטבילין בשוקת על ידי חבורה למקוה שלם ולפי פשטא דמתני' דקאי אניקבה דלעיל מיפרשא הכי שהמים מקלחין מן ההר לשוקת ומן השוקת למקוה וראשונים ראשונים היו נשאבין לבית הלל עד שינקב כשפופרת הנוד ולבית שמאי עד שתפחת רובה ובתוספתא (פ"ד) איכא פלוגתא איכא מאן דבעי כשפופרת לבטלו מתורת כלי ואיכא מאן דסגי ליה בנקב כל שהוא דתני קסטלון המקלח מים בכרכים אם היה נקוב כשפופרת הנוד אינו פוסל את המקוה ואם לאו פוסל את המקוה הלכה זו העלו בני אסיה שלשה רגלים ליבנה לרגל ג' הכשירו להם אפילו נקוב כמחט אמר ר"א בר' יוסי הלכה זו הוריתי ברומי לטהרה וכשבאתי אצל חברי אמרו לי יפה הורית במה דברים אמורים מן הצד אבל מלמטה אינו פוסל את המקוה ואם היה מקבל כל שהוא מן הנקב ולמטה פוסל את המקוה פקקו בסיד ובבנין אינו פוסל את המקוה בסיד וגפסיס פוסל את המקוה על גבי הארץ ועל גבי סיד וגפסיס או שמרח בטיט מן הצדדים אינו פוסל את המקוה.

פירוש, קסטלון הוא כלי ומוליכין מים לתוכו וממנו מקלח ומספיק מים לכרך ותנא קמא בעי כשפופרת הנוד לבטלו מתורת כלי ולהנך תנאי סגי כמלא מחט בד"א מן הצד כל זה מדברי חבריו שאמרו לו יפה הורית ובד"א דפוסל בנקב עד שיהא כשפופרת הנוד מן הצד אבל אם היה הנקב בשולי הקסטלון מלמטה אינו פוסל אם יש בנקב כמלא מחט, ואם היה מקבל כל שהוא מים מן הנקב ולמטה פוסל את המקוה, בסיד ובבנין, שהביא סיד וצרורות ופקק בו את הנקב לא חשיב סתימה אבל בסיד וגפסיס יחד חשוב סתימה מעליא, על גבי הארץ כלומר לא סתם את הנקב אלא הושיבו על הארץ או על גבי סיד וגפסיס או מירח מן הצדדים מכל מקום בטל מתורת כלי ואינו פוסל את המקוה ואף על גב דמה שהושיבו ע"ג הארץ או על גבי סיד מעכב את המים מלצאת אינו פוסל את המקוה ואף על גב דלפום ריהטא דמתניתין קאי אניקבה דלעיל וא"כ בעינן כשפופרת הנוד לבית הלל כיון דסוגיית הגמרא מפרשא המשנה דלא קיימא אניקבה אלא מילתא באפי נפשיה היא וקיימא אעירוב מקואות אזלינן בתר סוגית גמרא ואכשירנו בנקב כל שהוא כעובדא דתוספתא דמעשה רב ומים שבתוכה אינן שאובין לפסול המקוה אבל בתוכה אין טובלין כדתנן ריש פ"ה דמקואות מעין שהעבירו כו' כשר חוצה לה אבל בתוכה אין טובלין.

סימן ב

ואת אשר שאלת על שני מקואות אחד שאוב ואחד כשר הנקובים זה לזה כשפופרת הנוד ונסתם הנקב אם נשאר השאוב בהכשרו או דילמא כיון שנסתם חזר להיות פסול כבתחלה.

תשובה נ"ל דכיון דנתחברו פעם א' הוכשרו ופקע שם שאיבה מינייהו ואינם נפסלים עוד בסתימת הנקב מידי דהוה אמים טמאים שהשיקן למקוה דהוו כזרועים ובטילים לגבי מקוה ופרח שם טומאה מינייהו וראיה מהא דתנן בפ"ו דמקואות שלשה מקואות בזה יש עשרים ובזה יש עשרים ובזה עשרים מים שאובים היה שאוב מן הצד וירדו שלשה וטבלו ונתערבו המקואות טהורים והטובלין טהורים פי' אף מי שטבל בשאוב טהור כי נתערבו והושקו יחד והמקואות טהורים אף השאובה כשר להקוות עליו אף על פי שחזר למקומו כי כבר הוכשר בהשקה ולא מיקרי עוד שאוב וקתני סיפא היה שאוב באמצע וירדו ג' וטבלו ונתערבו המקואות כמו שהיו והטובלין כמו שהיו פי' הטובלין טמאים כי המקואות הכשרים לא נתערבו בשביל השאוב שבאמצע והמקואות כמו שהיו השנים כשרים להקוות עליהם אף על פי שנפל לתוכן שלשת לוגין מים שאובין מן השאוב כיון שע"י המשכה באו לתוכן לא נפסלו אבל השאוב פסול להקוות עליו ועוד ראיה מפ"ג דמקואות בור שבחצר ונפלו בו שלשת לוגין לעולם הוא בפיסולו עד שיצא ממנו מלואו ועוד או עד שיעמיד בחצר מ' סאה ויטהרו עליונים מן התחתונים ומסתמא עליונים ותחתונים אינם מחוברין אלא בקלוח הראשון שיורדים המים מן העליון אל התחתון וכן מוכיח מתוך פירוש רבינו שמשון כי העמיד זאת המשנה כרבי מאיר דמטהר העליון ע"י גוד אסיק בפ"ב דחגיגה (י"ט) גבי שלש גממיות בנחל ועל ברייתא השנויה בתוספתא שתי בריכות של ארבעים ארבעים סאה זו על גב זו ונפלו שלשת לוגין לעליונה ונפתקו (מלשון פתקן למקוה דספ"ק דתמורה) ובאו לתחתונה כשרים שאני אומר שלמו ארבעים סאה עד שלא ירדו שלשת לוגין פירוש של ארבעים סאה היינו עם השלשת לוגין שנפלו בו דמקוה שלם אין מים שאובין פוסלין אותו שאני אומר שלמו כלומר כשנפל שלשת לוגין לעליונה וירדו מיד לתחתונה לא אמרי' דהיינו ג' לוגין שאובין עצמם דירדו לתחתונה דאי אפשר שלא יתערבו מעט במי בריכה העליונה ונמצאו שהשלימו מ' סאה של התחתונה קודם שירדו לה כל הג' לוגין הילכך שניהם כשרים וההיא ברייתא מפרש דאתא אף כר' יהודה וכגון דלא גביהה כולי האי דלאחר שמתערבין נעשה הכל אשבורן משום דברייתא קתני זו ע"ג זו משמע דלא גביהה כולי האי מחברתה אבל במשנה דקתני מטהרין עליונים מן התחתונים משמע אף על פי שהאחד כ"כ גבוה מחברו שאינו מתחבר אלא בקלוח הראשון הוכשר דאם לא כן אמאי נקט עליונים ותחתונים וגם מההיא דשלש גממיות בנחל יש ראיה גמורה דעל כרחך מיירי שלא נעשו אשבורן דאז לא פליג ר"י ואפילו הכי אמרינן גוד אחית לר' יהודה להכשיר התחתונה ולר' מאיר להכשיר אף העליונה אלא שיש פתחון פה לבעל הדין לחלוק ולומר דהתם מיירי בעוד החרדלית של גשמים עוברת ביניהם וכן מסתברא דהתם במקוה חסר איירי ואותו אינו כשר אלא בעודו מחובר אבל מן המשניות יש ראיות ברורות ועוד ראיה מת"כ דקתני התם ומנין אם טמא יטהרנו פירוש אם המקוה טמא כגון שהוא חסר יטהרנו ת"ל מעין ומקוה יהיה טהור אין לי אלא מעין את המקוה מנין מקוה את המקוה מקוה את הבור בור את הבור בור את המקוה מנין תלמוד לומר מעין יהיה טהור כו' ומקוה מים יהיה טהור ומדקאמר אם טמא יטהרנו משמע שהוא כעין טהרת מים שמטהרין בהשקה כל דהוא ועוד מצינו קולא יותר במים שאובין מבמשקין טמאים כדתניא בתוספתא דטהרות (פ"ב) מים טהורים (צ"ל טמאין) שהגלידו בחורף ואין בהם משקה טופח טהורין נימוחו חזרו לטומאתן ישנה מקוה שאוב שהגליד טהור משום מים שאובין נימוחו כשר להקוות וכל שכן שיש ללמוד ממים טמאים שכיון שהוכשרו פעם אחת שוב אינן חוזרין לפיסולן.

סימן ג

ועל הסילונות ששאלת אם יכולין לעמוד עליהם בשעת טבילה והסילונות הם בקרקעית המקוה והמים עוברים דרך הסילונות למקום אחר.

תשובה איני רואה שום בית מיחוש אי משום הא דאמרינן בפ' בתרא דנדה (ס"ו) אשה לא תעמוד על גבי כלי חרס ותטבול ומסיק התם טעמא משום דבעיתא ואפילו אסילתא נמי הכא ליכא טעמא דבעיתא כיון שהסילונות קבועים בקרקע ואי משום טעמא דבעי למימר התם מעיקרא משום גזרת מרחצאות וכן בההיא (דפ"ה דמקואות) דאמר רבי יוסי ובלבד שלא יטבול ע"ג הספסל התם מיירי שהעביר המים למקוה ע"ג הספסל כדקתני ברישא העבירו ע"ג הכלים או ע"ג הספסל ופי' ר' שמשון שהספסל קבוע במקום שהמים נכנסין למקוה וגזרו רבנן להטביל בתוכה ואף על פי שמחוברין למעין ואין נפסלין בשאיבה כדאמרינן בפ' חומר בקדש (כ"א) שמטבילין כלי בתוך כלי שיש בפיו כשפופרת הנוד אלמא שאין המחוברין למעין נפסלים בשאיבה מ"מ גזרו בכלים הקבועים שהמים נגררין על גבן שלא יטבילו בהן משום דלפעמים קובעין אותן במקום מוצא המים ואין שם כשפופרת הנוד ונמצאו כל המים העוברים על גבן פסולין והאי גזרה לא שייכא הכא ועוד דסתם סלונות העשויות להוליך מים אין להם לבזבזין והוו פשוטי כלי עץ דלא מקבלי טומאה ואינן פוסלין בשאיבה הילכך נראה לי דלא למיחש למידי.

סימן ד

ועל אשר שאלת מקוה שנעשה ממי גשמים או ממעין ונפסק שאין מטהרין אלא באשבורן ונסדק כותל המקוה או ניקב כמה יהיה שיעור הנקב או הסדק לבטלו מתורת אשבורן.

תשובה אני צריך להאריך בתשובה זו להוציא מלבך מה שראית בספר א' מן המחברים האחרונים שהאשבורן נפסל בנקב קטן שהמים יוצאין ומטפטפין דרך כותליו והמחבר שמע או ראה משנה זו השנויה בפ"ה דמקואות נוטפין שעשאן זוחלין סומך אפילו מקל אפילו קנה אפילו זב אפילו זבה דברי ר"י ר' יוסי אומר כל דבר שהוא מקבל טומאה אין מזחילין בו ופי' רבינו שמשון נוטפין שעשאן זוחלין כגון מקוה שנפרץ על שפתו ומימיו יוצאין וזוחלין סומך מקל או קנה או זב או זבה סומכין ביד או ברגל וסותמין מקום יציאת המים ועומדין במקום אחד ונעשין אשבורן ויורד הטמא וטובל כל דבר המקבל טומאה אין מזחילין בו כלו' אין מעמידין מקום זחילתו ומתוך פי' זה דקדק המחבר שאם נסדק א' מכותלי המקוה והמים מטפטפין דרך הנקב נפסל מתורת האשבורן ונקרא זוחלין ואין לשון המשנה מורה על הפי' הזה כלל לפי הנראה לי דקשיא על ל' נוטפין שעשאן זוחלין כי לא עשאן זוחלים דמעצמן נפרץ והוא בא לסתמו ועוד דקאמר ר' יוסי אין מזחילין אותו ופי' אין מבטלין הזחילה ועוד דתנן באותו הפ' בית שמאי אומרים מטבילין בחרדלית ובית הלל אומרים אין מטבילין ומודים שגודר בכלים וטובל בהם וכלים שגודר בהם לא הוטבלו אלמא לכולי עלמא מבטלין הזחילה בכלים טמאים וכי פליג רבי יוסי אבית הלל ועוד הגודר בכלים אי אפשר לסתום כל כך שלא יצאו המים קצת בין הכלים כי לא הוזכר במשנה שצריך לטוחם בסיד שלא יצאו המים ובת"כ אומר אי מה מעין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין משמע שלא בא למעט אלא דומיא דמעין שכלו זוחל והולך ממקום אל מקום וכן בית שמאי ובית הלל לא נחלקו אלא בחרדלית של גשמים שהם מים הנגרים מעליהם מדליו של הר והכי איתא בתוספתא ואי זהו חרדלית מי גשמים הבאים במקום מדרון רואים אותם אם יש מתחלתן ועד סופן צירוף ארבעים סאה מטבילין בהם ואם לאו אין מטבילין בהם דברי בית שמאי ובית הלל אומרים אין מטבילין בהם עד שיהיה לפניו עגול מ' סאה ומשמע הא יש לפניו עגול מ' סאה אף על פי שהחרדלית של גשמים עוברת דרך אותו עגול ונכנסת מצד אחד ויוצא מצד אחר מטבילין בו דאין נוטפין פסולין אלא הטובל בהם דרך זחילתן כמו נהרות שרבו עליהם מי גשמים וכן שנינו לעיל (בפ"ג דמקואות) בור שמלא מים שאובין והאמה נכנסת לו ויוצאת ממנו לעולם הוא בפסולו עד שיתחשב שלא נשאר מן הראשונים שלשת לוגין והאמה דקתני היינו חרדלית של גשמים דאלו היו מים נובעין כיון דהושק הבור לאמה מיד מטהרין משמע מתוך לשון המשנה לאחר שיתחשב שלא נשאר בבור שלשה לוגים הוכשר ואף על פי שהאמה עדיין נכנסת לו ויוצאה הימנו והמשנה אני מפרשה כך נוטפין שעשאן זוחלין כגון מי גשמים שנתקבצו למקום אחד ורוצה להזחילן לתוך גומא אחת לעשות מקוה סומך אפילו מקל אפילו קנה והן פשוטי כלי עץ והאי דקתני אפילו משום הא דתנן בפ"ו דמסכת פרה נתן ידו או רגלו או עלי ירקות כדי שיעברו המים לחבית פסולים עלי קנים ועלי אגוזים כשרים זה הכלל דבר שהוא מקבל טומאה פסול שאינו מקבל טומאה כשר ומפרש בפ"ב דזבחים (כ"ה) דאמר קרא מקוה מים יהיה טהור הוייתן ע"י טהרה ויליף מי חטאת ממקוה וקאמר לא מיבעיא עלי קנים ועלי אגוזים דאינם ראויין כלל לקבל טומאה אלא אפילו מקל וקנה שאם עשה להם בית קיבול מקבלין טומאה אפילו הכי מזחילין בו ואפילו זב ואפילו זבה סומכין את המקל והקנה ולא פסלינן אלא היכא דנתן ידו או רגלו והמים עוברים דרך גופו אבל הוא סומך הקנה והמקל ואין בכך כלום רבי יוסי אומר לא מבעיא זב וזבה אלא אפילו טהור אינו יכול לסמוך המקל והקנה הואיל ומקבל טומאה וההיא דעלי קנים ועלי גפנים מיירי שנתנן שמה טרם באו המים ואל יעלה על לב אדם לפסול את המקוה אם מימיו זבין קצת לחוץ ואף רבינו לא פירש אלא שנפרץ על שפתו ומימיו יוצאין וזוחלין ומשמע שנפרץ כל כך עד שכל מימיו זוחלין ומתנענעין לצאת ולא ישאר בו מ' סאה אם לא יסתום אותו.

סימן ה

וששאלת אם יוכלו לסתום נקב שעשו למקוה להוציא המים דרך שם לפנותו במטלניות שיש בהם שלשה על שלשה שמקבלין טומאה.

תשובה נראה לי שמותר מההיא דחרדלית של גשמים שהבאתי לעיל שגודר אפילו בכלים טמאים מדקתני וכלים שנודר בהם לא הוטבלו דוקא הוייתן דהיינו שמזחיל המים למקוה בעינן ע"י טהרה דומיא דהך מתניתין דפרה דקתני כדי שיעברו המים לתוך החבית אבל מניעת המים שלא יצאו מן המקוה יכול לעשות אפילו בדבר טמא ואתה ותורתך שלום כנפש דורש שלומך וטובתך אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

סימן ו

ששאלת על מערה עמוקה ומים נובעין בה ומרוב המים יראות לטבול שם ועשו מחיצה בשפת המים וחפרו שם חפירה ומן המים המרובים שבמערה יצאו מקצתן לחוץ לתוך החפירה ולא היה בהם שיעור לטבילה והוסיפו עליהם מים ע"י המשכה מבחוץ ומסופק אתה בדבריהם שמקצתם אומרים שיצאו המים דרך נקבי המחיצה לתוך הגומא ומקצתן אומרים שמן החוץ הובאו ע"י המשכה או שאיבה.

תשובה אם החפירה שעשו סביב המערה היו מחוברין למים שבתוך המערה דרך נקבים בשעה ששפכו המים לתוך החפירה והנקב שבכותל המפסיק היה רחב שתי אצבעות אפילו אם לא היה בחפירה כי אם מעט מים ואפילו אם שפכו מן הכלי לתוך החפירה בלא המשכה מותר לטבול בתוך החפירה דמקוה שכולו שאוב המחובר למעין או למקוה שיש בו מ' סאה המים כשרים שבאין דרך הנקב שהוא רחב ב' אצבעות בגודל מותר לטבול בו כדתנן בפ"ו דמקואות ג' מקואות בזה יש עשרים סאה ובזה יש עשרים סאה ובזה יש כ' סאה מים שאובין היה שאוב מן הצד וירדו ג' וטבלו ונתערבו המקואות טהורים והטובלים טהורים דכיון דנתערב השאוב והושק למעלה עם מקוה שלם דהיינו שני הכשרים שנתערבו יחד כשר לטבול אף בשאוב וה"ה אם יש מחיצה ביניהם ומעורבים המים דרך נקב שהוא רחב ב' אצבעות דעירוב מקואות הוה כשפופרת הנוד דהיינו ב' אצבעות ואם לא היו מחוברים למקוה בשעה ששפכו המים לתוכה אם היה בחפירה מ' סאה אפילו שפכו לתוכה בלא המשכה מותר לטבול בו דמקוה שיש בו מ' סאה אינו נפסל אם יתנו לתוכו הרבה מים שאובין אפילו יותר ממה שהיה בו כשרים ואם לא היו מ' סאה אלא היה בו כ"א סאה והביאו מים שאובים ושפכו חוץ למקוה והמשיכום למקוה כשר דקיי"ל כרבי אליעזר בן יעקב דאמר שאיבה מטהרת ברבייה והמשכה.

סימן ז

מקוה שהמים נכנסין לתוכו דרך סלונות של מתכת כתב הר"ם במז"ל וז"ל כל כלי שלא נעשה לקבלה אף על פי שהוא מקבל אינו פוסל המקוה כגון הסלונות שהמים נמשכין בהם אף על פי שהם רחבים באמצע ומקבלין אין פוסלים את המקוה בין שהיו של עץ או של חרס דפשוטיהם טהורין וכיון שלא נעשו לקבלה הרי הן טהורין וגם אין המים העוברים על גביו שאובין אבל סילון של מתכת אף על פי שאין המים העוברים על גביו שאובין מיהו כיון דפשוטי כלי מתכות טמאים נפסלו המים העוברים על גביו מההיא דתנן בפ"ו דמסכת פרה נתן ידו או רגלו או עלי ירקות כדי שיעברו המים לשוקת פסולין עלי קנים ועלי אגוזים כשרים זה הכלל כל דבר המקבל טומאה פסולין ושאינו מקבל טומאה כשרים ומפרש טעמא בפ"ב דזבחים (כ"ה) דכתיב אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור הווייתן ע"י טהרה ותנן נמי בפ"ה דמסכת מקואות נוטפין שעשאן זוחלין סומך אפילו מקל אפילו קנה אפילו זב אפילו זבה יורד וטובל דברי ר' יהודה רבי יוסי אומר כל דבר שמקבל טומאה אין מזחילין בו ופירש רבינו שמשון נוטפין שעשאן זוחלין כגון מקוה שנפרץ על שפתו ומימיו יוצאין וזוחלין סומך מקל או קנה או זב או זבה סומכין ביד או ברגל מקום יציאת המים ועומדין במקום אחד ונעשין אשבורן ויורד הטמא וטובל ורבי יוסי סבר דכל דבר המקבל טומאה אפילו טהור כיון דמקבל טומאה הוא אין מזחילין בו כלומר אין מעמיד מקום זחילתן וטעמא דר' יוסי כדתנן בפ"ו דמסכת פרה נתן ידו או רגלו וכו' כדלעיל ור' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי נמצא שכל דבר הראוי לקבל טומאה אם עברו המים על גביו למקוה פסל את המקוה ועל פי' דרבינו שמשון קשה לי דנוטפין שעשאן זוחלין לא משמע כפירושו כי לא עשאן זוחלין אלא מעצמן פרצו שפת המקוה ועוד דלשון אין מזחילין לא משמע כפירושו ועוד כיון שעיקר המקוה הוייתו ע"י טהרה לא נפסל בשביל שמנע יציאת המים ע"י טומאה ויותר מזה שנינו בסוף אותו פרק בית שמאי אומרים מטבילין בחרדלית ובית הלל אומרים אין מטבילין בחרדלית ומודים שגודר בכלים וטובל בהם וכלים שגודר בהם לא הוטבלו פי' גודר בכלים עושה מחיצה בכלים טמאים כגון בגדים ושאר כלים שיעכבו הילוך המים שלא יהו זוחלין וטובל במים העומדין מקובצים למעלה מן הכלים וכלים שגדר בהם לא הוטבלו כי לא נגעו המים כי אם בצד העליון של הכלים אלמא אף על גב שכל המקוה נעשה ע"י כלים טמאים שיעברו המים לא מיקרי הוייתו ע"י טומאה כיון דירידת המים לתוך המקוה לא הוי ע"י טומאה כל שכן מקוה שנפרץ או גגו שלא נפסל אם מנע זחילתן ע"י דבר המקבל טומאה ופי' נוטפין שעשאן זוחלין נוטפין שנתקבצו במקום אחד שעשאן זוחלין להזחילן למקוה סומך אפילו מקל ואפילו קנה ואפילו זב ואפי' זבה סומכין המקל או הקנה שיעברו המים למקוה כי מקל וקנה הם פשוטי כלי עץ אף על פי שהזב סומך המקל בידו בשעה שהמים עוברין קרינן ביה הוייתו ע"י טהרה כיון שאין המים עוברין על גביו כדאיתא בפ"ו דמסכת פרה עלי קנים ועלי אגוזים כשרים ורבי יוסי אומר לא מיבעיא זב אלא אפילו טהור כיון דבר קבולי טומאה הוא לא יסמוך במקל וההיא דעלי קנים מיירי שנתן הטהור העלין לשם טרם באו המים ולהך פירושא בין רבי יהודה בין רבי יוסי מודים דמקוה שהוייתו ע"י דבר המקבל טומאה פסולה.

אמנם יש להתיר מקוה שהמים נכנסין לתוכו דרך סלונות של מתכת מטעם אחר משום שאינן מקבלין טומאה משום שמשמשין את הקרקע כדתנן בפרק י"א דמסכת כלים כלי מתכות שיש לו שם בפני עצמו טמא חוץ מן הדלת והנגר והמנעול והפותה והציר והקורה והצנור מפני שנעשו לקרקע ואפילו אינם מחוברים לקרקע טהורים כיון שלא נעשו אלא לשמש הקרקע וכן הנך סלונות כיון שנעשו להיות מונחים בקרקע תמיד אינם מקבלין טומאה אמנם מכבר היה קשה לי מהתוספתא דפ"ג דמקואות לגיון העובר ממקום למקום וכן שיירא העוברת ממקום למקום וזלפו בידיהן ורגליהם שלשה לוגין למקוה כשר ולא עוד אלא אפילו עשו מקוה בתחלה כשר ומאי שנא מקוה הנעשה בזילוף ידים ורגלים מנתן ידו ורגלו כדי שיעברו המים לחבית ולישב תוספתא זו עם המשנה נתקשיתי בה מנעורי ועוד קשה לי על שפירש רבינו יצחק הזקן דכולו שאוב כשר מן התורה והאריך בראיות בפסחים (י"ז) וכולו שאוב אין הוייתו ע"י טהרה עד שלמדתי מקואות וראיתי שר' שמשון הקשה זו הקושיא ופי' דכולו שאוב דאורייתא ודחה ראיותיו של רבינו יצחק ותמה הוא בעיני איך לא העלה רבינו יצחק על לבו משנה דפרה (פ"ו) וגמרא דפ"ב דזבחים (כ"ה) וגם הר"ם במז"ל כתב דכולו שאוב דרבנן וכן פירש רבינו שמואל בב"ב (ס"ו) ומתוך אלו הקושיות עלה בלבי דמסתפינא להקל לפרש ההיא דרשא דהוייתו ע"י טהרה לא קאי רק אמעין אבל לא אבור ומקוה מים לפי שהם כשרים בידי אדם אבל במקום שצריך מעין כגון טבילת זב ומי חטאת והזיית מצורע מצותו דבעינן בהו מים חיים צריך שתהא הוייתן ע"י טהרה וההיא דנוטפין שעשאן זוחלין קאי ארישא דקתני הזוחלין כמעין הנוטפין כמקוה העיד רבי צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפין שהן כשרים ועל אותן נוטפין שהן כזוחלין קתני שאם הזחילן למקוה אחר שסומך במקל או בקנה אפילו זב ואפילו זבה ויורד וטובל הזב ואגב זב תנא זבה דזבה לא בעיא מים חיים ורבי יוסי קאמר דכל דבר המקבל טומאה אין מזחילין בו להכשירו לטבילת זב זה הפירוש עלה בלבי לפרש מימים רבים אלא שאיני רשאי להקל.

וראיתי עתה בספר הר"מ במז"ל שהוא נוטה לפירוש הזה שכתב המים הזוחלין מן המעין הרי הן כמעין לכל דבר והנוטפין מן המעין אף על פי שהן נזחלין הרי הן כמקוה ואין מטהרין אלא בארבעים סאה ופסולים לזבים ולמצורעים ולקדש בהם מי חטאת היו זוחלין מן המעין מתערבים עם הנוטפים ממנו אם רבו הזוחלין על הנוטפין הרי הכל כמעין נוטפין שעשאן זוחלין כגון שסמך למקום המנטף טבלא של חרס חלקה והרי המים נזחלין ויורדין עליה הרי אלו כשרים וכל דבר המקבל טומאה אפילו מדרבנן אין מזחילין בו וגבי מקוה כתב כל כלי שלא נעשה לקבלה אף על פי שהוא מקבל אינו פוסל כגון הסלונות שהמים נמשכין בהם אף על פי שהם רחבים באמצע ומקבלין אין פוסלין את המקוה בין שהם של מתכת או של חרס מכל מקום לא הייתי רשאי לעשות מעשה ומה שכתבת דאפשר לפרש צנור הוא צנורא דדשא אין נפקותא בזה שהרי תולה טעם טהרת אלו הכלים מפני שנעשו לקרקע ופירש רבינו שמשון מחוברים עם הקרקע ותשמישן עם הקרקע וכן צנור שנעשה לחברו בקרקע ולשמש עם הקרקע טהור ולא מבעיא כלי מתכות שנעשה לשמש עם הקרקע שהוא טהור שהוא בטל אגב הקרקע אלא אפילו נעשה לשמש פשוטי כלי עץ טהור כדתנן בפרק י"ב דכלים אנקלי של דרגש טמאה ושל נקליטין טהורה של שדה טמאה ושל אקון טהורה של שלחן טמאה ושל מנורת העץ טהורה זה הכלל כל דבר המחובר לטמא טמא וכל המחובר לטהור טהור ובפ' י"ג עץ המשמש את המתכת טמא ומתכת המשמש את העץ טהור ובשביל שכתבת שהגדולים החמירו לפסול מקוה שהמים באים לתוכו ע"י סילונות של מתכת אפשר אם הסילונות מונחות ע"ג קרקע ולא נתחברו בבנין עם הקרקע אינם בטלים אגב קרקע ומקבלין טומאה אבל אם נתחברו בבנין עם הקרקע או שטמונים כולם בתוך הקרקע נתבטלו עם הקרקע וטהורין והרוצה לצאת מידי ספיקא שלא יהא נדנוד איסור יעשה אותו בענין שלא יגע פי הסילון של מתכת על אוירו של מקוה אלא שישאר פי הסילון חוץ למקוה או ישים בפי הסילון של מתכת סילון של חרס או של עץ שיפלו המים ממנו לאויר המקוה דבפ"ב דזבחים (כ"ה) מיבעיא אויר שסופו לנוח כמונח דמי או לא ופשיט ליה ממזרק שמקבלין בו דם קדשים ואי אפשר כששוחטים הזבח והמזרק תחתיו לקבל הדם שלא יזנק קלוח הדם מעט לצד אחד של הכלי ואינו נופל לגמרי תחת צואר הבהמה נמצא דם בא מן האויר ואנן בעינן דם מן הפר יקבלנו שיפול מצואר הבהמה לכלי ולא שיבא מן האויר אלא ש"מ אויר כלי ככלי דמי ומיד כשיצא מצואר הבהמה והגיע לאויר הכלי חשוב כמונח תחתיו בכלי ומייתי בתר הכי תנן נתן ידו או רגלו או עלי ירקות שיעברו המים לחבית פסולין עלי קנים ועלי אגוזים ועלי גפנים כשרים זה הכלל דבר המקבל טומאה פסולין שאינו מקבל טומאה כשרים מנא הני מילי אמר רבי יוחנן משום ר' יוסי בר אבא אמר קרא אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור הוייתן על ידי טהרה תהא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן זאת אומרת אויר כלי ככלי דמי פירוש דאי לאו ככלי דמי אמאי פסולין והלא לא נפלו מידו לחבית אלא היו מקלחין מהלאה לידו ואחר כך נפלו לחבית מן האויר ולא באו לחבית מדבר המקבל טומאה אלא דאויר כלי ככלי דמי והוי כנפלו מתחת ידו לחבית אמר ליה רבי זירא לרבי חייא בר אבא ודילמא בשותת ולא תפשוט מכאן דאויר כלי ככלי דמי דמיירי שהמים שותתין מתחת ידו לחבית ואין עוברין באויר אמר ליה תרדא כדי שיעברו המים לחבית תנן אלמא משמע שעוברים בקלוח הרי הוכחתי אף על פי שהעביר את המים עד החבית ע"י דבר המקבל טומאה לא מיפסלי אם לא שיגיע אותו דבר המקבל טומאה עד אויר הכלי ותו לא מידי.

סימן ח

ששאלת על ענין הצנור דע צנור תלוש של עץ שממשיכין בו מים למקוה אינו פוסל את המקוה כיון שהוא פתוח משני צדדים ואף אם היה סתום משלשה צדדים ופתוח מרוח אחת אינו נקרא כלי לפסול את המים העוברין דרך עליו משום שאיבה עד שיהא סתום מד' רוחותיו כדתנן בפ"ד דמסכת מקואות המניח טבלא תחת הצנור אם יש בה לבזבז פוסלת את המקוה ואם לאו אינה פוסלת את המקוה פי' ארבעה לבזבזין מד' רוחותיה וההיא דצנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה (ב"ב ס"ה) מיירי בשיש לו ד' לבזבזין אלא דמצד אחד שפתו נמוכה והמים עוברים דרך עליו או שיש בו נקב ומקבל מים מתחת לנקב או שפתוח משתי רוחותיו וחקק בו לקבל צרורות שלא יעכבו הילוך המים כדתנן בפ"ד דמסכת מקואות החוטט בצנור לקבל צרורות בשל עץ כל שהוא ובשל חרס רביעית אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

סימן ט

מה שכתב רבי מצליח מעשה שאירע שם שהשליכו מים שאובין בתוך מעין המים ועד שהלכו המים למקוה שלא היה בו כלום ואסר אותו ואמר טעמא שרבותינו אמרו אם רבו השאובים עד שהלכו על המעין לא לכתחלה והן עושים לכתחלה לחלוק עליו ועוד שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות מקואות החופר בצד המעין כל זמן שהם באים מתוך המעין אף על פי שפוסקין וחוזרין ונמשכין הרי הן כמעין פסקו מלהיות נמשכין הרי הן כמי גבאין ובזה הענין שהן נעשין ודאי פוסקין מלהיות נמשכין ועוד שאנו צריכין רבייה והמשכה ואנה רבייה ואנה המשכה ע"כ נוסח דבריו ולא יפה כיון דמותר הוא ואפילו לשפוך מים שאובין בתוך מעין כל שהוא ולטבול בתוכו כדתנן בפ"ק דמקואות מעין שמימיו מועטין שרבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין לטהר בכל שהוא וכל שכן בנדון זה שמושכין המים למקום אחד דמעין כל שהוא ומקוה שיש בו ארבעים סאה אינן נפסלין במים שאובין אפילו ישליכו לתוכו אלף כורין ומה שהביא מדברי הרמב"ם ז"ל לא הבין דבריו כי הוא כתב מתוך התוספתא (פ"ק) דתניא ואלו הן מי תמצית כל זמן שהגשמים יורדין וההרים (רצין) [בוצצין] פסקו הגשמים וההרים (רצין) [בוצצין] הרי הן כמי תמצית פסקו מלהיות (רצין) [בוצצין] הרי הן כמי גבאין החופר בצד הים בצד הנהר ומקום הביצין הרי הן כמי תמצית החופר בצד המעין כל זמן שהן באין מחמת המעין אף על פי שהן פוסקין וחוזרין ונמשכין הרי הן כמעין דמטהר בכל שהו פסקו מלהיות מושכין הרי הן כמי תמצית (אית דגרסי גבאין וכן הוא במיימוני) מזו הברייתא כתב הרמב"ם ז"ל ולא איירי לענין מקוה אלא לענין החילוק שיש בין מי גבאין ובין מי תמצית כדתנן בפ"ק דמקואות שש מעלות במקואות וכן טועים כל המורים הוראות מתוך דברי הרמב"ם ז"ל ואינן בקיאין בגמרא לידע מהיכן הוציא דבריו טועין להתיר האסור ולאסור את המותר כי לא עשה כשאר המחברים שהביאו ראיות לדבריהם והראו על המקומות היכן דבריהם בגמרא ומתוך זה יכול לעמוד על העיקר ועל האמת אבל הוא כתב ספרו כמתנבא מפי הגבורה בלא טעם ובלא ראיה וכל הקורא בו סבור שמבין בו ואינו כן שאם אינו בקי בגמרא אין מבין דבר לאשורו ולאמתו ויכשל בדין ובהוראה לכך לא יסמוך אדם על קריאתו בספרו לדון ולהורות אם לא שימצא ראיה בגמרא וכן שמעתי מפי אדם גדול בברצילונה שהיה בקי בתלתא סדרי ואמר תמהתי על בני אדם שלא למדו גמרא וקורין בספרי הרמב"ם ז"ל ומורים ודנים מתוך ספריו וסבורין שיכירו בהם כי אמר אני מכיר בעצמי כי בג' סדרים שלמדתי אני מבין כשאני קורא בספריו אבל בספריו בהלכות קדשים וזרעים אינני מבין בהם כלום וידעתי שכך הוא להם בכל ספריו נאום הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

סימן י

ומה שהתיר רבי מצליח לטבול בנהרות בכל עת ובכל זמן בין ביומי ניסן בין ביומי תשרי אף על פי שרבו הנוטפים על הזוחלים משום דנהרא מכיפיה מיבריך אמת הוא שר"ת כתב (שבת ס"ה) דאהא סמכינן לטבול בנהרות דקיימא לן כשמואל דאמר מכיפיה מיבריך דתנינן כותיה בפ"ט דבכורות (נ"ה) דתניא התם רבי מאיר אומר לא פרת שמו אלא יובל שמו ולמה נקרא שמו פרת שמימיו פרין ורבין מסייע ליה לשמואל דאמר נהרא מכיפיה מיבריך ואם תאמר למה נקרא שמו יובל יותר מכל שאר הנהרות והלא כולהו נמי מכיפיהו מתברכי יש לומר משום דהוא ראש לכל הנהרות הוא פרת שמימיו נפרדין לארבעה ראשים כדאמרינן הוא פרת דמעיקרא ואמרינן נמי (בכורות נ"ה) כל הנהרות למטה משלשה נהרות וג' נהרות למטה מפרת וכן מי פרת מתערבין בכל הנהרות כדאמרינן (בכורות נ"ה) הנודר ממי פרת אסור בכל מימות שבעולם וכדברי רבינו תם כתב רבינו שמשון וכן בעל התרומות ובעל ספר המצות אבל רבים חולקין עליו רבינו חננאל והרמב"ם ז"ל והרמב"ן ז"ל וכן היה רבינו מאיר מרוטנבורג אוסר שכתב נהרא מכיפיה מיבריך פי' רבינו תם ז"ל דהכי הילכתא ומתוך כך התיר לטבול בנהרות בכל השנה כולה ולא חיישינן שמא רבו הנוטפין על הזוחלין ולי נראה דאסור לטבול בנהרות דלא קיימא לן כשמואל בהא דאמר נהרא מכיפיה מיבריך כיון דפליגא מדידיה אדידיה דשמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן בהא דאמר אין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי בלבד דניהו דנהרא מכיפיה מיבריך לא עבדינן ביה עובדא גזרה משום חרדלית של גשמים דאי שרינן לטבול בנהרות יאמרו העולם דנוטפין מטהרין בזוחלין כיון דחזו שטובלים בנהרות שרובן נוטפין ולא ידעי דנהרא מכיפיה מיבריך ואתי לאכשורי למטבל בחרדלית של גשמים דהיינו זרם של גשמים הזוחלין מדליו של הר והנהו לא מטהרי בזוחלין דכולן נוטפין נינהו וכי האי גונא אשכחינן לשמואל דאמר ליה לרב יהודה הלכה כרבן דמליאל ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים אצלה בפ"ק דכתובות (י"ד) וכן בפ' המפלת (כ"ה) דאמר ליה שמואל לרב יהודה ואת לא תעביד עובדא עד שישעיר וכן בפרק במה בהמה (נ"ד) איתא כי האי גוונא השתא דאמר שמואל טפח ותנא דבי שמואל טפחים שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן וכן בפרק אין צדין (כ"ט) השתא דאמר שמואל אסור ותנא דבי שמואל מותר שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן ואם תאמר אמאי לא קאמר תלמודא הכא כדקאמר התם וי"ל דלא אצטריך דכיון דאבוה דשמואל ורב כותיה סבירא להו מילתא דפשיטא הוא דעבדינן כותיה לחומרא בהך מימרא דכל הנך אמוראי סברי כותיה ורבנן דר"מ נמי סברי כותיה דלית להו פרת שמימיו פרים ורבים הילכך לא אצטריך וכו' ולי נראה דאסור לטבול בנהרות כל השנה כולה לבד מיומי דתשרי עכ"ל ר"מ מרוטנבורג על כן אין להקל בדבר ויש למנוע לנשים שלא יטבלו בנהרות אלא בזמן שהנהרות קטנים ולא רבו כלל ממי גשמים.

סימן יא

מה ששאלתם בדין שאיבה שהמשיכה כולה קיימא לן דשאיבה מטהרת ברבייה והמשכה כרבי אליעזר בן יעקב דתנן בתמורה (י"ב) אין המים שאובין פוסלין אלא לפי חשבון ואמרינן עלה בגמרא מאן תנא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן רבי אליעזר בן יעקב היא דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר מקוה שיש בו כ"א סאין מי גשמים ממלא בכתף י"ט סאין ופותקן למקוה והן טהורין שהשאיבה מטהרת ברבייה והמשכה ורבנן פליגי עליה ואמרי דשאיבה שהמשיכה כולה טהורה וקיי"ל משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי והלכתא כותיה וגם רבי יוחנן מוקי סתם מתניתין כותיה אמנם מקוה זה שהוא מעין נובע ונתיבש בקיץ והיה בור רחוק ממנו קצת כמו חמשה בתים ומלאוהו מים מכונסין ונתמלא המקוה מתחת הקרקע מאותן מים מכונסין זה נראה לי להכשיר כיון שלא המשיכו המים לתוכו אלא אגב קרקע נמשך לתוכו דרך גידי הארץ וראיה מהא דאמר שמואל בפרק בתרא דבכורות (נ"ה) נהרא מכיפיה מיבריך פירוש הנהר מסלעו ומקורו הוא מתברך ומתגדל כלומר כשהוא זמן שרב וחום הנהרות מתמעטין כי מבוע הנהר ומקורו מתיבש ברוב השרב והחום ומי הנהר מתמעטין וכשיורדין גשמים ואויר העולם מתלחלח ונעשה רטוב גם מקור הנהר ותוצאות מימיו מקבלין שפע מלחלוחית האויר ומוציאין מים בשפע והנהר מתגבר והולך ורבה מעצמו ולא הכל ממי הגשמים ומותר לטבול בנהרות אף על פי שיש בנהר עשר ידות מים ממה שהיה בתחילה ולא חיישינן שמא רבו הנוטפין על הזוחלין והנוטפין כיון שהן רוב אינן מטהרין דרך זחילתן דתנן (פ"ה דמקואות) הזוחלין כמעין והנוטפין כמקוה ואין מטהרין אלא באשבורן להכי לא חיישינן לפי שרוב תגבורת המים הוא ממקום נביעתו וכן מי באר המים חיים נביעתו הוא מגידי האדמה המתפשטין לכאן ולכאן דרך תחת הקרקע ואף בעת החום והשרב שגידיהם נצמתים ואין במימיהם מספיק למלאות הבאר מכל מקום לא אפס לחלוחית הגידים ומים נשאר בהם אלא שהן מועטין ואינן מספיקין למלאות הבאר מכל מקום כשבאין עליהם מים הן ממי הגשמים הן ממים שנשפכו לתוך הבאר האחרת נתלחלחו גידי האדמה ממים שנשפכו לתוך הבאר ההוא והוספו מעצמם נמצא שנטהרה אותה שאיבה ברבייה והמשכה ועוד שהוא דבר ידוע (שאי אפשר) שלא ישארו אותם הגידים בלא מים כלל וכיון שיש בהם קצת מים יש עליהם כל תורת מעין ושנינו בפ"ק דמקואות מעין שמימיו מועטין שרבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין לטהר בכל שהוא מההיא משנה שמעינן דמעין נובע שבו מים כל שהוא יכול למלאות בכתף וליתן לתוכו עד שיהא ראוי לטבילה הילכך לא נפסל המקוה במים שאובין שנכנסו דרך גידי האדמה לתוכו נאום הכותב אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.