פתיחת התפריט הראשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל כגעריכה

סימן אעריכה

אין נוקבין נקב חדש בי"ט בחבית דהוי מכשירי אוכל נפש דיכול לעשותן מערב י"ט.


סימן בעריכה

מת ביום טוב ראשון יתעסקו בו עממים אפילו ביום א' של ר"ה.

שאלה ילמדנו רבינו אם מותר לעשות ארון למת ביום טוב שני כיון שאמרו חז"ל (ביצה ו’) יום טוב שני לגבי מת כחול שויוה רבנן ואפילו למיגד ליה גלימא ולמיגד ליה אסא או דילמא כיון שיכולין לקברו בלא ארון יהא אסור וגם תפרש לנו משנה שאומרת וארון עם המת בחצר (מו"ק ח’) אם נוכל ללמוד ממנה שום דבר לגבי יום טוב.


תשובה יראה כיון דשרו רבנן למיגד ליה גלימא ואסא כל שכן לעשות לו ארון דקבורת חמור הוא להטיל מת על קרקע בלא ארון ודוקא בצנעא אם אינו מת מפורסם ואפילו בחולו של מועד אמרינן דוקא וארון עם המת בחצר ומיהו רבינו תם ז"ל אוסר לעשות צרכי המת על ידי ישראל ביום טוב שני ולא נהגו העולם כמותו וגם רבינו יצחק הזקן ז"ל פסק להתיר ובשאלתות דרב אחאי כתב היכא דשכיב שיכבא ביום טוב ראשון וליכא עממין למקבריה אסור לישראל למקבריה ביום טוב ראשון ואף על גב דסריח, ביום טוב שני היכא דליכא עממין לאתעסוקי ביה יתעסקו בו ישראל וכן נוהגין באשכנז גוי עושה הקבר והארון אבל תכריכין שאין גוי בקי בעשייתן עושה אותן ישראל ביום טוב שני וגם ביום טוב ראשון ישראל מכתפין אותו עד הקבר ומשימין אותו בקבר דמתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ובלבד שיהא לצורך מצוה כגון קטן למולו, אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.


סימן געריכה

ששאלת על הנחת תפילין בחול המועד יש מהגאונים שאמרו שאין להניח תפילין בחול המועד שאין צריך אות שהן עצמן אות שאסור בעשיית מלאכה בדבר שאינו אבד ועוד שחייב בישיבת סוכה בחג ובפסח חייב באכילת מצה ולא מסתבר טעמייהו דתנן במו"ק (י"ח) ר"י אומר כותב הוא תפילין ומזוזות לעצמו ומדשרי רבי יהודה לכתוב לעצמו ולא לאחרים אלמא שכתיבתן כדי להניחן במועד שבשביל מצוה התירו לו לכתוב ולא בשביל קיום מצוה של אחר המועד דאי להניחן אחר המועד למה התירו לו לכתוב במועד והלא יש שהות במוצאי יום טוב לכתבם ואמרינן נמי בירושלמי דמו"ק חד בר נש אוביד תפילוי במועדא אתא לקמיה דרב חננאל ושלחיה לגביה דרבה בר בר חנה אמר לו הב ליה תפילך וזיל כתוב לך אמר ליה רב זיל כתוב ליה מתניתין פליג עליה דרב כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו הא לאחר לא פתר ליה בכותב להניח פירוש להניח עד לאחר המועד דהא אמרינן לעצמו מותר לכתוב במועד שמא לא יהא לו פנאי לכתבם אחר המועד ויתבטל ממצותו אבל בשביל אחר להניחם עד לאחר המועד לא התירו לו לכתוב במועד אבל אם צריך האחר להניחם במועד מותר לכתוב לו ורבה בר בר חנה דאפילו לצורך עצמו כדי להניחם במועד כגון שהשאיל לו תפילין כל ימי המועד או כגון שאבדו תפיליו ביום אחרון של חול המועד לא התירו לו לכתוב במועד כיון שיכול לכתוב מיד אחר המועד אבל אם צריך להניחם במועד מותר לכתוב לעצמו אבל לא לאחרים אלמא לדברי שניהם מניחין תפילין במועד דדוקא שבת ויום טוב מיקרו אות שאסורין בכל מלאכה וקרויין מקרא קדש וכל שכן לרבינו תם ז"ל שפירש שאיסור מלאכה של חול המועד בדבר שאינו אבד אינו אלא מדרבנן דהשתא ליכא אות מדאורייתא ויש שמניחין בלא ברכה משום ספק ברכה לבטלה, ושלום אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן דעריכה

ולענין הלואה בחול המועד אף על פי דדמי הלואה לפרקמטיא אינו דומה לגמרי כי בקניית פרקמטיא יש טורח גדול בשויי הדקדוק של מקח ומתוך טרדתו ימנע משמחת יום טוב וגם לפעמים יקנה ביוקר ויצטער ואם ימכור במועד לפעמים שמוכרה בפחות ממה שקנה ואיכא צערא אבל במלוה ברבית שמחה היא וגם ליכא טרחא כולי האי והילכך הקלו בה והתירו על ידי שמוציא הריוח של אותה השבוע במועד יתר על מה שהיה מוציא אם לא היה לו זה הריוח ומה שכתוב במנהגי ה"ר מאיר ז"ל שלמערופיא שלו היה מלוה בחנם אותה שבוע כדי שלא יסורו ממנו ודבר האבד מותר מאחר שחושב אותו דבר האבד לא ידעתי למה היה מלוה בחנם אפילו בשכר מותר כמו שיירא העוברת, אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן העריכה

וששאלת על בעלי בתים שיש להם חטים ואינן תגרים ולא אומנין שאומנותם בכך ויום השוק הוא בחולו של מועד ובאים שם תגרים לקנות ביום השוק אם יכולין למכור להם דע שהוא אסור דלא מיקרי דבר האבד אלא ספינות או שיירות שבאו וקונין ביוקר או מוכרים בזול ולא ימצא כיוצא בזה אחר המועד אבל אלו בעלי בתים אם לא ימכרו ביום השוק שבתוך המועד ימכרו בשוק של אחר המועד ולא הוי דבר האבד, ושלום אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן ועריכה

וששאלת ישראל שאמר לגוי מערב יום טוב קנה לי יונים למחר לצורך יום טוב דע כי לא יפה עשה לקנות לו במעות ביום טוב כי אסור לקנות ביום טוב אפילו בלא מעות וכל שכן במעות אלא בכי האי גוונא דאמרינן בסוף פרק אין צדין הולך אדם אצל רועה הרגיל אצלו ואומר לו תן לי גדי א' או טלה א' אצל טבח הרגיל אצלו ואומר תן לי כתף א' או ירך א' אצל פטם הרגיל אצלו ואומר לו תן לי תור א' או גוזל א' אצל נחתום הרגיל אצלו ואומר לו תן לי ככר אחד או גלוסקה אחת אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו תן לי חמשה אגוזים ועשרה אפרסקים ועשרה ביצים חמשה רמונים ואתרוג אחד ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח ופרש"י ז"ל שלא יזכיר דמים למקח הילכך זה שצוה לגוי לקנות לו לא יפה עשה אבל אם עשה כבר בדיעבד מותר לאכול ממנו אפילו בו ביום ובלבד שלא יהו היונים מפריחים ולא יהו אסורין משום מוקצה כדאמרינן בעירובין (מ’) ההוא לפתא דאתא למחוזא חזינהו רבא דכמישי אמר הנהו ודאי מאתמול עקרנוהו מאי אמרת מחוץ לתחום אתי הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר וכל שכן הא דאדעתא דגוים אתו שרא להו רבא למזבן מינייהו כיון דחזא דקא מפשי ומייתו אסיר להו וקניה זו בלא דמים כי ההיא דסוף פרק אין צדין ואף על גב דנלקטו לשם גוים ואם נלקטו היום הוו אסורין משום מוקצה הילכך אם היונים גדולים שיכולין לפרוח חוץ לתחום אסורים משום מוקצה ואם לאו מותרין בדיעבד היכא שקנה אבל אם רגילין לעשות כך אסור לאכול מהם אפילו קנו כבר דאין זה נקרא דיעבד אלא לכתחלה כיון שרגילין בכך, והנראה בעיני כתבתי אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן זעריכה

הרוטב שנתקן ביום טוב בביצה בת יומא אסור דדבר שיש לו מתירין הוא ולא בטיל.


סימן חעריכה

שני ימים טובים שחלו להיות חמישי וששי אין לשחוט ביום הראשון לצורך השבת ע"פ אף על פי שעירב דודאי יום ראשון עיקר וי"ט שני אינו אלא משום גזרת שמדא וכיון שאפשר לו לשחוט בשני שהוא כחול למה ישחוט בראשון שהוא ודאי קדש.


סימן טעריכה

ותפילין אני מניח בחול המועד בברכה והספק שנסתפקו בו התוספות אינו נראה בעיני.

וכתב תשובה על שאלה בחול המועד מפני שהיה השליח ממתין לה והתיר אף להעתיקה.