פתיחת התפריט הראשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל כאעריכה

סימן אעריכה

ידידי ה"ר משה כהן במבוי עקום קיימא לן (עירובין ו’) הלכתא כרב באיסורי דאמר תורתו כמפולש ופרש"י ז"ל בעקמימותו שהוא מפולש לחברו הוי כאלו היה מפולש לרשות הרבים ולשמואל פירש"י ז"ל שני פירושים ואותו פירוש שפירש רש"י ז"ל על תיקון עקלתון העקמימות אותו פירוש עיקר הילכך צריך צורת פתח בעקמימותו אבל אם היה למבוי לשני צדדין שהוא פתוח לרשות הרבים צורת הפתח אז די בלחי או קורה ובלבד שלא יהא רחב יותר מעשר.


סימן בעריכה

מבוי שצדו אחד ארוך וצדו אחד קצר פסק רב אלפס דלית הלכתא כרבא דאמר בין כך ובין כך אינו משתמש אלא כנגד הקצר מדהביא ההיא דיש באלכסון יותר מעשר דאלו לרבא אין חילוק וכן פסק הרמב"ם ז"ל.


סימן געריכה

[ששאלת מבוי שיש בה עירוב אם יוכל אדם לטייל בו בשבת בלא כסוי ראשו ובלא סרבל כמנהג בחול.


תשובה דבר זה תלוי במנהג כי אין אסור שתקנו חכמינו ז"ל אלא העולם נהגו כן לחלוק כבוד לשבת לשנות עטיפתו והילוכו מדרך ימות החול והכל לפי המנהג ואף על פי שאין בזה תיקון חכמים אלא מנהג אין לזלזל ולהקל בו כי מנהג אבותינו תורה היא ואפי' מנהג שנהגו אבותינו במדינה זו ולא נהגו במדינה אחרת משמע בפרק מקום שנהגו (נ"א) רוחצים שני אחים ביחד ואין רוחצין שני אחים בכבול [מעשה ביהודא והלל בניו של ר"ג שרחצו שניהם כאחד בכבול] ולעזו עליהם כל המדינה [אמרו] מימינו לא ראינו כזה ושמע הלל ויצא לבית התיכונה ולא רצה לומר מותרים אתם]

סימן דעריכה

שאלה ילמדני אדוני אבי נר"ו בההיא דבור בין שתי חצרות שכתבת שהלכה כרב יהודא דאמר (עירובין פ"ו) למטה למטה מן המים ורש"י ז"ל פסק כרב הונא דאמר למטה למטה ממש למעלה למעלה ממש וזה וזה בבור על שניהם אני תמה למה לא יהא הלכה כרבי יהודא דאמר לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל דהא אמר רב נחמן משמיה דרבה בר אבוה קורה ארבעה מתרת במים וכן הא דבעי רבי טבלא מרב (עירובין פ"ו) מחיצה תלויה מהו שתתיר אותה בחורבה אמר ליה אין מחיצה תלויה מתרת אלא במים קל הוא שהקלו חכמים במים אף על גב דאמרינן לעיל אמר ליה רבא בר רב חנן לאביי לרב יהודה דאמר למטה מן המים וכו' ומשני לא שמיע לך הא דאמר רב יהודה אמר רב צריך שיראו ראשי הקנים למעלה מן המים טפח על כרחך רב מפרש אליבא דתנא דמתניתין וליה לא ס"ל דהא איהו גופיה קאמר מחיצה תלויה מתרת במים ועוד דקאמר רבה בר בר חנה משמיה דרבי יוחנן רבי יהודה בשיטה דר' יוסי אמר דמתיר מחיצה תלויה ורבי יוסי נמוקו עמו אף על גב דדחי תלמודא לא היא עד כאן לא קאמר רבי יוסי אלא גבי סוכה אבל שבת דאיסור סקילה לא הני מילי באיסור סקילה אבל במים דרשויות דרבנן לא ומיהו רש"י פירש אבל שבת דאיסור סקילה לא וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ועוד דהא מעשה שנעשה בצפורי (עירובין פו) שהביאו ס"ת ע"י מחיצה תלויה רב ואי משום דאמר רבי יהודה ורבי חנניא בן עקביא אמרו דבר אחד ואם כן שיטה היא הא דחי לה אביי ואי משום דשקלי וטרו אמוראי אליבא דת"ק אלמא הלכתא כותיה הא ליתא דצריכים לפרש פירוש המשנה אבל דברי רבי יהודה מפורשין ועומדין וגם הנה אביי מפרש דברי רבי חנניא בן עקביא דמתיר מחיצה תלויה אף על גב דאמר אביי (עירובין פ"ז) עד כאן לא אמר רבי חנניא בן עקביא אלא בימה של טבריא איכא למימר כוף וגוד לא אמר אלא בימה של טבריא אבל גוד לחודיה בעלמא נמי אמר.

ועוד ילמדני בור שבין שני חצרות אם מועיל בו עירוב כי יראה דמתניתין מיירי בלא ערבו אבל אם רוצין לערב אין צריך תיקון אחר דמאי שנא מחצר שבין שניהם האי תשמישו על ידי דליית מים והאי תשמישו ע"י טלטול וכן פרש"י ז"ל בהלכה דלזה בשלשול ולזה בזריקה על ההיא דאמר רב נחמן (עירובין פ"ד) גג הסמוך לרשות הרבים וכו' ותנן במתני' (עירובין פ"ו) בור שבין שני חצרות אין ממלאין ממנו שזה אוסר על זה וזה אוסר על זה עד שיערבו או יעשו מחיצה תלויה בבור עכ"ל והשתא דאתינן להכי דמהני עירוב אם כן בור שבין ישראל וגוי מהני בו שכירות רשותו ואיכא למימר אותו הבור שבינינו לגוי שאין אנו צריכין אפי' להשכיר רשותו דהא אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי אליעזר בן יעקב דאמר עד שיהו שני ישראלים אוסרין זה על זה וגם משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי.

וכיון שאני ואחי בתפושה אחד ואני אוכל על שולחנו הרי אנו חשובין כחד שהרי ההיא משנה דהאחין השותפין (עירובין ע"ב) אינה מצרכת לערב אלא כשיש דיורין אחרים עמהם וגם בגמרא (שם) מוקמינא לה במקבלי פרס אבל הכא הא איכא מקום פיתא ומקום לינה ועוד תיפוק ליה מטעם תלמיד לפני רבו דקאמר בגמרא (עירובין ע"ג) פשיטא בן אצל אביו וכו' עד תלמיד אצל רבו מאי ת"ש דבי רבי חייא אומרים אין אנו צריכין לערב שאנו סומכין על שולחנו של רבי וכן בתר הכי דבעי רמי בר חמא מרב חסדא האב ובנו הרב ותלמידו כרבים דמו או כיחידים דמו וצריכין לערב או אין צריכין לערב וכו' א"נ נוכל לחלוק דהא דחשבינן האב ובנו הרב ותלמידו כחד היינו לענין שלא יאסרו זה על זה אבל הכא מידי הוא טעמא דר' אליעזר דשרי אלא משום דלא שכיח דדיירי ואב ובנו ורב ותלמידו כל כך שכיחי דדיירי כמו שנים אחרים הילכך איכא למימר דאפי' רבי אליעזר מודה שצריך לשכור ועוד הודיעני אפי' אם אנו חשובין כחד דע כי פתח קטן פתוח מחצרו של רבי מנחם לחצרנו אם חשוב בשביל זה כשנים או לא ושלום בנך יעקב.


תשובה הא דקשיא לך למה לא יהא הלכה כר' יהודה דאמר לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל משום דרב נחמן אמר רבה בר אבוה סבר כותיה דאמר קורה מתרת במים וכן רב (עירובין פ"ו) דאמר אין מחיצה תלויה מתרת אלא במים לא קשיא מידי דהתם מיירי שהקורה והמחיצה נעשו לשם היתר המים אבל ר' יהודא סבור שמחיצה שנעשית על אוגני הבור להפריש בין שני חצרות מועלת לבור אף על פי שלא נעשית בשביל המים ובהא ליכא הלכתא כותיה והא דקאמרת דרב קאמר (עירובין פ"ו) שצריך שיראה ראשי הקנים למעלה מן המים טפח דרב מפרש מתניתין הכי וליה לא סבירא ליה משום דאיהו גופיה קאמר בתר הכי מחיצה תלויה מתרת במים אינך צריך לזה דמחיצה תלויה יותר טובה ממחיצה שהיא כלה במים ואין ראשי הקנים נראין למעלה מן המים דמחיצה תלויה נכרת שנעשית להתיר המים אבל בשכבר המחיצה משוקעת במים אין ניכר שתהא שם מחיצה ואפי' כשהמחיצה היא למטה מן המים מחיצה תלויה היא דאין צריך שתהא המחיצה מגעת עד קרקעית הבור אלא רק שתהא עשרה טפחים בגובה ומה שכתבת שרבי יוסי נמוקו עמו אין הלכה כמותו כנגד רבים ובכולי גמרא קיי"ל כל מחיצה שהגדיים בוקעים בה אינה מחיצה ואין מחיצה תלויה מתרת אלא במים דבקיעת דגים לא שמה בקיעה ומעשה דציפורי על פי ר' יוסי נעשה ולית הלכתא כותיה.

ומה ששאלת אי מהני עירוב בבור מילתא דפשיטא היא אם החצרות פתוחות זו לזו בפתח או שיש חלון רחב ד' על ד' מחצר לחצר למטה מעשרה טפחים או מבית לבית אפילו למעלה מעשרה שיכולין לערב מותרין למלאת מן הבור אבל אם אין פתח או חלון ביניהם אין יכולין לערב ואם הבור בינו לבין הגוי אפילו אין פתח וחלון ביניהם מותרין דלכולי עלמא דירת גוי לא שמיה דירה (ערובין ס"ב) וחצרו של גוי הרי הוא כדיר של בהמה ואין הגוי אוסר אלא היכא ששני ישראלים דרים בחצר או במבוי והגוי דר עמהם משום גזרה שמא ילמד ממעשיו וגוי לא מוגר משום דחייש לכשפים אבל ישראל וגוי הדרים בשני חצרים ופתח ביניהם מותר להוציא מחצרו של גוי לחצרו של ישראל ואפי' שני ישראלים דרים בחצר אין הגוי אוסר עליהם כיון שאין לו דריסת הרגל עליהם כי לעולם אין הגוי אוסר עד שיהיו שני ישראלים אוסרים זה על זה ואף על פי שיש פתח ביניכם ובין רבי מנחם כיון שאין רבי מנחם אוסר עליכם אם לא ערב עמכם וגם אם ערב עמכם אין רשות הגוי אוסרת עליכם דדוקא ישראל וגוי בפנימית וישראל בחיצונה דיש לגוי דריסת הרגל בחיצונה אוסר אבל במקום שאין לו דריסת הרגל אינו אוסר ושלום אביך אשר.


סימן העריכה

ששאלת על דלה לחיים על העירוב אם צריך שיהא מדובק בקורה אם לאו

תשובה לחי וקורה ביחד לא מצינו שצריך אלא מבוי שהוא סתום מג' צדדים ופתוח מרוח רביעית די לו בלחי או בקורה במקום פתיחתו כשאין הפתיחה רחבה עשר אמות אבל אם הפתיחה רחבה עשר אמות לא סגי ליה בלחי או בקורה אלא צריך צורת פתח וצורת הפתח היינו לחי מכאן ולחי מכאן וקנה על גביהן ואין צריך שיגיעו הלחיים עד הקורה אלא שיהיו גבוהים עשרה טפחים ושיהיו מכוונים כנגד הקורה ממש וכן מבוי שהוא מפולש משני צדדים אפי' אם אין הפתיחה רחבה עשר אמות צריך צורת הפתח מצד אחד ומצד אחר לחי או קורה

סימן ועריכה

וששאלת על בור שבחצרך ותחתיך דר אדם במרתף ודולה מהבור דרך חלון מה תקנה יש לדלות לשניכם בשבת

תשובה אם מקרקעית המרתף עד החלון שבמרתף הפתוח לבור י' טפחים וחולית הבור שלך אינה גבוהה עשרה טפחים אתה מותר והוא אסור משום דלדידיה הוי שלשול וזריקה ולדידך שלשול לחודיה וכל לזה בשלשול וזריקה ולזה בשלשול לחודיה נותנין אותו לזה שבשלשול לפי שתשמישו בנחת יותר מחבירו כדאיתא בפ' כיצד משתתפין (פ"ג) ואם גם חולית הבור שלך גבוה עשרה לשניכם אסורה דלתרוייהו הוי שלשול וזריקה וכיון שתשמיש שניכם שוה אתם אוסרים זה לזה וכן הדין אם החלון שבמרתף למטה מעשרה והחוליא למטה מעשרה דלתרוייהו בשוה בשלשול ואם החלון למטה מעשרה והחוליא שבחצרך גבוה מעשרה אתה אסור והוא מותר ואם מקרקעית המרתף עד החלון אין בו עשרה טפחים והחלון רחב ארבעה על ארבעה וכן משפת החוליא שלך עד החלון אין בו עשרה יכולין אתם לערב יחד דרך אותו חלון כמו כותל שבין שני חצרות וביניהם חלון למטה מעשרה ורחב ד' רצו מערבין שנים רצו מערבין אחד.

וששאלת כשבאת לדור בחצר ואסרת על בני החצר ועל בני המבוי אם מועיל לבני המבוי מה שערבת עם בני החצר והם נשתתפו כבר עם בני המבוי ולא תצטרך להשתתף עם בני המבוי נראה שאינו מועיל לך אף על גב דאמרינן חמשה שגבו עירובן אחד מוליך ע"י כולן אפילו מפת שלו שאני הכא שבאת לדור בחצר אחר שהוליך עירובו ואינו חל למפרע.


סימן זעריכה

ואשפה של גוי העומדת ברחוב היהודים פשיטא דאינה אוסרת דרשות גוי בלא (דירת) גוי אינה אוסרת.


סימן חעריכה

ומה ששאלת בענין עירוב אם יכול לערב על תנאי.

משנה היא בפרק בכל מערבין (ל"ו) מתנה אדם על עירובו ואומר אם באו גוים למזרח עירובי למערב באו גוים למערב עירובי למזרח באו לכאן ולכאן למקום שארצה אלך לא לכאן ולא לכאן הריני כבני עירי.


תשובה על שלא רצה לשוב מאולתו מענין העירוב אתה רבי יעקב ברבי משה דבאלינסיא כבר כתבתי לך על ענין העירוב שנהגו בכל גליות ישראל להתיר מבואותיהם המפולשין בין הגוים בצורת פתח ואתה אסרת אותו לקהל פריריש וכתבת לי ראיותיך ואני הודעתיך שאין בהם ממש והזהרתיך שתחזור בך ותאמר לקהל שיתקנו מבואותיהם כאשר הורגלו עפ"י גדוליהם והנה הוגד לי שאתה עומד במרדך ואתה מכשיל את הרבים בחלול שבת לכן אני גוזר עליך אחר שינתן לך כתב זה בעדים שתתקן המבואות המפולשין לרשות הרבים של גוים בצורת פתח תוך שבועיים אחר שתראה כתב זה ואם לא תתקן המבואות כאשר כתבתי אני מנדה אותך ואם היית בימי הסנהדרין היו ממיתין אותך כי אתה בא לעקור תלמוד שסידר רב אשי ולחלוק על כל הגדולים שהיו עד היום הזה אותם שמתו ז"ל ואת אשר המה חיים עד הנה לכן חזור בך ואל תטוש תורת משה רבינו ע"ה נאם אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.


סימן טעריכה

מה שכתבת במבואות הפתוחין אלו לאלו אם צריכין לכלן צורת פתח משום דאף ללשון שפרש"י ז"ל בשם רבו הזקן שצריך צורת פתח תורתו כמפולש וצריך צורת פתח בעקמימותו דהיינו דוקא כשהעקמימות נוטה לרשות הרבים אבל באלו המבואות הקטנים הפתוחים זה לזה ואין העקום של אחד מהם נוטה לרשות הרבים של העיר ממש אין צריך שום תיקון בעקמימותן אלא דוקא באותן החיצונות ממש שעקמימותן נוטה לרשות הרבים הוי יודע כיון שפתיחת המבוי החיצון לרשות הרבים הרי אותו מבוי שפתוח אליו בעקמימותו חשוב כפתוח לרשות הרבים וכן מבוי הפתוח לאותו מבוי וכן כלן אין חילוק.

שלומך יהי נצח החכם רבי יעקב ס"ט בר יצחק ט"ע הכתב ששלחתי לאותו חסר מוח ואתה ואחר תנוס לו ואם לא יחזור בו אני מתרה בך ואת כל הקהל שינהגו בו נידוי באותו המשוגע יעקב בר משה וירחיקוהו ויבדילוהו מעדת ישראל כל דבר זה צריך חיזוק שלא יבא כל שוטה חסר דעת לבטל תורת מרע"ה ואם יעמוד במרדו ולא ינהוג דין מנודה בעצמו אני גוזר עליו במצות אדונינו המלך יר"ה שיתן אלף זוז למושל העיר ואני גוזר עליך רבי יעקב שתמסור כתבי זה למושל העיר שיגבה ממנו קנס הנזכר ואם כל זה לא יועיל גוזרני עליך שתודיעני הכל ומצוה לנדותו בכל הקהלות ספרד וגם ידונו אותו למות בדין זקן ממרה כי אנו חייבין למסור נפשותינו על תורת האלהים ולבער עושה הרעה מקרבינו, ואתה שלום וכל אשר לך שלום כנפש דורש שלומך וטובתך אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.