ש"ך על יורה דעה שלח
(א) אומרים לו התודה שכן דרך כל המומתין מתודין. טור וש"ס שבת דף ל"ב ע"א. כתב הב"ח: ומשמע דוקא בנטה למות, אבל בלא נטה למות אין אומרים לו התודה כדי שלא יהא נשבר לבו, ואע"פ שאומרים לו "הרבה הולכים בשוק ומתודים, מ"מ כשאומרים לו לאדם התודה שכן דרך כל המומתים מתודים ידע הוא שמסוכן הוא מאד, דאם לא כן, לא היו מזכירין מיתתו בפניו ויהיה נשבר לבו. לפיכך, אין אומרים לו כך, אלא בנטה למות כו' נראה מדבריו דאומרים לו "התודה שכן דרך כל המומתין מתודין" ולכך אין אומרים לו כך אלא בנטה למות. אבל הפרישה כתב דהאי "שדרך כל המומתין מתודין" לשון הטור הוא ולא שיאמרו לו כך, ואם כן אפילו בנטה למות אין אומרים לו כך.
ואע"ג שהב"ח הביא אחר כך לשון רש"י שכתב "אומרים העומדים שם, שכן דרך כל המומתין מתודין כדתנן בסנהדרין כו' "...אין דעת רש"י לומר שהעומדים שם אומרים כל המומתין מתודין, דאם כן-היאך כתב כדתנן בסנהדרין כו' אלא האי "שכן דרך המומתין מתודין כו' דבור אחר הוא. ומתחלה פי' אאומרים מאן נינהו האומרים ומפרש העומדים שם, ואחר כך מפרש שכן דרך כל המומתים כו' מל' שכן דרך כל המומתים כדתנן בסנהדרין כו'.
ומכל מקום נראה דדוקא בנטה למות אומרים לו התודה דאם לא כן-חושב שמסוכן הוא וישבר לבו אי נמי בלא נטה למות אין אומרים לו כך שהרי עדיין יש לו שהות שיוכל להודות, אבל בנטה למות יש לחוש שימות פתאום בלא וידוי.