ש"ך על יורה דעה עז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א עריכה
(א) ואפי' אם נמלח החיצון כו'. לשון הרא"ש וטור ושהה כדי מליחה שעתה אינו טרוד לפלוט ומוכח דר"ל אפילו שהה שיעור מליחה והודח דאז אינו פולט אפילו ציר וכדלעיל סי' ע' ס"ק כ"ו וכן מוכח מהראיה שהביאו התוס' והרא"ש והמרדכי מטפילת בר אווזא ע"ש ודו"ק:
(ב) וכ"ש אם נמלח הפנימי ולא החיצון כו'. דעת הר"ב דאפילו נמלח הפנימי ושהה שיעור מליחה אינו בולע מן החיצון דנורא מישב שייב מן החיצון והוציא כן בד"מ ובת"ח כלל ט' דין ג' מהאו"ה ובספרי הארכתי בזה והוכחתי בראיות ברורות דכל הפוסקים מודים דהיכא דנמלח הפנימי ושהה כדי מליחה והחיצון תפל או לא שהה שיעור מליחה דנאסר הפנימי משום דלגבי פנימי לא אמרינן כבכ"פ כיון דלית ביה דם של עצמו לפלוט ובולע הפנימי ולא אמרי' בכה"ג מישב שייב ליה אבל אם לא נמלח הפנימי אינו אסור אלא כשהחיצון נמלח ולא שהה כדכתב המרדכי בשם ר"י ור"ת פכ"ה שאז בולע הפנימי קודם הצליי' ואע"ג דקי"ל בס"ס ע' דבשר שנמלח ע"ג בשר שלא נמלח דמהני לי' מליח' אח"כ וכ"ש צלייה דאיידי שיפלוט דם דידיה יפלוט דם דאחריני הכא שאני כיון שהוא בפנים וכתבתי שם דבהכי מיירי הסמ"ק ס"ס ר"ה והגהת מיימוני בשם התו' והב"י והרב בת"ח שם הבינו דהגהת מיימוני איירי היכא דנמלח החיצון ושהה וזה אינו ועוד דהא בתו' כתבו דבכה"ג שרי וכן משמע בש"ס ממאי דפריך מטפילת בר אווזא ע"ש ודו"ק. ועוד הוכחתי שם שדעת הסמ"ק והגהמ"י כן וכ"כ שם דבכה"ג מיירי האו"ה ריש כלל ט' (גם כתבתי שם דמהר"י טרושן מודה בכל הדינים האלו ע"ש) והרב בת"ח ובד"מ הבין דברי האו"ה בענין אחר דחוק מאד אבל כשהפנימי הוא שוה לחיצון דהיינו ששניהם מלוחים ושהו או שניהם תפלים או אפילו שניהם נמלחו ולא שהו שרי בכל ענין כדאיתא במרדכי להדיא אבל כשהפנימי תפל והחיצון נמלח ושהה והודח פשיטא דשרי וכמ"ש הט"ו דגבי חיצון אמרי' כבכ"פ אע"פ שאינו פולט דם של עצמו ואע"ג דבשר שנמלח ע"ג בשר שכבר נמלח והודח קי"ל בס"ס ע' דלא מהני ליה מליחה וצלייה אח"כ שאני הכא שנפלט מיד בשעת הבליעה והלכך אם הפנימי נמלח ולא שהה והחיצון נמלח ושהה והודח או פלט כבר כל צירו נאסר החיצון דבולע ג"כ מהפנימי קודם הצלייה כל זה העליתי שם להשוות דברי הפוסקים יחד והוא ברור וכן הוא דעת מהרש"ל בכל זה באו"ש סוף שער ד' ובספרו פ"ק דחולין סי' כ"ט ע"ש וכ"מ שתמצא שם בדברי מהרש"ל שכתב דהיכא דהפנימי נמלח ולא שהה והחיצון שהה שהחיצון מותר ע"כ צריך לפרש דבריו דהיינו שהחיצון לא הודח ולא פלט כל צירו אע"פ שדוחק קצת בדבריו דודאי לא עדיף החיצון משאר בשר שנמלח ע"ג בשר שכבר נמלח ושהה והודח או פלט כל צירו דנתבאר לעיל סי' ע' דאסור אפילו לצלי ואפילו אם נפל רק בשר שכבר פלט כל צירו אצל בשר שלא שהה עדיין שיעור מליחה קי"ל דאסור וכמ"ש הרב שם וגם מהרש"ל כ' כן בכמה דוכתי:
(ג) עד שימלח החיצון לבדו והפנימי לבדו. פי' וידיחם אחר המליחה כל אחד בפני עצמו דאל"כ הוי בשר שנתבשל בלא הדחה אחרונה שאסור וכדלעיל סי' ס"ט סעיף ט' וכן פי' האחרונים:
(ד) אינו מפליט דם שבפנימי. דל"ד לחתיכה עבה שנתבאר בסי' ס"ט ס"ק י"ט דמותר דהכא אין הפנימי נחשב כחתיכה א' עם החיצון וק"ל ולפי מה שנתבאר בסי' ס"ט ס"ד דאף דיעבד אסור אם לא מלח אווזים ועופות מבפנים ומבחוץ ונתבשלו ה"נ צריך למלוח לכתחלה החיצון מבפנים ומבחוץ והפנימי מכל צדדיו ולהדיחם היטב ולמלאותם ובלא"ה אסור לקדרה אפילו דיעבד וכן כתבו האחרונים:
(ה) וכל זה מיירי שאין במולייתא זו רק בשר לבדו כו'. משמע מדברי הר"ב דדוקא בשר לבדו מותר אבל אם יש ביצים עם בשר אפי' עם בשר שלא נמלח דינו כביצים לבדם וכן משמע מדברי האו"ה ואחרונים דאין חילוק בזה וכן מסיק בס' ל"ח בפירוש ודלא כמהרש"ל דס"ל דבמלוי ביצים עם בשר שלא נמלח הוי הכל כמילוי בשר דאין לזה טעם כלל ונראה עוד מדברי הר"ב דאם יש ס' במולייתא נגד האיסור שבמולייתא הכל מותר שהרי כתב סתם דדינו כאילו נתבשל בקדרה וכבר נתבאר כל זה בס"ס ע"ג ע"ש:
(ו) ואפילו בדיעבד יש לאסור אם לא נמלחו שניהם. כלומר במלוי ביצים יש לאסור בדיעבד אם לא נמלח הבשר החיצון וגם הפנימי שעם הביצים וכמ"ש בס"ק שלפני זה: