רש"י על זכריה ד
<< · רש"י על זכריה · ד · >>
פסוק ב
"ושבעה נרותיה" - כמין בזיכין שנותנין השמן והפתילה לתוכה
"שבעה ושבעה מוצקות" - לכל נר ונר באין שבעה צנורות קטנים שהשמן זב מן הגולה דרך אותן מוצקות לכל נר ונרפסוק ג
פסוק ד
פסוק ו
פסוק ז
"והוציא את האבן הראשה" - האדריכל יקח את אבן הבדיל בידו להיות אדריכל בראש הבונים והם יבנו הכל כפי דבריו אשר יצוה בבנין נאה ומפואר
"תשואות חן חן" - יהיה לה לאותה האבן שהכל יאמרו מה נאה בנין זה העשוי על ידי אבן המשקולת הזאת תשואות חן כמו תשואות נוי כמו תשואות מליאה עיר הומיה (ישעיהו כב) קול שאון (שם סו) כולם לשון השמעת קול הםפסוק ט
פסוק י
"שבעה אלה" - על אחד שבעה ביסוד הראשון שבימי כורש וכן ת"י שבעה נדבכין כאילין
"עיני ה' המה משוטטים" - ולו נראה לעשות כן והוא ראה את זרובבל זה הגון לדברפסוק יא
פסוק יב
פסוק יד
"העומדים על אדון כל הארץ" - לבקש מלפניו להחזיר את גדולתם
"שני בני היצהר" - יצר טוב ויצר הרע מתהפך לטוב בזכות התורה
<< · רש"י על זכריה · ד · >>