ש"ך על חושן משפט נ
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכה(א) שכתוב בו אני פלוני לויתי ממך מנה. והעדים חתומים למטה לא לקיים החתימה אלא לקיים הענין אז אינו נאמן לומר פרעתי כדלקמן סי' ס"ט סעיף ג':
(ב) כל המוציאו גובה בו. ושזה המוציאו יאמר אני הלויתי לך ולא כתבתי שמי כיון שאני מוציאו ולא חיישינן שמא אדם אחר הלוה לו ונפל ממנו ומצאו זה הכי אמרינן בש"ס:
(ג) מתוך שנאמן לומר פרעתי כו' משמע דפשיטא דבכת"י יכול לטעון פרעתי וכמו שכתב המחבר לקמן סי' ס"ט ס"ב וקצת קשה על הר"ב דכתב שם דיש אומרים דאינו נאמן לומר פרעתי וכאן כ' כדברי הט"ו מיהו לענין דינא כבר העליתי שם ס"ק ח' דיכול לטעון פרעתי וע"ש:
(ד) נאמן לומר לא לויתי כו'. אבל להד"מ לא מצי טעין ולא אמרינן דלמא לא כתב לשם חיוב אלא שכתב כעין מזכרת או שיחק בו או שלא להשביע כ"כ הב"ח ודבריו צ"ע ועיין מ"ש לקמן סי' ס"ט ס"ק ט"ז:
(ה) וה"ה פסק דין כו'. משום דאינו נאמן לומר פרעתי נגד פסק דין וכדלעיל סי' ל"ט סעיף י' ועיין מ"ש שם בס"ק כ"ו וכ"ח:
(ו) שטר שכתוב פלוני חייב לפלוני או לכל מי שמוציאו כו'. האי מלשון השטר הוא ולכך מסיק ודוק' בבא מחמת אותו פלוני כו' אבל אם לא נזכר בשטר שום אדם רק כתוב בסתם שנתחייב לכל מי שמוציאו חייב לשלם למי שמוציאו אף שאינו בא מחמת מלוה הראשון ועיין מ"ש בסי' ס"א ס"ד ס"ק ו' ובסי' ס"ו סעיף א' ס"ק י' בזה באריכות:
וכתב בתשובות מבי"ט ח"ב סי' רס"ו דאם פרע קצתו לזה שמוציאו ואח"כ הוציאו המלוה עצמו פטור הלוה מסך שפרע אף שלא היה לו הרשאה וע"ש עוד שהאריך:
(ז) ואם נכתב שובר כו' זה קאי ארישא אאם לא נזכר בו שום מלוה אבל בסיפא שכתוב שחייב לפלוני או לכל מי שמוציאו נראה דלא מהני שובר שביד הלוה אף. שאומר הלוה פלוני הנחתם בשובר בא בכחך ושלמתי לו ע"פ השובר ולא עוד אלא אפילו אם כתוב בשובר בפירוש שבא בכח של אותו פלוני וקבל מעות מזה הלוה לא מהני דלא מצי לחייב בהודאתו לאחר ולאורועי כת"י כל זמן שאין ידוע שהיה לו כח מהמלוה כנ"ל עכ"ל סמ"ע. וכן בנ"י במקור דין זה מיירי שלא הוזכר שום אדם בשטר. ומ"ש הסמ"ע אפילו כתוב בשובר בפירוש שבא בכח אותו פלוני כו' היינו בשובר שכתב המלוה עצמו בכתב ידו אבל בשובר שכתבו עדים בפירוש שבא בכח של אותו פלוני אין לך ידיעה גדולה מזו. ונראה לי דהא דמהני שובר משום אדם על שטר שנכתב סתם לכל מי שמוציאו היינו כשידע זה שקנהו אח"כ שכ' לו שובר עליו וקמ"ל דלא תימא כיון שנכתב לשם כל מי שמוציאו השטר בתקפו אף שפרעו למלוה הראשון וכתב לו שובר כיון שלא נכתב השובר על השטר עצמו והוא מוציא עתה השטר אלא כיון שפרעו ועשה ממנו שובר נמחל השטר וכן מלשון הנ"י עצמו מקור דין זה שכתב וז"ל ומיהו כל שהוציא א' שטר זה ופרעו לו ועשה ממנו שובר נמחל שעבודו לכל אדם שיוציאנו מכאן ואילך שלא נתחייב אלא במנה בלבד עכ"ל משמע דר"ל דלא תימא שנתחייב לכל מי שיוציאו אפילו בכמה מנה זה אחר זה אלא כיון שנפרע פעם א' תו לא מגבינא ביה אבל אם זה שקנאו טוען שלא ידע שפרע למלוה הראשון ולא ידע משובר זה נהי דלא נתחייב אלא במנה א' בלבד מכל מקום ה"ל כאלו נתחייב לו מתחלה ומה שפרע למלוה הראשון איהו דאפסיד אנפשיה שפרע לו ולא כתב שובר ע"ג השטר עצמו והאמינו ולא מבעיא היכא דאין ידוע בעדים שפרע לו רק שמלוה הראשון כתב לו שובר בכתב ידו דאיכא נמיחש לקנוניא שמא אחר שמכר לו שטר זה עשה לו שובר בכתב ידו ואפילו הוחזק כתב ידו בב"ד קודם המכירה כיון דכת"י לית ליה קלא יכול המוציא השטר לטעון שלא ידע מן הכתב יד וכן אפילו פרע בעדים יכול לטעון לא ידעתי ואנכי כיון שקניתי השטר ונתחייבת לכל מי שמוציאו והרי אני מוציאו עכשיו וה"ל כאלו נתחייבת לי מתחלה מיהו אם עשה לו המלוה הראשון שובר כתוב בעדים כיון דשובר בעדים קלא אית ליה א"כ ה"ל לקונה זה לידע ואיהו דאפסיד אנפשיה דהא אמרינן בספ"ק דמציעא (סוף דף י"ט) ויתבאר בפוסקי' בכמה דוכתי דלוה טורף בשובר מלקוחות שקנו השטר מהמלוה ולא אמרינן דלקוחות לא ידעי אלא שובר בעדים קלא אית ליה וה"ה הכא וכן המנהג בזמנינו שקונין ממרנ"י זה מזה ואלו היה הממרנ"י בטלה בזה לא הי' שום אדם קונה שום ממרנ"י דהי' חושש שמא פרע לו בעדים או שמא נתן כת"י בעדים שפרע לו:
ותו דהיכא דלא ידע ה"ל כלקח חפץ מחבירו ונודע אח"כ שהוא גניבה בידו ואינו שלו דמ"מ צריך להחזיר לו מעותיו משום תקנת השוק וכדלקמן סימן שנ"ו וה"ה הכא ואע"ג דכתב הרא"ש והט"ו לקמן סי' ס' ס' ס"א דלא שייך בשטרות תקנת השוק דלא שכיח היינו בסתם שטרות דעלמ' אבל בממרנות שבזמנינו דשכיח טוב' שקונין זה מזה יותר מן המטלטלים פשיט' דשייך תקנת השוק ועוד דבתר דכתבו הרא"ש והטור שם דבשטרות לא שייך תקנת השוק דלא שכיח כתבו וז"ל ועוד שלא יצא השטר מרשותו לגמרי שעדיין נשאר בידו כח למחול השטר הלכך חשוב שפיר ממונו לגבות ממנו ולפיכך בממרנו"ת שא"י למחול וכדלקמן סי' ס"ו ס"ק י' שייך בהו תקנת השוק ולפ"ז הכא בממרנ"י כשמברר זה שפרע למלוה הראשון קודם שקונהו זה צריך הקונה לישבע בכמה קנה הממרנ"י ויטול כדלקמן סי' שנ"ו אבל בידע או בשובר בעדים דהוה כידע שהוא גנב מפורסם לקמן סי' שנ"ו דאין צריך להחזיר לו מעותיו. כן נראה לי בדינים הללו (עיין בתשוב' מהרשד"ם סי' כ' וכ"ב):
(ח) ואם כתב בשטר כו'. וה"ה במי שחייב ושעבד עצמו בשטר לפרוע לכל מי שילוה לשמעון סך פלוני כ"כ בתשובת מהרא"ן ששון סי' קכ"ב וקע"ה וע"ש ועיין בתשובת מהר"מ אלשיך סי' צ"ז ובתשובת מהרא"ן חיים סי' כ"א:
(ט) ועי' לקמן סי' ס"א סעיף י' בסמ"ע רשם בכאן בהג"ה שם כתבו המחבר גופיה. ולי נראה דודאי הר"ב לא יכתוב מ"ש המחבר כבר ובפרט שכתב הוא עצמו וע"ל סי' ס"א סעיף י' אלא הר"ב בא לחדש דאע"ג שהמחייב לא היה חייב מעולם שום דבר לשום אדם שלא הלוה לו שום אדם כלום אלא שחייב את עצמו בדבר שלא הי' חייב כדלעיל סי' מ' וזה לא כתבו המחבר לקמן סי' ס"א סעיף י' כלל והוא מבואר בתשובת הרא"ש כלל ס"ח סי' ט' במ"ש שם וכן מצינו בשאול על מעשה דגלית הפלשתי ששעבד עצמו ונכסיו ליתן עושר גדול למי שיכה הפלשתי ובא דוד והכהו ונתחייב שאול לדוד באותו ממון ובפ"ב דסנהדרין קאמר שקדש דוד את בת שאול באותו ממון כו' עכ"ל וזהו מדוקדק בדברי הר"ב שכ' נשתעבד נגדו וכמו שנתבחר לעיל סי' מ' כו' והרי בסי' מ' מיירי במי שחייב את עצמו בדבר שלא הי' חייב כלל ע"ש וזה ברור: