ש"ך על יורה דעה שטז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכה(א) תוך שנתה כו'. ולא אמרי' ודאי בכור הוא כיון דעדיין אינה בת שנה אם כן לא ילדה כבר:
(ב) ואפי' אם העובד כוכבים מסיח לפי תומו כו' דלהשביח מקחו אומר כן דבהמה שבכרה קונים אותה ביוקר מפני שחלבה היא טובה יותר ממבכרת ועוד שידועים בה שתסתכן בלידה עכ"ל עט"ז וכ"כ הב"ח אבל הדרישה כתב דהיכא דאיכא משום להשביח מקחו פשיטא דלא מהימן אלא אפי' במסיח לפ"ת אפ"ה אינו נאמן דלא עובד כוכבים נאמן במסיח לפ"ת אלא באיסור דרבנן עכ"ל וכן בפסקי מהרא"י סי' ק"ל וז"ל ומטעם דעובד כוכבים מסל"ת לא מלאני לבי לסמוך עליה לחודיה ואף ע"ג דמשמע שפיר באשר"י פ"ג דבכורות דהא דלא מהימנינן עובד כוכבים מסל"ת היינו טעמא משום דתלינן להשביח מקחו קמכוון הא איכא דמוכחא מילתא דלא מכוין לכך מהימן מ"מ בי"ד כתב סתם מסל"ת לא סמכינן עליה ותו דאמרינן בפרק הגוזל בתרא דאין עובד כוכבים מסל"ת כשר במילי דאורייתא אלא בעדות אשה בלבד וצ"ע בדבר עכ"ל והכי משמע מדברי הרב לקמן סעיף ג' דאפילו מסל"ת שלא להשביח מקחו לא מהני אי לאו דחולבת וע"ל סי צ"ח ס"ק ב':
(ג) וסימנים כו'. ולא עוד אלא אפילו מכיר שהיא זקנה אין חלב פוטר. שם ומביאו ד"מ:
(ד) שבחדקי קרניה. וה"ה שאר סימנים כיוצא באלו וכן משמע בעט"ז:
סעיף ב
עריכה(ה) לקח בהמה מניקה כו'. היינו שידענו שהיתה חולבת אף על פי שלא ילדה כבר דאל"כ כיון דחולבת ופוטר בבכורה לדעת המחבר דרוב בהמות אינן חולבות אא"כ יולדות וכמ"ש המחבר בסעיף ג' א"כ בלאו הכי פטור מבכורה וגם זה שמניקתו היה פטור מבכורה אפי' אי הוה נולד ברשות ישראל אלא ודאי כדאמרן וכן משמע בתוספות והרא"ש ולא הוה צריך הרב לכתבו שכבר נתבאר זה לקמן סעיף ד' אלא משום סיפא דאפי' כמין חזיר נקט לה ודוק:
(ו) אלא הרי זו בחזקת שילדה כו'. לאו למימרא שהיא בחזקת שילדה ולד זה וכדכתב בעט"ז דהא בש"ס פ"ג דבכורות (דף כ"ד) מספקא אי אמרינן יולדת מרחמת או אינה מרחמת אא"כ יולדתו וסלקא בתיקו להכי קאמר התם דכמין חזיר אסורה באכילה דדלמא יולדת מרחמת אע"פ שלא ילדתו וכ"כ הפוסקים והט"ו לעיל סי' ע"ט סוף סעיף כ"ד במין טמא יונק וכרוך אחר הטהורה אסור שמא מן הטמאה נולד וכרוך אחריה אלא ר"ל דאפילו לא ילדתו מ"מ ודאי שילדה שום ולד וא"כ הבא אחריו פטור מבכורה. ומ"מ צ"ע מ"ש הרמב"ם והט"ו ואפי' היה זה שמניקה כו' כמין חזיר כו' דמשמע דיותר מסתבר בחזיר דלחייב בבכורה ובש"ס התם אמרינן אדרבה איפכא מסתברא דאדרבה בחזיר יותר מסתברא דאפילו באכילה לישתרי משום די"ל דכיון דלאו מינה הוא אינה מרחמת אא"כ יולדתו ונ"ל דמכל מקום מסתבר להו דבחזיר כיון דלאו מינה הוא אינה מרחמת וא"כ זו שמרחמת ע"כ מרחמת אע"פ שלא ילדה כלל וא"כ הוה מסתבר דחייב בבכורה קמ"ל דאפילו הכי פטור משום דאדרבה איפכא מסתברא כיון דלאו מינה הוא אם כן טפי מסתבר לומר דילדתו וכדקאמר בש"ס ודו"ק:
סעיף ג
עריכה(ז) אפילו במקום דאיכא ס"ס כו'. לאו למימרא דס"ס גמור לא מהני דהא ודאי ס"ס שרי בכל דוכתא אלא ר"ל ספק ספיקא כי האי דלא הוי ס"ס גמור לא סמכינן אמה שחולבת וכן הוא בפסקי מהרא"י והבאתיו לעיל סימן ק"י דין ב' ע"ש:
סעיף ד
עריכה(ח) וידענו שלא ילדה. כלומר שחולבת אע"פ שלא ילדה כבר לכך דוקא כשמניקת הרי היא בחזקת שילדתו וא"כ גם הבא אחריו פטור מבכורה הא לאו הכי בלאו הכי הבא אחריו פטור מבכורה להמחבר ולדידן אפילו בסתמא אמרינן שחלב אינו פוטר אא"כ ראינוה מניקה דאמרינן זה שמניקתו חייב בבכורה דשמא ילדתו עכשיו הואיל והוא כרוך אחריה והבא אחריו פטור בבכורה ממ"נ וכדלקמן:
(ט) הרי זה בחזקת שילדתו. לאו למימרא דודאי ילדתו דליתא וכדלעיל סעיף ב' ס"ק ו' אלא קאמר בחזקת ילדתו לאשמועינן דאותו ולד שילדה אח"כ בבית ישראל חייב בבכורה דהרי הוא בחזקת שילדתו כלומר שמא ילדתו וכ"כ הט"ו לעיל סימן ט"ז סעיף ה' אם הוא כרוך אחריה חזקה שהיא אמו וע"כ ר"ל שמא היא אמו ולענין אותו ואת בנו אסור לכתחלה אבל ודאי אמו ולענין מלקות לא וכמ"ש שם בס"ק ה' ואם כן ה"ה הכא שזה שילדתו הוא ספק בכור ויאכל במומו לבעלים וכן מוכח בש"ס ממאי דסלקא בתיקו אליבא דרשב"ג ע"ש וזה שבא אחריו פטור בבכורה ממ"נ דאפי' תימא לא ילדתו מ"מ אינה מרחמת עליו אלא א"כ ילדה וכדלעיל סעיף ב':
סעיף ה
עריכה(י) אלא הדבר בחזקתו כו'. בכאן אמרינן ודאי הוא כן ולא הוי אפילו ספק בכור ולא אמרינן שמא יולדת מרחמת ולד אחר אף על פי שלא ילדתו זה אלא אמרינן במקום דידה לא שבקה דידה ומרחמת דלאו דידה והכי אמרינן בש"ס:
סעיף ו
עריכה(יא) וי"א שהוא ספק. דשמא שכח מלהזהיר דלאו אדעתיה א"נ שמא קא סבר דלשחיטה קא בעי לה ובזה א"ש הא דלעיל סימן ט"ז ס"ז דאמרינן דמסתמא שרי דאל"כ היה מודיעו שעל המוכר להודיעו משום דהתם נמי כי נימא דלשחיטה קא בעי לה אסור משום אותו ואת בנו וק"ל: