רש"ש על המשנה/עדיות/ח
רש"ש על המשנה מסכת עדיות פרק ח
<< · רש"ש על המשנה · מסכת עדיות · >>
פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה
א עריכה
[בתוי"ט ד"ה העיד ריב"ב והר"ב כו' נ"ב בירושלמי שקלים פ"ח הגירסא כלפנינו: שם בא"ד בברייתא תני בה העיד ר"י וריב"ב נ"ב עי' מ"ג ובתוי"ט שם. מהגרמ"ש ז"ל]: שם בתי"ט ד"ה על דם נבלות. שמטמאי' טומאת משקים כו' עמש"כ לעיל רפ"ה בס"ד:
ג עריכה
ארשב"ג קבלנו עדותכם עתוי"ט שגי' אר"ג עקרית והתו"ח סייעו מהא דעדיות בו ביום נשנית כו' אבל מצאנו לעיל בפ"ה ר"י ור' יוסי ור"ש (לנ"א) וכן בס"פ והמה היו בדור רשב"ג וי"ל דהכוונה דוקא על לשון עדות הנאמר בה או דרבי הוסיף בם גם ד"א הדומים להם: [שם בתוי"ט ד"ה וריב"ב בגמרא דכתובות מייתי לה וגרס ר' יהושע ב"ב. נ"ב בגרסתנו גם שם* ובקדושין ע"ה א' ור' יהודה ב"ב ובערוך ערך אלמנה בתחילה כתב ר' יהודה ב"ב ובסוף ר' יהושע ב"ב:
- הד"ס העיד שבד"ו הגי' בכתובות ר' יהושע ב"ב כמ"ש התוי"ט והמהרש"ל בדפוס הראשון הגיהו שם כלפנינו וגם בערוך השלם ובערוך בדפו"י הגי' בתחלה ובסוף ר' יהושע ב"ב.
שם בתוי"ט ד"ה אלמנת עיסה כו' ש"מ דל"ג במתניתין אלמנה. נ"ב במחילה מכ"ת דלא דק שפיר ונעלמה ממנו סוגיא ערוכה דפ' עשרה יוחסין שהביאו התוס' בדבור הקודם (ד"ה אלמנת עיסה) הכל מודים באלמנת עיסה שפסולה ולאפוקי מהני תנאי דתנן בעדיות אלמנת עיסה אלמא דבמשנה דעדיות גרסינן אלמנת עיסה ור"ת אינו מוחק אלמנה אלא מברייתא ולא ממתניתין כו' (פ"י כתובות שם). מהגרמ"ש ז"ל]:
ו עריכה
במשנה אר"י כו'. ומע"ש אע"פ שאין חומה כו' עתוי"ט שכ' דהא דאם אין מקדש ירקבו דתנן במע"ש ופסקה הרמב"ם הוא מדרבנן מטעם דאם אין מקדש אין העם רגילין בטהרה. וכ' עוד ואע"פ כו' העתיק ג"כ האי דאוכלים מע"ש כו' לכאורה י"ל בפשיטות דנ"מ כשיש מקדש או כמו בימי עזרא שעשו מזבח לבד והקריבו קרבנות ואז רגילין בטהרה כיון שהתחילו להקריב רק שיקשה עדיין מהגמרא דנפול מחיצות שהביא הראב"ד: שם ד"ה שקדושה כו'. וכ"ע הכ"מ וא"י מה כח חזקה גדולה כו' ול"נ דכוונת הרמב"ם דגם עתה כשקנה ישראל קרקע בא"י ברשיון המלך הוי דומיא דזמן עזרא דאז כ"כ עלו והחזיקוה ברשיון כורש ולכן חוזרת לקדושתה:
ז עריכה
בתוי"ט ד"ה שנאמר כו' לפי שסברתו שאין החמס [צ"ל הענין] כו' נ"ב הגהה זו טעות היא עי' לשון הרמב"ם שהעתיק התוי"ט בראש המשנה. מהגרמ"ש ז"ל]: