רש"י על הש"ס/יומא/פרק ז


תוספות יומא - פרק זעריכה


וסיפא איצטריך ליה - שינה דנקט משום דבעי לאשמועינן שמותר ליתנן תחת ראשיהן ותו לא איכפת לן אם יפיח מאחר שפושטן:

כנגד ראשיהן - אצל ראשיהן:

שמע מיניה - מדמותר להניחן אצלו לא חייש לשמא יפיח:

תפילין מן הצד - להניחן אצלו כשהוא ישן:

הניחא - האי דלא חייש לכלאים למאן דאמר אבנטו של כהן גדול ביום הכפורים שהוא של בוץ זהו אבנטו של הדיוט כל ימות השנה ואין כלאים בבגדי כהן הדיוט שפיר:

לא זהו וכו' - דשל הדיוט כל השנה של כלאים:

קשים הם - ואינן מחממין לפיכך אין בהן משום כלאים:

נמטא - לבד פלטר"א בלע"ז:

גמדא - קשה:

שרי - אין בו משום כלאים דהעלאה דומיא דלבישה דאית בה הנאת חימום הוא דאיתסר:

למדינה אסור - שנוהג בה דרך חול:

הר גריזים - מקום מושבן של כותים:

עת לעשות לה' - כשבא עת לעשות דבר לשמו של מקום מותר להפר בו תורה:

לתלמיד במקום הרב - לראש הכנסת ולסגן בפני כהן גדול ואינו כממעט כבוד הרב:

כולה משום כבודו דכהן גדול - מראין אותו שיש שררות הרבה למטה ממנו אבל בעלמא אין חולקין:



אין ישיבה בעזרה - דכתיב לעמוד לשרת (דברים יח) העומדים שם לפני ה' (שם) ולא מצינו בה ישיבה:

אלא למלכי בית דוד שנאמר ויבא המלך דוד וישב וגו' - כשאמר לו נתן הנביא אתה לא תבנה הבית כי ימלאו ימיך וגו':

ויברך עזרא וגו' - בההוא ענינא דויקרא לפני הרחוב כתיב ברוך ה' אלהים וגו' כך תיקנו באותו היום לומר במקדש בסוף כל ברכה וברכה כדאמרינן במסכת תענית (יג.):

בגבולין - כל חוץ לעזרה קרי גבולין:

בייא בייא - לשון זעקה וקובלנא:

האי דאחרביה לבית המקדש - מבקשין רחמים שימסר בידם יצר הרע של עבודת כוכבים:

לקבולי אגרא - שנכוף אותו ונקבל שכר:

פיתקא - כתב:

אמת - כלומר מסכים אני עמכם:

אמר להו נביא - זכריה בן עדו:

ביניתא - שיער:

בדודא דאברא - בסיר של עופרת:

זאת הרשעה - וישלך אותה אל תוך האיפה (ויתן) את אבן העופרת אל פיה:

שאיב קלא - נכנס הקול לתוך העופרת ואינו יוצא ממנו:

כליא עלמא - יכלה העולם שלא תהא פריה ורביה:

ביעתא בת יומא - ביצה הנולדה בו ביום לפי שפסק החימום מן המעים ואפילו אותן שעיברה התרנגולת כבר אינן מתבשלין במעיה:

לפלגא - שיהא שולט באדם ליזקק לאשתו ולא לאחרת:

כחלינהו - סימו את עיניו ע"י כחול:

האל הגדול הגבור והנורא - אשר לא ישא פנים:

עובדי כוכבים מקרקרים בהיכלו - שראה שרי נבוכדנצר נכנסין להיכל ומריעים בו ככל רצונם:

לא אמר נורא - בפרשת הנה חנמאל כתיב עושה חסד לאלפים ומשלם עון אבות אל חיק בניהם אחריהם האל הגדול והגבור ה' צבאות שמו (ירמיהו לב):

דניאל לא אמר גבור - בתפלתו בספרו (דניאל ט):

עובדי כוכבים משתעבדים בבניו - זה שבעים שנה:

זו היא גבורתו - שכובש יצרו כל השנים הללו שנשתעבדו בהן ומאריך אפו על כל הגזירות שגוזרים על בניו:

ואלו הן נוראותיו שאלמלא מוראו וכו' - מן יום החורבן אתה למד נוראותיו שכל האומות נאספו להשמידם ונתקיימו מהן:

ורבנן - ירמיה ודניאל:

שהוא אמתי - מסכים על האמת ושונא את השקר:

כאן בכדי שיפסיק התורגמן - הא דקתני אין מדלגין בפרשה הרחוקה מזה שקודם שגולל ספר תורה עד מקום הדילוג יפסיק התורגמן המתרגם פסוק שקרא הקורא ונמצאו צבור יושבין ומצפין אין זה כבוד צבור אבל אך בעשור סמוכה היא לאחרי מות ויכול לגלול שם קודם שיפסיק התורגמן:

בענין אחד - כגון הכא ששתי הפרשיות מדברות בענין יוה"כ מדלגינן ובכדי שלא יפסיק התורגמן והא דקתני דאפילו בכדי שלא יפסיק נמי לא ידלג בשני ענינים לפי שדברי תורה היא אזהרות ועונשין ומצות וצריך שיכנסו בלב השומעין וכשאדם יוצא משיטה לשיטה אחרת אינו נוח להתבונן:

והתניא - בניחותא:



מסוף הספר לתחילתו - למפרע:

וכל כך למה - למה צריך לומר יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן:

שלא להוציא לעז על ספר תורה - כשרואין אותו קורא פרשה שלישית על פה יהו סבורים שספר תורה חסר אותה פרשה:

מפני כבוד ציבור - שיהו מצפין ודוממין לכך:

ונייתי אחרינא - שיהא נגלל לפרשה שלישית:

משום פגמו וכו' - שלא יאמרו חסר הוא:

ברכה שאינה צריכה - שיהא צריך לחזור ולברך:

כתיקנה - כמו שאנו אומרין אותן בתפלה:

תנו רבנן שאר התפלה - השנויה במשנה כך היא רנה תחינה בקשה מלפניך על עמך ישראל שצריכים להושע:

להראות חזותו לרבים - להראות נויו של ספר תורה ותפארת בעליה שטרח להתנאות במצוה שנאמר (שמות טו) זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות לולב נאה ספר תורה נאה בקלף נאה בדיו נאה בלבלר אומן ומערב יום הכפורים הביאום שם:

אין מעבירין על המצות - ומהו דתימא האי נמי אעבורי הוא שמניח זו והולך לראות זו:

ומאי מצוה - יש בראייתן יש כאן מצוה משום ברוב עם הדרת מלך:

קמ"ל - דלאו מעבר הוא מאחר שאינו עסוק בה:

מתני' שבעת כבשים - של מוסף הן בחומש הפקודים (במדבר כט):

ופר העולה - נמי דמוסף עם תמיד של בין הערבים בטבילה חמישית:

גמ' היכי קאמר - רבי עקיבא:

ותו פר העולה לרבי אליעזר דשייריה - ולא איירי ביה אימת עביד ליה והוא הדין נמי דאיכא לאקשויי אשעיר אלא ריש מילתא נקט:

אימורי חטאת - דתנא באידך פירקין נתנם במגס עד שיקטירם:

לא משכחת לה - לסדר עבודת היום מתקנתא במשנתינו אלא משכחת לה מתקנתא לרבי אליעזר דתנא דבי שמואל דאיירי בכולהו או לרבי עקיבא דתוספתא שפירש שם את דבריו יפה בדרבי עקיבא לא גרסינן יצא ועשה:

עם תמיד של שחר - בלבישה ראשונה שנאמר במוספי כל הרגלים מלבד עולת הבקר אלמא מוספין עם עולת הבקר נעשית בסמוך להן וילמוד יום הכפורים מהם:

ואח"כ עבודת היום ואחר כך שעיר הנעשה בחוץ - ואף על פי שהוא מן המוסף לא יכול להקדימו לעבודת היום לפי שנאמר בו ושעיר חטאת אחד מלבד חטאת הכפורים למדנו ששעיר חטאת הפנימי קדמו:



ואחר כך אילו ואיל העם ואח"כ אימורי חטאת - כל אלו בטבילה שלישית:

ואחר כך תמיד של בין הערבים - בטבילה חמישית ולא איירי הכא בהוצאת כף ומחתה דפשיטא לן דבתר אילו ואיל העם היא כדתניא לקמן שכל הפרשה נאמרה על הסדר וכו':

עביד כדכתיב - תורת כהנים כתיבא וברישא הלכך אילו ואיל העם ואימורי חטאת בתר עבודת היום והדר הוצאת כף ומחתה ואחר כך מוספין ותמיד של בין הערבים דכתיבי לבסוף בחומש הפקודים:

האי מלבד חטאת הכפורים - דמשמע דשעיר החיצון קודם לאילו ואיל העם מאי עביד ליה בשלמא מלבד עולת הבקר לאו ביום הכיפורים כתיב ומרגלים לא יליף דסמיך אסידרא למיעבד הני דתורת כהנים ברישא אלא האי דכתב ביום הכפורים גופיה מאי עביד ליה:

על מה שזה מכפר וכו' - במתניתין דפ"ק דשבועות (דף ב.) דריש ליה הכי ועל שיש בה ידיעה בסוף ואין בה ידיעה בתחילה שעיר הנעשה בחוץ מכפר שנאמר ושעיר חטאת אחד מלבד חטאת הכפורים על מה שזה מכפר זה מכפר מה פנימי אינו מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה כדמפרש התם אף חיצון אינו מכפר וכו':

משמו - של ר' עקיבא:

אחד - מן שבעת כבשים:

עביד חד - כדכתיב מלבד עולת הבקר לסמוך מקצת המוספין לעולת התמיד:

והדר עביד עבודת היום - דאי אמרת כל המוספין יקריב עם תמיד של שחר דילמא חליש ולא מצי למיעבד עבודת היום והוא עיקר הכפרה:

דילמא פשע - ולא עביד להו אחר עבודת היום ולמאי דחיישת דילמא חליש ליכא למיחש דלגבי עבודת היום זריז הוא ומחליף כח וכולהו מוספין לא עביד דתורת כהנים קדים וצריך לקיים זו וזו סדר הכתוב ומדרשי המקראות:

דכולי עלמא מיהא - בין לר' אליעזר בין לר' עקיבא חד איל הוא דציבור דכולהו אמרי איל העם ולא איירי באיל הכתוב בחומש הפקודים כלל:

האמור כאן - בתורת כהנים ואיל אחד לעולה:

וצריכי - שיש דעת נוטה לומר נדבה מובחרת כדי שתהא מקובלת ברצון ויש דעת נוטה לומר חובה תהא מובחרת כדי שיצא ידי חובתו יפה:



שכל הפרשה נאמרה על הסדר וכו' - ואי כסדרן כתיבי וכן הסדר שמוציאן בלבישה ראשונה ואין עבודה חיצונה של בגדי זהב מפסקת בין עבודת היום להוצאת כף ומחתה לא משכחת לה וכו' כבר פרשתיה בפרק אמר להם הממונה (לעיל דף לב:):

בשעיר הנעשה בחוץ - כדכתיב (במדבר כט) מלבד חטאת הכפורים והוא אינו כתוב כאן אבל אילו ואיל העם דווקא כתבינהו קרא אחר הוצאת כף ומחתה ולא איצטריך לן לשבש סדרא דקראי:

אמר קרא ויצא ועשה וגו' - וזו יציאה ראשונה האמורה בפרשה הילכך על כרחך מקמי הוצאת כף ומחתה עביד להו בהפסקה שביניהם לעבודת היום:

אשר לבש כבר - אלמא זו היא פשיטה שניה שמע מינה יש הפסקת חילוף בגדים בין עבודת היום להוצאת כף ומחתה ורבא לא אאתקפתיה דרבי זירא קאי אלא לפרושי טעמא דמתניתא דמשבשא קראי:

ה"ג קראי כתיבי וכו' - ולא גרס תרי:

אינו רואה פר ושעיר הנשרפים - אלמא שריפתן בעוד שכהן גדול לבוש בגדי בוץ היא:

ואילו אימורי חטאת - לדברי הכל בתר הכי עביד להו (כשטובל) בטבילה שלישית עם אילו ואיל העם:

אימא חוץ מפסוק זה ואילך - לא נכתבה על הסדר:

שביש מתניתא - ואימא שריפת הפר והשעיר אחר טבילה שלישית:

אמר קרא והמשלח את השעיר וגו' - ובאותו לשון עצמו נאמר והשורף אותם דמשתעי בשריפת הפר ושעיר ושניהן כתובין אחר ואת חלב החטאת ועל כרחך שילוח השעיר מקמי הקטרת אימורים הוה כדכתיב ושלח את השעיר במדבר והדר ואת חלב החטאת על כרחך והמשלח דכתיב בתריה כאדם שהפסיק הענין שהיה מדבר בו וחוזר ומסיימו ואומר ואותו שילוח שאמרתי לך למעלה המשלחו מטמא בגדים ובאותו לשון עצמו נאמר והשורף:

מה והמשלח - אף על פי שנכתב אחר אימורי חטאת דמעיקרא הוא אף והשורף אף על פי שנכתב אחריהן מעיקרא הוא:

אדרבה מה שורף דהשתא - שהרי צווי עיקר שריפתן אחר אימורי חטאת נאמר כדכתיב ואת חלב החטאת וגו' והדר ואת פר החטאת יוציא ושרפו:

אף המשלח דהשתא - דווקא כתב אחר אימורין ושילוח שעיר האמור למעלה מהם הכי קאמר ונשא השעיר עליו את עונותם ושלחו המדברה כשיגיע זמן שילוחו:

והמשלח מעיקרא משמע - כאדם שחוזר לענין שהפסיק בו וכמו שפירשתי ושילוח שעיר במקומו נכתב מדלא הדר וכתב אחר אימורין ושלח השעיר והמשלחו יכבס בגדיו:

רבא אמר - לא מצית אמרת דשילוח שעיר לא במקומו נאמר דהא לא הזקיקו לעמוד שם אלא עד שעת כפרה והיא עבודת היום דמתן דמים:

אתי משלח - ליום המחרת:

מצאו בשוק - מכבדו לפני הבריות ואומר לו אישי כהן גדול וכו':

מחייה חיים - הוא הקדוש ברוך הוא עשינו שליחותו:

מפטרי מהדדי - שהיה אחד נוטל רשות מחבירו לשוב לביתו:

אתהלך וכו' - איידי דאיירי בחיים מתוקנים נקט לה:

זה מקום שווקים - שאדם מוצא לקנות מזונותיו ולפי שהיה דוד מטלטל נע ונד היה מתפלל על הדבר:

שמתהפכות עליו - מי שהיה עני בילדותו ונעשה עשיר לעת זקנותו דומה לו כאילו עכשיו נעשה חי מתוך מיתה:

אליכם אישים אקרא - בראש פרשת ושנות חיים הוא להכי נקט ליה:

שדומין לנשים - ענותנין ותשושי כח:

אישים - לשון אשה מדלא כתיב אנשים:

(שנסך) יין וכו' - אישים לשון קרבן אשה:



מריח מים - בני תורה:

לסוף אתו שמעיה ואבטליון לאיפטורי מיניה - ליטול רשות ממנו ולפרוש לצד ביתן:

ייתון בני עממין לשלם - לשון גנאי הוא לפי שבאו מבני בניו של סנחריב כדאמרינן במסכת גיטין (דף נז:):

דעבדי עובדא דאהרן - רודפי שלום:

דלא עבד עובדא דאהרן - שהוניתנו אונאת דברים ואמר מר (ב"מ נח:) לא תונו איש את עמיתו (ויקרא כה) באונאת דברים הכתוב מדבר אם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך:

מתני' בכתונת ומכנסים וכו' - אהדיוט קאי:

באלו נשאלים - כהן הנשאל באורים ותומים צריך ללבוש שמונה בגדים:

גמ' דברים שנאמר בהן שש - כולה מפרש לקמן:

חוטן כפול ששה - ששה כל מין ומין שבו:

משזר - בלא שש ואין זאת אלא רמונים:

שמונה - כל חוט של כל מין שבו כפול שמונה ועל פי חשבון זה מעיל שכולו מין אחד חוטו כפול י"ב פרוכת חוטו כפול כ"ד שכל מינין שבה כפולין יחד וכולה מפרש לה לקמן:

חמשה קראי כתיבי - גבי הדדי והוה סגי ליה בחד ונכתביה לבסוף: ה"ג ויעשו את הכתנות שש ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעות שש ואת מכנסי הבד שש משזר. ובד הוא שש הרי חמשה וההיא דאבנט צריך למיכתב על כרחך דאיכא מיני אחריני בהדיה:

שיהו שזורין - יחד כולן ששה:

לשאר בגדים שלא נאמר בהן שש - שיהא אף הן חוטן כפול ששה ולקמן מפרש מאי נינהו:

דבר העולה מן הקרקע בד בד - הפשתן והקנבוס אין להן בדים וענפים כעצים אלא עלין ואין הפשתן בא אלא מן הקנה האמצעי:

מפצל - יש בו נימא מתחלקת לשתים ואל תתמה שאף בשער זקן התחתון מצוי כן:

כיתנא נמי מפציל - כשכותשין אותו נחלק לכמה פיצולין:

אגב לקותיה - שמקישין עליו:

פארי פשתים - ובתורה כתיב ואת פארי המגבעות שש:

בן נכר - שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים שהוא ערל לב וכן ערל בשר שמתו אחיו מחמת מילה לא יבא אל המקדש:

מאן אמר' - מאין למדו דבר זה ששנינו בפרק שני דזבחים (דף טו:) שהכהן ערל עבודתו פסולה:

מה להלן עשרים וארבעה - שהרי ד' מינין יש בה וכל מין ומין כפול שש אף כאן כ"ד וכאן ג' מינין יש דהוו להו כל חד וחד תמני:

אלא מאבנט - דיש בו נמי ארבע מינין וכל אחד כפול ששה וכששוזרן יחד הוו להו כ"ד:

תעשנו כתיב - בחשן לפיכך אין למידין ממנו:

ועשית - כתיב ברמונים שיהו עשויות כל המינין שבו שוות הלכך לא אפשר בכ"ח דהיכי ליעביד וכו':



כליל - גדיל ואין גדיל פחות משנים:

ואין דנין כלי מתכשיט כלי - רמונים קשוטו של מעיל הן:

ארבעה דשיתא שיתא - ארבעת מינין של שש שש דהא נאמר בו שש ואמר מר דברים שנאמר בהן שש חוטן כפול ששה:

לא דינא ולא דיינא - אין ספק וערעור בדבר:

וקצץ פתילים - פתילים משמע תרין וכשקוצץ כל אחד לשנים הוה להו ד':

רב אשי אמר - היינו טעמא דזהב ו' לא אפשר דכתב ביה לעשות אותו בתוך התכלת ובתוך הארגמן משמע שיערב ממנו עם כל מין ומין:

ניעביד ארבעה - המינין דתרי תרי חוטין של זהב הוו להו תמניא של זהב:

חדקינהו - קשרם יפה ועל הטבעות והבדים אומר שיתנם בטבעות בדוחק:

כתב לא יסורו - אלמא אין זזין מהן וכתיב (שמות כה) והבאת אלמא הולכים ובאים בתוכן:

מתפרקין ואינן נשמטים - בראשיהם היו עבים והכניס ראשן אחד בדוחק בטבעת ובאמצען היו דקין הלכך לא היו נדחקין בטבעות אלא מתפרקין והולכין לכאן ולכאן אבל אינן נשמטין לצאת מהן לפי שהן עבים בראשיהן:

דרך גדילתן - העליון למעלה והתחתון למטה:

שמעמידין את ציפויין - ציפוי הזהב מעמידין ע"י מסמרות לשון אחר שלא התליעו ולא נפל ציפויין:

שמא תאמר - משנגנזו אבד סיברן שלא ישובו עוד:

ובטל סכויין - מה שאנו סוכין וצופין להן:

שרד - לשון שריד:



אלמלא בגדי כהונה - שעל ידיהן מקריבין הקרבנות המכפרין על ישראל:

שגורדין אותן כברייתן מכליהן - כשהיו חותכין אותן בגרדין שלהן מתוך כלי אריגתן היו עושים כברייתן חלולין כדרך לבישתן ולא כשאר יריעה שצריך שוב לחתכה למדת הלבוש ולתפור במחט:

ומשרדין מהם כלום - ומשיירין מהן מקצת שאינו ארוג עמהן וזהו לשון שרד:

מאי היא - אותו שיור:

אלו מעשה מחט - מקצתו היה נארג בפני עצמו ומחברו במחט:

שלש ארונות - שנאמר מבית ומחוץ תצפנו ושל עץ באמצע והושיבו בתוך של זהב וחזר ונתן של זהב שני בתוך של עץ וחיפה שפתו העליונה בזהב נמצא מצופה מבית ומחוץ:

תשעה - גבהו תשעה טפחים מבחוץ שנאמר אמה וחצי קומתו (שמות כה) ורגלים לא היו לו אלא עץ חלול היה:

פנימי של זהב ח' - טפחים גבהו מבחוץ עם עובי שוליו ועובי שולי העץ של אמצעי טפח נמצא פנימי ממלא חללו של אמצעי:

וחיצון - של זהב:

י' ומשהו - תשעה כנגד גובה האמצעי ומשהו עובי שולי זהב של חיצון וטפח עשירי עולה למול עובי הכפורת שהוא טפח ומכסה חיבור הכפורת והארון:

והתניא אחד עשר ומשהו - ומשני הא כמאן דאמר יש בעובי שולי הזהב טפח כאשר יש בעובי שולי העץ:

הא כמאן דאמר אין בעוביו טפח - אלא משהו ולא ידענא היכא איפליגו בה:

ומאי משהו - דקתני בברייתא בתרייתא:

זיר - העולה היה עודף למעלה על עובי הכפורת משהו בגובה החיצון להיות זר לכפורת סביב ומשהו דקאמר רב יהודה בעובי שולי החיצון קאמר ובזר לא איירי כלל:

שלשה זירין - נעשו בכלי הקודש של מזבח סימן לכתר כהונה ושל ארון סימן לכתר תורה ושל שולחן סימן לכתר מלכות שהשולחן הוא סימן לעושר מלכים:

הכי גרסינן של מזבח זכה אהרן ונטלו של שולחן זכה דוד ונטלו - שהכהונה נתנה לאהרן ברית מלח (במדבר יח) וכן המלכות לדוד ולזרעו (תהלים יח):

בי מלכים ימלוכו - וגדול הממליך מן המלך והתורה אמרה מקרא זה:

זכה - ללמוד לשמה ולקיימה:

זרה - משתכחת ממנו:

מצווין לעשות מלאכתו - שהארון בתחילה הטיל הכתוב המלאכה על משה ואח"כ הטילו על הציבור ואע"ג דקראי לאו בהאי סידרא כתיבי אסמכתא בעלמא הוא דקאמר:

איש שותה - תורה כמים ויש בו עולה:

דרתא - חצר:

ותרעא לדרתיה עביד - שהתורה אינה אלא שער ליכנס בה ליראת שמים לכך צריך שתקדים לו יראת שמים:

תרתי גיהנם - להיות יגעים ועמלים בתורה בעולם הזה ולא תקיימוה ותירשו גיהנם במותכם ובחייכם לא נהניתם בעולמכם:

צורפתו - ביסורין ובגיהנם:

נושא אשה - ניצול מהרהור עבירה:

להעיד בלומדיה - מי קיים ומי לא קיים:

שרוקמין במקום שחושבים - בתחילה מתקן הצורה על הבגד על ידי צבע ואחר כך רוקמה במחט:

חושב מעשה אורג - שיש לה ליריעה שתי קירות ושתי צורות על שתי קירותיה אין דומות זו לזו פעמים שמצד זה ארי ומצד זה נשר כמו לחגורות של משי והיינו ב' פרצופים אבל רוקם כצורתו מכאן כך צורתו מכאן:

משוח מלחמה - כהן שמשחוהו למלחמה לדבר דברי מערכי המלחמה שנאמר ונגש הכהן ודבר אל העם (דברים כ):

משמש בהן - אם בא לעבוד בבית המקדש לובש ח' בגדים:

יהיו לבניו אחריו - האי אחריו קרא יתירא הוא למדרש בה כל גדולות נוהגות בזרעו אחריו ומשוח מלחמה גדולה היא:

יכול יהא בנו של משוח מלחמה משמש תחתיו וכו' - יכול תהא גדולת משוח מלחמה ירושה להיות בנו קודם לכל אדם כדרך שבנו של כהן גדול משמש תחתיו רישא דברייתא הכי תניא לה בת"כ גבי עשירית האיפה והכהן המשיח אין לי אלא משיח מרובה בגדים מניין תלמוד לומר והכהן יכול שאני מרבה אף משוח מלחמה תלמוד לומר תחתיו מבניו מי שבנו עומד תחתיו יצא משוח מלחמה שאין בנו עומד תחתיו ומניין למשוח מלחמה שאין בנו עומד תחתיו תלמוד לומר שבעת ימים ילבשם הכהן וגו' יצא זה שאין ראוי לבוא אל אהל מועד לכפר בקודש וגבי כהן גדול תניא בדוכתא אחריתי בתורת כהנים לכהן תחת אביו מלמד שהבן קודם לכל אדם יכול אף על פי שאין וממלא את מקומו ת"ל ואשר ימלא:



תלמוד לומר אשר יבא אל אהל מועד מי שראוי לבא אל אהל מועד - לכפר בקודש ביום הכפורים עליו אני אומר לך תחתיו מבניו שבנו יהיה תחתיו יצא זה שאינו ראוי וכו' דלאו כהן גדול הוא:

ואם איתא - דבח' בגדים הוא משמש כל השנה האי נמי מיחזא חזי דכתיב ביוה"כ וכפר הכהן אשר ימשח אותו ואשר ימלא את ידו וכל מילוי ידים על ידי הבגדים הוא כדכתיב ובגדי הקדש אשר לאהרן (שמות כט):

משום איבה - אבל מדאורייתא חזי:

דלית ליה איבה - דלא חייש לאיבה:

ולא קמשמש - כלומר וקאמר דלא משמש משוח מלחמה בשמונה:

פר כהן משיח לא גרסינן - דהיינו פר הבא על כל המצות כהן משיח שחטא בהעלם דבר ועשה דבר שחייבין על זדונו כרת מביא פר וההדיוט מביא כשבה או שעירה כשאר יחיד שבישראל:

ועשירית האיפה - שבכל יום כדכתיב הכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה (ויקרא ו):

לא פורע - ראשו לגדל שיער מחמת אבילות:

מלמטה - שיפולי בגדיו:

ואינו מטמא לקרוביו - אבל הדיוט מטמא לאותן האמורין בפרשה:

ומצווה על הבתולה - בעשה:

ומוזהר על האלמנה - בלאו:

ומחזיר את הרוצח - במיתתו:

ומקריב אונן - דכתיב ומן המקדש לא יצא (ויקרא כא) כדפרישית בפרק קמא (דף יג:):

ואינו אוכל - כלומר אף על פי שהוא חלוק מן ההדיוט לענין הקרבה שוה הוא לו לענין אכילה:

ואינו חולק - כשהוא אונן לאכול לערב כשתעבור האנינות דאמרינן בזבחים פרק טבול יום (דף צט.) הראוי לאכילה חולק שאינו ראוי לאכילה אינו חולק:

ומקריב חלק בראש - מפורש בפ"ק (דף יד.):

ופטור על טומאת מקדש - בהוריות נפקא לן מקרא בפרק בתרא וכולה הך מתניתא מפרש לה התם:

מרובה בגדים - כהנים גדולים ששימשו מיום שנגנז שמן המשחה שלא היה להם לכהונה גדולה אלא בריבוי בגדים:

חוץ מפר הבא על כל המצות - דמשיח כתיב ביה ואע"ג דגבי עשירית האיפה נמי משיח כתיב איתרבי נמי מרובה בגדים מוהכהן בת"כ אבל הכהן דכתיב גבי פר הבא על כל המצות איצטריך לגופיה כדתניא בת"כ משיח יכול זה מלך ת"ל הכהן:

וכולן נוהגות במשוח שעבר - כגון אם אירע פסול בכהן גדול ומינו אחר תחתיו ולאחר זמן חזר ראשון לעבודתו ועבר זה ממשיחותו כולן נוהגות בו:

חוץ מפר יום הכפורים ועשירית האיפה - שהם חובה קבועה וחדא אמר רחמנא דתיקרב ולא שתים:

האמורין בפרשה - גבי והכהן הגדול מאחיו (ויקרא כא) דהתם איתרבי נמי משוח מלחמה כדמפרש בהוריות (דף יב:) מאשר יוצק (ויקרא כא) ואלו הן חמשה דברים לא פורע ולא פורם ואינו מטמא לקרובים ומצווה על הבתולה ומוזהר על האלמנה אבל לא מקריב אונן ואף על גב דכתיב בההיא פרשתא דהכי תניא בהוריות יכול יקריב אונן תלמוד לומר עליו ולא על חבירו. ומחזיר את הרוצח כדברי רבי יהודה. דמרבי ליה במסכת מכות (דף יא.) מקראי ופליגי רבנן עליה אלמא האי תנא לית ליה איבה מדקתני כולן נוהגות במשוח שעבר דמשמש [בח'] בגדים ואפילו הכי משוח מלחמה לא דקתני כולן אין נוהגות במשוח מלחמה:

כי לית ליה איבה בדכוותיה - משוח שעבר גדול היה כמותו אבל משוח מלחמה דזוטר מיניה חושש לאיבתו:

להא שמעתא - דכי אתא רב דימי:

אהדרינהו לאפייהו - כלומר לא אמרה ר' יוחנן:

רבי אבהו - חשוב היה בבית המלך כדאמרינן במסכת חגיגה (דף יד.) נשוא פנים כגון ר' אבהו בי קיסר ובסנהדרין (דף יד.) נמי אמרינן דנפקי אמהתא דבי קיסר לאפיה ומשרו ליה:

נימרו ליה מימר - בהדיא לא אמרה רבי יוחנן:

כי אתא רבין אמר - לאו משמש בהן איתמר אלא נשאל בהן איתמר בגדים שכהן גדול משמש בהן משוח מלחמה נשאל כשיוצא למלחמה ונשאל באורים ותומים שהמלך נשאל לו בהן:

השואל - מלך או אב בית דין:

פניו כלפי נשאל - כלפי כהן:

כלפי שכינה - כלפי אורים ותומים ושם המפורש שבתוך החושן:

ושאל לו - משמע לו לבדו שאין שומע אלא הוא:

אינו מהרהר בלבו - אלא יוציא בשפתיו מה הוא שואל שנאמר ושאל לו במשפט האורים וסמיך ליה על פיו יצאו קרי ביה הכי ושאל לו השואל על פיו שמוציא דברים בפיו:

שני דברים כאחד - אלא לאחר שהשיבו לו על הראשון שואל לו על השני:



שלא כסדר - היה לו לשאול הירד שאול היסגירוני לפיכך השיבוהו על הראוי לשאול ראשון:

ואם הוצרך לשניהן - כגון שהיה הדבר נחוץ ואין שהות להמתין כגון הארדוף האשיגנו דצקלג:

גזירת נביא חוזרת - כגון של יונה בן אמיתי:

שנאמר במשפט - כדין שאינו חוזר:

שמאירין את דבריהם - מפרשי' את דבריהן:

משלימין את דבריהן - כדאמרן אין גזירתן חוזרת:

לא השלימו - שאמרו עליהן בשני ימים הראשונים עלו אליו ונפלו:

הם שלא ביחנו - אורים ותומים לא פירשו להם בשני ימים הראשונים עלו והצליחו אלא עלו אליו אם לנצח אם להנצח:

באחרונה - פירשו להם כי מחר אתננו בידך:

בולטות - האותיות בולטות כגון עי"ן משמעון למ"ד מלוי ה"י מיהודה לומר עלה וכל אחת אינה זזה ממקומה אלא בולטת במקומה והוא מצרפן:

והא לא כתב צד"י - בכל השבטים ואם צריך לה כגון והצל תציל מהיכן באה:

שהרי שאל צדוק - כשהיה דוד בורח מפני אבשלום:

שנאמר ויעל אביתר עד תום כל העם לעבור - ותניא בסדר עולם ושאל באורים ותומים ולא עלתה לו ונסתלק מן הכהונה שנאמר ויעל אביתר מדקתני דבעי כהן המדבר ברוח הקודש אלמא לא בולטות ולא מצטרפות היו דאם כן למה לי רוח הקודש:

סיועי הוה מסייע - כהן בהדי אורים ותומים הלכך אם כהן כשר היה וראוי לשרות שכינה עליו האותיות בולטות או מצטרפות על ידו כשנשאלין בו ואם לאו לא בולטות ולא מצטרפות:

הוא זה מלך - דהא ביהושע משתעי קרא:

וכל בני ישראל אתו - מי שכל בני ישראל אתו לצאת למלחמה אחריו:

פרק שביעי - בא לו כהן גדול


מתני' יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וכו' - מפרש בגמרא דכל הני איקרו עינוי וגבי יוה"כ ה' עינויי' כתיבי והני ה' הוו דשתיה בכלל אכילה:

מלך - דרכו ושבחו להיות נאה שנאמר (ישעיהו לג) מלך ביפיו תחזינה עיניך:

והכלה - צריכה נוי עד שתחבב על בעלה וכל שלשים יום לחופתה היא קרויה כלה:

והחיה - יולדת:

תנעול את הסנדל - שהצנה קשה לה:

דברי רבי אליעזר - אכולהו קאי מלך וכלה וחיה:

גמ' לחצי שיעור - כגון פחות מכותבת הגסה שהיא שיעור ליוה"כ כדתנן מתני' וכי לא שלים שיעורא כרת ליכא איסורא איכא:

חצי שיעור - כלומר פחות מכשיעור אסור מן התורה לקמן בשמעתא דריש ליה מכל חלב:

שאסור מדרבנן - ומתני' נמי מדרבנן קאמר:

אי הכי - דלריש לקיש אסור מיהא מדרבנן לא ניחייב עליה קרבן שבועה הנשבע שלא יאכל חצי שיעור מדבר אסור ואכל לא ניחייב עליה קרבן שבועת ביטוי דהא קיימא לן במסכת שבועות (דף כז.) נשבע לקיים את המצוה ולא קיים פטור או נשבע לבטל ולא בטל פטור:

ורבי שמעון פוטר - מקרבן שבועה:

מושבע ועומד הוא - והוה ליה נשבע לקיים את המצוה:

בכולל - שבועה שלא אוכל לא בשר שחוטה ולא בשר נבילה דמגו דחיילא אהתירא חיילא נמי אאיסורא ורבי שמעון פוטר דלית ליה איסור כולל ולא אמרינן מגו:

וריש לקיש אמר אי אתה מוצא - שיהא חייב קרבן שבועה על הנבילה אם אכל כזית שהוא מושבע עליו מהר סיני אלא באוכל חצי שיעור שאינו מושבע עליו מסיני ובשבועתו נאסר עליו:

במפרש - שלא אוכל אפילו חצי שיעור:

ואליבא דרבנן - דאמרי בשבועות (דף יט:) דהנשבע שלא אוכל סתם אוסר עצמו בכשיעור:

או בסתם - מצית לאוקומה ומיהו כשאכל לא אכל אלא חצי שיעור שאינו מושבע עליו מסיני ועל ידי שבועה שלא אוכל סתם נאסר בו: