רשויות (ארלוזורוב)/מכתבים/ציריך, 17.3.26

ציריך, 17.3.26

נסיעת-לילה הביאתני מרומי אל רגלי הגוטארד. לילה מיוחד במינו. כל הזמן שרוי הייתי במין תרדמה לחצאין, וראשי מלא סבך הזיות היסטוריות בלולות. מפעם לפעם, בעורר אותי ממצב נים-לא-נים זה קולו של נהג הרכבת המכריז את שמות התחנות, שב השם וצילצל באזני במלוא-הצליל הנאה של ההיסטוריה העולמית ועורר בי תמונות חדשות, זכרונות ושיתופי-מחשבה חדשים מתקופות רבות ושונות של חיי האנושות ויצירתה. – – –

כל הלילה ראיתי לנגדי שפעם המונים מפסיעים והולכים. כאן עברו בסך לגיונות רומי. כאן בוססו הפילים של חניבעל. כאן חנו השבטים הנודדים של הגותים והלאנגוברדים. כאן – חיילותיו של קארל החמישי. כאן על פני הגוטארד עברו צבאות נפוליאון. כאן – הפלוגות של מוסוליני, בעלותם על רומי.

אחת ההזיות החביבות עלי היתה חוזרת ועולה לפני כמו בחלום. מה היה, אילו ניצחו בשעתם צבאות חניבעל את לגיונות רומי? הדבר לא היה תלוי אלא בשערה. אז היה הגזע השמי מקבל את השלטון על ארצות הים התיכון, תחת הרומאים. איזו צורה היתה מקבלת אז ההיסטוריה? אילו תוצאות היו מזה לעם-ישראל? טיטוס אספסינוס לא היה יכול אז להחריב את הבית השני. מה היה אז גורל כולנו?

עלי להודות כי ממחרת בבוקר, בוקר קריר ומעורפל במקצת, כשנכנסנו לתוך הרי האלפים, וראשי הצוקים המושלגים, נתלו מעל לראשי, שוב לא היה הרושם, ובודאי גם עצם כשרון-ההתרשמות שלי, לאחר רומי, כל-כך חזק. אגב, עוד פחות מאשר רשמי איטליה מסוגל אני לקלוט לבדי התרשמות מן האלפים. גם לגבי קליטת רשמים כאלה אין להקל כל-עיקר בערכם של יחידות ושיתוף בהתרשמות. יכולתי לשבת חדשים או שנים לבדי ברומי או בפלורנץ, על מנת לשאוב היסטוריה של התקופה העתיקה או של ימי-הבינים מתוך מקורותיה היא, כשם שיכול הייתי ורוצה הייתי ללמוד כמה שנים בפאריס או קורות המהפכה הצרפתית או בואלינגטון את תולדות ההתיישבות הניו-זילנדית. ואולם ההתבוננות לתיאבון, כביכול, של הנוסע מבקשת להסתייע בהדהודם של הלב והעין של שותף-לרושם, ורק בהד הבא מן האדם הקרוב היא מוצאת – זוהי על כל פנים הרגשתי אני – את מלוא כוחה ועשרה –