שבחי הצדיקים (עידאן)/מעשה רבי מסעוד אלפאסי

שבחי הצדיקים

מאסף מעשיות יקרים אשר היו לחכמי ורבני תונס זיע"א

א) מעשה רבי מסעוד אפאסי ז"ל

מעשה נורא שהיה בימי הרה"ג המפורסם כמוהר"ר ר' מסעוד אפאסי זצוק"ל.

הרב הנ"ל מיושבי עיר פאס היה בראשונה, ותתאו נפשו לנסוע מארצו ולעלות אה"ק ירושת"ו עם אחוזת מרעהו, ובכללם היה הרה"ג כמוהר"ר ר' אהרן פרץ זצ"ל, והרה"ג כמוהר"ר ר' שמעון לביא זצ"ל. וילכו יחד לעלות ירושלימה על דרך המדבר.

ויהי בלכתם במדבר בישימון דרך, קדש עליהם יום שבת קדש, ותאות כל האורחה ללכת על הבהמות עוד מפני הסכנה כי לא יכלו לנוח וללון במדבר שמם ונורא מפחד האריות ויתר החיות הטורפות אשר על פני המדבר אשר קול שאגתם שמעה אזנם ממרחק וימס לבבם ויהי למים, אך מוהר"ם אלפאסי מאן לשמוע לעצתם, לא בא כל מורך בלבבו ולא חת מרעם השאגות המבהילות ההם, וישב במדבר הגדול והנורא ההוא, ויקנה שם שביתתו מבעוד יום, ויעג עוגה במטהו וישב בקרבה הוא ומשרתו. ויפצרו בו מאד כל רעיו כל האורחה מקצה ללכת עמהם ואל יסכן את נפשו חלילה, ולא הטה את אזנו להם, ויפנו וילכו כל העדה מעליו בנפש מרה ודואבת וילכו הלוך ובכה כי עזבוהו לבדו בארץ ציה לחיות מדבר.

אז קם הרב מוהרמ"א הנ"ל ויתפלל ערבית של שבת בכוונה עצומה כמתפלל בבית התפלה אשר היא בארץ נושבת, ואחר קדש את היום על היין בשמחה נפלאה ויתמה מאד משרתו על חוזק לב הרב ובטחונו האמיץ, ואחר הקידוש שמע המשרת קול שאגת אריה נוראה עד מאד, ויהי קול השאגה הולך וחזק כי האריה היה הלוך ורצוא ושאוג עד מקום תחנותם, עד כי קרב האריה וירא אותו המשרת למרחוק, ויחרד חרדה גדולה עד מאד, ותאחזנה שתי ידיו בשכם הרב הנ"ל וימס לבו בקרבו ויהי למים.

וירא הרב הנ"ל צרת משרתו כי רבה ובהלתו הגדולה, חיזק את לבו ויאמר לו, מה לך נדהם, הלא רק בעיניך תביט ושלומת האריה תראה, לא תאונה לנו כל רעה ונגע לא יקרב במקומנו זה, על שחל ופתן נדרוך ונרכב על במות האריה אשר אתה רואה, כי רק בנו חשק ה', וישלחהו לנו לעזר ולהועיל, לשמרנו בדרך הזה אשר אנחנו הולכים עליה, עד בואנו ארץ נושבת, קום לך עתה להביא לי את כלי הנטילה לנטול את ידינו ולסעוד סעודתא דמלכא, והסר כל מורך מלבבך.

בלב רועד קם אז המשרת להביא את כלי הנטילה, וירא את האריה רובץ על שפת העוגה אשר עג הרב, ויסתר פניו כי ירא מהביט אל תמונתו המפחדת לב כל גבור, וישב תחתיו כי לא יוכל עוד לקום מפניו, ויגער בו הרב ויאמר לו, הלא אמרתי אליך בטח כי לא יבוא עדינו כאשר הנך רואה בעיניך רובץ על שפת העוגה הנהו.

בכל זאת עוד לא סר מורך לבו, ויביא את כלי הנטילה ויצוק על ידי הרב בידים רועדות ונועות כנוע עצי יער, וכאשר כלו לאכול, ברך הרב ברכת המזון בקול נעים וערב כיושב על שלחנו בביתו, ויקם וישכב ותערב עליו שנתו. אך המשרת לא נתן שנה לעיניו כל הלילה ההיא, וישב על מושבו מראשות הרב.

הבקר אור, ויקץ הרב משנתו, ויצוק המשרת מים על ידי הרב ויתפלל תפלת השחר כמשפט,ה ויקדש ויסעוד, וישן עוד עד לעלות המנחה בלב שוקט ובוטח, וכן עשה בתפלת המנחה ובסעודה השלישית, ואחר ערבית הבדיל הרב כמשפט ויסעד סעודה רביעית וישן וינח, וכמו השחר עלה צוה למשרתו לרתום על הארי ולנסוע לדרכו, ויירא מאד המשרת לגשת אל האריה ואף כי לנגוע בקצהו, ויגער בו הרב ויאמר אליו, הלא אמרתי לך אל תירא ואל תחת לבך נמשל כבהמה נדמה הנהו לפנינו, אז לבש המשרת אומץ וירהב בנפשו עוז ויאסור את המרדעת על גב האריה הנורא ההוא וישא את כל המשא עליו וירכב הרב עם משרתו על במותי האריה, וילך הלוך ונסוע במרוצה קלה מאד מאד כעל כנפי נשרים, ואחר רגעי מספר הגיעו לארץ נושבת היא העיר העדינה תונס יע"א.

יושבי תונס יע"א המה ראו כן תמהו נבהלו נחפזו וישתוממו על המראה איך היתה כזאת, לרכוב בן אדם על אריה נורא טורף טרף, וינוסו לנפשם ותסגור כל העיר דלתות בתיהם מפחדם.

ויגע הדבר למלך תונס הוא אל באי יר"ה, וישקף בעד החלון וירא את המראה הגדול הזה, ויתן בקולו קול עוז ויצעק נוכח פני מוהר"ם פסי, ויאמר לו מה אדוני דורש להשחית את כל העיר באריה הלזה הנורא אשר הביא העירה, לא יריע ולא ישחית ולא יעשה כל מאומה בעיר אדוננו, ענהו הרב עתה אצו וישוב למקומו בקצה המדבר, ויעזוב המשרת אז את כל המשא מעל הארי, ואחר דבר הרב אל האריה לשוב בשלום למקומו ולא יעשה כל מאומה בל ישחית את הולכי דרך אף בל ישאג ובר ירעים בקולו עד געתו למכון שבתו בשלום, ויעש האריה כן וירץ לדרכו המדברה בהשקט ונחת כאחד הצאן.

אחר שלשת ימים הגיעה האורחת הנ"ל אשר היתה בדרך במדבר עם הרב הנ"ל, ויבואו לעיר תונס קרועי בגדים בוכים ומבנים נאנחים בשברון לב על כי עזבו רב וגדול בארץ ציה לבדו, אשר דימו בלבבם כי בלי כל ספק טרוף טורף בשיני האריות האדירים והנוראים אשר היו לרוב במדבר ההוא, ויאמרו אליהם יושבי העיר, זה עתה שלשת ימים בא רב גדול ונורא העירה ומפליא לעשות, ויבוא רוכב על אריה מבהיר ותהום כל העיר לקראתו, אולי הוא הרב אשר אמרתם אשר עזבתם ? איפה הוא ואיה מקום כבודו ? שאלו כלם בחפזה.

ויראום מהר משכן תחנותו, ויפלו על צואריו ויבכו ברוב שמחת נפשם עליו, ויאמרו ברוך ה' אלהינו אשר הציל את נפש אדוננו ממות ולא נתנו טרף לשני חיות מדבר, ויספר להם הרב את כל הפלאות אשר עשה ה' עמו, ויתמהו האנשים מאד, ויהי שמעו בכל העיר, ועזוז נוראותיו איש לרעהו יגידו וישיחו בנפלאותיו.

וירא מוהר"ם פאסי זיע"א את יושבי העיר הנ"ל, והנם בלתי בעלי תורה ולא ידעו את דרכה, ויאמר לכן טוב שבתי פה ללמד דעת את העם דרכי תורת ה' ועבודתו ית' מלכתי ירושלימה, ויעש כן וירביץ תורה הרבה בעיר ויעמיד תלמידים הרבה גדולים ועצומים בתורה שבכתב ושבעל פה, ובית מדרשו עודנה עד היום הזה בתונס יע"א.