שו"ת הרא"ש/כלל כו

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל כועריכה

סימן אעריכה

וששאלת שמצאת כתוב בשאלות ותשובות על שם רבי יצחק אלפסי ז"ל שאין לברך ברכת אירוסין אלא קודם הקידושין וכן ברכת להכניסו בבריתו קודם גמר המילה לפי שכל המצות מברכין עליהם עובר לעשייתן ודאי כן הוא כמו שכתבת והמברך אחר הקידושין טועה הוא ומחזירין אותו ובאשכנז ובצרפת נוהגין שמיד אחר שמברך המוהל מברך אבי הבן להכניסו ורבינו שמואל ז"ל הנהיג במקומו שיברך אבי הבן להכניסו קודם המילה משום דלהכניסו להבא משמע כדאמרינן בפרק קמא דפסחים (ז’) דבלבער כולי עלמא לא פליגי דלהבא משמע ועוד דכל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן ור"ת ז"ל היה אומר שאין לשנות המנהג מדתניא בברייתא (שבת קל"ז) ברישא המל מברך והדר תני אבי הבן מברך ועוד מדתני העומדים שם אומרים כשם שנכנס לברית וכו' אלמא שנכנס כבר והא דאמרינן בלבער כ"ע לא פליגי דלהבא משמע הכי פירושו להבא משמע טפי מלשעבר מיהו לשעבר נמי משמע כי פליגי בעל ביעור מר סבר משמע מעיקרא טפי מלהבא ומר סבר להבא נמי משמע כמו מעיקרא והא דאמרינן (פסחים ז’) דכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן הני מילי כשהמברך עצמו עושה המצוה ועוד היה אומר רבינו תם כדי לקיים המנהג דברכה זו לאו לגמרי על מילה זו שנעשית עכשיו נתקנה אלא מודה ומשבח להקדוש ברוך הוא שצוהו לעשות מצוה זו כשתבא עוד לידו ותקנו לה מקום זה לגלות ולהודיע שזו המצוה נעשית להקב"ה ולא לשם מורנא (פירוש תולעת האוכלת הבשר) ולא לשם הר גריזים ועוד אומר טעם אחר כיון שמברך אבי הבן מיד אחר שסיים המוהל ברכתו ודאי יגמור אבי הבן הברכה קודם שיעשה המוהל הפריעה והוי שפיר עובר לעשייתן דמל ולא פרע כאלו לא מל אבל ראיתי בארץ הזאת שאבי הבן מברך אחר גמר המילה וקשה עלי המנהג אלא שאיני יכול לשנותו וגם יש להם סמך מדברי רבינו תם ז"ל.


סימן בעריכה

וששאלת חתן הבא ממקום אחר וכאן כנס אשה ואחר שברך שבע ברכות מוליכה עמו למקומו מאימתי מונין שבעת ימי החופה דע כי משעת הברכה מונין שבעה ימי החופה כי החופה היא מקום יחוד חתן וכלה ומשעת הברכה שהותרו להתיחד מתחילין ז' ימי החופה הן בעיר שנעשית שם הברכה הן בעיר אחרת וגם לא ידעתי טעם למה לא יאכלו בעיר או בשדה אחר הברכה בכל מקום שירצו שמא כך היא סברתם אם יאכל בעיר אחרי שבעה ברכות יתחילו בעיר שבעה ימי החופה ואז לא תצא כלה מחופתה אבל אין הדעת נוטה כך שיהיו תלויין שבעה ימי החופה באכילה ראשונה אלא בשבעה ברכות כמו שכתבתי ושלום כנפש אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.


סימן געריכה

אשר כתבת שאלו התלמידים מתירין להחם חמין בשבת לפני המילה לרחוץ המילה בשבת ואתה אוסר דע כי יפה אתה אוסר להחם חמין בשבת כדי לרחוץ המילה לפני המילה ואפילו לומר לגוי להחם אסור וראיה מהא דאמרינן בערובין בפרק הדר (ס"ח) ההוא ינוקא דאשתפוך חמימיה אמר רבא נישיילה לאימיה אי צריכה ליחים ליה אגב אימיה ולכאורה ביום המילה היה שהיו צריכין מים חמין לרחוץ המילה לפני המילה דאי לאחר המילה היה ואפילו בלא אמו מותר לחלל עליו השבת דקיי"ל כרבי אליעזר בן עזריה מרחיצין את הקטן אף ביום שלישי שחל בשבת ואף להחם לו חמין בשבת מותר וכל הזריז הרי זה משובח אלא לפני המילה היה והא דקאמר אי צריכה ליחים ליה אגב אימיה פרש"י ז"ל דאי אפשר ע"י ישראל דאמרינן בשבת (קכ"ט) חיה מז' ועד ל' אפילו אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת אבל עושין לה ע"י ארמאי ואפילו אם תמצא לומר דמשכחת לה דביום המילה הוי תוך שבעה של חיה משום דשבעה של חיה מנינן להו מעת לעת כדאמרינן בריש פרק הערל (ע"א) דקטן שחלצתו חמה נותנין לו שבעה ימים מעת לעת להברותו אפילו הכי אי אפשר לומר דניחים ליה ישראל כיון שהוא בתוך ז' שמותר לחלל עליה את השבת אם אמרה צריכה אני דאי ע"י ישראל לא הוה שרי להרבות בשביל הקטן דהא במנחות (ס"ד) בעי רבא חולה שאמדוהו לב' גרוגרות ויש ב' גרוגרות בשני עוקצין וג' בעוקץ א' הי מינייהו מייתינן ב' מייתינן דחזו ליה או ג' מייתינן דקא ממעט בקצירה משמע דהא פשיטא דאם יש שנים בעוקץ אחד וג' בעוקץ אחד דשנים מייתינן ולא שלשה אלמא דאסור להרבות אפילו במקום שאינו מרבה במלאכה ועוד אמרינן בהדיא בפ"ק דחולין (ט"ו) המבשל לחולה בשבת אסור לבריא גזרינן שמא ירבה בשבילו אלא ודאי ע"י גוי קאמר דניחים ליה אגב אימיה אבל לצורך הקטן אסור אפילו ע"י גוי וההיא עובדא דפרק הדר (ס"ח) ההוא ינוקא דאשתפוך חמימיה אמר רבא ליתו ליה חמימי מגו ביתאי ואוקי לה התם בחצר שלא ערבו וע"י גוי וקודם המילה היה מדקא מדמי הך אמירה לגוי להזאה שהיא מצוה כדי לעשות הפסח דאי לאחר המילה אפילו דרך רשות הרבים שרי להביא ואפילו ישראל דפקוח נפש הוא שאני התם דגוי לא עביד אלא איסורא דרבנן אבל לומר לגוי להחם חמין דאיסור דאורייתא הוא אסור כדי לרחוץ הקטן לפני המילה ובהלכות גדולות משמע דאפילו דאיסורא דאורייתא שרי ע"י גוי לצורך המילה כי כתב נימא ליה לגוי דמייתי מגו ביתאי ואפילו דרך רשות הרבים ולפי דבריהם צריך לפרש האי עובדא דקאמר ניחים ליה אגב אימיה דמיירי לאחר ג' שכבר נתרפא הילד אבל סוגיא דגמרא לא משמע כדבריהם לכך נהגו בו איסור כמו שפירשתי.


סימן דעריכה

וששאלת מי שיש לו שני בנים למול ומל אותם בשעה אחת זה אחר זה אם יברך ברכה אחת לשניהם.

למה נסתפקת בזה יותר מהשוחט כמה עופות זה אחר זה שמברך תחלה וסוף ברכה אחת לכלן ומאי שנא שני בנים למול וכן הורה רבינו שמחה ז"ל בשני תאומים שמלו אותם שני מוהלין שיברך האב ברכה אחת להכניסו בבריתו וכו' והמוהל הראשון יברך על המילה וימול והשני ימול גם הוא על סמך אותה ברכה ואפילו לא היה התינוק השני שמה בשעה שמלו את הראשון כיון שהיה דעתו עליו אין צריך לברך עליו רק שלא יסיח דעתו בנתים והשני מברך אשר קדש ידיד מבטן ויוציא גם את הראשון בברכה זו והביא ראיה מן התוספתא עשרה שעשו מצוה אחת אחד מברך לכולן יחיד שעשה עשרה מצות מברך על כל מצוה ומצוה עשה מצוה אחת כל היום אינו מברך אלא אחת וכן הוריתי כאן על שני חתנים שיברכו שבעה ברכות לשניהם ונחלק עלי רבך בלא טעם ובלא ראיה.


סימן העריכה

ששאלת חולה שיש בו סכנה וצריך לשחוט לו ויש כאן נבלה אי זה מהם יכשר לשחוט או להאכילו הנבלה.

דבר זה שאלו לרבינו מאיר והשיב לשואל לדבריך שאתה אומר שמוטב להאכילו נבלה שהיא בלאו ממה שישחטו לו בשבת שהוא איסור סקילה אם כן למה שוחטין ואוכלין ביום טוב והוא עשה ולא תעשה מוטב שיאכלו נבלה שאינה אלא בלאו ועוד יאמר לגוי לנחור עופות דליכא אלא איסורא דרבנן למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה אלא ודאי כיון שהתורה התירה לנו אוכל נפש ביום טוב הוי כמו בחול שמותר בו כל מלאכה וכן בחולה נמי כיון דפקוח נפש ילפינן ביומא (פ"ה) דשרי כל מלאכה לחולה שיש בו סכנה שריא בשבת כמו בחול הילכך כיון שהשחיטה מותרת היא לא ספינן ליה איסור לחולה ועוד שמעתי טעם אחר שאם ידע החולה שיאכילוהו דבר איסור נפשו קצה בו וימנע מלאכול ויסתכן בעצמו לכן כל הזריז הרי זה משובח אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

וששאלת אם מותר להוציא מיץ הרמון ולסחטו לצורך החולה.

יראה שאם הוא חולה שאין בו סכנה שאסור דקיי"ל (שבת קמ"ד) הלכה כשל בית מנשיא שסוחטים ברמונים בחול ומוציאין מהן המשקה הילכך אסור לסחטו בשבת.

מילה שלא בזמנה אינה דוחה יום טוב שני של גליות והא דקתני בפרק רבי אליעזר דמילה (קל"ז) שני ימים טובים של ראש השנה נימול לי"ב הוא הדין ביום טוב של גליות אלא שהמשנה נשנית בארץ ישראל דדוקא גבי מת התירו לדחות יום טוב שני והתירו אפילו ביום טוב שני של ראש השנה אבל במילה שכבר עבר זמנה לא התירו לדחות יום טוב שני בשבילה.