פתיחת התפריט הראשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל יטעריכה

סימן אעריכה

שאלה יורנו רבינו ה"ר אשר על דבר חותרי בתים בחשאי הבאים בחצר במרתף יהודי ושפכו היין לחוץ מן החביות והיהודי אספו מן הקרקע והחזירו לחבית והיהודי שאל לתלמידך ודומיה החשה עד נמלך במכתיר נתיעץ במפיבושת עתה נדון לפני רגלי אדוני בקרקע ואתה אדוני כטוב בעיניך עשה גרסינן בסוף מסכת ע"א (ע’) הוה עובדא בפומבדיתא דסלוק גנבי ופתחו חביות טובא ושריוה ועובדא בנהרדעא ושריוה דר"ל דתלינן בישראל דאמרינן רוב גנבי ישראל הן וכן משמע בסוף פרק חומר בקדש (כ"ו) עלה דהנהו גנבי שנכנסו לחצר וכדרך שאמרו בטהרות כך אמרו ביין נסך וכן משמע בפרק לא יחפור (כ"ד) עלה דההוא חצבא דאשתכח בפרדס דערלה שריא רבינא פירש משום ערלה דאם איתא דמגנבי מיניה איצנועי לא מצנעי בגויה ופר"י אבל משום יין נסך ליכא למיחש דרוב גנבי ישראל נינהו אמנם מורינו רבינו מאיר ז"ל לא רצה להתיר ואמר דוקא בימיהם שהיו רוב ישראל יחדו ואזלינן בתר רוב גנבי ישראל ואמרינן בהעור והרוטב (קכ"ז) פומבדיתא אלויך וכו' אבל בזמן הזה לא וסבורני שרבינו אבי"ה לא חלק וספר זה תחת ידך ולא נמצא פה אתנו ושלום נאם נכדך משה כהן.


תשובה יזהירו כזוהר עצם השמים לטוהר שני בני היצהר שארי החכם רבי יחיאל ונכדי ה"ר משה כהן מה אשיבכם על הוראה זו הלא גלוי לכם דברי רבנא ע"ה ומה אני חדל אישים להכריע ביניהם אכן אם מעשה היה בא לידי הייתי מורה כדברי רבנא מאיר ז"ל אעפ"י שאנו מקילין הרבה ביין נסך ובסברא מועטת תולין להקל בכמה מקומות בגמרא וכן בתשובת הגדולים מ"מ רגלים וסעד לדבריהם מצאו אבל הוראה זו דומה לחוכא וטלולא בפני המון עם לומר רוב גנבי ישראל נינהו ודבר ידוע ומפורסם לכל שאינו כן ואתו לזלזולי טפי ביין נסך ודאי בימי חכמי הגמ' היו עיירות גדולות של ישראל ושכיח גנבי ביניהם הרבה אבל האידנא לא ונראה דברי מורי, ואתם ותורתכם שלום כנפש אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.


סימן בעריכה

נאדות של גויים צריכין מילוי וערוי ג' ימים מעת לעת יתן מים חדשים ג' פעמים ומים ומלח שנותנין בהם ג' פעמים אינו כלום וכן גת של גוי צריך עירוי ג' ימים מעת לעת וכן קנקנים של עץ שזפתן ישן צריכין עירוי שלשה ימים מעת לעת ויין שהיה יוצא דרך הנקב אם הניח ידו הגוי ע"פ הנקב ועכב את היין מלצאת כל היין שבנאד אסור אבל אם לא נגע אלא בקלוח היוצא היין מותר אפי' נגע במתכוין.


סימן געריכה

שאלה ילמדנו רבינו קנקנים של עץ צריכים מלוי וערוי או די להם בניגוב שדעת תלמידך נוטה שדי להם בניגוב כגת של עץ דרבי הוא דמפליג בין גת לקנקנים ורבנן לא מפלגי ורש"י ז"ל פי' בפרק אין מעמידין (כ"ט) קנקנים של חרס אלא שהרשב"א ז"ל כתב בתורת הבית שצריכין מלוי וערוי ויבא דברך רבינו ויורנו.

לגבי קינסא פירשו התוספות שאם יציתו בה אש גדול כל כך עד שיתחמם בחוץ די דקנקנים הללו של עץ כשזופתין אותן מכניסין בהן שלהבת מבפנים ומחממין אותן הרבה אלא שמתוך עביין אין החמימות נרגש מבחוץ כל כך יורנו רבינו אם יועיל או אם נחשב כקנסא ואם שניהם כאחד טובים רצוני לומר הניגוב והשלהבת שקושי גדול הוא להם המילוי והערוי ואם יבא דברך שיועיל להם ניגוב או ניגוב וחמום הנחה גדולה היא להם.


תשובה שאלת בקנקנים של עץ אם צריכין מלוי ועירוי או די להם בניגוב איני רואה להתירן בניגוב דתנן בע"ז (ע"ד) גת של אבן שזפתה מנגבה והיא טהורה ושל עץ רבי אומר ינגב וחכמים אומרים יקלוף את הזפת ובגמרא מייתי ברייתא הגת והמחץ והמשפך של גוים רבי מתיר בניגוב וחכמים אוסרים ומודה רבי בקנקנים של גוים שהם אסורים מה הפרש בין זה לזה זה מכניסו לקיום וזה אין מכניסו לקיום של עץ ושל אבן ינגב ואם היו מזופתין אסורין הילכך קנקנים הללו ששאלת עליהם אם מזופתין הם פשיטא דבעי מילוי וערוי ואם מכניסן לקיום אף אם אינן מזופתין בעי עירוי דעד כאן לא קא שרו רבנן בניגוב אלא גת ומחץ ומשפך דאין מכניסן לקיום אבל כל דבר שמכניסו לקיום אפי' לפי שעה גזרו בהו רבנן וצריכין עירוי ור"ת ז"ל התיר לשפוך מים רותחין לתוך חבית של עץ ולגלגלו עד שיגיעו המים בכלו ואף על גב דהוי עירוי ופחות מעירוי כיון דיין נסך בליעתו בצונן הקלו להתירו בעירוי כי האי וכן נוהגין בארצנו אבל בניגוב אין להתיר כלל דבניגוב אינו מפליט אלא מקנח ומנקה מה שעל הכלי.

ועל הקינסא בגמרא ר' אומר שבעינן שתרפה הזפת ורבי יצחק ז"ל כתב אם נתחמם מבחוץ פחות מזה מי רשאי להתיר הילכך יעשו ערוי או הגעלת מים רותחין כדברי ר"ת ז"ל ומה שרצית לדקדק דקנקנים איירי בשל חרס דומיא דגת ומחץ ומשפך אין הדמיון שוה דכל דבר שאין מכניסו לקיום יש לחלק דשל חרס בלעי טפי אבל בדבר שמכניסו לקיום אין חלוק בין של חרס בין עץ בין נאדות הכל צריכים עירוי ועל מה שפרש"י ז"ל בפרק אין מעמידין (כ"ט) דבקנקנים של חרס איירי התוס' הקשו עליו כמה קושיות והנהו כובי דאנסו דבי פרזק רופילא (ע"ז ל"ג) סתם גיגית הם של עץ והתירם בשכשוך לפי שאין מכניסן לקיום ובספר התרומות מצריך עירוי אפי' לכלי עץ זפותים שאין מכניסן לקיום ושלום כנפש אשר בה"ר יחיאל ז"ל.


סימן דעריכה

עוד ילמדנו רבינו קנקנים של גוים ויין של ישראל כנוס בהם תוך י"ב חדש מהו לאחר י"ב חדש כיון שעבר י"ב חדש מיינן של גוים מותר או דילמא כיון שלא נתישן הכלי מכל וכל הרי לחותו עומדת ואסור ושאלתי לדברי המתירין היין לפי שיש ס' מן הקליפה שאם היה אסור הוא עצמו היה אוסר היין הכלי והנה הואלתי להאריך לפני רבינו אבל אחר שהורשיתי לא נכנסתי לפנים ממחיצתי עד אשר נקראתי.


תשובה קנקנים של גוים ששמו בהם יין בתוך י"ב חדש לדברי המתירין היין לפי שיש ס' מן הקליפה נראה לי שמותר ליתן בו יין לכתחילה כי דבר פשוט הוא שיותר יצא ונפלט בליעת הקנקן ונתערב בהתר ונתבטל וחזר ונבלע בתוכו מן ההתר ממה שהיה מתיבש ע"י ישון י"ב חדש מה שאסור לתת בתוכו יין אחר שכר מים כגון אחר ציר ומוריס היינו לאלתר בתוך י"ב חדש אבל לאחר י"ב חדש מותר ושלום כנפש אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.


סימן העריכה

תשובה אור זרח על כנפות הארץ מגיד מישרים דברי תרץ נמלצו אמרי יושר ומרץ ששאלת איך יכשירו גת של חרס שאינו מזופף יראה שאין לו תקנה אלא בעירוי או בהגעלה כדאיתא בע"ז (ע"ד) ת"ר הגת והמחץ והמשפך של גוים רבי מתיר בניגוב וחכמים אוסרים ומודה רבי בקנקנים של גוים שהם אסורים ומה הפרש בין זה לזה זה מכניסו לקיום וזה אין מכניסו לקיום ובגת ומחץ ומשפך של חרס איירי דומיא דקנקנים ועוד מדקתני סיפא של עץ ושל אבן ינגב מכלל דרישא איירי בשל חרס וכשאינו מזופף איירי מדקתני בסיפא ואם היו מזופפין אסורים אלמא דרבנן אסרי גת של חרס בניגוב ומצרכי ליה עירוי כמו בקנקנים או בהגעלה שרי כדאמר רבא בלעוה ארתחו אבל טיח הסיד לא מהני כי מפני כובד הדריכה פעמים הוא מתבקע ולא מצינו התר בזה בגמרא והאי דקשיא ליה למר בפ"ב דע"א (ס"ט) דקאמר בגמרא וכי מאחר דקיי"ל הלכה כרשב"ג דלא חייש לסיתומא וכותיה דרבי אליעזר דלא חייש לזיופא בחותם אחד ור"א לא חייש א"כ קשיא הלכתא אהלכתא דהא רבא פסק כרשב"ג דחייש שמא יפתח לא קשיא מידי דרשב"ג ורבי אליעזר פליגי בתרתי דרשב"ג חייש לזיופא דחותם ולסיתומא לא חייש ואם לא שהה כדי שיפתח מותר ורבי אליעזר אשכחן דלא חייש לזיופא ולסיתומא לא ידענא אי חייש אי לא חייש ואם לא שהה כדי שיפתח מותר ואפשר דחייש לסיתומא אם החבית מגולה אבל אם מונח החבית בבית וסתם הפתח או נאד בשק וחתם פי השק לא חייש לזיופא והאי דפסק רבא הלכה כרשב"ג היינו במאי דפליג את"ק דחייש לסתומא ורבן שמעון בן גמליאל לא חייש אבל במאי דחייש לזיופא לא פסיק כותיה דקיי"ל כרבי אליעזר דלא חייש לזיופא הילכך פריך בגמרא מאחר דקיימא לן הלכתא כרשב"ג דלא חייש לסיתומא אפי' החבית מגולה וכרבי אליעזר דלא חייש לשמא יפתח אמאי לא מותבינן חמרא ביד גוים ואתה ותורתך שלום כנפש אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.


סימן ועריכה

תשובה פעמים אני בא בקצרה לבא בארוכה כי להג הרבה יגיעת בשר ודע כי נראה לי שחז"ל קבעו זמן להכשיר כלי הבלוע יין נסך על עירוי שלשה ימים ובכל מעת לעת יערה המים הראשונים וישים אחרים וכן שיערו חכמים שבכ"ד שעות פעלו המים פעולתם ושוב לא יועילו המים להכשיר הכלי הילכך בכל מעת לעת יכוין בדעתו לערות מים ראשונים ואם לא יוכל לצמצם ברגע אחד לא נתנה תורה למלאכי השרת אבל אם מיהר לערות באחד משלשה ימים בשתי שעות אותו היום לא עלה לו ואין כאן אלא שני ימים ולא הוי עירוי דחכמים קבעו זמן להכשר זה ג' ימים ואם באנו לפחות מהם מה גבול תתן אם תאמר שעה או שתים אני אומר ג' או ד' עד שאומר רגע ביום השלישי דמקצת היום ככלו וכן אומר בראשון דמקצתו ככולו מידי דהוה אאבלות דבראשון ואחרון אמרינן מקצת היום ככולו אלא ודאי כל שיעורי חכמים כך הם מ' סאה טובל בהם חסר קורטוב לא עלתה לו טבילה כביצה מטמא טומאת אוכלין פחות כל שהוא אינו מטמא וכן שלש על שלש ושלשה על שלשה וכל שיעורי חכמים וכל שכן שיעור זה שהוא בא לפעול ולהתיר שיש לנו לומר שמא פחות משיעור זה לא פעל פעולתו ואין כאן עירוי ומה שמצאת כתוב בשם הרמב"ן ז"ל שכלי שנשתמש בו כלי יין נסך ונתייבש ועבר יומו אינו אוסר בדיעבד דנותן טעם לפגם הוא חלילה כי לא כתבו הרמב"ן ז"ל אלא אחר כתב ותלה בשמו והראיה שהביא מכוסות קתוניות וצלוחיות דקרי למה שבלוע בתוכו נותן טעם לפגם אינה ראיה דקתני התם (ע"ז ע"ה) וכלן שנשתמש בהם עד שלא יטביל עד שלא יגעיל עד שלא ילבן תני חדא אסור ותניא אידך מותר לא קשיא הא כמאן דאמר נותן טעם לפגם מותר הא כמאן דאמר נותן טעם לפגם אסור והא דתני חדא אסור קאי אליבון והגעלה ולא אטבילה דלא יטביל דקאמר היינו טבילת מקוה ולא בהדחת הכשרן דלעיל קאמר מדיחן ומטבילן והכא לא קאמר עד שלא ידיח ויטביל ומאיזה טעמא היה לו לאסור אם נשתמש בלא טבילה אלא ודאי לא קאי אלא אליבון והגעלה והא דלא קתני בברייתא עד שלא ידיח משום דבזה לא הוה אשמעינן שום חידוש דמילתא דפשיטא כיון דיבשים הם אם נשתמש בהם בלא הדחה מותר דכוסות קיתוניות וצלוחיות אין מכניסן לקיום אבל עד שלא יטביל הוצרך להשמיענו דלא תימא כיון שהצריכה התורה טבילה הוי תיקון הכלי כמו הגעלה וליבון ולמ"ד נותן טעם לפגם אסור נגזור טבילה אטו הגעלה וליבון קא משמע לן וכל שאר הדברים של כתב נלאיתי לכתבם ולסתור כי אינם כלום ותדע דיין הבלוע בדפני הכלי אסור כל י"ב חדש מדקתני נאדות הגוים וקנקניהם ויין של ישראל כנוס בהם אסורים ואיסורן אסור הנאה ואם איתא שלא נאסר של ישראל שכנס בנאדות אלא ביום ראשון שהוסר ממנו יין הגוי הוה ליה לפרושי כמו שחלקו רבנן אח"כ בחרצנים וזגין שאמרו לחים אסורים יבישים מותר אלא ודאי בכל ענין אסור ועוד דאמרינן בגמרא אסור לעשות מהם שטיחין לחמור משום גזירה שמא יבקע הנאד ויטלנו ויתפרנו על גבי נאדו אם היה נותן טעם לפגם כשאינו בן יומו לא הוה מחמרינן ביה כולי האי כיון דבדיעבד מותר ועוד ראיה מפ"ב דע"א (ע"ד) גבי רבי חייא דא"ל לרב לדכויי בי מעצרתא ואמר ליה חזי דלא מצווחת עלי בי מדרשא פי' שיטהרנו בתיקון חז"ל שאם לא כן יאסר יינם ותרבה צווחם עלי וזאת המעצרתא קרוב היה לשנה שנדרך עליו יין ואעפ"כ היה אוסר בדיעבד וטעמו של דבר דכלי שנתבשל בו איסור שייך בו פגם כי אפי' תבשיל שהוא בעין נפסל בעבור צורה כל שכן כשהוא בלוע בדופני הכלי אבל יין יישונו טוב וכן נמי כשהוא בלוע בדופני הכלי (ולדבר) ולזכר ראיה שכלי יין יותר שהם ישנים יותר הם טובים והיין משביח בתוכם לכן אל תסמוך כלל במה שמצאת כתוב בשם הרמב"ן ז"ל.


סימן זעריכה

שאלה ישליו אהליך ויכונו מעגלותיך ויגה אור על דרכיך את אשר שאלת על חביות של עץ של גוי מזופפות במה הכשרן דע שאיני יודע להם שום הכשר אלא בעירוי כי מכניסן לקיום ולא מהני בהו ניגוב ובעי עירוי או קילוף הזפת וקינסא הלכתא כמאן דאסר ובעל התרומות כתב וכן כתוב בתוספות דאם עושה אש מבפנים ויתחמם החבית מבחוץ עד שאינו יכול ליגע בו חשיב כהחזרת כבשונות ובענין אחר איני יודע להם היתר ומה שהקל ר"ת ז"ל לשפוך לתוכו רותחים ולגלגלו על כל עבר דהיינו דוקא בחביות של עץ שאינן מזופפות אבל מזופפות בלעי טפי כדאיתא בפ"ב דע"ז (עד) של עץ ושל אבן ינגב ואם היו מזופפות אסורין ואחרי כתבי זאת נראה לי מתוך דבריך ששאלת במה יוכשרו אחרי קליפת הזפת וזה דבר פשוט הוא דדי להם בשפיכות מים רותחין לתוכם מתוך כלי גדול ולא יצטרך שימלא מים שלישתן ומה שאמרת שאינן יכולין כי הזפת אינו נדבק יפה אחר המים ולזה לא ידעתי תקנה ושלום כנפש אשר בן הרב ר' יחיאל ז"ל.


סימן חעריכה

דע מה שהתיר רבינו תם ז"ל לשפוך מים רותחין בחבית ולגלגלו על כל עבריו לא נתפייס בו ר"י ז"ל כי יותר מכלי שני הוא אלא שהעולם נהגו כר"ת ז"ל משום דבליעת יין נסך ע"י צונן הוא ודוקא בחבית שאינה מזופפת אבל מזופפת בלעה טפי ולא פלטה בהגעלה גרועה כמו שמצינו חילוק בגת ומחץ ומשפך בין זפותים לאינן זפותים וע"י התכת הזפת עד שהיד סולדת מבחוץ שריא וא"צ לשפוך אח"כ מים רותחין לתוכו כי ע"י ההתכה והחימום נפלט כל הבלוע מתוכו וכן מוכח בע"ז (ל"ג) דקאמר קנקנים של גוים שהחזירן לכבשן האש כיון שנשרה זפתן מותרין אמר רב אשי לא תימא עד דנשר אלא אפי' דרפיא מרפא קינסא פליגי בה רב אחא ורבינא חד אסר וחד שרי והלכתא כמאן דאסר ואהא פי' ר"י דחבית של עץ שלנו המזופפות אף על גב דקינסא אסור אם נתחממו כ"כ עד שהיד סולדת מבחוץ שרי והוי כהחזרת כבשונות וא"צ הכשר אחר ואתה ותורתך שלום כנפש אשר בה"ר יחיאל ז"ל.


סימן טעריכה

וששאלת גוי שמשך את הברזא מן החבית כל היין שבחבית אסור ולא דמי להא דאמרינן בע"ז (נ"ט) בההיא חביתא דאשתקיל ברזא אתא גוי אנח ידיה עליה ומחלק התם בין חמרא דעל ברזא ובין חמרא דמתחת לברזא ובאידך לישנא כל דלהדי ברזא חמרא אסור ואידך שרי דהתם לא הכניס הגוי ידו לחלל החבית אלא הניח ידו על פי נקב הברזא למנוע יציאת היין אבל אם משך הברזא מן החבית הרי נגע ביין בחלל החבית ולגבי יין של מעלה הוה ליה כמו שנגע בשוליה כפלוגתא דרבי יהודא ורבנן דמייתי בע"ז (ס’) על ההוא עובדא התם דקאמר התם כתנאי חבית בין מפיה ומשוליה בין מצדיה אם נגע טבול יום טמאה ור' יהודה אומר מפיה ומשוליה טמאה מצדיה טהורה מכאן ומכאן והכא נמי לגבי יין של מעלה הוי נגע בשוליה ולגבי יין של מטה הוי נגע מפיה והוה ליה כמגע גוי בכונה ע"י דבר אחר ואסור כל היין שבחבית.


סימן יעריכה

וששאלת החשודין להביא יין בנאדות של גוי בלא מילוי וערוי אי שייך ביה לומר החשוד בדבר לא דנו ולא מעידו נראה דשייך אף על גב דלית ביה אלא איסורא דרבנן דהא תנן בבכורות פרק עד כמה (ל’) ויש שהוא חשוד על הטהרות ואינו חשוד על זה ועל זה זה הכלל החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו וטהרות היינו דברי חבירות שאוכל חוליו בטהרה דליתיה אלא מדרבנן.


סימן יאעריכה

וששאלת על הכשר הנודות והחביות של עץ שכונסין בהן יין ועל הגתות של גוים הנאדות צריכין מלוי וערוי ג' ימים מעת לעת ואחר כ"ד שעות יערה המים לחוץ וימלאם מים אחרים וכן יעשה ג' ימים זה אחר זה והחבית התיר ר"ת ז"ל שיקח יורה מלאה מים רותחים וישפכם לחבית דרך פיה ויגלגל החבית מיד על שתי שוליה ויעמידנה כדי שיגעו המים בכולם ואף על פי שאין זה כלי ראשון כיון שאין המים מגיעין בכולה אלא ע"י גלגול אפי' הכי כיון שהבליעה על ידי צונן היה מקל כמו שהקלו חז"ל להפליט בליעת היין נסך ע"י עירוי ומליגת מי זיתים והגתות שהם של בנין אבנים ולבנים ואינן זפותין הכשרן בניגוב והניגוב הוא מים ואפר ומים תחלה ירחוץ הגת במים יפה ואח"כ יפזר אפר על פני כל הגת בשוליה ודפנותיה ואח"כ ירחצנה במים.

מכניסו לקיום היינו נודות גדולים וקנקנים גדולים שהיין נשמר ומתקיים בתוכם ואדם מכניס יינו לתוכו להתקיים ולשתותו מעט מעט צריכין ערוי ג' ימים מעת לעת במים אחרים.


סימן יבעריכה

ישראל הניח ביתו פתוח ויינו עומד בחלון שלא היה סגור וגוי הכניס זונה בבית וסגר עליהם הדלת אחר שיצא הגוי נכנס ישראל ואמר שמצא יינו כמו שהניחו היין מותר ולא חיישינן שמא שכשך בו דבעבידתיה טריד אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.


סימן יגעריכה

ילמדנו רבינו ישראל ששכר בית בחצרו של גוי ואין הגוי המשכיר בחצר אלא גוי אחר ששכר ג"כ בית בחצר והוא דר שם והניח שם יין וסגר הדלת והכניס הבריח בטבעות ושכחו ולא סגרו במפתח והפליג ולסוף שני ימים הרגיש הגוי הדר בחצר שלא היה סגור במפתח יצא לחוץ וקרא ליהודים הדרים בעיר ואמר להם ראיתי הבית ואינו סגור לכו וסגרו אותו כי אני ירא מלקרב לפתח הלכו היהודים ומצאו הדלתות סגורות ולא היה סגור במפתח וראו החביות מכוסות ומדובקות בטיט יבש ובכל חבית היה ברזא קטנה של עץ ועיינו במקום הברזא ולא היה שם שום לחות ואח"כ בא היהודי בעל היין וראה החביות כמו שהיו מכוסות והסימנים שהניח שם ומצא אותן כהלכתן וגלה כסויי היין ונראה לו שלא חסר ממנו כלום

תשובה נראה לי דחמרא שרי וראיה מפ"ב דע"ז (ע’) ההוא ישראל וגוי דהוו יתבי בארבא ושתו חמרא שמע ישראל קל שיפורא דבי שימשי קם סליק אמר רבא חמרא שרי מימר אמר גוי השתא קא מדכר ליה לחמריה ואתי ואי משום שבתא האמר לי איסור גיורא כי הוינא בארמיותא אמינא יהודאי לא נטרי שבתא כמה כיסי אשתכחי בשוקא וכל שכן בנדון זה דשרי דמימר אמר גוי השתא מדכר ישראל שלא סגר במפתח ואתי ולא מיבעיא אם לא הודיע לגוי שהוא מפליג דשרי דמימר אמר השתא אתי כל שעה ושעה ומירתת אלא אפי' הודיע לגוי שהוא מפליג דמימר אמר גוי כשיזכור ישראל שלא סגר במפתח ישוב לביתו ויסגור ומירתת גוי וההוא עובדא דישראל וגוי דשתו חמרא אף על פי שהיין היה עומד בכלי פתוח אצל הגוי והישראל לא נכנס כל השבת תוך הספינה שרינן ליה ולא חיישינן דילמא נגע משום דמירתת גוי דילמא אתי ישראל כל שכן בנדון זה שהיה אוצר היין סגור בבריח והחביות מגופות ושרוקות בטיט וישראל דרים בעיר דשרי ועוד דאמרינן התם (ע"ז ז) ההיא מסוביתא פי' מוכרת יין שמסרה מפתחה לגויה אמר רבי יצחק בן אלעזר כי אתא רב דימי אמר עובדא הוה בי מדרשא ואמרי לא מסרה לה אלא שמירת מפתח בלבד ונתפסת כגנב על הכניסה וחמרא שרי ומהך עובדא התיר ר"ת ז"ל לישראל שהניח יין במרתפו והלך לעיר אחרת להיות שם במועד ונתן המפתח של המרתף לגויה שהניחה בביתו לשמור הבית ואי משום יום טוב הא אמרי גוים דיהודאי לא מנטרי שבתא ולא דמי למניח יינו בעיר של גוים בלא מפתח וחותם דהכא גוים אחריני מרתתי מן השפחה והיא מרתתה מגוים אחריני שמא יאמרו לישראל שנכנסה אשר בה"ר יחיאל ז"ל.


סימן ידעריכה

וקירויא חדשה מזופפת הלקוחה מן העובד כוכבים צריכה עירוי שמא שם עובד כוכבים בתוכה יין כי אין אדם יכול לראות בתוכה אם היא צהובה וחדשה.


סימן טועריכה

וששאלת קנקנים של גוים וקובא שהיא מחוברת מנסרין שמכניסן לקיום אם די להם בזה שירפה את הזפת אף על פי שלא נתחממו מבחוץ.


תשובה גרסינן בפרק אין מעמידין (ל"ג) אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן קנקנים של גוים שהחזירן לכבשן האש כיון שנשרה זפתן מהן מותרין אמר רבי אסי לא תימא עד שנשרה אלא אפילו רפאי מירפא קינסא פליגי בה רב אחא ורבינא חד אסר וחד שרי והלכתא כמאן דאסר פירוש קינסא שהכניס בהן קיסמים והבעירן עד שנתרפה הזפת ופסיק הלכתא דאסירי דדוקא החזירן לכבשן האש הוא דשרינן אם נתרפה הזפת כיון שמתחממי בפנים ובחוץ אבל אם הבעיר האש מבפנים לא סגי בריפוי הזפת וכן נמי בקובא של עץ לא סגי בריפוי הזפת.


סימן טזעריכה

וששאלת על השותה יין נסך בשוגג במה יתכפר שמעתי אומר בשם החסיד שיתענה ה' ימים כנגד ה' פעמים גפן שבחומש (ר"ל לבד משנה תורה).

ועל יין שנמשך מחבית לכלי והיה בו יין נסך אני מתיר היין שבחבית כיון שאנו מבטלין סתם יינן בששים איך יתכן לאסור יין שבחבית ע"י נצוק טפי מנתערב כל יין שבכלי לתוך יין שבחבית ושלום אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.


סימן יזעריכה

ששאלת על אשר ברח ונכנס ליסגר בבית עבודת כוכבים המוקפת חומה ודלתים ובריח כדי לינצל נראה לי שאין איסור ועון בדבר ועוד יותר מזה אני אומר כי בארצנו נהגו הגוים אף מי שהיה חייב מיתה ונס אל בית עבודת כוכבים לא יקחוהו משם ואם יהודי ברח שם לינצל אין איסור בדבר ולא דמי למתרפא בעצי אשרה דהתם היינו טעמא משום דסבור הישראל שיש ממשות בעבודת כוכבים ואתי לממשך בתרה כיון שהרפואה תלויה בעצי אשרה ולא משום שנהנה מעבודת כוכבים דגרסינן בירושלמי בפרק שמונה שרצים בכל מתרפאין חוץ מעצי אשרה עד כדון שאמר לו הגוי הבא לי מעלין של עבודת כוכבים והביא לו אבל אמר מעלין סתם מביא לו אף מעלין של עבודת כוכבים וכן אם עובדי כוכבים נהגו קלון בבתי עבודת כוכבים להציל הבורח לתוכן בשביל זה לא אתי למימשך בתרה דאין זו משום כח ועילוי שיש בעבודת כוכבים ועוד דלא אסרו להתרפאות אלא מעצי אשרה הנעבדת שהיא עצמה עבודת כוכבים ומשתחוין לה אבל בית שמכניסין לתוכה עבודת כוכבים אינו נקרא עבודת כוכבים כדתנן (ע"ז מ"ז) ג' בתים הם וכו'.


סימן יחעריכה

ששאלת בענין התבשיל שעומדות עליו שפחות ויש בבית עבדים שמביאים להם בשר מהמקולין של עמים אם ראוי לסמוך עליהם להניח התבשיל ברשותם או לאו להניח התבשיל ברשות השפחות בלא ישראל ודאי אסור כיון שמביאין להם עבדים בשר ממקולין של העמים כדאמרינן בפ"ק דע"ג (י"ב) לא הלכת לצור מימיך וראית ישראל וגוי ששפתו שתי קדירות על גבי כירה ולא חשו להם חכמים מאי ולא חשו להם חכמים אמר אביי ולא חשו משום בשר נבלה דילמא מהדר ישראל אפיה ושדי גוי נבלה בקדרה משמע דלא חיישינן שמא יחזיר פניו הא אם יצא לחוץ אסור ואף על גב דבכל דוכתא שרינן יוצא ונכנס אביי חייש באכסנאין דלא מירתתי אהדדי ורבא פליג אדאביי ואמר דמשום בשר נבלה ליכא למיחש דאפילו באכסנאין שרינן יוצא ונכנס אלא לא חשו להם חכמים משום בישול שמא לא יחתה ישראל בגחלים הילכך בנדון זה אם ישראל נכנס ויוצא שרי ואם לאו אסור אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.


סימן יטעריכה

מאני דקוניא של ישראל ששהו בבית גוי אם נכר בו המאכל ששלח הישראל בתוכו מותר ואם לאו אסור אם רגילין להדיח הכלי בחמין דחיישינן שמא הודח עם כלי איסור של גוים.


סימן כעריכה

ששאלת בענין פת של גוים אם ר"ל דוקא שאפאו בביתו או אפילו קנאה מן השוק ואם פת של בעלי בתים אסור בכל ענין אף אם שלחו דורון לישראל בביתו ואף אם אסור לאותו ישראל אם שלחו הוא לאחר מהו.

דע שפת של גוים נאסר כמו שלקות ותרווייהו משום חתנות ואין להם התר בין בבית גוי בין בבית ישראל רק שב"ד הוסיפו לחזור באחרונה ולא אסרו אלא בבית הגוי ובמקום שנהגו על פי הירושלמי לקנות מן הפלטר ולאסור של בעלי בתים של פלטר מותר בכל ענין אפילו אם קנאו בעל הבית ממנו ושל בעלי בתים אסור בכל ענין ואין לו היתר אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.


סימן כאעריכה

ששאלת בפת של קטנית אם יש בו משום פת של גוים ואם אדם יוצא בו ידי חובתו בפסח כיון דמערבין בו.

דע כי אין בו משום פת של גוי שאינו בכלל פת סתם שאסרו חז"ל משום חתנות דאינו חשוב ואפילו בבישולי גוים אם אינו עולה על שלחן מלכים מותר וגם אין יוצאין בו ידי חובתן בפסח כדתנן במסכת חלה (פ"ג מ"ז) העושה עיסה מן החטה ומן האורז אם רוב החטה חייב בחלה ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח ולא דמי לעירוב דבכל מערבין חוץ מן המים ומן המלח.


סימן כבעריכה

וגוי שעשה משתה לבנו ושלח לישראל פת פלטר או עופות חיים מפשטיה דקרא וממשמעות ההלכה משמע שאינו אסור אלא וקרא לך ואכלת מזבחו שהוא קרוא לאכול בבית הגוי.