ש"ך על חושן משפט רצ

►| ש"ך • על שולחן ערוך חושן משפט רצ |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

(א) מי שמת והניח יורשים כו'. ע' בתשו' מהרי"ט סי' כ"ו וקכ"ז ועיין מדיני אפוטרופוס בתשו' ר"מ אלשיך סימן ק"ל קל"א קל"ב:

(ב) אחד שאמר כו' ע' בתשובת מהר"ם מלובלין סי' י"ב ובתשו' רשד"ם סי' של"ט ותמ"ג:

סעיף ב

(ג) לא אשה ולא עבד כו'. ע' בתשו' ן' לב ס"ב סי' כ"ח וס"ד דף ע"ז:

סעיף ג

(ד) כשימנו. עיין בתשובת מהרשד"ם סי' מ"ט ותמ"ה:

סעיף ד

(ה) רשאי האפוטרופוס (הג"ה נראה דמ"מ אם רוצים למחות בו הרשות בידן עכ"ל סמ"ע):

סעיף ה

(ו) אפוטרופוס שהלוה כו'. עד מוציאין מיד הלוה (הג"ה ואם אינם יכולין להוצי' הרי פשע האפוטרופוס אף על פי שאיש נכבד והגון הוא כן כתב מהרי"ק שורש כ"ג ד"מ כ"ז הביאו ע"ש שהאריך עכ"ל סמ"ע):

סעיף ו

(ז) וה"ה לאפוטרופוס כו'. עיין בתשובת רשד"ם סי' ש"ג ושע"ז:

סעיף ח

(ח) מעות של יתומים כו'. עיין בתשובת ן' לב ס"א סי' ס' דף פ"ג פ"ד:

סעיף ט

(ט) ודוקא שלא נתמנה. ע' בתשו' רשד"ם סי' מ"ו ופ"א ורט"ו וש"ג ושמ"ט ותל"ד ותנ"ג ועיין בס' באר שבע דף ק"ו ע"ב:

(י) דאם יוליכנו כו'. עיין בסמ"ע ס"ק כ"ו ולי נראה דהרא"ש חולק אהרמב"ם וס"ל דגם בכאן שהוא הפסד משני צדדים צריך רשות ביד וטעמו שגם רבינא נטל רשות מרב אשי וטעם הרמב"ם כיון דרב אשי התירו ש"מ דשפיר עבד ותו א"צ לשום אדם ליטול רשות וכן מצאתי להדיא בתשו' רשד"ם סי' מ"ו ע"ש ודוק:

סעיף י

(יא) שמא יחמיץ כו'. דאל"ה אסור לו להכניס בספק סכנה אף שהוא עושה ג"כ בשלו הרב המגיד:

סעיף יא

(יב) יש לאפוטרופוס כו'. עיין בתשובת ן' לב ס"א כלל י"ח סימן ק"ד וס"ד דף ע"ד וע"ה ובתשובת רשד"ם סימן תל"ד וס"ח:

סעיף יב

(יג) היה לאדם תביעה כו'. עיין בתשובת ר"ל ן' חביב סימן צ"ה:

(יד) הדין קיים כו' ע' בתו' וריטב"א פרק האיש מקדש:

(טו) והאפוטרופוס נאמן ז"ל המרדכי אם הלוה מעות לאחר אם הלוה או' פרעתי והאפוטרופוס אומר שלא פרעו אם הלוה מודה שהמעות של יתומים נאמן האפוטרופוס בלא שבועה וכו' עכ"ל נ"ל פשוט שזה איירי שהי' אפוטרופוס במשכון או בשום ד"א של הלוה וכן נראה מל' המרדכי דמדמה לשליש ע"ש ודוק ולפ"ז כשאין לו משכון צריך הלוה ש"ד להכחישו וכמו מורש' בסי' קכ"ג ע"ש ב"י וק"ל ועיין בספר א"א סל"ז בזה וע"ל סי' ק"ח ס"ו ודוק:

(טז) אם ידוע כו'. ל' המרדכי אם הלו' מודה שמעות של יתומים הלוהו וכו' ומשמע לי דר"ל שהאפוטרופס הלוהו מעות יתומים נמצא שהלוה עצמו עשאו שליש הא לאו הכי אפי' ידוע שהוא מעות של יתומים מאן לימא לן שהאמין לו הלוה את האפוטרופוס וכמ"ש לעיל סימן נ"ה [נ"ו] בשם מהר"ם דהיכא דאינו מודה שעשהו שליש אינו נאמן ולפ"ז לשון הרב שכת' אם ידוע שהמעו' של יתומים הוא מגומגם ואולי כונתו כמ"ש וצ"ע ועיין בספר א"א דף ע"ז ע"ג:

סעיף יד

(יז) האפוטרופסין כו'. עיין בתשו' ר"ש כהן ס"ב סימן ע"ז ובתשובת מהרי"ט סי' קכ"ז:

(יח) כדי להניח פירו' ע' בתשו' מהר"י מינ"ץ סי' א' ועיין בתשובת ן' לב ס"א ריש כלל י"ג בסי' ע"ז ובסי' ס"ח וס"ב סי' כ"ז ובתשו' מבי"ט ח"ב סי' קכ"ב:

סעיף טו

(יט) האפוטרופסין כו'. עיין בתשובת מהרי"ט סי' קכ"ז:

סעיף טז

(כ) כשיגדלו היתומים נו' ע' בתשובת ר"י לבית לוי ס"ג דף י"ד ע' בתשוב' מבי"ט ח"ב סי' שמ"ז:

(כא) וי"א דהואיל ואינו נשבע כו'. ע' בס' באר שבע דף ק"ה ע"ד וע' בתשו' ן' לב ס"א כלל י"ז סי' צ"ה ודף מ"ו וע' בתשו' מהר"מ פדואה סי' ל"ח:

(כב) רוצה ליתן לקצתן. ובמרדכי איתא ליתן לאחר כו' ע' בתשובות מהרי"ט סי' ל"ג דמגו דהחזרתי לאפוטרופוס לא אמרינן:

סעיף יט

(כג) שתי כסף כו'. עיין בסמ"ע ס"ק נ"ב עד צ"ל דכוונתו הוא שהחשד והכפירה יהי' שתי מעין כסף כו' ובב"י לעיל סי' צ"ג לא משמע כן וגם בכ"מ פ"ט מה' שלוחין לא משמע כן וא"כ צ"ע ועמש"ל סי' צ"ג על הסמ"ע ס"ק ז':

סעיף כ

(כד) פטור מגנבה ואבדה כו' תמיה לי על המחבר שפסק שפטור מגנבה ואבד' דנהי דהרא"ש והטור הסכי' כן היינו משום דאזלי לטעמיהו לעיל סי' ע"ב וסי' רס"ז דלא ס"ל כרב יוסף אבל המחבר שפסק שם כרב יוסף א"כ כאן מצו' קעביד והוי ש"ש ונהי דהרשב"א ורב האי הסכימו להרא"ש בזה דכל אפוטרופוס חייב בפשיעה היינו לאפוקי דעת הרמב"ן דמינהו אבי יתומים אינו חייב אפי' בפשיע' אבל מ"מ ודאי דלדידהו שפסקו כרב יוסף ש"ש נמי הוי וחייב בגנבה ואבדה וכ"כ הרשב"א בחדושיו פרק הניזקין להדיא וז"ל ואפוטרופס הרי הוא כנושא שכר משום דמצוה קעביד ומשתכר הוא בפרוט' דרב יוסף דהא קי"ל כותיה כו' ואי קשיא אי משוית ליה ש"ש משום פרוטה דרב יוסף היכא א"ל ר' אבהו לרב תחליפא אייתית קבא וכיילת ליה אין ודאי כיילינן ליה פרוט' דרב יוסף איכא למימ' דאי משום פרוטה דרב יוסף קאמר אפי' מינהו אבי יתומים נמי כו' ורבינו האי גאון ז"ל כתב בספר המקח דאפוטרופס שפשע נתחייב באותה פשיעה והביא ראיה מהא דאמרי' בפ' המפקיד כו' דאלמא משום דאית ליה בקרא ועליה דידיה רמיא ההוא נטירתא הוא דמיפטר אפטרופס האלאו הכי איהו משלם דכשומר שכר הוא והרמב"ן נ"ר כתב דההוא דינא לא קאי במסקנא כו' וליתא דהא דלא קאי ההוא דינא לא מהאי טעמא הוא וכדאיתא התם עכ"ל וכ"כ הר"ן פ' הניזקין וז"ל וכתב הרמב"ן דאף לענין תשלומין כן דאם פשע ומניהו אבי יתומים פטור דילמא מימנע ור"ת ז"ל סובר דכל אפטרופס שפשע חייב אף ע"פ שמינהו אבי יתומים והכי מוכח בפ' המפקיד כו' אלמא הא לאו הכי חייב וטעמא משום דה"ל נושא שכר משום פרוטה דרב יוסף עכ"ל וכ"כ הרב המגיד והטור בשם הרמב"ן דבמינהו ב"ד חייב בגנבה ואבדה והיינו ע"כ משום פרוטה דרב יוסף וכמ"ש הרשב"א בחדושיו שם להדיא בשמו. וא"כ במינהו ב"ד פשיט' דהוי ש"ש לרב יוסף ודלא כהמחבר. אלא אפי' במינהו אבי יתומים נמי לרוב הפוסקים דמשוו ליה למינהו ב"ד לענין תשלומין א"כ לרב יוסף הוי ש"ש וכמו שהבאתי דברי הרשב"א והר"ן דכתבו להדיא כן וע"כ דברי המחבר בין במינהו ב"ד בין במינהו אבי יתומים צל"ע. (ונלפע"ד דהוי ספיקא דדינא ואי תפסי יתמי לא מפקינן מינייהו):

(כה) וחייב בפשיעה כו'. ובתשו' מהר"י לבית לויסוף סי' ג' מסיק בשם מהרשד"ם סי' שי"ד דאין להוציא ממון נגד סברת הרמב"ן וה"ר חיים ור' ירוחם וע"ש (ובתשוב' ן' לב ס"ד דף י"ח כתב דלא מצי מוחזק לומר קים לי כרמב"ן ור"ח דיחידי נינהו ע"ש) ולפע"ד לא עיינו יפה בר' ירוחם דז"ל ר"י בנתיב כ"ו ח"א אפוטרופס שפשע חייב לשלם בין מינהו ב"ד בין מינוהו אבי יתומי' ולא מימנע להיות אפוטרופס בשביל זה אלא בשביל שבועה כמו שכתוב בירוש' כי נשמט אדם מן השבועה ולא מן התשלומים כך דקדקו התוס' בש"ס מציעא פרק המפקיד על ההוא אפטרופוס דזבן תורא ליתמי וכתבו דהתם מימנע ולא ירצה להיות אפטרופוס והכא לא מימנע וכ"כ רב האי והרמב"ן כתב ואם מינהו ב"ד חייבים בגנבה ואבדה וכ"ש בפשיעה ומינהו אבי יתומים פטור אפי' מפשיעה קמה ומציעאה וכן נראה דעת רב האי גאון וראשון נראה עיקר דאינו חייב אלא בפשיעה ופטור מגנבה ואבדה ומינהו אבי יתומים פטור אפי' מפשיעה עכ"ל אינהו עיינו בסוף דבריו אבל לפע"ד סוף דבריו הם ט"ס והוא אך למותר (גם בלאו הכי נראה לעיין שדבריו מוטעי' באמצעית דבריו) שהרי כ' וראשון נראה עיקר ובראשונה כ' להדיא דבין מינהו ב"ד בין מינהו אבי יתומין חייב בפשיעה ועוד דא"כ לא די דלא אתי ר' ירוחם כדעת הרא"ש רבו אלא דלא אתי כדעת שום פוסק דהמעיין בתוס' ופוסקים יראה דאין שום פוסק דסובר דמינהו ב"ד חייב בפשיעה ומינהו אבי יתומים פטור לגמרי אלא ודאי כמ"ש וא"כ דעת רבי ירוחם ממש כדעת הרא"ש והט"ו כנלפע"ד באמת. ומ"מ צל"ע דהא דדחה הרשב"א בחדושיו דעת הרמב"ן היינו משום דכ' שם וז"ל והרמב"ן נ"ר כ' דההיא דינא לא קאי במסקנא כו' ור' יצחק בעל התו' מן המחייבים כדעת הגאון רבינו האי כו' ונראין דבריהן דההיא אפטרופא דבפרק המפקיד ראיה גדולה היא דהא דלא קאי האי לאו מה"ט הוא וכדאיתא התם עכ"ל וגם בר"ן משמע כן והבאתי דבריו לעיל. ולפע"ד אין מפ' המפקיד קושיא די"ל דהתם אפוטרופוס שמינהו ב"ד הוה. וגם על הרמב"ן גופא קשיא לי אמאי דחיק דלא קאי במסקנא ה"ל לשנויי דהתם מינהו ב"ד ואפשר משמע להו להפוסקים דכיון דבש"ס קאמר סתמא משמע דאין חילוק ומ"מ לפע"ד אין זו ראיה ברור' לדחו' דברי הרמב"ן וה"ר חיים דפטרי במינהו אבי יתומי' אפי' מפשיעה וגם בב"י כ' שמצא תשובו' הרשב"א להפך שכ' אנו אין לנו אלא כדברי האחרוני' שפטרוהו אפי' מן הפשיעה וצל"ע לדינא עיין בתשובת רא"ן ששון ס"ס נ"ב ובתשוב' ר"ש כהן סי' ק"ח ובספ' ב' סי' י"ב:

סעיף כא

(כו) אפטרופוס כו'. עיין בתשובת מהרי"ט סי' ק"ה דף קכ"ה ע"ג ובמבי"ט ח"ב סי' קכ"ח ח"א סי' קי"ב:

סעיף כד

(כז) יתומים קטנים. עיין בתשו' ר"ש כהן ס"ב סי' ע"ז ובתשו' ר"י לבית לוי ס"ג דף י"ד ובתשו' ן' לב ס"ד דף ע"ז ובתשובות ר"מ אלשיך סי' ק"ל ובמבי"ט ח"א סי' ל' וברשד"ם סי' מ"ו ורס"ג:

סעיף כה

(כח) יתומים שסמכו ע"ל סי' קכ"ח בב"י ובבעה"ת שער ס"ה ח"ב ובס' ג"ת שם ודוק ועיין בא"ע סי' ע' ובהרשד"ם סי' שי"ב ושמ"ה ובתשובת ר"מ אלשיך סי' ע':

סעיף כו

(כט) קטן שהגדיל עיין בתשובת מבי"ט ח"ב סי' של"ה:

סעיף כח

(ל) אין מוציאין מהיתומים כו' בתשו' מהרשד"ם סי' קע"ב כתב וז"ל משמע מלשונו בהדיא דדוק' להוצי' מן היתומי' אינו נאמן אחי שהם מוחזקי' בנכסיה' ובן האפוטרופוס בא להוציא אבל אם היו הנכסים ביד בן האפוטרופוס היה נאמן להחזיק מה שבידו כפי מה שכתוב בפנקס אע"פ שבן האפוטרופוס לא יוכל לישבע שלא נפרע אביו מזה החוב כו' עכ"ל ואין דבריו נלפע"ד לפי מה שכתבתי לעיל סי' ע"ה ס"ק ס"ד דלא מהני תפיסה באמר לי אבא וה"ה במצאתי בפנקסו של אבא דה"ל כאמר לי אבא וכמ"ש שם ס"ק ס"ו והא דנקט כאן אין מוציאין ר"ל דנכסי' בחזקת יתמי קיימי ואע"פ שהם תחת יד בן אפטרופוס אין מוציאין מן היתומי' נכסים שהן בחזקתן תדע דאי מיירי שהם ביד היתומי' א"כ אפילו היה חי פשיטא שלא היה נאמן להוציא מן היתומי' על פי פנקסו ודוק (ע"ל סי' צ' [צ"א] ס"ה):