ש"ך על חושן משפט קיא

►| ש"ך • על שולחן ערוך חושן משפט קיא |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

(א) המלוה את חבירו כו'. עיין מדינים שבסי' זה בתשו' ר"א ן' חיים סי' ק':

(ב) אבל המלוה בשטר כו'. או שהודה בפניהם וצוה להם לכתוב שטר בעה"ת שער ס"א ומ"ש שם שי"א דוקא ראו שלוה בפניהם דאל"כ אימור לחוב אחרים הודה ומביאו ב"י במחודש ח' לא נהיראלי ולא משמע כן בש"ס ופוסקים בכמה דוכתי וכן מבואר בבעה"ת גופא ריש שער מ"ח בתשובת הרמב"ן שהשיב לו שם כן וכתב הבעה"ת שם בסוף דבריו ואע"פ שתמצא לקצת מחברים שאמרו אין כותבין אא"כ ראו נתינת מעות אל תחוש להן דשלא בעיון כ"כ ודברי הר"מ ז"ל יפין ומדוקדקין עכ"ל ומביאו ב"י בקצרה לעיל ס"ס ל"ט ועיין בבעה"ת עצמו שם כתב ב"י בשם בעה"ת אשה שנתן לה אחר קרקע אע"פ שהבעל אוכל פירות אין בעל חובו גובה מהם ואין ב"ח זוכה באכילת אותם פירות דבעינן רווחא ביתא דה"ל כנכסי מלוג אבל בנתן לה בעלה משמע מדבריו דדוקא כשאין הבעל אוכל פירות וכן הוא להדי' בבעה"ת שער ו' ריש ח"ד וז"ל במתנה ד"ה קנת' ואין הבעל אוכל פירות ולפיכך אין ב"ח גובה מהן כלום אם נתן לאשתו הבעל אחר נשואי' קודם שלוה קרקע שהרי קנתה ואין הבעל אוכל פירות וב"ח כמו כן אינו גובה מהן כלום עכ"ל ודלא כסמ"ע ס"ק ב' ואולי ט"ס יש בסמ"ע או דבעה"ת מיירי בשנתן לה הבעל ואוכל פירות ב"ח גובה מהפירות והסמ"ע מיירי שאינו גובה מקרקע ודוק:

סעיף ב

(ג) הקדשות הרי הם כמשועבדים כו'. נ"ל ראיה ברורה לזה מש"ס פרק שבועות הדיינים (דף מ"ב ע"ב) וכן מוכח בתוספו' ובעל המאור ורמב"ן ושאר פוסקים בסוף ב"ב גבי אין אדם עושה קנוני' על הקדש וכן מהטור והרמב"ם לקמן סי' רנ"ה ס"ג:

סעיף ג

(ד) אם נתנו ללוה כו'. עיין בתשו' מהרא"ן ששון סי' קכ"א:

סעיף ד

(ה) ואין לו בן אחר. עיין סמ"ע סעיף קטן ח' עד אבל בנדון דידן דלא מכר' הבן א"צ דאקני והב"ח כת' דנ"מ דאם לוה אחר מיתת אביו ג"כ אזי בלא דאקני הוי גובה בעל חוב השני ובדאקני נשתעבד לראשון וגרס בטור ומת האב ואח"כ לוה משני ע"ש והן דברים של טעם וק"ל עיין בתשובת מהרא"ן ששון סי' רכ"ה ובתשובת ר"ש כהן ס"ג סי' פ"ג:

סעיף ח

(ו) לפיכך אם נתן הלוה כו' מכאן עד סוף הסעיף לקמן סי' רכ"ג ס"ט ועיין שם:

סעיף ט

(ז) ואין היורשים יכולין לומר שנתנו לו. ע"ל סי' מ"א ס"ג בהג"ה ובסמ"ע ולקמן סוף סימן רע"ג ובסמ"ע שם ובמ"ש שם בב"ח:

סעיף יב

(ח) כגון שסילק שיעבודו כו'. ובכתובה גובה בכה"ג לדעת ר"ח ור"ת והרא"ש עיין בטור א"ע סי' ק':

סעיף יג

(ט) חבל גזלן אנס כו'. דין זה הוא מהר"ן פ' מי שהיה נשוי וה"ה שכתבו כן בשם תשו' הרשב"א ועיינתי בתשו' הרשב"א סי' אלף ל"ט וראיתי שאין דבריו מוכרחים ע"כ דין זה צ"ע ובפרט מ"ש בתשו' רשב"א שם דה"ה כשמכרם הלוה לעכו"ם אלם שאינו יכול להוציאם מתחת ידו אין לב"ח על הלוקח ראשון כלום דא"ל הנחתי לך מקום לגבות ממנו וזיל לגבי שעבוד דהא ה"ל נכסים ראוים לגבות מהם אלא שהם עכשיו ביד אלם ומצויים הם בעלי זרוע ליפול עכ"ל תמיה לי מאי מצויים הם בעלי זרוע ליפול שייך הכא כיון שמכרם בודאי העכו"ם לא יחזיר הקרקע כל זמן שלא יחזיר לו הלוה מעותיו וא"כ לא שייך כאן לומר הנחתי לך מקום לגבות הימנו וכי משום שהעכו"ם לא יקבל עליו דין ישראל שטורף מהמאוחר נאמר כאן הנחתי לך מקום לגבות הימנו וצ"ל דמיירי במעט ממון והקרקע שוה יותר והתנה עם העכו"ם כשיחזור לו המעות יחזיר לו הקרקע והעכו"ם אלם ואינו רוצ' לקיים ודוק:

(י) יתומים קטנים כו'. ע' בתשובת מבי"ט ח"ב סי' קנ"ה ע' בתשובת ר"א ן' חיים סי' כ"ח:

סעיף טו

(יא) ולא מאחד מהן כו'. ע' מה שסיים רי"ו בזה עיין בתשובת מבי"ט ח"א סי' רי"ח:

סעיף יט

(יב) במתנה ע"מ להחזיר כו'. עיין בתשו' מהרא"ן ששון סי' ס"ג:

(יג) בכל פעם אחזירנה לך עיין לקמן סי' רמ"א סעיף ו':

סעיף כ

(יד) אם קנה והוריש גובה. וכן מוכח בש"ס ב"ב (דף קנ"ז ע"א) וכן עיקר ותימה על המחבר שכתב דעת היש חולקין ועיין ב"ח שנסתפק בירושה דמחיים ע"ש ועיין בסמ"ע ס"ק ל"א:

סעיף כב

(טו) או שבעלי חוביו מכרו נכסיהם. פי' שטרותיהן ולהן בעינן קנין אגב כו' עכ"ל סמ"ע כן עיקר ודלא כמ"ש הב"ח דאל"כ לא ה"ל להטור לסתום וק"ל:

(טז) מכרו נכסיהם מטלטלים כו'. לדינא דש"ס או לדידן שטרות דלית בהו משום תקנת השוק:

(יז) וכן בשטר שיש ללוה כו'. קאי אמכרו נכסיהן דוקא וכ"כ הב"ח וע"ש:

(יח) שעבודא דמטלטלי אגב מקרקעי כו'. ואם אין ללוה השני רק קרקע אז א"צ שעבוד אגב קרקע דכיון דיגבה בשטר קרקע א"כ מפיק משעבודא דר' נתן כן מוכח בבעה"ת סוף שער מ"ג ומביאו ב"י בקצרה בסעיף י"ז וע"ש בבעה"ת עצמו וכ"ש אם כבר גבה הלוקח השטר חוב קרקע או מלוה של המוכר השטר חוב טורף ממנו הקרקע אפי' אין בשטר שלו שעבוד מטלטלי אגב קרקע דכיון דהשתא גבה קרקע מחשב כקרקע ומפיק מיניה מדר' נתן וכן מוכח להדיא בהר"ן פ' שני דייני גזירות ובהרמב"ן שהביא הבעה"ת שער ל"ד סוף ח"ב וכן בטור והמחבר לעיל סי' פ"ה סעיף ו' ע"ש ודוק ויש להוכיח כן מסוגית הש"ס פ' כל שעה (דף ל"א ע"א) וע"ש בתוס' מ"ש בשם ר"י וה"ה כשלוה השני שעבד מטלטלי אגב קרקע אז אין צריך המלו' הראשון שעבוד מטלטלי אגב קרקע נגד הלוקח השט"ח כדמוכח בהר"ן שם וטור והמחבר לעיל סי' פ"ה סעיף ו' וק"ק על הטור והמחבר כאן שסתמו הדברים דהא צ"ל דמיירי שיש ללוה השני מטלטלים לשלם ולא שעבר אותן מטלטלי אגב קרקע וזה היה להם לבאר ודוק כי דין זה חדוש הוא וברור:

(יט) אגב מקרקעי. כתב הסמ"ע ס"ק ל"ט דצ"ל דמיירי נמי כשהיו בידו השטרות קודם שלוה כל אחד מהמלוה שלו מ"ה לא כתב דבעינן שיכתוב לו נמי דאקני דכיון דכתב אגב קרקע נעשה להשטרות דין קרקע ע"כ וכן משמע בבעה"ת סוף שער מ"ג שכתב שיכתוב לו דאקני והיינו כשנעשו השטרות אחר כך מיהו נראה דהיינו דוקא כשבאין לגבות בשטרות מטלטלים אבל כשבא לגבות קרקע וכ"ש אם כבר גבה הלוקח קרקע אז אין צריך דאקנה וכמו שהוכחתי לעיל ס"ס פ"ה וע"ש:

סעיף כג

(כ) לאחר שלוה הוא משניהם יחלוקו כו'. כתב הב"ח ואע"ג דשעבודא חל גם כן אמה שיקנה הכא מיירי בדלא כתב דאקני ולהכי לא חל אמטלטלים שלא היו לו ברשותו עכ"ל ודבריו תמוהין דהא אפי' כתב להם דאקנה הא לוה ולוה וקנה יחלוקו אפי' כתב לשניהם דאקנה וכדלעיל סי' ק"ד סעיף ו' והוא פשוט בש"ס וכל הפוסקים:

(כא) יחלוקו אף כשגובין קרקע דאף דשעבוד' דרבי נתן שייך בקרקע ודנין ביה דין קדימה מ"מ כשהלוה הלוה לבעלי חוביו נשתעבדו אז בעלי חוביו לשניהם מדרבי נתן:

(כב) וכתב לראשון אגב כו'. כתב סמ"ע ס"ק מ"א וז"ל וצ"ל דמיירי כאן דכתב לראשון אגב ולשני לא כתב אגב דאל"כ להשני הוי משתעבד ולא להראשון כדין קרקע שקנה הלוה בין שני ההלואות שהלוה זה אחר זה אם לא שכתב להראשון אג"ק ודאקני וקנה מטלטלים או הלוה לאחרים ואח"כ חזר ולוה משני שכתב ג"כ להשני אג"ק ודאקני דאז ג"כ להראשון משתעבד ולא להשני עכ"ל ודבריו תמוהין דפשיטא דאין אגב מועיל לראשון אם לא שכתב לו דאקנה וכמ"ש בסמ"ע גופיה לעיל סימן ק"ד ס"ק ט"ו וסימן קי"ג ס"ק י"ד והוא פשוט אלא פשיטא דמ"ש הטור או קודם שלוה מהאחרון מיירי שכתב לראשון ולשני דאקנה וכתב ג"כ אגב לשניהם ואולי לא הוי משמע ליה לסמ"ע לפרש הכי דמיירי דכתב לו דאם (לא) כן ברישא בהלוה לאחר שלוה משניהם נמי וכמ"ש הב"ח שהבאתי בסמוך ועל כן גם בכאן דחק הב"ח וכתב וז"ל תימה דהלא כשכתב אגב לראשון לא היה השטר ברשותו ולא מהניא ליה אגב י"ל דה"ק דחובותיו של הלוה נעשו קודם שלו' מהאחרון וכ' לראשון אגב לאחר שנעשו החובות קודם שלוה מהאחרון דאז זכה בהם הראשון עכ"ל אבל כבר כתבתי בסמוך דליתא אלא ברישא מיירי אפי' כ' לשניהם אגב ודאקנה כן נ"ל ברור ודוק:

(כג) לראשון אגב כו' היינו כשיש ללוה האחרון מטלטלים אבל אם באו לגבות המלוי' מלוה של לוה שלהם קרקע אז המלוה ראשון שלו קודם למלוה שני שלו אפי' לא כתב למלוה ראשון שלו אגב דכיון דאין לו רק קרקע ויש לו דין קדימה ומפקינן מיניה מדר' נתן כן מוכח מבעה"ת סוף שער מ"ג:

מיהו מתשו' רשב"א סי' תתק"ד שהביא ב"י לעיל סי' ק"ד סעיף ד' נראה להדיא שחולק מיהו נראה עיקר כהבעה"ת ומ"ש הרשב"א שם טעם לזה דקי"ל כרבא בפ' כל שעה דב"ח מכאן ולהבא הוא גובה נלע"ד דלאו מילתא היא דהא אמרי' התם בסוגיא דפ' כל שעה (דף ל"א ע"א) דלענין שעבודא דר' נתן לא שייך לומר מכאן ולהבא הוא גובה אלא ה"ל כאלו הלוה השני מהראשון דאל"כ אמאי יתומים שגבו קרקע בחובות אביהם ב"ח חוזר וגובה מהן וע"ש ודו"ק והכי מוכח מהר"ן פ' שני דייני גזירות והרמב"ן והטור והמחבר לעיל סי' פ"ה ס"ו כדברי הבעה"ת דסוף שער מ"ג הנ"ל ולא מסתבר לחלק ולומר דהתם לוקח גרע ממלוה ועוד דהא משמע התם להדיא דחוזר וגובה כל הקרקע מהלוקח ואם איתא יזכה הלוקח עכ"פ בחצי הקרקע מצד שהוא מלוה מחמת אחריות מעותיו דאחריות ט"ס הוא אף בלוקח שט"ח וכדלעיל סי' ס"ו סעיף ל"ד ודוק:

(כד) אגב כו'. ונראה דאם בעלי חוביו של לוה שעבדו ללוה מטלטלי אג"ק דאז דינם כקרקע ומלוה ראשון שלו יש לו דין קדימה כמו בקרקע ואפי' לא כתב לראשון אגב דאע"ג דלא נעשה השטר כקרקע מ"מ כיון דהמטלטלין נעשו כקרקע יש לו דין קדימה מדר"נ וכן מוכח ל' סי' פ"ה ס"ו (עיין מ"ש שם בס"ק כ"ג) ולא מסתבר לחלק ולומר דהתם לוקח גרע ממלוה ועוד דהא משמע התם דחוזר וגובה כל המטלטלים שנשתעבדו אג"ק ואם איתא יזכה הלוקח עכ"פ בחצי המטלטלים וכמ"ש בסמוך ודוק:

סעיף כד

(כה) ראובן היה לו שטר. עיין בתשובת מהרשד"ם סימן ק"ב: