רשב"ם על שמות ג

<< · רשב"ם על שמות · ג · >>

(ב). איננו אוכל: אפילו במקום יציאת הלהבה מן הסנה לא היה גחלת כלל:

(ד). וירא ה': המלאך קורא על שמו של הק':

(ה). של: השלך מגזרת ונשל גוים רבים, כאשר יאמר מן נסע סעו, כן יאמר סע לשון צווי וגם של תשלו לה:

(ז). ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו: צעקתם שצועקים מפני שנוגשים אותם שמעתי:

(ח). וארד: כאן לדבר אליך כדי להצילו מיד מצרים:

(י). והוצא את עמי בני ישראל ממצרים: על פי הדברים שתאמר אל פרעה מאתי:

(יא). ויאמר משה מי אנכי: מי שרוצה לעמוד על עיקר פשוטו של מקראות הללו ישכיל בפירושי זה, כי הראשונים ממני לא הבינו בו כלל כלל, משה השיב על דני דברים שאמר לו הק' ללכת אל פרעה וגם להוציא את בני ישראל על ידי מצות פרעה, ומשה השיב על ראשון ראשון מי אנכי כי אלך אל פרעה, ואפילו להביא לו מנחה ודורון, וכי ראוי אני ליכנס בחצר המלך איש נכרי כמני? וכי אוציא את בני ישראל ממצרים? כלומר ואפילו ראוי אני ליכנס לפני פרעה שישא פני לשאר דברים, איזה דבר המתקבל לפרעה אומר לו? וכי שוטה הוא פרעה לשמוע לי לשלוח עם רב שהם עבדיו חפשים מארצו? ואיזה דבר המתקבל אומר לו שעל ידי אותו הדיבור אוציאם ממצרים ברשות פרעה? והק' השיב לו על ראשון ראשון ואמר כי אהיה עמך ואתן חנך בעיני המלך, ותלך אל פרעה ולא תירא, ומה שאת ירא לפני פרעה, וזה לך האות כי אנכי שלחתיך, הלא אתה רואה בתבערת הסנה כי שלוחו של הק' אני וזה האות לך הוא להיות בטוח שאהיה עמך, וכן מצינו בגדעון שאמר לו המלאך הלא שלחתיך, ועל מה שאתה אומר וכי אוציא את בני ישראל ממצרים כלומר באיזה טענה שאומר לפרעה ישמע אלי להוציאם? בהוציאך את העם ממצרים אני מצוה לך עכשיו שתעבדו את האלהים על ההר הזה ותקריבו עולות, וטענה זו תוכל לומר כי לזבוח לאלהים יניחם ללכת, ואע"פ שכאן לא פירש, לבסוף מפרש ושמעו לקולך ובאתה אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים וגו', ועתה נלכה נאדרך שלשת ימים במדבר ונזבחה, וכן בכל פעם טפעם היה משה אומר כך לפרעה, וכן מצינו בשמואל כשציוהו הק' למשוח את דוד, אמר שמואל להק' ושמע שאול והרגני והק' אמר לו עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח לה' באתי, אף כאן דרך חכמה ציוה למשה בהוציאך וגו', וכן תוכל לומר לו, מי שמפרשים מקראות הללו על עניינים אחרים אינם אלא טועים גמורים:

(יג). מה אומר אליהם: כי איני מכיר ויודע שמך המיוחד:

(יד-טו). ויאמר אלהים אל משה: אם אינך יודע שמי אני אומר לך כי שמי אהיה לעולם ויכול אני לקיים מה שאני מבטיח, ומעתה שאמרתי לך כי שמי אהיה, כה תאמר לישראל אהיה שלחני אליכם, ויאמר עוד אלהים למשה, לא נאה שיקראו אותי בשמי בכל דבריהם כשם שאין קורים המלכים בשמם, אלא ה' אלהי אבותיכם וגו' שהוא לשון אדנות ומלכות, כשם שאומרים למלכים יחי המלך, המלך צוני דבר:
זה שמי לעולם: אהיה האמור בפסוק ראשון:
וזה זכרי: ה' האמור בפסוק שיני שהוא לשון מלכות, ובעניין הזה מזכירים את המלכים ולא בשמם, ומה שכתב בי-ה אפרש באת בש, צפ"ת דפג"ת זהי"ף תצמ"ץ פתט"ף דפגמ"י תפא"ף מצמ"ץ מצפ"ץ פמ"ף שידפ"י מפ"ק לי"ף ל"ם י"ץ צפ"ץ כתק"י, זהו עיקר עומק פשוטו של מקראות הללו ואין מגלים אותם אלא לצנועים:

(יח). אלהי העבריים: שהרי מעברי הנהר באו הנה ואלהי מלכותם צריכים לעבוד:

(יט). ואני ידעתי וגו': אל ירך לבבך על שמתחילה לא ישמע לדבריי לשלחם ולא מתוך יד חזקה שלו, כי אין לו יכולת נגדי, אך אני מקשה את לבו כדי לשלוח בו ידי תחילה וידעו הכל כי רמה ידי, וידעו נפלאותי כי אני ה' והיכולת בידי:

(כב). ושאלה אשה משכנתה: במתנה גמורה וחלוטה, שהרי כתוב ונתתי את חן העם כמו שאל ממני ואתנה גוים נחלתך, זהו עיקר פשוטו ותשובה למינים:
כלי כסף וכלי זהב: תכשיטין לכבוד החג שתחוגו במדבר, ושמתם אותם על בניכם: