רש"י על הרי"ף/ברכות/פרק ד

דף יח עמוד ב

^ר371וכנגדן תקנו תפלת ערבית:

מנחה גדולה. אם בא להקדים תמיד של בין הערבים [אינו] יכול להקדימו קודם שש שעות ומחצה, דכתיב "בין הערבים", מכי ינטו צללי ערב, משהחמה נוטה למערב, דהיינו משש שעות ומחצה ומעלה, דחצי שש וחצי שבע חמה עומדת באמצע רקיע בראש כל אדם:

מנחה קטנה. זמן תמיד של בין הערבים בכל יום הוא מתשע שעות ומחצה ולמעלה, כדתנן: תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה; והתם מפרש טעמא:

פלג מנחה אחרונה. חלוק את [שתי] שעות ומחצה הנותרים ביום לשנים, נמצא פלג אחרונה שעה ורביע קודם הלילה:

עד ועד. כלומר, עד ארבע שעות דקתני, וכי שעה רביעית היא בכלל, או לא הוי בכלל?:

בבחירתא. מסכת עדיות קרי בחירתא, לפי שהלכה כאותן עדיות:

כנגד רבו. אצל רבו, ומראה כאילו הן שוין. ואחורי רבו נמי יוהרא הוא: (אחוריתא כלומר אחורי רבו):

והנותן שלום לרבו. כשאר כל אדם, שאמר לו שלום עליך ולא אמר לו שלום עליך רבי:

הערות

הערה ר371: המשך מהעמוד הקודם