פתיחת התפריט הראשי

ש"ך על יורה דעה שצט

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף אעריכה


(א) אפילו שעה אחת. פירוש כל שהוא ולא בעינן שעה זמניות וכ"כ בתשובת משאת בנימין סי' ע"ד:


(ב) וימי הרגל עולים כו' ומשלים כו'. היינו ע"פ שנתבאר לקמן מסעיף ז' ואילך:


(ג) אלא נוהג ברגל דברים שבצינעא. ולענין מלאכה במועד דינו כמ"ש הרב בסעיף ב':


(ד) הלכך אין מתעסקין בו לנחמו ורגל עולה למנין (ז') [שלשים]. היינו בנודע לו מיתת המת ברגל אע"פ שלא נודע לו קודם הרגל והיינו שכתב ר' ירוחם דרגל עולה למנין (ז') [שלשים] מדלא גרע מקובר מתו ברגל עכ"ל ולא כמ"ש בב"י דבנודע לו מיתת המת קודם הרגל מיירי ואולי ל"ד קאמר או ט"ס הוא וצ"ל ברגל:


(ה) ונוטל צפרניו במספרים. היינו לדעת המחבר בא"ח סי' תקל"ב אבל אנן קי"ל להחמיר כמ"ש הרב שם וסתם כאן הדברים לפי שאין כאן מקום דיני מועד:


סעיף בעריכה


(ו) בח"ה. ה"ה ביו"ט שני או ביום טוב ראשון כשרוצה לקברו ע"י עממים חל עליו אנינות כדלעיל סימן שמ"א סעיף א' ולאחר שיקבר כל אלו הדינים נוהגים בו:


(ז) לא אמרינן דשמיני עצרת מבטל. ואין ש"ע עולה רק ליום אחד כשקברו ברגל כ"כ הגהמי"י ומביאה ב"י ודוקא כשקברו קודם חג הסוכות הוא דעולה ש"ע ג"כ לז' לקמן סעיף י"א משא"כ הכא וכ"כ הב"ח בשם התוספות ומרדכי ופסק כן ודלא כמהרש"ל בתשובה סימן ה' שכתב דמבטל הוא דאינו מבטל הא למנין ז' לענין הל' עולה ש"ע אפי' קברו ברגל מיהו בתשובת משאת בנימין סימן ע"א פסק כמהרש"ל עיין שם וכן נראה דעת הדרישה:


(ח) ובמקומות שעושים ב' ימים כו'. כתב הב"ח ס"ס זה דה"ה בשני י"ט של ר"ה כגון שמת לו מת ביו"ט ראשון של ר"ה מונה הז' מיו"ט הב' דהוי ג"כ מדבריהם וע"ש:


סעיף געריכה


(ט) ולספר. כלומר דאע"ג דתספורת נוהג כל ל' וכדלעיל ר"ס ש"ץ הכא בטל ממנו גזרת ל':


(י) סמוך לחשיכה. מה שנרשם כאן טור הוא טעות דבטור לא כתב ע"ש ריב"א אלא דבחל יום א' דאבילות או יום (ז') [ו] בערב הרגל דמותר דוקא סמוך לחשכה אבל נ"ל שהוא מהגהת אשר"י שהביא הב"י בא"ח סי' תקמ"ח וז"ל אפי' חל יום ח' או יום ט' בערב הרגל צריך להמתין עד סמוך ללילה שאז ניכר שבשביל הרגל הותר כ"כ ראבי"ה ע"כ:


(יא) ובערב פסח כו'. זה הוציא הרב מתשובת מהר"י מינץ סי' ד' וצ"ע דאדרבה משמע שם דע"פ שוה לכל ערב יו"ט לענין כיבוס ורחיצה דלא הותר אלא סמוך לחשיכה דמסיים שם וא"כ יכול לספר קודם חצות ול"ד לרחיצה דאפשר מחשיכה כו' עיין שם רק דאיתא שם דבערב פסח יש לגלח קודם חצות הואיל ואחרים אסורים לגלח אחר חצות דאין עושין מלאכה בערב פסח אחר חצות מפני שהיה זמן שחיטת הפסח וכמו שנתבאר באורח חיים סי' תקמ"ח עיין שם וראיתי בב"ה שהעתיק דברי הרב והשמיט הא דבערב פסח מותר בכל וצריך עיון:


(יב) הואיל ואחרים אסורים לגלח לו. דאין עושין מלאכה בערב פסח אחר חצות ואם כן יצטרך לגלח על ידי עצמו להכי עדיף טפי קודם חצות וכן הוא בתשובת מהר"ם מינץ שם ודלא כהעט"ז שכתב הואיל ואחרים הרבה נהגו איסור לגלח אחר חצות גם הוא ינהוג איסור כו':


סעיף דעריכה


(יג) עד שיגערו בו חביריו. כדלעיל סימן ש"ץ ס"ד:


סעיף העריכה


(יד) מותר לכבס. דכבר בטל ממנו גזרת ז' אבל לספר אסור דלא נתבטל ממנו גזרת ל' כיון דאין כאן ז' ימים קודם הרגל:


(טו) אסור עד הלילה. כיון דאפשר משחשכה:


(טז) וכן נוהגין. וכתוב בת"ה סימן רפ"ז דאפילו מת לו מת בע"ש ואותו שבת הוא ערב הרגל מותר לרחוץ בע"ש לפי מנהגינו ואין להקשות דהיאך כ' הרב וכן נוהגין דהא לעיל ר"ס שפ"א כתב הרב דאנן נהגינן איסור רחיצה כל ל' וכן לעיל ר"ס שפ"ט כתב דנהגינן איסור כביסה כל ל' י"ל דאינו אלא חומרא ומדינא שרי וכדמשמע מדברי הרב שם והכא משום כבוד הרגל לא נהגו להחמיר וכ"כ העט"ז ותדע דהא בת"ה שם כתוב בשם מהר"מ אפילו לא נהג אבילות אלא שעה א' לפני הרגל מותר ברחיצה בחמין סמוך לערב והרי מהר"מ ס"ל דאסרי' רחיצה כל שלשים וכמ"ש הגהמ"י על שמו ומביא ב"י סוף סי' ת' אלא ודאי כדאמרן ואע"ג דבא"ח סימן תקמ"ח ס"ח וס"י כתב הרב דלדידן דנוהגים איסור רחיצה כל ל' אסור לרחוץ דהא הרגל לא בטל ממנו רק גזרת ז' וה"ה לענין כיבוס במקום דנוהגין איסור כיבוס כל ל' עכ"ל היינו משום דכך הוא ראוי להורות אי הוי איסור רחיצה וכיבוס כל ל' מן הדין אבל כאן כתב דמ"מ המנהג אינו כן וכ"כ הב"ח אלא דצריך ליישב לאיזה צורך כ' הרב שם כן כיון דס"ס המנהג אינו כן ונ"ל דס"ל דהא דהמנהג אינו כן היינו משום כבוד הרגל והלכך היכא דליכא משום כבוד הרגל אסור ונ"מ דלאחר הרגל אסור רחיצה וכביסה עד ל' דהרגל לא בטל ממנו רק גזרת ז' כנ"ל ודוק:


סעיף חעריכה


(יז) ויום שני של עצרת עולה למנין. כיון דיום טוב שני אינו אלא מדבריהם:


סעיף יבעריכה


(יח) לענין שיושב כו'. כדלעיל סימן שצ"ג סעיף ב' ואנן לא נהגינן הכי כמו שנתבאר שם:


סעיף ידעריכה


(יט) חלה עליו אבילות. וכמו שנתבאר לעיל ר"ס שס"ה: