פרק ח
עריכהומעתה מבואר דמוכח מדברי תוספות דספיקא דמחיים נמי מהני ביה חזקת היתר משום דאין מחזיקין מאיסור לאיסור, דליכא למימר דתוס' לא כתבו אלא לרבה, דהא לפי מ"ש מהך דרבה אינו מוכח כלל בנולד הספק מחיים דהוי חזקת היתר, כיון דע"כ טעמא דרבה משום דמוקי הערוה בחזקת שלא נתגרשה, כיון דמיירי נמי בגירש ולבסוף כנס וכמ"ש תוס', ואדרבה הוכחת תוס' אינו אלא מהא דמותיב אביי לרבה, ע"כ ס"ל דספק שנולד מחיים בחזקת היתר הוא, דנפל הבית הו"ל כספק שנולד מחיים וכמ"ש, וכמו שהוכחנו מדברי הש"ך פ"ז, וא"כ אי נימא דאביי לא ס"ל חזקת היתר בנולד הספק מחיים, א"כ לא מקשי מידי לרבה, כיון דטעמא דרבה לאו משום חזקת היתר דאשה אלא מחמת חזקה דערוה שלא נתגרשה, ובנפל הבית ליכא חזקת הערוה שהיתה חיה, דנגדו איכא חזקת הבעל שהיה חי וכמ"ש בפ"ז, אלא ודאי טעמא דאביי אינו אלא משום חזקת היתר, והכי הוא דמותיב לרבה כיון דסברת משום חזקה לא מצרכה חליצה, א"כ בנפל הבית עליו ועל בת אחיו נמי איכא חזקת היתר, ואם מועיל חזקה שלא נתגרשה א"כ ה"ה חזקת היתר, אלא ע"כ משום חומרא דחליצה אינו מועיל חזקה כלל, וא"כ ה"ה חזקה שלא נתגרשה לא מהני, וא"כ ע"כ טעמא דאביי אינו אלא משום חזקת היתר, וכיון דנפל הבית עליו כו' הו"ל כמו ספיקא דמחיים, א"כ מוכח דמהני חזקת היתר בכה"ג משום דאין מחזיקין מאיסור לאיסור, וזה ברור.
ולשיטת הש"ך דס"ל בטעמא דאביי דאינו משום חומרא דחליצה, אלא משום דס"ל דלא מהני חזקת היתר בנולד הספק מחיים, א"כ ע"כ נ"ל דס"ל בנפל הבית הו"ל כמו ספיקא דמחיים, וא"כ מאי מותיב לרבה דלמא רבה נמי לא ס"ל חזקת היתר בנולד מחיים, אלא בספק קרוב לה היינו משום דמוקי הערוה בחזקת שלא נתגרשה, כיון דמיירי נמי בגירש ולבסוף כנס ובנפל הבית ליכא הך חזקה וכמו שכתבנו, אלא ע"כ כמ"ש דאביי ס"ל חזקת היתר בנפל הבית דהו"ל כמו נולד הספק מחיים, ומותיב לרבה דס"ל בחזקה אינה צריכה חליצה, דהא בנפל הבית כו' נמי איכא חזקה חזקת היתר וצריכה חליצה, ובע"כ משום חומרא דחליצה לא מהני שום חזקה. ודוק.