ש"ך על חושן משפט נז

►| ש"ך • על שולחן ערוך חושן משפט נז |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

(א) אסור להשהות שטר פרוע. דכתיב אל תשכן באהליך עולה:

(ב) וה"ה שטר שנמחל כו'. ז"ל הסמ"ע אע"פ שכל שטר פרוע נמחל שעבודו מ"מ מצינו שטר שנמחל שעבודו אף דעדיין לא פרעו והיינו שמחל לו שעבוד קרקעות ונתן לו רשות למכרן למי שירצ' ולא יטרפנו מהלקוחות גם י"ל שנמחל שעבודו ר"ל שפרעו וחזר ולוה על אותו השטר וכמ"ש הט"ו בסי' מ"ח עכ"ל ומ"ש שמחל לו שעבוד קרקעות כו' אינו נלפע"ד אלא כיון שיכול בשטר זה לגבות מבני חרי לית ביה משום אל תשכן באהליך עולה וכ"ש לפי מ"ש לקמן ס"ק ו' דאפי' בשטר של ק' שפרע לו נ' לית ביה משום אל תשכן ובאמת לא הי' צריך לזה דאשמועינן בשטר שנמחל שעבודו שאף על פי שלא פרעו רק שהמלו' מחלו מעצמו אסור להשהותו וק"ל וע"ל סי' ס"א סי"א וסי"ב:

(ג) ראוי לנדותו כו'. עמ"ש סי' ס"א סי"א ס"ק י"ז בזה:

(ד) ואין לו לעכב השטר בשביל פשיטי דספרא. ומדברי התוספות פ"ב דכתובות דף י"ט ע"ב והרא"ש שם מבואר להדיא דיכול לעכב השטר בשביל פשיטי דספרא ומביאם הב"י בספרו בדק הבית וכתב שכ"כ ג"כ הריטב"א וצ"ע למה סתם כאן בש"ע כדברי הר"ן. ומ"מ נלפע"ד דאם רוצה לקרעו או לכתוב על גבו שהוא פרוע רשאי לעכבו משום פשיטי דספרא לכ"ע ודלא כנרא' מדברי המחבר וכמ"ש לקמן ודו"ק:

(ה) ובמקום כו'. נראה מדברי הר"ב דמ"ש קודם לכן ואין לו לעכב השטר בשביל פשיטי דספרא היינו אפי' כשיקרענו ומטעם דהלו' נותן השכר וגופו של שטר של לוה הוא וכן משמע יותר בעיר שושן אבל לפע"ד זה אינו דהא באיסורא קמיירינן הכא ודין זה דאין לו לעכב השטר בשביל פשיטי דספרא הוא מהר"ן פ"ב דכתובות דאיסורא הוא משום אל תשכן באהליך עולה אלא מיירי כשהלו' חייב לתת השכר והמלו' נתן אותו השכר ואסור לו להשהות השטר פרוע בשלימתו לעכבו משום פשיטי דספרא וכן הוא בהר"ן שם להדי' וז"ל שטר פרוע אסור להשהות ולא אמרי' דמצי לעכובי על פשיטי דספרא שעל הלו' ליתן שכר הסופר ופעמי' שאין לו ונותנו המלו' וחוזר וגובהו מלו' בשעת פרוע ואעפ"כ אין לו לעכב השטר בשביל זה הכי מוכח בש"ס עכ"ל והרשב"א בתשובה שהביאו ב"י סי' ס"א וד"מ סי' מ"ח לא מיירי מאיסורא אלא גופו של שטר של מי הוא לענין לצור ע"פ צלוחיתו ע"ש ודו"ק:

(ו) אבל מותר כו' והוא שיכתוב שובר על גביו כו'. דברי המחבר תמוהין לפע"ד דבב"י כ' בשם הר"ן פ"ב דכתובות שמותר להשהות שטר של מנה אע"פ שאינו חייב אלא כמשים ונתן בש"ע כתב והוא שיכתוב שובר על גביו כו' נרא' דמכחש דהר"ן מיירי כשיכתוב שובר על השטר (וכן הב"ח סי' נ"ד נראין שהבין כן דברי הר"ן ע"ש) ולפע"ד זה אינו אלא בהר"ן מוכח דאפי' אינו כותב שובר כלל מותר. דז"ל הר"ן שם ותמה אני ולמה נאמנים יותר בתנאי מבאמנה דהא תנאי גופיה אמנה הוא ומה בין האמינו בנתינת המעות או האמינו בקיום התנאי הרי בשניהם לא נשתעבד אלא על מנת שיתקיים אותו דבר ונ"ל דהיינו טעמ' משום דבאמנה אכתי לא נשתעבד לוה למלו' אבל על מנת שידבר עליו לשלטון וכיוצא בו וכל כי האי גוונא חייל שעבודי' מהשת' בעל כרחי' דלו' שהרי בידו של מלו' לקיים תנאו ובודאי דלא מתסר להשהות שטר זה בתוך ביתו כיון דשעבודא מהשת' חייל במקצת כשם שמותר להשהות שטר של מנה אע"פ שאינו חייב אלא חמשים דאפי' בשטר פרוע איכא מאן דאמר בש"ס דזימנין דמשהי ליה אפשיטי דספרא ומותר לקיימו עכ"ל הרי שלא הזכיר הר"ן בדבריו כלל שיכתוב שובר ובע"כ דמיירי אע"פ שאינו כותב שובר כלל דומיא דשטר אמנה ותנאי ועוד דא"כ היאך כ' ובודאי דלא מתסר להשהות שטר זה בתוך ביתו כו' כשם שמותר להשהות שטר של מנה כו' הא שטר של מנה ג"כ אסור להשהות כשפרע חמשים ולא כתב שובר אלא ודאי מ"ש כשם שמותר להשהות שטר של מנה כו' מיירי אע"פ שאינו כותב שובר כלל. ועוד דאי מיירי כשכותב שובר א"כ אמאי דחיק נפשי' לאתויי מהך דאפי' בשטר פרוע איכ' מ"ד בש"ס דזימנין דמשהי ליה אפשיטי דספר' כו' הלא כל הש"ס מלא מזה דקי"ל כותבי' שובר ובפ' גט פשוט (ד' קע"א ע"ב) נמי תנן מי שפרע מקצת חובו רבי יודא אומר יחליף רבי יוסי אומר יכתוב שובר אמר ר' יודא נמצא זה צריך להיות שומר שוברו מן העכברים וקי"ל כר"י וכדמסיק בש"ס התם ואפי' רבי יודא לא פליג אלא מטעם שזה יצטרך לשמור שוברו מן העכברים אבל משום אל תשכן באהליך עולה ליכ' ועוד אמרי' התם בש"ס דהלכתא כמאן דאמר כותבי' שובר ולא מבעי' אפלגיה אלא אפי' אכוליה כתבינן כו' וכל הש"ס מלא מזה. ועוד דאם איתא דהר"ן מיירי כשיכתוב שובר אם כן הא דמייתי הר"ן ראי' מהא דמשהי ליה אפשיטי דספרא מיירי נמי שיכתוב על גבו בהדיא שהוא פרוע ושהוא מעכבו משום פשיטי דספרא וא"כ קשה לדעת הר"ן מ"ט דמאן דאוסר להשהות שטר אפשיטי דספרא הא כשכותב על גבו אופן הנחתו ליכא עולה כלל ובאמת כן נרא' מדברי המחבר מדכתב ואין לו לעכב השטר בשביל פשיטי דספר' אבל מותר להשהות שטר של מנה כו' והוא שיכתוב כו' דבשביל פשיטי דספר' אפי' שיכתוב אופן הנחתו אסור ולדבריו נ"ל כיון דמ"מ פרע לו כל סך שבשטר מיקרי עולה כשתופסו על דבר שלא נעשה השטר עליו. אבל באמת זה לא מחוור. דהא בכל דוכת' מותר לו לאדם לתפוס דבר אחר שבידו על מה שחייב לו חבירו מצד אחר. ובש"ס פרק ב' דכתובות מוכח דלמאן דמתיר לקיימו היינו אפי' בשלא יכתוב עליו כלום ולמאן דאוסר היינו כשאינו כותב עליו כלום דהא מיירי התם בש"ס דומיא דשטר אמנה דהא אמרי' התם בש"ס דאיכ' מ"ד דאסור להשהות שטר אמנה בתוך ביתו ואיכ' מ"ד דאסור להשהות שטר פרוע מ"ד שטר פרוע כ"ש שטר אמנ' ומ"ד שטר אמנה אבל שטר פרוע לא זימנין דמשהי לי' אפשיטי דספר' ע"ב בש"ס אלמ' דהיינו בשאינו כותב עליו כלום דומיא דשטר אמנ' ועוד דאל"כ הל"ל אבל שטר פרוע לא דהא כתב עליו שובר משא"כ בשטר אמנ' אלא ודאי הר"ן מיירי נמי כשאינו כותב עליו כלום ושרי להשהות שטר של ק' שפרע לו נ' אע"פ שאינו כותב עליו שובר כלל דלא מיקרי אל תשכן באהליך עולה אלא כשמשההו אצלו על לא דבר והשטר כולו גופו של לוה הוא כגון שפרע לו הכל והרי הוא של לוה דחזירנו ללוה אבל כשיש לו למלו' שייכות בו לא מיקרי שהי' עולה שהרי על כרחו צריך הוא להשהותו אצלו וזה אינו עולה מה שאינו כתב שובר דהרב' בני אדם מאמינים זה לזה ומייתי הר"ן שפיר ראי' מהא דאפי' בשטר פרוע איכ' מ"ד בש"ס דזימנין דמשהי לי' אפשיטי דספר' ומותר לקיימו אפשיטי דספרא ורצונו לומר דאפי' מאן דפליג התם ואוסר לקיימו וכותי' פסק הר"ן לעיל היינו משום שאינו חייב לו מסך שבשטר כלום וא"כ השטר פרוע לגמרי אבל כשהשטר אינו פרוע במקצת ע"כ כ"ע מודו דמותר להשהות וא"כ האי דינ' שכ' המחבר דשטר של ק' שפרע לו נ' אסור להשהות אא"כ שיכתוב לו שובר על נ' ליתי' לכל הפוסקים דלדעת התוס' והרא"ש והריטב"א ודאי לית' דהא לדידהו מותר להשהות השטר אפי' על פשיטי דספר' לכ"ע ואע"פ שאינו כותב עליו כלום וכ"ש שטר של ק' שפרע לו נ'. ולדעת הר"ן נמי לית' דאע"פ דהר"ן סובר דאסור להשהותו אפשיטי דספרא מכל מקום סובר דכשנשאר חייב לו שום דבר מסך שבשטר מותר לו להשהותו אע"פ שאינו כותב עליו שובר כלל וכן נלפע"ד עיקר ודלא כהמחבר ודוק:

סעיף ב

(ז) כמו שנתבאר בסי' מ"ח. עמ"ש שם דשטר שנמחל שעבודו אינו גובה אפי' מבני חורי ודלא כהסמ"ע שם וע"ע שם מדינים אלו:

(ח) הרי מודה כו'. ואינו גובה בו אפי' מלו' עצמו וכן הוכחתי לעיל סי' מ"ח ודלא כהסמ"ע שם והא דאינו נאמן לומר החזרתי לך במגו שהי' אומר לא פרעת לי דהוי מגו להוציא ולהפוסקים דאמרי' מגו להוציא צ"ל דמיירי כאן שהשטר אינו מקויים וקמ"ל דאע"פ שיכול לקיימו אח"כ כיון דהשטר אינו מקויים והודה שהוא פרוע הרי הוא כחרס ושוב לא מהימן אף כשיקיימנו וכמ"ש כל זה בס"ס פ"ג גבי שטר מזוייף או אמנה ובש"ס פרק ח"ה (דף ל"ב ע"ב) מדמי להדדי ועמ"ש עוד שם דבכל גוני הוי ספיקא דדינא ואי תפס המלו' אפי' בעדים לא מפקינן מיני' וה"ה הכא וע"ש:

(ט) אלא ע"י הדחק. וכ"ש אם לא היו יוצאים כלל ונלפע"ד דגם רשב"ם מודה לזה וכ"מ בב"ח ודלא כנרא' מהב"י שרשב"ם ס"ל דבעי' שלא הי' יוצא כלל ע"ש: