ש"ך על יורה דעה רכט

►| ש"ך • על שולחן ערוך יורה דעה רכט |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

(א) ואירעו בו שבתות וי"ט כו'. ע"ל סי' רט"ו:

(ב) וכן אם אמר לחבורת כו'. ע"ל סי' רל"ב סעיף ז' ח':

(ג) לך לך לך. וכ"ש לך ולך ולך בוי"ו דהוי כלל וכן אמר לזה לזה לזה או לזה ולזה ולזה:

(ד) הותרו כולם כו'. משמע דהכא אין צריך שיחליף דבריו כדלקמן סי' רל"ב סעיף ח' דהכא כיון שאינו טעות בעיקר הנדר אלא ניתר ע"י התרה בכל ענין הותרו כולן וכן כתוב בד"מ סי' רל"ב וז"ל מיהו נראה מהטור דיש לחלק בין נדר שהותר מעצמו לנדר שהתיר החכם ע"כ לא כתב לעיל סימן רכ"ט שיחליף דבריו עכ"ל וכ"פ הב"ח ועיקר:

(ה) ולהרמב"ם כו' הותר הראשון כו'. דהוי כאומר לזה וזה הב' יהא כזה הא' וזה הג' יהא כזה הב':

(ו) לזה לזה לזה כו'. בלא וי"ו דהוי כאומר קונם לזה קונם לזה קונם לזה שא"צ לו' קונם לכל א' וא' וכב"י בשם הריב"ש (והוא בסי' רצ"א) נדר או נשבע שלא יאכל ענבים ושלא ילבש בגדי משי ונשאל על א' מהם לא הותר השנייה להרמב"ם ונראה מדבריו דה"ה לאומר שבועה שלא אוכל ושלא אשתה שאם נשאל על א' לא הותרה השנייה ונשבע שלא אוכל תאנים וענבים או שלא אשתה יין וחלב ודבש נשאל על אחד מהן הותרו האחרים אלא אם כן היה מסרב בו חבירו כשנשבע עכ"ל וכבר נתבאר דיש חולקים על הרמב"ם עכ"ל ב"י ומביאו ד"מ ונראה דאם אמר קונם ענבים עלי קונם תאנים עלי אף להחולקים על הרמב"ם הוי שני נדרי' כיון דאמר קונם קונם וכדלקמן סי' רל"ח סל"ו בהג"ה וכן מוקי בש"ס פ' בתרא דנדרים דף פ"ז ע"ב מתניתין דאמרה קונם תאנה שאני טועמת וענבים שאני טועמת הרי אלו שני נדרים כר"ש וע"ש וכתב הר"ן שם דאתיא כרבי שמעון דיאמר שבועה לכל אחד ואחד הכי נמי לא חשיב ליה ב' נדרים עד שתאמר שאני טועמת לכל אחד ואחד אבל אם אמרה קונם שאני טועמת לא תאנה ולא ענבה לרבי שמעון נדר אחד הוי כו':

(ז) צריך פתח כו'. לאו דוקא והוא הדין חרטה:

(ח) אלא כשניתר על ידי פתח. דדומה קצת לנדרי טעות וכיון שיש טעות בנדר בטל כולו:

סעיף ב

(ט) אם החרימו כו'. שאין החרם והפרת בעל עוקרים מעיקרו אלא מכאן ולהבא:

(י) וכן בהפרת כו'. משמע אבל מקצתו מיהא הותר כהפרת בעל וכן משמע יותר בעט"ז מיהו היינו לדעת המחבר לקמן סימן רל"ד סל"ו אבל לדעת הרב שם אפילו מקצתו לא הותר וק"ק למה סתם כאן כדברי המחבר ויש לומר שסמך אלקמן דשם עיקרי דינים אלו ובעט"ז דחק ליישב כן:

סעיף ג

(יא) כולם אסורים כו'. אפילו כשאומר כן אחר כמה ימים על אדם אחר יהא כפלוני וכן בנדר מבשר והתפיס פת בבשר אבל כשחבירו אמר ואני הוא דבעינן שיאמר כל אחד בתוך כ"ד של חבירו ואז אפילו ק' אסורים כולם כשכל אחד אמר תוך כ"ד של חבירו אע"פ שהוא לאחר כ"ד של הראשון מפני שכל אחד נתפס בחבירו כדלעיל סימן ר"ד:

(יב) וכן מי שנדר כו'. כתוב בב"ה בשם רבינו ירוחם אשה שנדרה והתפיס בה אחר שאמר ואני כמותך והפר לה בעל או אב היא מותרת והמתפיס אסור עכ"ל ולא ידענא למה כתבו בשם רבינו ירוחם הרי ש"ס ערוך הוא ומוסכם מכל הפוסקים כדלקמן סימן רל"ד סעיף נ"א ע"ש:

(יג) אע"פ שנשאל עליו כו'. פירוש שאין כוונתו רק לשאול על הראשונה אבל אם נשאל על כולם בבת אחת סגי בהיתר אחד כדלעיל סימן רכ"ח סמ"ו:

(יד) אסור עד שישאל כו'. דאע"ג דאין שבועה חלה על שבועה כדלקמן סי' רל"ט סי"ג מ"מ כשהותרה הראשונה חלה השניה למפרע:

סעיף ד

(טו) וכן צבור כו'. ע"ל סימן רכ"ח סכ"ה וכ"ו:

(טז) ודוקא בכה"ג כו'. כלומר דוקא בכה"ג שנדר מתחלה ואח"כ אמר על הנדר שאם ישאל עליו לא יהא יהודי אין להתיר משום שאין מתירין נדר שיש בו נדנוד עבירה אבל אם אמר אם אעשה דבר פלוני לא אהיה יהודי או אפי' אמר בפירוש אם אעשה דבר פלוני יכפור בהש"י אין זו לא שבועה ולא כינוי ולא יד הואיל ואינו מוציא שום רמז שבועה או נדר מפיו וכך מבואר בפסקי מהרא"י סימן קנ"ב וכן בד"מ ודלא כהעט"ז שפירש דבאומר אינו יהודי שזה הלשון משמע שאם ישאל לא יעשה מעשה יהודי לפיכך אסור לישאל לו על נדרו שעושה עצמו לכופר אבל אם אמר אם אעשה דבר פלוני לא אהיה יהודי אפי' היתר אין צריך שזה לשון משמע אם יעשה דבר פלוני שאינו יהודי בעצמותו והיאך ישנה את הידוע שהרי רואים אותו שהוא יהודי עכ"ל ולא כוון יפה:

סעיף ה

(יז) ועוד יתירו על מה שאמר וכן לעולם. שאע"פ שלשון וכן לעולם כולל לאין תכלית אי אפשר שיתרבה הנדר מטעם זה ולפיכך כל שהותר ושנה ושלש אי אפשר שיהא כאן נדר א' שלא חל אלא כל נדריו חלים וחכם יכול להתירן ואע"פ שמקצת איסורו עתיד עדיין לחול החכם עוקר הנדר מעיקרו ר"ן:

סעיף ז

(יח) דאם כן מתירין כו'. כלומר כשכלל בשבועתו כן מתירין תחלה הב' כו':

סעיף ט

(יט) נשאל על הראשונה כו'. דאין השניה חלה עד שידבר עמו והרי הוא אסור לדבר עמו נשאל תחלה על שנדר לדבר עמו ואז כשידבר עמו חל השניה וכן בנשבע שלא יהנה לחכם כו' ועיין לעיל סי' רכ"ח סי"ז וע"ל סי' רל"ט סעיף י"ג ס"ק כ"ז: