ש"ך על יורה דעה קכו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א עריכה
(א) המערה כו' עד שבכלי התחתון. הוא ל' הרמב"ם פי"ב מהמ"א דין י"א אלא שהכניס המחבר בדבריו האסור בהנאה ובא להוציא יין שאינו אסור אלא בשתייה דלא שייך ביה ניצוק כדלקמן ס"ה וע"ל סימן קל"ב ס"ק י"ח וס"ק כ"ד וסימן קל"ד ס"ק ג':
סעיף ב עריכה
(ב) אבל בהפסד מרובה כו'. סמכי' אהפוסקים המתירים:
(ג) ואפילו יכול למכרו לעובד כוכבים. אלא שצריך לזלזל קצת במכירה לעובד כוכבים:
(ד) ודוקא ביי"נ. דאקילו ביה רבוותא בזמן הזה בכמה דוכתי ותו דלא שייך כ"כ למיחשבי' הפסד מועט משום דאפשר למכור לעובד כוכבים ומש"ה נחמיר לשויה יי"נ חומרא דאתי לידי קולא הוא דכמה רבוותא אסרו למכור יין הנאסר במגע עובד כוכבים לעובד כוכבים עכ"ל ת"ה:
סעיף ג עריכה
(ה) נצוק בר נצוק כו'. כגון שיצק הישראל מקצתן () לכלי של יי"נ שנאסר מה שבקנקן משום ניצוק ואם חזר ישראל ויצק מכלי אחר לקנקן מה שבכלי האחר מותר:
סעיף ד עריכה
(ו) לטיט כו'. אבל ע"ג קרקע לא שאף הם מזלפין ע"ג קרקע לפני עבודת כוכבים שלהן רשב"א ומביאו ב"י ופרישה ובעט"ז כתב אם שופך יין ע"ג קרקע ונגע עובד כרכבים באותו קילוח נאסר הקילוח מן הנגיעה ונאסר מה שבפנים ע"י ניצוק עכ"ל ולא פי' כפשוטו דמ"ש בחוץ נאסר משום כחו ויפה כוון דאם לא כן לא היה נאסר אלא משום כחו בשתייה כדלעיל ר"ס קכ"ה ולא היה נאסר מה שבפני' משום ניצוק דניצוק אינו אוסר אלא ביין האסור בהנאה כדבסעיף שאחר זה ואע"ג דמדברי הרשב"א שם נראה דאף בשופך ואינו נוגע אסור משום ניצוק לטעמיה אזיל דאוסר כחו בהנאה משא"כ לדידן:
(ז) בין מה שיצא לחוץ. כתב העט"ז דאפילו נגע העובד כוכבים זה שמערהו לטיט הכל מותר שכיון שהוא בעצמו שופכו לאיבוד הרי בטלי' מחשבתיה ושויה כמים בעלמא ואין כאן מחשבת ניסוך כלל עכ"ל והוא מדברי הרשב"א בשם הראב"ד ומביאו ב"י:
סעיף ה עריכה
(ח) אסור בשתייה. כדלקמן סימן קל"ז:
(ט) מותר אפילו בשתייה. שלא אמרו נצוק חבור אלא המערה לתוך יי"נ האסור בהנאה רשב"א וכ"כ רבינו ירוחם ונראה דאע"ג דכל מגעם וסתם יינם בזמן הזה מותר בהנאה כדלעיל ר"ס קכ"ג מ"מ אמרי' בזה ניצוק חבור כיון דמן הדין היה אסור בהנאה ופשוט הוא:
(י) כדי להטפיח. ואם הוא כלי שמכניסו לקיום אפילו בטופח לחוד הוי חבור רבינו ירוחם ומביאו ב"י וד"מ וע"ל סימן קכ"ג סעיף קטן ל"ב ולקמן סימן קנ"ז ס"ק ד' ועמ"ש מהרש"ל בתשו סי' ע"ו:
סעיף ו עריכה
(יא) ששים כנגדו. במקצת ספרים כתוב כאן הג"ה ע"ל סי' קל"ד ס"ה וכן הוא בש"ע שנדפסו באמשטרדם ור"ל דשם פסק דשיעור הביטול היינו שיהא ששה חלקים כנגדו והפסקים סותרים זא"ז וכן הקשה הב"ח בקונטרס אחרון ופסק דסגי בששה חלקים והיה נראה להגיה כאן ששה וכן הוא בש"ע דפוס הענאוי אך בעט"ז כתוב בפירוש ששים תרי זימני וצ"ע:
סעיף ז עריכה
(יב) גת כו'. ) וה"ה חבי' כדמוכח מתשובת הרשב"א שהביא הב"י ס"ס זה ופשוט הוא:
(יג) דאמרי' כו'. תימה דזה אינו אלא לדעת הטור דס"ל לקמן סימן קל"ד דסתם יינם נמי מין במינו במשהו אבל להרב דס"ל התם דסתם יינם בטל בס' וכמ"ש בסימן זה סוף ס"ה א"כ א"צ לסלק את מינו אלא הכל היין והחרצנים והזגים וענבים ושמרים מצטרפים לבטל בששים וכן קשה על העט"ז ואולי ס"ל דדוקא סתם יינם בטל בס' אבל לא יין שנאסר במגע עובדי כוכבים אבל א"א לומר כן וכמש"ל סימן קכ"ג ס"ק מ' ויש ליישב דהכא מיירי לדינא דש"ס דדוקא בזמן הזה קאמר הרב בסימן קל"ד דבטל בס' ע"ש (אלא דצ"ע דמדברי הגהמ"י פט"ז מהמ"א ומביאו ב"י וד"מ לקמן ר"ס קל"ד משמע להדיא דאפילו למ"ד סתם יינם אינו בטל בס' היינו דוקא יין שנגע בו עובד כוכבים שנתערב אבל נצוק בטל בס' לכ"ע ע"ש וי"ל דס"ל להרב דלא כהגהמ"י אלא כהמחבר וסייעתו) ומ"מ הא דס"ל להרשב"א דאם נגע בקילוח מבטלין בס' ונמשכו לדעתו הט"ו צ"ע לדינא דהתו' פ' בתרא דעבודת כוכבים (דף ע"ב ע"ב) כתבו וז"ל אם משך ישראל מן החבית לכלי שיש בו יי"נ אם יש בחבית ס' כנגד היין שבכלי מותר אפילו למ"ד נצוק חבור דלא גרע מאלו היה כולו מעורב בחבית שהיה בטל בס' בסתם יינם כמו שפי' ר"ת וניצוק דמיתסר ה"ד כגון שהיה היין מקלח מן החבית ובא העובד כוכבים ונגע בקילוח שהוא הניצוק דהשתא הוי כאלו נוגע העובד כוכבים בחבית כי האי מיתסר עכ"ל וכ"כ המרדכי והאגודה שם וע"ל סי' קל"ד סק"ג וס"ב בהגה"ה עוד מדיני ניצוק: