רשויות (ארלוזורוב)/מכתבים/באזל, 4 ביולי
אתמול אחרי-הצהרים דיברתי בכל-זאת משך שעה ועשרים רגע בויכוח הכללי. וסבורני כי לא אגזים אם אומר שזאת היתה הצלחה אישית. לא רק באמצע הופסק נאומי על-ידי מחיאות-כפיים סוערות, אלא הבאתי את הקונגרס, בסוף הנאום, לידי קדחת אמיתית של תשואות-חן – – – החברים יצאו ממש מכליהם. כאשר חזרתי את הפרקציה,[1] קמו הכל כאיש אחד – מעשה בלתי-רגיל אצלנו כלל וכלל. ביאליק ושמריהו לוין התנפלו עלי ונשקו לי על הבימה הפתוחה. מחזה נורא. גם דעת העתונות עלי תהיה, כנראה, טובה. ה"באלזר נאציונאל-צייטונג" כתב: ד"ר ארלוזורוב מתפתח והולך יותר ויותר ממנהיג של מפלגת העבודה לפוליטיקאי שבקנה-מידה גדול" (זהו ניסוח מפתיע, אבל משמח בכל-זאת). אחד הכתבים, שהיה משך שנים רובת כתב ברייכסטאג הגרמני, אמי לי כי שם כמעט לא שמע עדיין נאום אשר כזה. אנוכי כותב לך את כל הדברים האלה לא כדי להתפאר (באמת לא!), אלא כדי למסור לך את הרשמים, ביחוד מאחר שכל-כך משתוקק הייתי כי תהיי כאן אתי. דעתי אני על אודות נאומי הריהי בכלל אחרת לגמרי. אין אני מרוצה ממנו מכל-וכל. האמיני לי, כי לפעמים בכפר-סבא או בנס-ציונה כבר נתתי ניתוחים טובים ורציניים מזה. הקונגרס והוויכוח הכלל הריהם, בכלל, מכשיר מסופק מאוד למטרת דברי עיון וחקירה מדיניים ממצים את הענין. משום כך חלוקת האור והצל, לפי דעתי, לא עלתה בידי נכונה בנאומי זה – –
- ^ סיעת העבודה בקונגרס הציוני.