רשויות (ארלוזורוב)/מכתבים/ברלין, 26.2.1915

ברלין, 26.2.1915

זאלו יקירי,

– – – – אסון גדול יהא זה בעיני אם במרוצת השנה יחול שינוי בהשקפת-עולמי, ביחוד בשאלות היהודים. המלחמה המביאה לידי מצב מיוחד ואכסטאטי בחיי העמים, הולידה שורה של תופעות המכונות בפינו דרך הכללה בשם "פסיכוזה של המלחמה". ורק בתחומן של תופעות היפרטורופיות כאלו תיתכן התמורה אשר חלה בך, לפי כל האותות והסימנים. ומסקנת הנחמה מכאן היא, שיש כאן מאותות הזמן. אחרת לא אבינה באמת איזוהי הדרך באת אל השקפותיך. אינני תמים ואופטימסטי עד כדי להאמין שבעתיד אפשר יהיה להימנע ממלחמה. אדרבה, יודע אני היטב שהמלחמה היא גורם, מופרז אמנם, אך טבעי והכרחי אפילו בחיי התרבות. אך לעומת זה אינני רואה מהו ערכה של מלחמת העולם לגבי האנושות ולגבי היחיד, אם כי רבות הירהרתי בדבר, יותר מכפי שתדמה. באיזה שטח מן השטחים טמון ה"ערך" הזה? בשטח התרבותי? לא. בשטח הציויליזציה, האתוס? לא. המידות הטובות? – מודה אני כי תופעות מסוימות ילידות המלחמה, כגון אחדות, ויתור לטובת הכלל, שמחת ההקרבה וכו', יצרו ערכים מוסריים לגבי אנשי-אופי יחידים, אך לא לכל. אולם ברי ומחוור, כי הישג זה וכל כיוצא בו, בשטח זה או אחר, נמצא בסתירה איומה אל הקרבנות החמריים והרוחניים. ואם אתה בתורת יהודי, אשר חיי נפשו עשירים יותר מאלה של הגרמני, אינך מודה בכך או אז יש לקרוא לזה אוטוסוגסטיה או גם פסיכוזת המלחמה.... וכי מי זה כופר בדבר ש"המהות הגרמנית החסונה" יש בה משהו מופתי? אם יש בזה משום אידיאל אשר כדאי והגון הוא כי ישתלט בעולם – הרי זה עדיין בגדר שאלה: על כל פנים מוטב היה להם ליהודים אילו רכשו להם משהו מכוח זה ויהדות העתיד ודאי שהיתה אסירת תודה לך אילו באת להטיף לכך. ואף-על-פי-כן אינני יכול לרחוש אהבה למלחמה, ואינני מבין מדוע זה השקפתי "הפוכה" היא, אם מיצר אני על כי מספר מסוים של בני עמי, קרי יהודים, ירוצצו את גולגלתם; והרי דווקא בזה טפחת על פני.

תודה רבה לך על דבריך בענין שירי. הקראת את כולם באזני אמך, ומה אמרה? לפי שעה עודני להוט אחרי פרסום כצפרדע אחרי זבובים. – בהצעות התיקונים הירהרתי, ואחדות מהן גם קיבלתי....