שו"ת הרא"ש/כלל ח

<< · שו"ת הרא"ש · כלל ח · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל ח

סימן א

שאלה ילמדני אדוני מורי על דבר שבועה שעשיתי לדודי כי בא עלי בערמה ואמר לי שהפחה כלל אותו בפשרתו ושקר כי הפחה שאל אותו עבורי אם הייתי יכול ליתן שום דבר ואמר שהייתי עני אלא שהיה רוצה שבועתי שהייתי מבקש לקרובי לסייע לי עד ארבע זקוקים והפחה לא הניח לשומרים ליקח שום דבר ממני וכשפטרני השר גיזם לי לדחקני ביסורין קשין ולהלשין אותי נגד הפחה שהייתי עשיר וקרובי עשירים ויגורתי מאלו הדברים כי לא ידעתי שפטרני השר ולא הניח הציר (השר) לבא אלי ועשיתי צוויו ונשבעתי לו וכתבתי שטר עלי מי' זקוקים ודחק אותי לישבע בתחתית המגדל ולא רצה להמתין עד שהייתי עולה למעלה מקום שהוא תפוס.

תשובה יראה לי לפי אותם הדברים שאין ממש באותה השבועה כיון שהטעהו ואמר שהשר כלל אותו בפשרה שלו וכחש לו כי השר פטר אותו נמצא שנשבע אדעתא דהכי שנכלל בפשרתו שאזלינן בתר פומיה שאמר ופירש לו ופיו ודעתו הם שוין ואחרי שכחש לו אין באותה שבועה ממש וגריעה משבועת שגגות (שבועות כ"ו) ומה אדם בשבועה פרט לאנוס כההיא עובדא (שם) דרב כהנא ורב אסי דהתם יש עברת שבועה באנס או בשגגה אבל הכא כנדר ופתחו כי השבועה היתה מעיקרא בטעות ולא חלה עליו שבועה מעולם ושלום אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

סימן ב

נשאלתי על ראובן שנשבע שלא למכור משלו כלום לפרוע לשמעון מה שחייב לו ושוב נשבע לשמעון שיפרע לו עד זמן פלוני מה שחייב לו ועתה הגיע הזמן טוען ראובן מעות אין לי לפרוע לך וכבר נשבעתי שלא אמכור משלי כלום כדי לפרוע לך הרי שתי שבועות הללו מכחישות זו את זו שהרי כשנשבע שבועה שניה שיפרע לו עד זמן פלוני היה בכלל שבועה זו שימכור משלו כדי לפרוע לו כי בכך הוא מחויב מן הדין והוא נשבע כבר שלא למכור ודמי להא דתנן בפ"ג דשבועות (כ"ט) שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה אכלה עובר על שבועת שוא לא אכלה עובר על שבועת ביטוי ומוטב שיעבור על שבועת ביטוי בשב ואל תעשה משיאכלנה בקום עבור על שבועת שוא כך בנדון זה לא ימכור כדי לקיים שבועתו ראשונה ונמצאת השניה שבועת שוא וחייב עליה מכת מרדות ואם מתוך המלקות יתחרט וימצא פתח לשבועתו ראשונה יתירוה לו וימכור ויפרע ויקיים שבועה ב' ואין זה פותחין בנולד כי הדבר ידוע הנשבע שמכין אותו מכת מרדות ודין זה אם קדמה שבועה ראשונה לחוב שמעון כגון שנשבע בסתם שלא ימכור משלו בשביל שום חוב שיתחייב אבל אם קדם חוב שמעון לשבועת ראובן לא חלה השבועה כלל דהוה ליה נשבע לבטל את המצוה דמושבע ועומד מהר סיני הוא למכור את שלו ולפרוע חובו דפריעת בעל חוב מצוה ומכין אותו עד שתצא נפשו אם אינו רוצה לפרוע והנראה לי כתבתי אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

סימן ג

שאלת וזה לשונך מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע שדינו לשלם כדק"ל י"ל שיאמר לו השבע כדי שיגלגל עליו אם רצה הלה לגלגל אם יוכל לגלגל או יאמר המחוייב הריני משלם כדיני ואף על פי שהדעת נוטה לגלגל איני יודע ראיה על זה.

תשובה לא ידעתי שום הטיית דעת לגלגל כי לא נתחייב שבועה מעולם אלא תשלומים חייב מן התורה דמקרא ילפינן ליה בשבועות פרק כל הנשבעין (מ"ז) שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשין ואם כן לא שייך הכא שום גלגול כי לא נתחייב שבועה מעולם אלא תשלומין.

סימן ד

וששאלת ראובן ששדך בתו לשמעון ונשבע לו על דעת רבים שיתן לו עמה חמשת אלפים זהובים לסוף ששה חדשים והיה לו לראובן ממון רב בחובות ועל סמך שיגבה מחובותיו נדר ועתה נתקלקלו החובות אם נקרא עובר על שבועתו וחייב מלקות או אם הוא אנוס כדאמרינן (שבועות כ"ו) האדם בשבועה פרט לאנוס.

תשובה אם אין לראובן ממה לפרוע לא מחובותיו ולא מקרקעות וחפצים חוץ מבית דירתו וכלי תשמישו אז הוא פטור משבועתו ואינו עובר עליה כל זמן שאין לו ממה לפרוע דאין לך אונס גדול מזה כי היה לו ממון רב בשעה שנשבע ועתה הפסידו ואנוס גמור הוא ואין לומר אם הפסיד חובותיו אף אם יש לו קרקעות וחפצים אדעתא דהכי לא נשבע למכור קרקעותיו וחפציו אלא כסבור היה לו לפרוע מחובותיו כי דבר הווה הוא שאדם מוכר מקרקעותיו וחפציו להשיא בתו אבל ביתו וכלי תשמישו אפילו עני המתפרנס מן הצדקה אין מחייבין אותו למכור ביתו וכלי תשמישו הלכך אינו מחוייב למכרו לקיים שבועתו דאדעתא דהכי לא נשבע ללין ברחוב ולמות ברעב ושלום אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

סימן ה

וששאלתם ראובן נשבע לשמעון שלא היה חייב לו כלום ואח"כ בא ליד שמעון מנה אחד משל ראובן ואמר שמעון אני מעכבו בשביל ממון שאתה חייב לי השיב ראובן כבר נשבעתי שאיני חייב לך כלום ונפטרתי ממך בב"ד ואין לך לעכב משלי על התביעה זו והשיב שמעון אף על פי שנשבעת לי יודע אני שאתה חייב לי מנה ואני רוצה לישבע שאין לך משלך בידי כלום הדין עם מי.

תשובה הדין עם שמעון דלא קיי"ל כרב דאמר בפ' הגוזל קמא (ק"ו) האומר לחבירו מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום ונשבע ואח"כ באו עדים פטור דאמר קרא ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקבלו בעלים שבועתו שוב אין משלם אלא כרב נחמן דפליג עליה התם וסבר דלא קנה הממון בשבועתו שנשבע וקרא דרב מוקי בדרשא אחריתא וכי היכי דאם הביא עדים מוציא ממנו הכי נמי אם בא לידו ממון ממנו יכול לתפוס בשביל ממון שנשבע לו עליו דכיון דלא קנאו בשבועתו עדיין חייב לו בדיני שמים אלא שאין יכול להוציאו ממנו בדיני אדם בלא עדים ונשבע שאין לו בידו משלו כלום.

סימן ו

שאלה ראובן נתחייב לשמעון מאה זהובים בשטר לזמן פלוני ונשבע שיפרע לו או לכל מי שיוציא השטר קודם עבור הזמן שקצב לו שבועה חמורה על דעת המקום ועל דעתנו ולא תבעו בתוך הזמן עד שעבר הזמן השיב ראובן אמת כי אני חייב לך אבל לא בכח השבועה כי כבר בטלה כיון שלא תבעת אותי בתוך הזמן.

תשובה אף על פי שלא תבע שמעון לראובן בתוך זמן השבועה במקומה עומדת כי הזמן נעשה לזרז שימהר לפרוע ועיקר השבועה על הפרעון וכן מוכח לשון השטר שהפרעון סמוך לשבועה והזמן למהר הפרעון ונהי שלא עבר על השבועה כיון שלא תבעו אדם מ"מ עדיין מוזהר ועומד הוא בשבועתו כשיתבעהו ולא דמי לנשבע שיאכל ככר זו היום ועבר היום ולא אכלה שעבר על שבועתו ואינו מחוייב עוד לאכול אותו ככר דהתם לא היה מחוייב לאכול אותו ככר ועיקר השבועה היתה על הזמן שיאכל הככר באותו היום וכשעבר היום עבר על שבועתו ואין לו עוד תקנה באכילתו אבל הכא הוא מחויב לפרוע ממון זה ועל דעתם נשבע לפרעו ועיקר דעתם על פריעת הממון והזמן לזרזו בפרעון הממון מידי דהוי אמלוה ממון לחבירו וקבע לו זמן לפרעון הממון אם לא פרע לו באותו זמן חייב לפרוע אחר הזמן ולא נפטר בהעברת הזמן.

סימן ז

עוד ילמדני ראובן ששהה עם אשתו יותר מעשרים שנה ולא ילדה והוא כדי לידע אם העכבה ממנו לקח אשה אחרת בקידושין כמנהג הארץ הזאת ונתעברה ממנו ושוב נשאה והכניסה לחופה ועיקר דירתו היה עם הראשונה וכאשר ילדה השנייה נתן לה שכר היניקה ומת הילד ופסק מלזונה תבעתו בדין השביעו הדיין להיות עמה ולזונה וזה לשון השבועה שישים בית דירה לפלונית וידור עמה ביום ובלילה בלא שום עלילה וכל מה שירויח שיביאנו לבית שהוא דר עמה ויוציאנו ביציאתם בצורך אכילה ושתייה ושאר הוצאות הצריכין לה ושיתן לה מלבושים כפי יכולתו ע"כ ועמדה עמו כמו ששה חדשים שלא נתן לראשונה כלום ואין בידו לפרנס שתיהן ועתה תובעת הראשונה שאר כסות ועונה ואם היה יכול להיות עם הראשונה מצד הדין יראה שלא נשבע לבטל עונתה אף כי נשבע שידור עמה ביום ובלילה מכ"מ לא קבל עליו שלא יצא מן הבית אלא יצא ויקיים עונתה ויחזור אמנם על המזונות יראה שנשבע לעבור מה שקבל עליו כי לא היתה ידו משגת לפרנס שתיהן ויראה שלא תחול השבועה אמנם לפי תנאי הכתובה שכותבין אם עבר ונשא וכו' שיתן לה גט וכתובה יראה שחלה השבועה ויוציא הראשונה אמנם אם רוצה לישאל על השבועה הורני אם יוכל לעשות בלא דעת השנייה כי עשתה לו טובה כי נתחייב לה מעות ממזונותיה ופטרתו בשביל שבועה זו גם מתחרט על שבועתו ואומר שאיימו עליו ליתנו בבית הסוהר על מה שנתחייב לה ומתוך הדחק נשבע לה עד הנה אני נושא ונותן אם היתה הראשונה בת בנים הואיל ואינה כן בלאו הכי היה חייב להוציאה מדרך הגמ' אמנם אינם נוהגים כן אבל בנדון זה שכבר נשא אחרת וגם נשבע הורני מה נעשה אם נאמר לו לגרש הראשונה הואיל ואין לו ספוק לשתיהן ואם יגרשנה מה יתן לה מנה או מאתים או יותר כי כתובתה מרובה עם נדונייתה וצריך לעשות עליו שטר חוב כי אין בידו מאומה ופועל ידיו אין מספיק להוצאת ביתו א"כ מתי יפרענה.

תשובה עונתה יכול לקיים אף על פי שנשבע שידור עמה ביום ובלילה יכול ליכנס לביתה ולשמש עמה כי לא נשבע שלא יכנס לבית אחרת אלא שתהא עיקר דירתו בביתה והוא הולך ובא בעיר לאיזה בית שירצה גם לבית הראשונה יכול ליכנס ולשמש עמה לקיים זמן עונתה לפי מה שהוא אדם גם כי אינו יכול להיות עמה בקבע יום ולילה בשביל זה לא יוציא דלא אשכחן אלא האומר אני בבגדי והיא בבגדה יוציא ויתן כתובה אף על פי דתנן בפרק אף על פי (ס"ה) גבי המשרה את אשתו ע"י שליש אוכלת עמו מליל שבת לליל שבת ומפרש בגמרא מאי אוכלת תשמיש אורחא דמילתא הכי הוא ולא שתוכל האשה לתבעו בדין הילכך בשבועה זו אין בה ביטול עונתה וחלה השבוע' לדבר זה אבל מה שנשבע שיוציא לפרנסה מכל מה שיזדמן לידו עם השנייה כל מה שירויח לדבר זה לא חלתה שבועה כי כבר היה משועבד לראשונה ומחויב נמי לפרנס השנייה אף על פי ששעבוד הראשונה קדמה הילכך כל מה שיש לו יותר על כדי חייו יתן חצי לזו וחצי לזו ואין היתר לשבועתו כיון שנשבע לה על טובה שעשתה לו במחילת הממון ואם הראשונה תובעת גט צריך לגרשה כיון שאין לו לפרנס שתיהן ויכתוב שטר עליו ככל הכתוב בשטר כתובתה כתובה ונדוניא ותוספת וכאשר תשיג ידו יפרע.

שאלתיו שנית הראשונה אינה תובעת גט אלא מזונות ורואה אני שאינך מגרע כחה אף כי אינה בת בנים וכי אינה יולדת ושאלתיך למה לא תחול השבועה על הממון הואיל ויכול לקיים שבועתו ולקיים תנאי הראשונה שאם עבר ונשא וכו' ועוד שאלתיו למה מחויב לפרנס השנייה הואיל והיה משועבד לראשונה.

תשובה אין לגרוע כח הראשונה במה שאין לה בנים כיון שלא הוחזקה בשלשה אנשים ואף על פי שיש לו בנים מאשה אחרת שמא לא זכה להבנות ממנה וכן מוכח בפ' הבא ע"י (ס"ה) ת"ר נשאת לראשון ולא היו לה בנים לשני ולא היו לה בנים לשלישי לא תנשא אלא למי שיש לו בנים נשאת למי שאין לו בנים תצא בלא כתובה איבעיא להו נשאת לשלישי ולא היו לו בנים מהו דלתבעוה הנך קמאי מי מצי אמרי לה איגלאי מילתא דאת הוא דגרמת מדלא מיבעיא ליה אם נשאו מראשון (ס"א אם נשאה הראשון והשני וילדה מהו דליתבעה) ומשני מהו דליתבעה כתובה דאיגלאי מילתא דאת גרמת אלמא דלא אמרינן איגלאי מילתא אלא א"כ הוחזקה בשלשה אנשים דתלינן שמא לא זכו להבנות ממנה ואף על פי שר"י ז"ל תירץ על ההיא דהוא אמר מינה והיא אמרה מיניה אמר רבי אמי (שם) דברים שבינו לבינה היא נאמנת ושקיל וטרי בה ר"י במאי קא מיירי אי בששהתה עמו עשר שנים למה לי למימר טעמא דאינו יורה כחץ אפילו יורה כחץ נמי יוציא ויתן כתובה לפי שלא זכה להבנות הימנה ואי לא שהה ניחוש דילמא נתנה עיניה באחר כהאי דשילהי נדרים (צ"א) ומאריך הרבה וכתב וקצת יש לומר דמיירי בשיש לו בנים מאשה אחרת הילכך אין לתלות בעונש שלו אלא אית לן למימר דאיהי לא זכתה ליבנות ממנו ולכך צריכה טעמא דיורה כחץ ולא סמכינן אהאי שנויא דאי' תמן שנוייא אחריני וכל הסוגיא מוכחת דלא גרע כחה בין לענין מזונות בין לענין כתובה אף על פי שיש לו בנים מאשה אחרת כל זמן שלא הוחזקה מג' אנשים.

ומה ששאלת למה לא תחול השבועה על הממון וכו' מה קיום תנאי הוא אחרי שאין לו לפרוע כתובה כי התנאי הוא שיוציאנה בגט ויתן לה כתובה.

ומה ששאלת למה מחויב לפרנס השנייה הואיל והיה משועבד לראשונה מה קדימה שייך במזונות ופרנסה יכול לשעבד עצמו לכמה אנשים גופו של אדם יכול לשעבד לכמה חובות ולא שייך קדימה אלא בשעבוד מקרקעי ושלום אביך אשר.

סימן ח

ששאלת אלמנה אחת שהיתה בעלת ממון ומפני כך שדכה ראובן ובעת השידוכין נתחייב לה כ"ה אלפים זהובים בשטר ונשבע שלא ישא אחרת עליה והושלש השטר ביד שליש שאם יעבור על שבועתו שינתן לה השטר ושוב נשאה וגם נתחייב לה בשטר נדוניה כ"ה אלפים אחרים והאשה היתה זקנה ופסקה מלדת קודם נישואיה עם ראובן אלא שראובן נשאה בשביל ממונה ולאחר נישואין לא נתנה לו כלום והמתין עמה ה' שנים שלא נתנה לו כלום אדרבה נתגלה שנתנה הכל לבן שהיה לה.

ועתה ראובן רוצה לישא אחרת לקיים פריה ורביה ואומר כי היו לו אחיות ולא היה לו במה להשיאם ונשא זאת האשה כדי שיהיה לו ממון להשיא אחיותיו וכיון שלא נתנה לו כלום אינו רוצה לבטל מפריה ורביה.

תשובה הנה זה האיש נשא זאת האשה וידע שלא היתה בת בנים אלא שהיתה אמודה בעושר ולשם ממון נשאה ונשבע שלא ישא אחרת עליה ולא הטיל שום תנאי בשבועה אלא בסתם נשבע ומי הוא החכם שיזקק לו להתיר שבועתו שנשבע לדעת האשה כדי שתנשא לו אין לך כל חכם שיתיר לו כדאמרינן (נדרים ס"ה) במדין נדרת במדין לך והתר נדרך.

ומה שרוצה לישא אחרת כדי לקיים פריה ורביה לא יעבור על שבועתו החמור שנזדעזע כל העולם כולו על זה במאמר לא ינקה בשביל מצות פריה ורביה ואילו נתנה לו ממון כפי רצונו לא היה חושש על מצות פ"ור לכן איני רואה להתיר שבועתו כלל.

נאום הכותב אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

סימן ט

[שאלה ראובן תבע לשמעון בשטר חוב ושמעון טוען שאין לו במה לשלם ונתחייב שמעון להביא בכתב כל מה שיש לו וישבע עליו ושמעון הביא בכתב ונשבע עליו וראובן טוען שלא נשבע על כל מה שיש לו ושיברר לו הדבר אם יברר ראובן מהו הדין על שמעון.

תשובה דבר פשוט מאחר שנשבע להביא לפני ב"ד כל נכסיו ולא הביאם שעבר על שבועתו ופסול לעדות ולשבועה אם לא שהנשאר דבר מועט שנוכל לדונו עליו כשוגג.

ומה שטוען ראובן מאחר שלא הוזכר כלל בשבועתו על מה שיבא ריוח אחר כך שישבע פעם שנית הדין עם ראובן וצריך לישבע על העתיד כמו שכתבתם.

עוד טוען ראובן כי שמעון עם שני השותפין השלישו שטר חוב על גוי ביד שליש בשביל חכירות שחכרו שלשתן על תנאי שאם יפסידו בחכירות שיתן השליש שטר חוב על שמעון לב' השותפין כדי שיגיע מהן חלק המגיע לשמעון ושיתנו לו שאר השכירות לטרפם בחובו והשותפין משיבין לאו בעל דברים דידן אתה ולאחר שיתברר להם שיש הפסד בחכירות יראו אם יספיקו הנזכרים לחלק הפסדו של שמעון.

תשובה לא יחזיר השליש השטרות לשמעון וגם לא יתנם לחוכרים עד שיבררו החוכרים בעדים או בשבועה כמה הפסד היה להם באותן החכירות ויקחו מהשטרות חלק המגיע לשמעון בההפסד ובמותר השטרות יגבו ב"ד לראובן את חובו מכל השטרות שיש ביד השליש נאם הכותב אשר בן הר"י ז"ל. ]

סימן י

ששאלת שהגזבר בא לבית הכנסת להטיל חרם מצד המלך כל מי שיודע שיש אותו דבר באותו פלוני שיעיד לפני הגזבר גם שולח אחר יחידים ומשביעם בנקיטת חפץ אם יודעים לפלוני שבא על הגויה או משאר דברים שחייבים עליהם מיתה בדיניהם.

דע אין טוב להשיב על דברים הללו פן יבולע הדבר לגוים ויאמרו בעלי תורה התירו שיעבור על שבועתם ודבר זה דומה לנשבע לאכול חזיר.

סימן יא

הנודר או נשבע בחלום ששאלת אם צריך התרה כמו נדוהו בחלום דע כי אין צריך כלום דאפילו הנשבע בהקיץ בעי פיו ולבו שוים כל שכן בחלום שאין כאן לא פה ולא לב ולא דמי לנדוהו בחלום (נדרים ח’) דסימן קללה הוא בעלמא שהרחיקוהו מן השמים וצריך קירוב.

סימן יב

ראובן השאיל חפץ לשמעון והפסידו אמר לו שמעון השבע כמה היה שוה ואפרע לך השיב בעל החפץ השבע אתה ופטור ישבע בעליו כמה היה החפץ שוה ויפרע שכנגדו על פי שבועתו ואם לא ישבע לא יפרע שכנגדו ואינו נקרא מחוייב שבועה שאין יכול לישבע ומשלם.

סימן יג

אל גבור אבי עד שר שלום למלך שלמה שהשלום שלו ובחסדו עליו נטעו ושתלו בעולמו ומימי קדם בין שתי שמותיו שמו ובינות ההויות בשתי החכמות חתמו וימלא אותו רוח אלהים בתבונה ובדעת השלימו ולתורה ולתעודה המציאו והקימו ומכל שבטי ישראל בחרו והרימו לדרוש טוב הטוב לישראל מאב ואם המניקם דבש מסלע ושמן מחלמיש צור יבריאם בסך ידדם ועל זרועו ינהלם וכנשר ידאם יפרוש כנפיו יקחם על אברתו ישאם על פיו יחנו וע"פ יסעו וינטלם וינשאם אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם כתועפות ראם רכב ישראל ופרשיו אשר יוציאם ואשר יביאם המלבישם שני עם עדנים ובהדרו יפארם וינאם ובעת ידברו מפיו דעת ותבונה נאמו נואם נותן להם את אכלם בעתו לא ירעיבם ולא יצמיאם ומאשר שמנה לחמו ועל מעדניו לפגרים מתים ישלח דברו וירפאם אנא רפא נא לי ושלח ארוכה למכתי ומחלי ונחני בדרך אמת נהגני עלמות והשיבה נפשי בטרם אמות כי עני אני וגוע מנער בעדי ילך כי קצף על קולי וחבל את מעשה ידי אמרי האזינה ה' בינה הגיגי ודברתי הט אזנך לי ושמע אמרתי ואם ארחיב מכתב ולשון אאריך אל נא יהי דברי עליך למשא כי לפי הענין הכל צריך ועוד כי מרוב שיחי וכעסי אדבר כי באו בנים למשבר ומעתה אשפוך לפניך שיחי ולפניך אגיד צרתי ואת כל המוצאות אותי כבר ידעת והוגד לך ושמעת את אשר נשבענו שנינו ה"ה רבי חזקיה ואני הבא על החתום ונדרנו לאביר יעקב לעלות לארץ ישראל כאשר תראה בטופס השבועה הכתובה בספר הזה וקבענו זמן המהלך לסוף שתי שנים מיום השבועה וכשהגיע הזמן ההוא מכרנו כל חפצנו וכל כלי בתינו וקנינו תחתיהם כלי גולה וצידה לדרך והיינו מזומנים ללכת וכשרצינו לשכור הספינה מקורטובה לאישביליא באה השמועה לנו שהאניות ממלכות פורטוקאל הולכים בים לשלול שלל ולבוז בז לכל יהודי וישמעאל שימצאו בים במאמר האפיפיור ועם כל זה לא סמכנו על השמועה והלכנו שנינו לאישביליא לדעת זאת ואם יש דרך ישר לפנינו ללכת בה והנחנו נשינו ובתינו ובנותינו וכל אשר לנו בקדרואה וכשהגענו לאישביליא לא מצאנו ספינה ללכת בה למאלוגראה ולא לברגילונה ולא לשום צד שהולכים ממנו לצד ארץ ישראל ובראותינו כי אזלת יד המלך בעת ההיא אמר לי ר' חזקיה חזור לקורדואה ואני אשאר באישביליא ואהיה לך מעיר לעזור ולדרוש ולחקור על הדבר הזה והביא ביתו וספריו וקבע דירתו באישביליא ומהיום ההוא ועד עתה הייתי מצער אותו להשתדל למהר לשלחנו מן הארץ ולבטל הגזרה שנגזרה עלי על ענין איחור הנדר הזה כי מיום שנדרתי ועד עתה לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז בפרוע פרעות ובאו עלי כמה הרפתקי ומצאוני צרות רבות ורעות ותלאות וקורות ומוצאות ושתיתי ומציתי ד' כוסות של פורענות מלאות ממי המרים על מצות ומרורים בנהי בכי תמרורים ובעונותי שרבו באלו הארבעה שנים שעברו מיום שקבלתי את הנדר קברתי ארבעה צאצאים מקצתם מגודלים בנעוריהם או ואבוי לאבותיהם ואוי לאב שככה באת לידו ואוי עליו שככה ראה בחמודיו ומדי שנה שהייתי מקבר והולך הייתי מתאונן ומתלונן על ר' חזקיה לאמר בעבור זה עשה לי השם ונלכד בפח מוקשי פרי בטני חטאת נפשי במתים חפשי ובראותו כי אפר כלחם אכלתי ושקוי בבכי מסכתי והרביתי מספד כתנים ואבל כבנות יענה והשביעני ממרורים והרוני לענה המו מעיו לי ועגמה נפשו עלי ושלח לי כתב קודם הפורים הזה שעבר שאלך אליו שהוא מזומן שנלך לשלם נדרנו ואני שלחתי לו שיכין צידה לדרכנו ונשים לדרך פעמינו כי בעזרת האל אלך אליו אחר הפורים ובני ביתי ונתאמץ הקשר שבין קורדואה לאישביליא וחדלו ארחות ומסילות והולכי נתיבות ילכו ארחות עקלקלות בקשת ומגן וצינה וכל הדרך בחזקת סכנה ועם כל זה רציתי לסכן עצמי וכל אשר עמי לא הניחוני אוהבי ורעי עכבוני בעל כרחי לא נתנני השב רוחי ור' חזקיה בהבטחתו על הכתב ששלחתי לו שכר ספינה והכניס בה כל אשר לו על סמך שהיה סבור שהייתי הולך אליו בזמן ההוא כאשר יעדתי לו המועד ובראותו כי לא הלכתי ואחרתי מן המועד נחפז ללכת ומהר ויברח הוא וכל אשר לו ויקם ויעבר את הנהר ומאתי עזב חסדו ויותר יעקב לבדו וגדול העצה חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כי בחבורתינו בחר בחור והפר מחשבות ערומים והשיב חכמים אחור ולא אסתייעא מילתא וחזר לאישביליא ושלח לי כתב נגוע לידך עם כתבי זה והמובן בדבריו שאין בדעתו ללכת עכשיו עד שישלם את נדרו הראשון שנדר קודם שנדרנו אנחנו כי כן אמר לי הוא זה ימים אחר שנדרנו וכי הוא נדר נדר קודם שנדרנו לקבוע בתורה זמן ידוע ועד שישלם נדרו הראשון לא יתירו ללכת שכך הורו לו מן השמים זה פעמים והשם ראה בעניי ורחם עלי שנשאר לי בן יחיד מכמה בנים לבל יספה בעוני ועיין בנוסח השבועה וגם בכתבו ואבי ראה גם ראה בעין השכל על דרך החקירה אם יש דרך להוציאני מימי עברה ותחטאני באזוב ומי חטאתך עלי הזה והסר מעלי רק את המות הזה והודיעני נא אם אני מחוייב להמתין לו עד שישלם נדרו מאחר שאני לוקה ונענש על איחור זה הנדר כאשר הוחזק או אם אוכל לצאת מקרדואה ללכת למלוגרה לאחת מאיי הים להמתין לו שם כאשר רצה הוא לעשות ואולי יראה השם בעניי ויגדור הפרצה הזאת מעלי לבל יכרת זרעי ואם יראה בעין שכלך הזך לשלוח להחכם השלם רבי חזקיה כתב להודות לה' על הנס שנעשה לו ומתוך כך תלחוש בפי חכמתך מעט קט מפרשת נדרים ושבח ותהלה לה' ובית זבולו אולי יפותה ונוכלה לו ויקץ מתנומת הפחד והאימה שנכנסה בלבו ולא תמעד אשוריו כי תורת אלהיו בקרבו ויתעורר לקיים את נדריו שנדר עמי כי הנדר שנדר הוא לקבוע בתורה ולא קבע לו זמן ולא מקום אלא באיזה זמן ובאיזה מקום שיזדמן לו הכנה והזמנה יקיים את נדרו אז שם ולא ידחה את נדרו מפני גזרתנו ושבועתו כי אפשר שזכות הארץ הטהורה והנבחרת יסייע אותנו ויזדמן לנו שם מקום ופרנסה ויתקיימו השני נדרים בארצות החיים ומה' ומישראל נהיה נקיים ואנא תיקר נא נפשי ונפש בני בעיניך והורני הדרך הטובה והישרה וחנני וענני והעלני מן הסערה וישגבך שם אלהי יעקב ויענך השם ביום צרה ותחת כנפיו תחסה ויפרוס סוכת שלומו עליך במאור תורה.

והא לך נוסח השבועה לכבוד אלהי ישראל הבוחר בירושלים מכון לשבתו עולמים ולכבוד תורתו התמימה היוצאה מציון כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד עולם קבלנו עלינו מצות אנחנו החתומים למטה ונדרנו נדר לאביר יעקב לעלות ישראל בארצות החיים ולדור בירושלים או בסמוך לה כפי מה שנסכים לעשות רצון האל ולעבדו בלבב שלם ששם קיום המצות וקבלת מלכות שמים והעבודה רצויה כי שם בית אלהינו ושער השמים ונשבענו שנינו איש לרעהו שבועה בספר תורה חסן יד על דעת המקום ועל דעת רבים שנהיה חברים שמיום שנצא מן הארץ הזאת עד שבעה שנים לא נפרד איש מחבורת רעהו עד זה הזמן ואם יהיה רצון הבורא שימציא לנו שום ריוח לנו ולאנשי בתינו נהיה שנינו קובעים עתים לתורה ואם חס ושלום יגרום החטא ולא תזדמן הפרנסה לשנינו יהיה האחד קובע עתים ללמוד לזמן ידוע וחברו ישתדל במילי עלמא הן במלאכה הן בסחורה הן בחזרה כדי לפרנס הקובע עצמו ללמוד תורה ולאנשי ביתם וכשיזדמן לו יקבע עתים לתורה גם הוא ולאחר הזמן הידוע אם ירצה המשתדל לקבוע עצמו ללמוד תורה יהיה חברו משתדל כדי לפרנס את נשיהם ואת אנשי ביתם כאשר עשה הראשון וכן פנים אחר פנים וכל ריוח שיזמין הבורא יהיה בין שנינו לפרנס עצמינו ואנשי בתינו וכל אחד לפי צורך הראוי לו ולאנשי ביתו הנמצאים היום ולנולדים לו מהיום והלאה ולא לנלוים אליו ואם חס ושלום לא יספיק השתדלות האחד לפרנס שני הבתים נשתדל שנינו במילי עלמא להחיות את נפשותינו ונפשות בתינו וכל מה שנרויח יהיה משותף בין שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ולא יאמר האחד אני מרויח יותר אתפרנס בריוח אלא שנינו נהיה שוים בכל מה שנרויח ומשעה שנרחק בדרך לצאת מקורדאה נהיה בשיתוף ובחבורה בכל ריוח שיזמין לנו הבורא מאי זה צד שימצא לנו הריוח בין במלאכה בין בדבר אחר ואם חס ושלום יארע דבר לאחד ממנו ולא יוכל לעלות לארץ ישראל יהיה חברו פטור מן הנדר ומן השבועה עד שיוכל חברו לקיימה שעל מנת כן קבלנו את הנדר והשבועה שכל זמן שנהיה שנינו בחבורה אחת יהיה הנדר נדר והשבועה שבועה ואם לאו אין הנדר נדר ואין השבועה שבועה וכל אלו התנאים בין בחוצה לארץ בין בארץ ובכלל השבועה והנדר קבלנו עלינו שלא לעשות התרה להתרה עד סוף כל ההתרות ושלא נדבר לשום אדם לעכב אותנו בין בדיבור בין בכתב בין ברמיזה בין לשנינו בין לאחד ממנו ושלא נקבל פיוס משום אדם כדי שנתעכב מזה המהלך ואפילו שיכריח אותנו המלך נשתדל בכל יכלתנו ללכת אל ארץ החיים ואם ח"ו יארע שום אונס לשעה שנרצה ללכת ויעכב אותנו מלכת בין באנס אדם בין אנס חולי או שלא נמצא ספינה או שיהיה שעת חירום או אם יהיה רעב בארץ או אם [לא] תשיג יד כל אחד ממנו לאלפים זהובים נמתין עד שיעבור האונס ההוא ונלך שאין הנדר והשבועה מתבטלין אם לא יתקיים המהלך בזמן שקבענו שכל ימי חיינו אנו מחוייבים בזה הנדר ובזה השבועה ובלבד שנהיה שנינו ביחד ובהסכמה אחת וכשנהיה בירושלים בעזרת השם נקדיש מן הממון שימצא בידינו שם כסף או זהב החומש לעשות בו דבר לכבוד הש"י ולכבוד תורתו כפי מה שיראה לנו ואם ח"ו נצטרך לפרנסה אנו או זרענו נתפרנס ממנו כל אחד לפי חלקו המגיע לו על מנת כן אנו נודרים להקדישו וכן קבלנו עלינו לדור בירושלים שנה אחת הראשונה בלי אונס ואם נסכים יותר לא יהיה פחות והזמן שקבענו בו ללכת הוא מהיום ועד שתי שנים ליותר ואם נסכים ללכת קודם הרי מוטב והנדר שנדרנו היה במרחשון שנת ע"ח לפרט עד כאן לשון השבועה.

ומעתה קרא נא כתב החכם השלם רבי חזקיה ומתוך שניהם יתברר לך ענינו ותוציא לאור עינינו וכדי שתהיה השאלה סדורה לפניך אסדר אותה בדרך קצרה המבוקש ממך להודיעני אם אני רשאי ללכת עם אנשי ביתי לבדנו זולתי החכם השלם רבי חזקיה כיון שאני לוקה ונענש על איחור זה הנדר כאשר הוחזקתי בעונותי על שלשים ועל רבעים ועוד כי מוטעה הייתי בנדר זה שאם הייתי יודע שהיה עליו נדר להתעכב בכאן ללמוד לא הייתי נודר עמו ואם לא תרשני ללכת לבדי הודיעני אם אני יכול לצאת מקרטובה וללכת למאיורקא או למקום אחר כדי להחזיק בדרך אולי תתבטל הגזרה ואמתין לו ימים מספר כאשר רצה הוא לעשות ואח"כ אלך ואף אם גם זאת לא תרשני דבר נא באזני ה"ר חזקיהו ושדלהו בדברים שנלך ביחד ותקצוב לו זמן המהלך מתי יהיה ובזה תגדור פרצה גדולה שנפרצה על ידינו כי יש מהמון העם שמזלזלים בשבועות ומועלים בנדרים ואומרים הלא אלו לומדים שתורתם אומנותם לא קיימו שבועתם ונודרים ואינם מקיימין כל שכן שאר העם וכל העם מרננים אחרינו ואומרים התירו פרושים את הדבר ואנא רבנא אל יתחלל שם שמים על ידינו מוטב שנסכן עצמנו אנו ואלף כיוצא בנו ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא ומצד חיוב התורה שלמדתני ואתה אב לכלנו יש לך להטפל בנו ולהשתדל ולתקן הדבר הזה ולהסיר מכשול מדרך העם ושלום תורתך יגדל עד כחפציך וחפץ עבד הנרצה לעבודתך המשתחוה לצל תמונתך המיחל לטעם תשובתך המצפה יושר אמרתך יעקב ברבי חננאל יש"י עמה"ן (יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו).

תשובה צר לי מאד על צערך המקום ירחם עליך ויאמר די לצרותיך הנה עשיתי מצותיך ודקדקתי בנדר ושבועה קיימתם ביניכם הנדר היה שנדרת ללכת לארץ ישראל בתוך שתי שנים והשבועה היתה על חברת ז' שנים ומה שכתבת שהיית מוטעה בנדר הזה שאם היית יודע שהיה עליו נדר להתעכב בכאן ללמוד לא היית נודר לילך עמו איני רואה בכאן טעות כי נדר גמור נדר לעלות לארץ ישראל בתוך שנתים ואם היה עליו נדר להתעכב בכאן יותר משנתים וללמוד היאך נדר נדר האחרון לבטל את הראשון ונדר האחרון לא היה נדר וכיון שנדרו לא היה נדר גם שלך לא היה נדר כי לא נדרת אלא להיות בחברה אחת וכיון שנדרו אינו נדר ואינו מחוייב ללכת נתפרדה חבילה ואין כאן נדר ואם לא היה עליו נדר להתעכב בכאן יותר משנתים וללמוד הרי נדר שניכם נדר ומחוייבים אתם ללכת כדי לקיים נדר שלכם ואם ח"ו לא היה אחד מכם רוצה לשלם את נדרו העובר יעבור והשני פטור מלילך כי אין עליו נדר כי לא נדר אחד מכם כי אם על דעת החברה הילכך ממה נפשך אם ישאר החכם השלם רבי חזקיה או כדין או שלא כדין אין עליך נדר ואם אתה רוצה לילך בלא נדר הרשות בידך אבל נדר אין עליך אם ישאר הר' חזקיה לפי אשר דקדקתי בנוסח הנדר והשבועה שביניכם ואם תרצה ללכת אינך צריך להליכת החכם השלם רבי חזקיה ש"צ כי נתפרדה החברה ובטל הנדר שלך כיון שהוא [אינו] הולך ונצטערתי מאד על שלא הודעתני ענין הקהל כי לבי דואג מאד עליהם לידע ניהוגם ושלותם ואתה וכל אשר לך שלום כנפש דורש שלומך וטובתך אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

סימן יד

שלומך יהא נח הנכבד ר' יונה ש"ץ מה שכתבת על אותו תלמיד ששמו ר' יוסף איתי שנשבע להשאיל לך ספר ועבר על שבועתו ועוד כתבת שאמר מספרי למד שיבטל שבועה חמורה בזו שתים רעות עשה שנשבע לשוא שהיא שקולה כנגד חייבי כריתות וחייבי מיתות ב"ד וכל העולם כולו נזדעזע וחלול השם שאמר בפני כל שספרי מתיר לעבור שבועתו לכן אם ישנו בארץ אחת מן הערים אשר סביבותי תזהירו בשמי שיבא לכאן ויתקן עוותתו ואם לא אכתוב עליו מרורות.

ילמדנו רבינו ראובן תבע לשמעון וא"ל נ' זהובים טעיתי עמך בחשבון כשהיינו שותפים ונשארו לי מהם אצלך ל' זהובים ושמעון השיב כבר תבעתני בזו התביעה ואף על פי שלא היה לך אצלי כלום נתפשרתי עמך ופציתי אותך בענין שלא נשאר לך אצלי כלום וב"ד חייבו לשמעון שבועה שהרצה לראובן בזו התביעה ושנסתלק ראובן מזו התביעה ויפטר ושמעון הפך השבועה על ראובן ואמר ישבע ראובן שלא נתרצה ושלא נסתלק ממני ראובן א"ל תמצא לי הל' זהובים שאני תובע אותך ואשבע לך שלא נתפשרתי עמך ולא רציתי ושמעון השיב איך אמצא לך המעות איני מודה לך הטעות שאתה אומר שטעית אלא השבע שלא נתפשרתי עמך באלו הלמ"ד זהובים שאתה אומר שטעית ואז אעמוד עמך בדין אם טעית אם לאו.

תשובה הדין עם ראובן היאך ישבע שבועה לבטלה אלא ישבע שמעון שהרצה לראובן ופטרו משבועה זו או יתן לו משכון ביד ב"ד בשביל הל' זהובים וישבע ראובן שלא נתן לו כלום בשביל תביעה זו ושלא פטרו ואחר שישבע יתנו לו ב"ד ל' זהובים או המשכון אשר בן הר"י הרב רבי יחיאל ז"ל.

סימן טו

גוי שמשכן משכון ליהודי בתנאי שאם לא יפדנו לזמן פלוני שיהיה שלו ושיוכל להשבע שאין לו בידו כלום כי אם יאמר האמת יחייבוהו בדין הגוים ועבר הזמן אם יכול לישבע שאין בידו כלום.

דע כי בדיני הגוים צריך לישבע להכחיש העד שלא משכן לו כלום וזו השבועה איני מורה בה היתר אבל אם יוכל להפטר במה שישבע אין לו בידו משלו כלום זו שבועה מותרת היא כי בדיני הגוים אסמכתא קניא אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

סימן טז

שאלה ראובן נשבע לשמעון ליתן לו מנה בז' בניסן ואירע שבעה בניסן באותה שנה בשבת ואומר ראובן כיון שנשבע ליתן ביום ידוע ואירע אותו יום בשבת שהוא פטור מהשבועה וטוען שמעון אין הכוונה לפרוע דוקא באותו זמן אלא שלא יאחר מאותו הזמן אבל יפרע קודם הזמן ויפטר משבועתו.

תשובה רואה אני את דברי שמעון כי כונת שניהם היתה שיהיה שמעון פרוע בשבעה בניסן ולא שיפרענו דוקא באותו יום ועוד אני אומר אם לא פרע ראובן קודם שבעה בניסן צריך ראובן ליתן משכון ביום השבת שוה מנה לקיים שבועתו דשוה כסף ככסף וחפצי שמים הוא שיקיים שבועתו ולא גרע ממה שמשדכין ללמד אומנות לתינוק כ"ש שמותר לפרוע בשבת לקיים שבועתו אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

שוב אמרו שנשבע בז' בניסן לתת מעות ולא משכון ואמרתי שאע"פ כן לא נפטר מן השבועה כיון שבשעה שנשבע לא ידע כי שבעה בניסן יהיה בשבת אין זה כנשבע לבטל את המצוה והשבועה קיימת ודמיא להא דאמרינן בירושלמי אם נשבע שלא יאכל מצה בליל פסח לוקה ואוכל מצה דכיון שהזכיר ליל פסח אינה שבועה דאין נשבעין לבטל את המצוה ושבועת שוא היא ולוקה ואוכל שבועה שלא אוכל מצה אינו לוקה דכיון שלא הזכיר ליל פסח אין זה נשבע לבטל את המצוה ושבועתו קיימת וכן בנידון זה שבועתו קיימת כיון שלא ידע דשבעה בניסן יהיה בשבת וצריך לפרוע קודם ז' בניסן שלא יעבור על שבועתו אשר בן הרב רבי יחיאל ז"ל.

סימן יז

ששאלת ראובן היה חייב מעות לגוי והגוי היה חייב לשמעון העמיד הגוי שמעון אצל ראובן ואמר לראובן שיתן לשמעון מהמעות שהיה חייב לו אמר ראובן אני אתנם לך אם ישארו ברשותי המעות אח"כ תבעו שמעון ואמר ראובן כבר פרעתי לגוי כל מה שהיה לי ליתן לו אמר שמעון שישבע לו שלא נשארו בידו המעות או קצתם.

תשובה מה שטוען שמעון שישבע לו ראובן שלא נשארו בידו אינו יכול להשביעו על הספק אבל מה שטוען שאם יתחייב לו שבועה ממקום אחר שיגלגל עליו שבועה זו טענה היא ויכול לגלגלה עליו או יחרים סתם במעמד ראובן על מי שיודע שנשארו בידו ממעות שהיה לו ליתן לגוי כולם או מקצתם שיודה אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

סימן יח

וששאלת ראובן עני חייט ויש לו טיפול גדול ואמר לו שמעון למדני האומנות ותחלוק עמי כל מה שתרויח עמי בחמש שנים ואתן לך שלשים זהובים וגמרו ביניהם ונשבע ראובן לקיים ועתה אין מספיק לראובן לפרנס אשתו ובניו בחצי הריוח ואשתו תובעת מזונות או שיכפוהו לגרשה וכתבת שיש אומרים כיון שראובן היה משועבד לאשתו לזונה לא היה יכול לישבע ליתן חצי מה שירויח לאחר והיא שבועה לבטלה ובטל מה שעשה וילקה על השבועה.

אין בדבריהם כלום ואפי' אם מכר אדם נכסיו אין מוציאין למזון אשתו כ"ש אם שעבד גופו לאחר דאין שעבוד חל על גופו של אדם בשום ממון שהוא חייב ומה שכתבת דנראה כנותן מעותיו ברבית קצוצה אין כאן הלואה דשייך בה רבית אלא מכר הוא ודבר שלא בא לעולם הוא אלא שמחמת השבועה צריך לקיים ושלום אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.