פרק יד
עריכהובשיטת הרמב"ם דסבירא ליה דבעד אחד כשהעיד כשנטמאה לוקה עליו משום זונה, נראה דהרמב"ם לשיטתו, שכתב בפרק ט"ז מסנהדרין [הלכה ו] זה לשונו, ואין צריך שני עדים אלא בשעת מעשה אבל האיסור שבו בעד אחד יוחזק, כיצד אמר עד אחד חלב כליות הוא זה, כלאי הכרם הם פירות אלו, גרושה או זונה אשה זו, ואכל או בעל בעדים אחר שהתרה בו, הרי זה לוקה אף על פי שעיקר האיסור בעד אחד, עד כאן לשונו, ומבואר מדבריו דסבירא ליה דאיסור זונה לכהן לאו כדבר שבערוה הוא אלא כמו שאר איסורים, ועד אחד נאמן בה כמו שנאמן עד אחד בשאר איסורים, ואם כן בעד אחד שהעיד שנטמאה והיה בעלה כהן, לוקה עליה משום זונה דעד אחד נאמן באיסורים, ודו"ק, ועמ"ש בשמעתא ו' פרק י"ד.
ובזה נראה לעניות דעתי ליישב מה שכתבו קצת מגדולי קמאי בהא דכתב הרמב"ם דכל הספיקות מדבריהם יליף לה מספק טומאה ברשות הרבים דספיקו טהור ואפילו ליכא חזקת טהרה, והוא תמוה, דאדיליף מרשות הרבים לקולא ניליף לחומרא מרשות היחיד דספיקו טמא, ואם איסור מטומאה לא ילפינן היכי יליף מרשות הרבים.
ולפי מה שאמרתי ניחא, דהא חזינן תלתא או ארבעה קראי כתיבי, חד לבעל, וחד לבועל, חד לתרומה, וחד לכהונה, וגלי קרא דברשות היחיד ספיקו טמא לכל הנך, וברשות הרבים טהור לכל הנך, לבעל ולבועל ולכהונה ולתרומה, ואפילו במקום סתירה וכמו שכתבו תוספות בריש נדה [ב. ד"ה "והלל"] כגון במבואות האפלים עיין שם, וטהורה ברשות הרבים היא לכל הנך, ואם כן היכי מותרת ברשות הרבים לכהונה ולתרומה, כיון דלכהונה ולתרומה מלבד איסור טומאה שבה לכהונה ולתרומה, וכמו שכתבתי בפרק י"ג, עוד אית בהו איסור זונה לכהונה ולתרומה, ואיסור זונה להיכן הלך, והיכי מותרת ברשות הרבים לכהונה ולתרומה, על כרחך מוכח דספק איסור מן התורה לקולא, ומשום הכי ברשות היחיד כיון דאית בכל הנך נמי איסור טומאה וכמ"ש פרק י"ג, ספק כודאי, וברשות הרבים טהורה לכל הנך, משום דספק טומאה שבה טהור ברשות הרבים, וספק זונה שבה נמי מותר דכל הספיקות אינו אלא מדבריהם, ואם כן מזה ראיה ברורה לדברי הרמב"ם דספק מותר מן התורה, ודוק.