רש"ש על המשנה/מגילה/ד
רש"ש על המשנה מסכת מגילה פרק ד
<< · רש"ש על המשנה · מסכת מגילה · >>
פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה
א עריכה
[בתוי"ט ד"ה והחותם. נראה בעיני דמשום כן נהיגי עלמא למקרי אדם חשוב באחרונה. נ"ב עי' בלח"ש שכתב שתלמוד ערוך הוא בידנו אחרון שקרא ד' משובח משום דמעלין בקודש א"כ אף כאן אחרון חביב כדאמרי' בעלמא נמי כו' עכ"ל וכבר קדמו האלי' רבא סי' קל"ט בסופו. מהגרמ"ש]:
ג עריכה
בתוי"ט ד"ה א"פ ע"ש. מש"כ ואנו כו' ונמצא שמיד מתחיל הש"ץ בברכת הי"ח ולא הוי ככופר לכאורה נסתר זה מפי' הר"ן שמביא לקמן בדבור הסמוך דחזינן דאף דעובר לפה"ת ג"כ אפ"ה אמרי בברכה של יוצר וי"ל דהר"ן לשיטתו שכתב לקמן ושמעינן ממתני' שאין היחיד אומר קדושה של יוצר:
ה עריכה
במשנה והוא נושא א"כ. עי' תוי"ט וט"א שנדחקו בזה ול"נ דלפי דתנן פ"ה דברכות העובר לפה"ת כו' וא"א שם כהן אלא הוא ל"י את כפיו כו' ופירשו הפוסקים דאם יש כהנים אחרים זולתו אפי' הבטחתו כו' ל"י א"כ. להכי תני הכא והוא אף דעובר לפה"ת כדקתני מ"מ נושא א"כ באם הבטחתו כו' ובזה יתיישב ג"כ קושיית התוס' והפוסקים מהא דחולין נתמלא זקנו דהכא דוקא משום דרגיל להפטיר התירוהו בהבאת ב' שערות לבד: שם פוחח פירש"י שכרעיו נראים כו' הר"ן הקשה עליו מהא דלקמן בסנדל איני עובר אף יחף ל"י דמשמע דאחר עובר יחף [ועי"ש וברע"ב כאן]. ול"נ דיחף דהתם היינו בלא סנדל אבל מ"מ הוא מכוסה רגלים באנפילאות דומיא הא דמייתי הרא"ש ביומא סי' כ"ד מפדר"א פ' (מ"ו) אף ישראל יחיפי רגל ביוה"כ (לפנינו ליתא שם) ויוה"כ מותר באנפילאות לדעת ר"פ ועי"ש בגמ' (ע"ז) בהא דיליף איסור נעה"ס מיחף דקרא אבל קשה דהכא תני דאינו נושא א"כ ולקמן איתא מומין שאמרו כו' וברגליו ופירש"י משום דחולץ מנעליו וע"כ מיירי דרגליו יחפים ממש (עי' שו"ע סי' קכ"ח ס"ל) לכן נ"ל דיחף הוא רק בחלק התחתון דרגל ופוחח הוא שכרעיו נראים והיינו בגובה הרגל. ומה שהביא רש"י ראיה מתרגום עיין בתוס' ובהגרי"פ וגם סותר א"ע למה שפי' בערכין ס"פ השג יד וטעם דמתרגם כתב התוי"ט בשם הר"ן דלא הוי חשיבותא כ"כ דקטן מתרגם ועי' מש"כ לעיל בד"ה המפטיר ולשון הר"ן שהגדול קורא בתורה וקטן ממנו מתרגם עליו: שם ברע"ב ד"ה המפטיר בנביא מי שרגיל כו' וכ"ה ברש"י. נראה דהיה ק"ל דפריסת שמע ודאי קודם קה"ת היא וכמש"כ התוי"ט ולישנא דהמפטיר משמע שכבר הפטיר לכן פי' מי שרגיל דהיינו בימים שעברו והתוי"ט שכ"ע וכלומר מי שעתיד להפטיר כו' שחת כוונתו. ועי' לשון הר"ן ומש"כ התוי"ט לקמן בשמו דטעם דאין כבוד למפטיר הוא משום דאיתא אפי' בקטן לכאורה תמוה דהא תנן בסמוך דקטן קורא בתורה א"כ מאי גריעותא דמפטיר אבל הר"ן לשיטתו שכתב שם ולא שיהיו כולם קטנים או רובם כו':
ו עריכה
בתוס' רע"א אות ל"ו ד"ה וכ"כ רש"י והר"ן כו' [נ"ב עי' בקול הרמ"ז והעתיקו הב"ד וכתבו ע"ז שכ"כ הר"ן (ובמח"כ לא ראו שכ"כ גם רש"י. ונראה דאישתמיט מינייהו לפי שבא פירש"י בסיום המשנה שלא במקומו) והקשה אטו זהב מן האסור לפיך. והביא מפירש"י לסנהדרין (אבל לא ממנחות) ואח"ז מצאתי בנו"ב מ"ק או"ח סי' א' ד"ה והנה גם הר"ן תמה על פירש"י והר"ן שזהב מאי איסור ומאי היתר שייך בו. ומביא ג"כ מפירש"י מסנהדרין ומנחות (וחידוש על הגרע"א שלא זכר את הנודע) וע"ש בד"ה והנה ע"כ דברינו. ועי' בס' ערוך לנר מכות (י"א א') על רש"י ד"ה כי איתקש שהביא את התוס' רעק"א דכאן וגם הוא לא ידע את הנודע. מהגרמ"ש]:
ט עריכה
בתוי"ט ד"ה האומר כו' ומצאתי בערוך כו'. אמנם בירושלמי הגי' גם בתדר"י ארמית ונסתר פירושו:
י עריכה
בתוי"ט ד"ה רא"א כו' וניחא לי במ"ש הלבוש כו' דפ' הודע כתיב בה כו' אביך האמורי כו' עי"ש ול"נ סמך לפירושו מהא דאיתא בסנהדרין (מ"ד ב') בשעה כו' אביך האמורי כו' אמרה כו' רבש"ע כו' וסוד אחר אל תגל והקב"ה לא השיבה כלום: