ש"ך על יורה דעה קכג

►| ש"ך • על שולחן ערוך יורה דעה קכג |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

(א) משום גזירת כו' כלומר אסור מדרבנן משום יין שנתנסך לעבודת כוכבים שאסור מדאורייתא וכן משום גזירת בנותיהן כדאיתא בש"ס ופוסקים:

(ב) ובזמן הזה כו'. כתב הב"ח דאפי' שפכי ליה קמי עבודת כוכבים כדרך ניסוך פנים מ"מ כיון דקי"ל דעובדי כוכבים שבח"ל לאו עובדי עבודת כוכבי' הן אלא מנהג אבותיהן בידיהן אם כן מה שמנסכים יין לעבודת כוכבים אין קרוי ניסוך כיון דקרינן בהו שאין יודעי' בטיב עבודת כוכבים ומשמשים דמה"ט נמי אין רגילין לנסך לעבודת כוכבים כלומר אין רגילין לנסך תמיד אלא לפעמים עכ"ל וע"ל סימן קכ"ח ס"ק ד':

(ג) י"א דמגע כו'. דהוי כתינוק (שאינו מזכיר שם אלילים ומשמשים לקמן ר"ס קכ"ד) דאינו אוסר יין במגעו אלא בשתיה טור ופוסקים:

(ד) אסור לקנותו כו'. עיין בתשובת מהר"ם מלובלין סימן נ' מדין קניית סתם יינם:

(ה) וטוב להחמיר כו'. ע"ל סי' קכ"ד ס"ק ע"א:

סעיף ג

(ו) מותר כו'. ואפי' בשתיה ואפי' לכתחלה מותר לשתותו עם העובדי כוכבים כן הוא בש"ס ופוסקים:

(ז) משהרתיח על האש. דהיינו שיתמעט ממדתו על ידי רתיחה כ"כ הרשב"א והר"ן:

סעיף ד

(ח) וה"ה בדבש לחוד או פלפלין לחוד. כל שנשתנה טעם היין ונראה דה"ה שאר דברים כל שנשתנה טעמו מחמתן וכ"כ בד"מ ס"י:

סעיף ה

(ט) אם יש בו דבש. כ"כ באופן שאם היה מעורב בו יין בפני עצמו היה משתנה טעם היין מחמתו כן הוא בד"מ:

(י) י"א דמשערין כו'. ובהג"א מא"ז פ"ב דעבודת כוכבי' דאף בכה"ג אסור אם לא בהפסד מרובה או שיש מנהג להקל:

(יא) כאילו היה המבושל מים. ודינו כדלקמן ס"ח:

(יב) ויין שנקרש כו'. וכתוב בהג"א מא"ז פ"ב דעבודת כוכבים שיין שנקרש אין בו משום מגע עובדי כוכבים כו' וכן אם נגע בו עובד כוכבים אחר שנמחה יש בו משום מגע עובדי כוכבים עכ"ל ומביאו ד"מ ונ"ל דלמאי דקי"ל דמגע עובדי כוכבים אוסר ביין שהחמיץ משום דאין אנו בקיאין מתי נקרא חומץ וכדלקמן ס"ק י"ג ה"ה הכא ביין שהקרים דא"א בקיאין ואוסר בו מגע עובד כוכבים וכן משמע מדברי הרא"ש שכתב גבי חומץ שר"ת כעס על ר' משולם שהתיר מגע עובד כוכבים בחומץ לפי שא"א בקיאין בטיב חומץ שאלו קורין אותו חומץ ואלו שותים אותו ומקדשין עליו וגבי חמרא דהקרים פליגי אמוראי בפ' המוכר פירות מתי נקרא חומץ ולכך אם באת להתיר מגע עובד כוכבים בחומץ נפק מיניה חורבא עכ"ל וגם רש"י פירש בפ"ב דעבודת כוכבים (דף ל' סוף ע"א) על חמרא דאקרים החמיץ וכן פי' רשב"ם בפ' המוכר פירות (דף צ"ה סוף ע"ב) וכן מוכח בש"ס שם ונראה שלזה השמיט הרב דברי הג"א אלו שהביא בד"מ ועוד נראה דט"ס הוא בהג"ה ובד"מ ויין שנקרם צ"ל שנקרש בשי"ן וכן משמע מדקאמר אח"כ אחר שנמחה כו' וכן העתיק הב"ח בסי"ג לשון הג"ה זו ויין שנקרש:

סעיף ו

(יג) חומץ שמבעבע. היינו כשמרתיח אבל כל שאינו מבעבע א"א בקיאין אם הוא חומץ או לאו:

סעיף ז

(יד) אין לחוש למגעו. שבודאי שלשה ימים קודם לכן היה חומץ גמור בריחו וטעמו. ר"ן:

סעיף ח

(טו) נאסרים כו'. לפי שא"א בקיאים מתי נקרא בוסר. טור ופוסקים בשם ר"ת:

(טז) ויש מתירים כו'. והכי קי"ל כדלקמן סי' קל"ד:

סעיף ט

(יז) פעם ראשון ושני אסור. שהזגים בולעים מהמים ויוצא היין שבהן הלכך לעולם יש בו משום מגע עובדי כוכבים עד שיהא גרוע שאין דרך בני אדם לשתותו עכ"ל טור בשם הר' יונה וכתב מהרש"ל בהגהותיו לטור פי' לעולם אפילו לא מצא כדי מדתו אלא מעט מזעיר אבל מ"מ מיירי דוקא פעם א' ושני ודוק עכ"ל. ובפרישה סכ"ז השיג עליו דלשון לעולם לא משמע הכי גם בסמוך כתב הטור (והמחבר בסי"א) בשם הר' יונה שמרים של עובדי כוכבים לעולם אסורים ומפרש שם דבכל ענין מיירי אפילו תמדן כמה פעמים עכ"ל ול"נ כדברי מהרש"ל דאל"כ לא הל"ל פעם א' ושני אסור כיון דלעולם אסור. ועוד דהא בדברי הר' יונה שהביא הרא"ש לא נזכר לשון לעולם וממ"ש הר' יונה גבי שמרים אדרבה משם ראיה מדהתם פירש וכתב לעולם אסורי' אפילו תמדן הרבה פעמים וכאן לא פי' אלא אדרבה כתב פעם א' ושני אסור משמע פעם א' ושני דוקא וזה נראה דעת המחבר שכתב פעם א' ושני אסור והשמיט תיבת לעולם וכן משמע להדיא בעט"ז דפעם ראשון ושני דוקא אסור ותו לא מיהו נראה דהיינו דוקא במצא כדי מדתו וכה"ג מיירי מהרש"ל אבל מצא יתר מכדי מדתו אפילו אחר פעם א' ושני אסור דהא יש בו יין ותימה שהרי בדרישה גופיה סכ"ג כתב דאחר פעם אחת ושני' ס"ל להר"י כהראב"ד דס"ל דאין בו משום מגע עובד כוכבים אא"כ נתן ג' מדות של מים ומצא ד' א"כ בע"כ צ"ל הא דכתב גבי שמרים לעולם אסורים פירוש אפילו אחר פעם אחת ושנית היינו דוקא התם דמפרש הכי בהדיא מה שאין כן הכא וכדפי':

(יח) ומצא ארבע. לאו דוקא אלא רצה לומר יותר משלשה ומחצה שאין ששה חלקים מים כנגד היין שיצא דיין מתבטל בששה חלקים מים וכ"כ הרשב"א בת"ה ומביאו ב"י וז"ל עצרן בגלגל וקורה אם נתן ששה לוגין מים ויצא שבעה מותר כפי מה שבארנו דיין מתבטל בתוך ששה חלקים מים ע"כ ועיין באורח חיים סי' ר"ד ס"ה ו':

סעיף י

(יט) יש ליזהר כו'. דשמא יש בו טופח יין ואוסר רשב"א שם ומשמע שם דבנעצרו בגלגל וקורה אין לחוש בכי האי גוונא למגע עובד כוכבים:

סעיף יא

(כ) אלא כדי מדתן. אבל ביתר מכדי מדתן אפי' פעם שני אסור:

(כא) ופעם שני מותר. ולדעת היש מי שאומר בס"י לעולם אסור כל שהוא משובח לשתייה וכן פסק הפר"ד והב"ח דלדעת הראב"ד אין חילוק בין תמד דחרצנים לתמד דשמרים והא דסתם המחבר כאן הדברים היינו משום דממילא משתמע כיון דטעמא דהיש מי שאומר הוא דאוסר כל שהוא משובח לשתייה משום דמיחלף ביין גמור אם כן פשיטא דאין חילוק בין חרצנים לשמרים דלעולם אם הוא משובח לשתייה מיחלף ביין גמור:

(כב) שנתן מים על ענבים כו'. ולא בעינן דנפק ד' מגו תלתא דכח הפרי העומד בתוכן נותן טעם חזק כ"כ והרי הוא כיין גמור כן הוא בתשובת ר"ל ן' חביב שם:

(כג) ה"ז כיין כו'. ונ"ל ראיה לזה ממ"ש הרא"ש פ"ק דכתובו' בשם רבינו נסים והטור א"ע סימן ס"ב דבמקום שאין יין מצוי בשעת אירוסין יקח הצמוקים וישרה אותם במים ויסחוט אותם ויברך עליו בפה"ג עכ"ל וכ"כ ב"י בא"ח סימן ר"ב דאם נמשכו המים מהצמוקים ה"ל יין ומברך עליו בפה"ג וכ"כ בש"ע שם סי"א ולכ"ע כל היכא דמברך בפה"ג יש בו משום מגע עובד כוכבים כדמוכח באשיר"י פרק המוכר פירות ושאר פוסקים:

(כד) ומתנסך. ולא בעינן המשכה ואע"ג דלקמן סי"ז אינו נקרא יין להתנסך עד שימשך שאני התם דאין דרך להניח ענבים עם היין משא"כ הכא שדרך הוא להניח להצמוקים בתוך החבית ושם נעשה יין גמור כיון דכבר עברו עליו ג' ימים ר"ל ן' חביב שם:

סעיף יג

(כה) אסורים בהנאה. ואיתא בש"ס (עבודת כוכבים דף ל"ב ע"א) דאסור לסמוך בו כרעי המטה ולפ"ז כ"ש דאסור לשום בהם שום דבר כגון פירות יבשים וכה"ג וכן הוא בתוס' שם ול"ד לדלעיל סי' צ"ד ס"ג דמותר לשום דבר צונן בכלים שנאסרו מבשר וחלב כדמפורש בתוס' שם:

סעיף יד

(כו) תוך י"ב חדש. וכתב ב"י בשם א"ח אם שרפן אפילו תוך י"ב חודש אפרן מותר עכ"ל והעתיקו ד"מ וצ"ע) דהריב"ש סימן רנ"ה כ' דבסתם יינם קיי"ל דאפרן אסור כמו עצי עובדי כוכבים לקמן סימן קמ"ב וכן מוכח בש"ס פרק בתרא דעבודת כוכבים (דף ס"ב ע"ב) ע"ש וע"ל ס"ס קנ"ה:

(כז) אבל אם שלה החרצנים כו' אינן אסורים. כמו שיתבאר בסעיף י"ז דלא נקרא יין ליאסר אלא כשיתחיל להמשך בשולי הגיגית:

סעיף טו

(כח) כל העיסה אסורה בהנאה. ואפילו באלף לא בטיל דלטעמיה עבידי כ"כ התוס' בפא"מ (דף ל"ד) והרא"ש והמרדכי והר"ן ושאר פוסקים:

(כט) עיין לעיל סימן קי"ד. ס"י ובמ"ש שם וע"ש ג"כ בס"ק כ"א:

סעיף טז

(ל) לאחר כו' או כו'. כדלקמן סימן קל"ה וע"ש:

סעיף יז

(לא) דהיינו משנמשך על הגת כו'. וכ"ש אם נמשך חוץ לגת לבור דהוי המשכה ואם נוגע אח"כ אפילו מה שבגת אסור כן הוא בש"ס ופוסקים:

(לב) אם יש בהן טופח כו'. הא לאו הכי לא נאסר אלא מה שנגע וע"ל סי' קכ"ו ס"ה וסימן קכ"ט סי"ג:

(לג) עד שולי הגת. לאפוקי אם לא פינה רק למעלה אין כאן המשכה כיון שיש ענבים תחת היין:

סעיף יח

(לד) הוי המשכה. וכל היין שבגת תורת יין עליו ליאסר משום מגע עובד כוכבים וכן בסל:

(לה) וכן אם נתן סל כו'. ואפילו לא לקח הישראל מן היין שבסל כיון שהיין צלול נכנס לתוך הסל כ"כ ב"י בשם סמ"ג וכן נראה דעתו כאן:

סעיף יט

(לו) גיגית מלאה כו'. וכ"ש אינה מלאה וק"ל:

(לז) דרוכים. וכן הוא בטור וצ"ע דבאשר"י משמע דאפילו באינם דרוכים יש לאסור ע"ש ואולי דרוכים הוא לאו דוקא:

(לח) שמא המשיך ממנה. ואפילו בהעלמת העין שהעלים הישראל עיניו ממנה אסור ליקח ממנה אם לא שחתם הגיגית טור ופוסקים:

סעיף כ

(לט) אין על מה שבגת תורת יין. כיון שנמשכו ענבים ויין ביחד להסל ומשם היין לבדו נמשך לבור כי הדבר דומה ללוקח ענבים ויין ביחד מן הגת ונתנו למקום אחר ומשם נמשך היין מן הענבים דדבר ברור הוא שאין מה שבגת נקרא יין בשביל שנמשך יין מאותו מקום כ"כ הרא"ש:

(מ) ואם נגע עובד כוכבים בסל נאסר. והא דלא מיתסר מה שבגת אפילו לא החזיר מסל לגת משום ניצוק עיין בתוספות (דעבודת כוכבים דף נ"ו ע"ב) ועד"ר וע"ל ס"ס קכ"ו:

(מא) ואם יש בחרצנים וזגים כו'. כלומר דאע"ג דקי"ל לקמן סימן קל"ד דיין נסך אסור בכל שהוא הא נתבאר שם דהיינו דוקא במינו אבל שלא במינו בנ"ט דהיינו בס' וחרצנים וזגים אינן מינו של היין הוא ואע"ג דיש שם ג"כ יין שהוא מינו אמרינן סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו (כדלעיל סי' צ"ח ס"ב) וכן הוא בפוסקים ולפ"ז למאי דכתב הרב בסי' קל"ד ס"ב נוהגין להקל דכל סתם יינם בזמן הזה בטל בס' ה"ה הכא דודאי מגע עובד כוכבים לא גרע מסתם יינם וכדמשמע מדברי הרב ר"ס זה דחד דינא אית להו וכן הוא בתשובת מהרי"ל סי' ל"ח (וע"ל סי' קכ"ד ס"ק כ"א) וכן משמע להדיא בתוס' (עבודת כוכבים דף נ"ו ע"ב ד"ה אבל כו') ובמרדכי שם שכתבו דלר"ת דסובר סתם יינם בס' ואפי' מין במינו לא מיתסר הכא בהחזרת הסל לגת דמסתמא יש ס' בגת ומוכח שם מדבריהם להדיא דכל מה שבגת בין יין בין חרצנים וזגים הכל מצטרף לבטל ע"ש וכן מוכח להדיא מדברי התוס' והמרדכי והאגודה פרק בתרא דמסכת עבודת כוכבים והבאתי דבריהם לקמן סי' קכ"ו ס"ק י"ג דיין שנאסר במגע עובד כוכבים נמי בטל בס' כמו סתם יינם וכ"כ רבי' ירוחם ני"ז ח"א ר"ת כתב דוקא יי"נ אבל סתם יינם בס' וכן מגע עובד כוכבים וכ"כ הרמב"ן כו' וכן הוא בתוס' והרא"ש להדיא בשם ר"ת (פ' בתרא דמס' עבודת כוכבים במתניתין דיי"נ אסור ואוסר בכל שהוא) דמגע עובד כוכבים דינו כסתם יינם דבטל בס' וכן מוכח להדיא עוד מדבריהם שם ומדברי הר"ן שם והרשב"א בת"ה גבי מה שהקשו על ר"ת מההיא דאגרדמים ע"ש וכ"כ באו"ה כלל כ"ג דין י"ד דאין חילוק בין יין של עובד כוכבים למגע עובד כוכבים וק"ק על הרב למה לא הגיה כאן דהכל מצטרף וכשאפילו ליכא חרצנים וזגים בטל ביין (וי"ל לפי שנ"ל פשוט סמך עצמו בעיקר הדין אדלקמן סי' קל"ד וגם י"ל דחרצנים וזגים הוא לאו דוקא) ועל העט"ז קשה יותר דהוא כתב בפירוש דאין היין מצטרף כיון דה"ל מינו ושדוקא בחרצנים וזגים בטל וביאר הטעם הנזכר והא ליתא לדידן וכדפי' וע"ל ס"ס קכ"ו:

סעיף כא

(מב) אין דורכין כו'. כדכתב טעמא בהג"ה דגזרינן קודם המשכה אטו לאחר המשכה וכב"י ומשמע דלא אסר ר"ת גת פקוקה ומלאה אלא שידרוך בה העובד כוכבים אבל מגעו בה מודה דאינו אוסר וכדברי הרשב"א והר"ן וכן נראה מדברי הטור וכן דקדק מהרי"ק שורש ל"ב מדברי סמ"ג עכ"ל ומביאו ד"מ ובכ"מ פי"א מהמ"א דין י"א הבין דהרמב"ם (שהעתיק המחבר כאן דבריו) אוסר בכפות אפילו בהנאה דגזרינן כפות אטו שאינו כפות וקשה דלמה יגרע כפות מישראל משמרו דכתב שם אח"כ והעתיקו המחבר בסעיף שאחר זה דלא מיתסר אלא בשתיה וכ"כ הב"י בסי' קכ"ד סעיף י"א דכפות עדיף מישראל משמרו אלא הדבר ברור דברישא כתב דאפילו בכפות אסור לדרוך עם העובדי כוכבים לכתחלה וכמהרי"ק וכלבו דלקמן ס"ק מ"ג ואחר כך כתב דבדיעבד אפילו ישראל משמרו סגי דליכא משום נגיעה אלא משום כחו וכחו מותר בהנאה כדלקמן ר"ס קכ"ה וזה ברור וע"ל סי' קכ"ד סי"ט בהג"ה:

(מג) שמא יגע בידים כו'. כתב הכ"מ פי"א מהמ"א שם דמלשון הרמב"ם זה (שבסעיף זה וסעיף שאחר זה) יש ללמוד שהוא סובר דנסוך דרגל לא שמיה ניסוך ליאסר בהנאה שהרי כתב שמא יגע בידו וינסך ואם איתא תיפוק ליה מפני שהוא נוגע בו ברגלו כשהוא דורך ועוד שכתב בסמוך עובד כוכבים שדרך היין ולא נגע בו כו' ה"ז אסור בשתייה משמע אע"פ שדרכו ברגליו לא נאסר בהנאה ואין לדחות דכל הני מיירי שלא נגע בענבים שבגת כגון ששם דפים על הענבים ודרך עליהם דא"כ לא ה"ל למיסתם סתומי עכ"ל ותימה דכאן העתיק ל' הרמב"ם הנ"ל ולקמן סי' קכ"ד סי"א פסק דנסוך דרגל שמיה ניסוך ליאסר בהנאה ואפשר דוקא מהרמב"ם דייק משום דלא ה"ל למסתם סתומי אבל המחבר הא פי' לקמן דניסוך הרגל שמיה ניסוך א"כ בע"כ מיירי כאן שדרך ע"ג עצים זה נ"ל בדעת המחבר אבל באמת נלפע"ד דאין מדברי הרמב"ם ראיה דהרי הרא"ש וטור סי' קכ"ד סוברים דניסוך דרגל שמיה ניסוך ואפ"ה ס"ל דאם דרך ברגליו מותר בהנאה משום שטרוד בדריכה גם מה שהביא בכסף משנה שם ובב"י לקמן סימן קכ"ד תשובת הרשב"א שכ' דמדכתב הרמב"ם ר"פ י"ב מהמ"א כיצד הנגיעה שאוסר בה העובד כוכבים הוא שיגע ביין עצמן בין בידו בין בשאר איברים שדרכן לנסך משמע דס"ל דנגיעה ברגל אינו אוסר בהנאה עכ"ל אינו מוכרח דאפשר דס"ל כדעת הרא"ש והטור וסייעתם דדרך לנסך ברגל (שוב מצאתי בב"ה שחזר בו וכתב שאפשר שגם הרמב"ם סובר דניסוך דרגל שמיה ניסוך) וע"ל סי' קכ"ד ס"ק י"ח ונ"ג וע"ש ס"ק ע"א כתבתי דבכ"מ שאסור מן הדין בשתייה לדידן בזמן הזה שרי אף בשתייה במקום הפסד כיון דעובדי כוכבים בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן:

(מד) ויצא לחוץ נאסר. אבל מה שבגת או בגיגית אע"פ שנמשך שרי דכח העובד כוכבים אינו אוסר אלא ביין שיצא לחוץ כ"כ ב"י וד"מ וע"ל ר"ס קכ"ה והיינו כשלא נגע בענבים שבגת או בגיגית כגון ששם עצים על הענבים ועלה העובד כוכבים על העצים ונדרכו מכחו כדאיתא בב"י וד"מ אבל נגע בהן פשיטא דאסור משום נגיעה כשנמשך אבל כשלא נמשך שרי בדיעבד אפילו נגע כ"כ מהרי"ק שורש ל"ב ומביאו ב"י וד"מ ומסיים בה וכ"כ הכל בו דאף אם דרך העובדי כוכבים אין היין אסור בדיעבד ע"ש:

(מה) נאסר. בשתייה דכח העובד כוכבים אינו אוסר אלא בשתייה כדלקמן ר"ס קכ"ה:

(מו) אבל בעריבה כו'. ע"ל סי' קכ"ה ס"ו ועיין בתשובת בנימן זאב סימן ש"נ:

(מז) וכן לקנות ממנו כו'. הואיל ואין דרך למשוך בעריבות ואע"ג דלסוף אתרמי לפעמים דכששואבים מאותה עריבה לתת באותה גיגית שיש יין קצת צלול מ"מ אין לחוש בכך חדא דלעולם יש הרבה גרעיני ענבים מעורבין עם יין ועוד דכיון שאינו מתכוין העובד כוכבים להמשיך היין לא הוי המשכה כמו שכתב בתוספות ר"פ עכ"ל מהרי"ק ומביאו ב"י וכיוצא בזה כתבו התוספות (בעבודת כוכבים דף נ"ה ע"ב) וכ"כ הג"א מא"ז פרק ר' ישמעאל בשם ראבי"ה ומביאו הפרישה וכתב ואפשר דהיינו דוקא בגיגית אבל בגת בכל ענין הוי המשכה כיון דדרכו של גת להמשיך וכן נראה מדקדוק לשון הטור כו' ע"כ:

סעיף כב

(מח) ה"ז כו'. ע"ל ס"ק מ"א:

סעיף כו

(מט) דבש של ישמעאלים כו'. פי' שהישמעאלים רגילים לקחת הענבים ומשימים עליהם עפר לבן ידוע שעה אחת או יותר מעט קודם דריכתם כדי שיצול היין היוצא מהן מהרה ויעמוד במתיקתו ואח"כ דורכים אותם ומבשלים אותו היין בישול יפה עד שיתעבה ונעשה כעין דבש וקורין אותו דבש כן הוא בתשו' הר"ן סימן ה' אבל פשיטא דדבש ישמעאלים של דבורים או תמרים אין בו חשש איסור ובעט"ז נראה שלא הבין כן שהרי השמיט הא דדבש של ישמעאלים אסור וכתב דנהגינן היתר לשתות עם העובדי כוכבים דבש אע"פ שמשכר והאריך שם בטעמו ובחנם דחק למצוא טעם להיתר זה שהרי היתירו נתבאר בפשיטות לעיל ר"ס קי"ד:

(נ) אסור. בב"י הביא תשובת הר"ן דאין בזה משום חתנות וע"ז סמך הרא"ה בעובדי כוכבי' שבשל לחולה בשבת שמותר לבריא במו"ש דליכא בהאי משום חתנות ואף אני אומר שאפשר לדון להלכה שהדבש מותר שאין עליו תורת יין ומתחלת דריכתו לכך נתכוונו אבל למעשה אני אוסר לפי שראיתי קצת גדולים חולקים על הרא"ה ובעל התרומה מכלל' ולפיכך ראוי לנהוג איסור בדבש עכ"ל וכן העתיקו ד"מ לקמן ס"ס קל"ד ולפ"ז היה קשה אמאי פסק הרב לעיל ס"ס קי"ג בעובד כוכבים שבישל כו' דמותר אבל באמת טעות הוא בב"י ובד"מ ובתשובת הר"ן איתא עוד התיר הרא"ה בעובד כוכבים שבישל לעצמו בין בחול בין בשבת דברים המותרים הכלים להשתמש בהן דליכא בהא משום חתנות אבל למעשה אני אוסר לפי כו' ומשמע דבדין הראשון כ"ע מודו ול"ד לדבש של ישמעאלים וק"ל:

(נא) אסור. בשתיה ולא בהנאה כדלקמן סימן קכ"ד סעיף ז':