ש"ך על חושן משפט שלד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א עריכה
(א) וכן בכל אונס שאירע כו' עיין בתשובת רמ"א סי' י"ט ובתשו' רשד"ם סי' רצ"ה ותט"ו ובמבי"ט ח"א סי' ר"ה:
(ב) מיהו יש חולקין כו' בד"מ הביא תשו' מהר"מ שבמרדכי פרק האומנין ותשו' הרשב"א סי' אלף ק"ח בשם הראב"ד החולקות וכ' אח"כ ובת"ה סי' שכ"ט פסק כדברי מהר"מ אלא שמשמע שם שאם הקדים לו השכר אין צריך להחזיר לו וע"ש עכ"ל ד"מ ולא ירדתי לס"ד שהרי גם מהר"מ ס"ל התם להדיא דאם כבר קיבל השכירות כולו א"צ להחזיר רק שצריך להחזיר לו כפועל בטל מה שהבית פנוי לו לעשות בו מה שירצה וכדברים האלו כתב ג"כ בת"ה שם דא"צ להחזיר לו מן השכר רק כפועל בטל מחזיר לו ע"ש מיהו כאן בהג"ה י"ל דא"צ להחזיר אפי' כפועל בטל כיון דהרשב"א חולק והמע"ה אבל בד"מ וכן בסמ"ע סק"ד משמע להדיא שפסק כן מכח דברי ת"ה והוא תמוה ואם בא לו' דאין צריך להחזיר מה שקבל מהשכירות כפי הזמן שאינו רוצה לדור עוד אבל כפועל בטל מחזיר לא הי' צריך לפסוק כן מכח היש חולקין דהא מהר"מ גופיה פסק להדיא שם דא"צ להחזיר אם כבר קבל השכירות ע"ש וצ"ע. ולענין דינא נ"ל עיקר כמהר"מ ואע"ג שבב"י ס"ס שי"ב פסק כהרשב"א ולא כמהר"מ כבר סתר הב"ח שם דבריו והוא דעיקר ראיית הרשב"א הוא מכח דשכירות ליומא ממכר הוא והתוס' פ' הזהב דף נ"ו ע"ב ופ"ק דע"ז דף ט"ו ע"א כתבו דלא אמרינן שכירות ליומא ממכר הוא אלא באונא' דרבי קרא ולא בשאר דוכתי וכ"ה בת"ה סימן שי"ח ומהרש"ל בתשו' סי' מ"ג דלא אמרינן שכירות ליומא ממכר רק גבי אונאה ולא בשאר מילי ע"ש (גם מ"ש הב"י שדעת התוס' פרק חז"ה דף כ"א ע"ב כהרשב"א סתר הב"ח שם) ועוד נ"ל דאפי' אי אמרי' שכירות ליומא ממכר הוא אין היורשים צריכין לשלם די"ל דלכל יומא ויומא ממכר הוא עוד י"ל דאטו במכירה גופא כשיש אונס בדבר והוא בענין שה"ל להמוכר להתנות מי לא נתבטל המכר וה"נ כיון דטעמא הוא דב"ה הוי כמו פועל וה"ל להתנות בטל השכירות מיהו אם כבר קבל השכירות א"צ להחזיר מטעם דכיון דנתן לו שכרו נתרצה לו שיהיה שלו אפי' יארע אונס וכמ"ש התוס' פ' האומנין דף ע"ט ריש ע"ב והפוסקים ות"ה סי' שכ"ט אלא דנ"מ שצריך להחזי' לו כפועל בטל מה שהבית פנוי לו לעשות בו מה שירצה ודוק:
(ג) מחמת שינוי כו' בתשובת מהרי"ל שם ואם נפשך לו' שלא יחשב אונס כיון שלא הי' בורח מעצמו אם לא שיברחו אביו נרא' דהא ליתא כו' ע"ש ובתשובת מהר"מ פדאוה סי' כ"ו משמע דדוקא כשהמועט ברחו אבל אם הדבר חזק ב"מ שכולם ברחו הוי מכת מדינה וכמ"ש בהגהות אשר"י (פ' האומנין מא"ז) דאם הביטול מחמת גזירות המושל בעיר וא"א למלמדים ללמוד ה"ל מכת מדינה ונותן לו כל שכרו ומשמע עוד שם דאף שהרוב ברחו לא הוי מכת מדינה שכ' שם וז"ל למה הניח ההג"ה ענין חולי הנער אשר נתעסקה בו ובאה לדבר בגזירה המושל שהוא מכת מדינה הי' לה לומר אם החולי מכת מדינה שרבים הם החלו כמו בדבר או שאר חלאים המתרגשים בהשתנות העתים א"ו אין כוונת ההג"ה על הרוב רק על הכלל כולה שכל המלמדים בטילים ובחולי לא ימצאו דבר זה כו' עכ"ל ואין דבריו נ"ל בזה לפע"ד דהא אמרינן בש"ס פ' המקבל דהיכא דאשתדוף רובא דבאגי הוי מכת מדינה והוא מוסכם מכל הפוסקים וכ"כ הטור לעיל ריש סי' שכ"ב אלא נראה דנקט ש"ס המושל דהוי מילתא פסיקא משא"כ בחולי שהיו צריכין לראות אם הרוב חולים אבל אה"נ אם ידוע שהרוב חולים או שהרוב ברחו מהעיר הוי מכת מדינה כן נלפע"ד (עיין בפסקי מהר"מ מטיקטין במרדכי דפוס קראקא בתחלת נזיקין במי שהשכיר בית לחבירו ונכנס בו ואחר כך נתהוה שינוי אויר ודבר ב"מ והוכרחו לברוח ופסק דצריך השוכר לשלם לו ודבריו צ"ע לדינא ועיין מ"ש בתשו' מהר"מ ד"פ סי' תל"ד עיין בתשובת ראב"ח):
סעיף ב עריכה
(ד) שכרו להשקות עיין בתשובת ר"א ן' חיים סי' נ"ג:
(ה) דינין הרבה מדיני מלמד כו' עיין בתשו' רמ"א סי' נ':