ש"ך על חושן משפט שז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף ג עריכה
(א) פושע הוא וחייב לשלם כל ההיזק. ל"ד אלא גרע מפשיעה דגירי דיליה הוא והוי כמזיק בידים דאל"כ הא בקרקעות ובית אפי' פושע פטור כדלעיל סי' ש"א ולפ"ז הא דקאמר שכר בית משמעון ל"ד אלא ה"ה אחר שאינו שוכר אלא דאשמועינן אפי' שכר דמסתמא שכרו לעשות בו מה שירצה חייב והשתא א"ש מ"ש בסמ"ע ס"ק ג' דל"ד לפורץ גדר. ע' בתשובות רשד"ם סי' רס"ו ושע"א ושע"ב ודוק:
סעיף ה עריכה
(ב) והשאיל' לאחר. פי' אם עבר על ציווי חכמים והשאילה לאחר עכ"ל סמ"ע ולחנם דחק אלא מיירי בשנתן לו רשות להשאיל כשירצה והכי איתא בש"ס עיין בירושל' פ"ק דקידושין מדינים אלו:
(ג) תחזור לבעלי' הראשונים. ובטור מסיים וכתב ז"ל ואפי' אם המשכיר יודע שמתה כדרכ' ומביאו בסמ"ע ס"ק ו' וכ"פ הנ"י ות"ר והמ"מ ספ"א מהלכו' שכירות והכי מוכח דעת הרי"ף ורמב"ם שהשמיטו הך דפעמים שבעלי' משלמין כמה פרות לשוכר ומסתמ' כי מתה ברשותו יודע שמתה כדרכו וגם הרא"ש לא כתב דנ"מ אלא כשאמר יהא דינך עם השואל כו' ע"ש וכ"כ ר"י נ"ל ח"ג וכן עיקר ודלא כהתוס' וכ"פ הב"ח:
(ד) ישלם השואל לשוכר כו'. והשוכר פטור לשלם למשכיר כיון שמתה כדרכו כשידוע בעדים או ישבע שמתה כדרכה והוא הדין אם השאילו השוכר להמשכיר עצמו ומתה כדרכה אצל המשכיר חייב המשכיר לשלם לו ולהעמיד לו אחרת כל ימי השכירו' כשא"ל יהא דינך עם השואל כו' ובין ששאל ממנו כמה פעמים ושכר ממנו כמה פעמים הדין כן כגון שהשכיר' לו לק' יום וחזר ושאלה ממנו לצ' יום וחזר והשכירה לו לפ' יום וחזר ושאלה ממנו לע' יום ומתה כדרכה משלם פרה א' לשוכר ומחויב להעמיד לו א' לעשות בה ך' יום הכי אמרינן בש"ס ופירש"י סוף דף ל"ה וכתב הרא"ש דנ"מ לרבי יוסי היכא דא"ל יהא דינך עם השואל כו' וכ"כ ר"י נ"ל ח"ג:
סעיף ו עריכה
(ה) והסברא הראשונה נראה עיקר. עיין בסמ"ע ס"ק י' עד וחלקתי בדרישה דבסי' ש"ם דאיירי בנכחש הבשר מאיליו שאני וכו' ע"ש ואינו נכון דמה בכך ס"ס הכא והכא שבת הוא והכי מוכח באשר"י פ' השואל ומרדכי פ' החובל דכתבו דלדברי הפוטרים צריך לו' הא דאמרינן בהשואל כחש בשר מחמת מלאכה פטור היינו בהכחשה דלא הדרא דאל"כ אפי' שלא מחמת מלאכה נמי עכ"ד ואם איתא הלא לדברי המחייבים נמי צ"ל כן ודוק (וכן מצאתי בר' ירוחם נ"ג ח"ג להדיא דכי היכי דפליגי בנולד בה מכה פליגי בכחש א"ו יפה כוון מור"מ בד"מ בזה דדעת הטור סי' ש"ם להכריע כסברא הראשונה וכן משמע להדיא ברמזים שחבר הטור פ' השואל וכ"כ מהרש"ל פ' החובל סי' י"ד והב"י והב"ח לקמן סי' ש"ם שכן דעת הטור אך מ"ש בד"מ שבמרדכי פ' החובל כת' שכן הסכים מהר"מ הוא תמוה דאדרב' דעת מהר"מ שם כדעת מה"ר חיים דחייב וצ"ע לדינא דכבר ידוע שקש' לחלוק על דברי מהר"מ וכן הכריע מהרש"ל שם סי' כ"ב הלכה למעשה דחייב וכן כ' בפסקי תוספות פ' השולח סי' קע"ג סתמא דחייב ע"כ נראה דהוי ספיקא דדינא והממע"ה ובפרט שהתוספות והרא"ש ור"י לא הכריעו ולא כהרב והע"ש שכתבו שהסברא הראשונה נראה עיקר וכתב עוד מהרש"ל סי' כ"ב מיהו שבת בלא נזק כגון שסגרה בחדר שאינה יכולה לעשות מלאכה פטור וכמ"ש המרדכי ריש הגוזל קמא וע"ש: