רשב"ם על במדבר ל
<< · רשב"ם על במדבר · ל · >>
(ב). וידבר משה אל ראשי המטות: נשאלתי באניוב בכרך לושדון לפי הפשט היכן מצינו שום פרשה שמתחלת כן, שלא נאמר למעלה וידבר ה' אל משה לאמר איש כי ידר וגו', והיאך מתחלת הפרשה בדבורו של משה שאין מפורש לו מפי הגבורה, וזו תשובתי, למעלה כתב אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבתיכם שאתם צריכין להביא באחד משלש רגלים משום בל תאחר כמפורש במסכת ראש השנה, הלך משה ודבר אל ראשי המטות שהם השופטים להורות לישראל הלכות נדרים, ואמר להם הקב"ה צוה לי שיקרבו נדריהם ונדבותם ברגל פן יאחרו נדריהם לפיכך איש כי ידר נדר לה', קרבן או השבע שבועה לענות נפשו לאסור אסר, לא יחל דברו מוסב על הנדר, כלומר לא יאחר את נדרו עד לאחר הרגלים כמו שצום הקב"ה שכן פרוש לא יחל כמו ויחל עד בוש, ויחל עוד שבעת ימים, יחל ישראל אל ה' ימתין ויחכה לו והמפרש לשון חלול לפי הפשט טעות הוא בידו:
ככל היוצא מפיו יעשה: מוסב על השבע שבועה, כעניין שפירש בשעת שבועתו יעשה, ולפי הזמן שפירש הן קרוב הן רחוק, וראייה לדבר כעניין שני דברים הללו פירש משה במשנה תורה כי תדור נדר לה' אלקיך לא תאחר לשלמו וגו', מוצא שפתיך תשמר ועשית, כי תדר נדר וגו' כענין איש כי ידר נדר, ומוצא שפתיך תשמר כענין או השבע שבועה וגו':
(יא). ואם בית אישה נדרה: אבל למעלה כתב ונדריה עליה, אותו פסוק בנדרים הקודמים קודם שנשאה, ומשמע לפי הפשט שהבעל מיפר בקודמין:
(טז). ואם הפר יפר אותם אחרי שמעו: והיא אינה יודעת ששמע, ונשא את עונה, שאינם מופרים והיא שוגגת שלא ידעה אם שמע עד עתה אם לאו: