רש"י על ויקרא ב ב
<< | רש"י על ויקרא • פרק ב' • פסוק ב' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • יא • יב • יג • יד •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות • לגרסת רש"י מנוקד ומעוצב
וֶֽהֱבִיאָ֗הּ אֶל־בְּנֵ֣י אַהֲרֹן֮ הַכֹּהֲנִים֒ וְקָמַ֨ץ מִשָּׁ֜ם מְלֹ֣א קֻמְצ֗וֹ מִסׇּלְתָּהּ֙ וּמִשַּׁמְנָ֔הּ עַ֖ל כׇּל־לְבֹנָתָ֑הּ וְהִקְטִ֨יר הַכֹּהֵ֜ן אֶת־אַזְכָּרָתָהּ֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה אִשֵּׁ֛ה רֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַיהֹוָֽה׃
"הכהנים וקמץ" - מקמיצה ואילך מצות כהונה (מנחות ט ת"כ)
"וקמץ משם" - ממקום שרגלי הזר עומדות ללמדך שהקמיצה כשירה בכל מקום בעזרה אף בי"א אמה של מקום דריסת רגלי ישראל (מדות ה)
"מלא קמצו" - יכול מבורץ מבצבץ ויוצא לכל צד ת"ל במקום אחר והרים ממנו בקמצו (לקמן י ו) לא יהא כשר אלא מה שבתוך הקומץ אי בקמצו יכול חסר ת"ל מלא הא כיצד חופה ג' אצבעותיו על פס ידו (מנחות יא) וזהו קומץ במשמע לשון העברית
"על כל לבונתה" - לבד כל הלבונה יהא הקומץ מלא
"לבונתה והקטיר" - אף הלבונה בהקטרה (ת"כ)
"מלא קמצו מסלתה ומשמנה" - הא אם קמץ ועלה בידו גרגיר מלח או קורט לבונה פסולה (מנחות יא)
"אזכרתה" - הקומץ העולה לגבוה הוא זכרון המנחה שבו נזכר בעליה לטובה ולנחת רוח