רש"ש על המשנה/בבא קמא/ד

רש"ש על המשנה מסכת בבא קמא פרק ד

משנה תוספתא ירושלמי

<< · רש"ש על המשנה · מסכת בבא קמא · >>

פירושים רבי עובדיה מברטנוראפירוש תוספות יום טובפירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)פירוש מלאכת שלמהעיקר תוספות יום טובפירוש המשניות לרמב"םמפרשי המשנה

א עריכה

בתוי"ט שור שנגח כו' כתב הר"ב ובכולן היה תם כו' כגון כו' והוה מצי כו' כגון דלא אייעוד בב"ד כו'. לכאורה המ"ל נמי דלא אייעוד כלל עד אחר כל הנגיחות. ומש"כ התו"ח שקודם שפסקו את הדין אפילו לר"ע לאו שותפי נינהו נעלמו ממנו דברי התוס' (ל"ג ע"א) ד"ה שני שוורים ומ"ש כמ"ש התוי"ט בשם הרא"ש כו' ע"ש דאין שום רמז לזה. ועי' בתוס' כאן בד"ה אי כר"ע:


ב עריכה

במשנה ה"ז מועד לשבתות וא"מ לחול. עי' בנ"י שהשאלה היתה דלמא ימות החול דלא נגח בהן סתרי לנגיחות דשבת דלפניהם כיון דחזרת ג"י סתרה העדאה גמורה כש"כ דליסתרו מקצת ימי העדאה. ואנכי תמה דמה זו שאלה דממ"נ ליהוי מועד לדילוג ר"ל מז"י לז"י כמו ראה שור נגח שור ולא נגח כו' דלקמן בברייתא דמה לי דילוג שורים ומ"ל דילוג ימים וכדלקמן ע"ב בגמ' נגח שור יום ט"ו בחדש זה ויום ט"ז כו' וע"ש בתוס'. ולעד"נ דשאלתם היתה אם היום גורם נעשה מועד בג' שבתות אבל א"ת דהוה מועד לדילוג אינו עד שישלש בדילוג והוא ד' שבתות עי' בתוס' הנ"ל. עוד נ"מ אם אירע יו"ט בין השבתות ונגח בו דאם היום גורם מטעם הירושלמי או מטעם רש"י יו"ט נמי מצטרף להעדאתו ואם מחמת דילוג צריך שיהיו הדלוגים שוים כמ"ש רש"י בר"פ וגם אם כבר נעשה מועד לשבתות נ"מ אם נגח אח"כ ביו"ט שלאחריהם באמצע השבוע ועמש"כ לקמן ע"ב בתד"ה שור: שם בתוי"ט ד"ה משיחזור בו ג' שבתות כו' והוא ירושלמי כו' ולשון הירושלמי הוא משנה דעתי' משמע דלפי שחשובין בעיניו נכרים הוא משתגע ונוגח אפי' בהמות (עמש"כ כעין זה לעיל כ"ג ב' בתד"ה שיהו) כי כן דרך הבהמות כשבאים לפניהם אנשים נכרים נעשין כמו פראים וכ"מ בהמפרש פ"מ ודלא כמו שהבין מהר"ם וקצת משמעות התוי"ט:


ג עריכה

במשנה שור של ישראל שנגח שור של הקדש ושל הקדש שנגח שור של הדיוט פטור כו'. לכאורה יפלא דפתח בשל ישראל וסיים בשל הדיוט. ונ"ל דבדיוק תני ולאשמעינן דשור של מצרי שנגח שור של הקדש דחייב עי' בגמרא אח"ז ראיתי בהגהת הב"ח שמגיה ברישא נמי של הדיוט ול"נ כמש"כ ובמשניות וכן בסדר המשנה דירושלמי וברי"ף הגירסא בסיפא ג"כ של ישראל: שם בתור"ע אות מ"ג הקשה אמאי נקיט הפירכא בדרך צידוד הא ודאי רעהו דוקא כדקתני רישא שור רעהו ולא הקדש. ואישתמיטתי' דברי התוס' (במנחות ס"ז) ד"ה חד דמסברא מחד מיעוט לא הוה ממעטינן אלא הקדש לחוד ע"ש:


ה עריכה

במשנה נגח עבד או אמה נותן כו'. וכן השור בסקילה כדכתיב בקרא. ונסתפקתי באם נגח עבד של בעליו אם ישנו גם הוא בדין יום או יומים אם נאמר גם לענין הזה כמיתת בעלים כך מיתת השור או מטעם דכ"ז דכסף יתן לאדוניו אז השור יסקל אין הבעלים משלמים אין השור בסקילה ע"ד דדרשי רשב"ל ורבה (לקמן מ"ג) (וגם ריו"ח ל"פ עלייהו שם אלא מרבוי' דאם ולטעם זה אפילו לא שהה מע"ל נמי פטור ועמש"כ לקמן מ"ה בתד"ה אפילו) ועי' בנ"י דמשמע מדבריו דגם שור ישנו בדין יום או יומים ולעד"נ דליתא. דפשוט דגם הבעלים אינן בדין יום או יומים בגוונא דשור דא"פ אלא אם הכוהו בשבט דרך יסור ותוכחה עי' רמב"ם פ"ב מהל' רוצח הלי"ד. שוב ראיתי במכילתא משפטים סוף פ"ז שלא חלק בין שורו לשור אחר במיתה על עבדו ועל אמתו ע"ש ודברי הנ"י צ"ע. ועמש"כ לקמן מ"א ב' בתד"ה ע"פ ע"א:


ז עריכה

בתור"ע אות מ"ה עי' בהרא"ש כו' לענין תשלומין ס"ל כר"י נגח ואח"כ הפקיר דפטור כו' פקע החיוב כו' הא בהקדיש פקע החוב לגמרי. ולע"ד נ"פ דהכא דמיירי בתם אפי' לרי"ש כיון דמשועבד לניזק לאו כל כמיניה למכרו לגמרי או להקדישו כמ"ש התוס' (ל"ג ע"ב) בד"ה משום:


ט עריכה

בתוי"ט ד"ה נכנסו כו' בדלא עבדו שמירה כלל כו' ובגמ' ארהב"ח הא מני ר"א כו' אביי אמר כו'. הנה לתרווייהו מיירי הברייתא בדנטרו ש"פ אבל מתניתין מוקי לה הנ"י בדלא נטרי כלל והתו"ח כ"ע דבגמרא בברייתא משמע דאיירי בדנטרו ש"פ ול"ד כלל דהברייתא מסיימת חוץ מש"ח הלכך ע"כ איירי בדנטרי ש"פ אבל מתני' דתני אכולהו נכנסו תחת הבעלים כו' ע"כ איירי בדפשעי ולא נטרי כלל ועוד דפסקא לומר מועד משלם נ"ש ואי בדנטרי שמירה פחותה הלא ר"י פוטרו מצד העדאתו בבבא הסמוכה: