רש"י על דברי הימים ב ד
<< · רש"י על דברי הימים ב · ד · >>
תוכן עניינים
- 1 פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 2 פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 3 פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 4 פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 5 פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 6 פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 7 פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 8 פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 9 פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 10 פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 11 פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 12 פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 13 פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 14 פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 15 פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 16 פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 17 פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 18 פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)
פסוק ב (כל הפסוק)
"עשר באמה משפתו אל שפתו" - י' על י' באמצעיתו עגול סביב
"וקו שלשים באמה יסב אותו" - כל שיש בהקיפו שלשה טפחים יש ברחבו טפח
"וחמש באמה קומתו" - עומקופסוק ג (כל הפסוק)
"ודמות בקרים תחת לו" - צורת דמות בקרים יצק ממנו לעמוד עליו ואדוקים בו כדאמר בסוף הפסוק הבקר יצוקים במצקתו
"סביב סובבים אותו עשר באמה מקיפים את הים" - אין מפורש כאן מה הדבר שסובבן אלא במלכים (א' ז') כתיב לפקעים מתחת לשפתו סביב וגו' פקעים כגון שעושין לכוסות פומילי"ש עגולים משום נוי ומתחת לשפתו וסביב היו עומדים בשלש אמות התחתונות מרובעות ושתים עליונות עגולות ואי אפשר להכיל אלפים בת יכיל שהם מאה וחמשים מקוה טהרה אלא בענין זה כמו שמפורש בעירובין והעליונות מרובועת ותחתונות עגולות אי אפשר לומר דכי כתיב עגול סביב סביב משפתו כתיב ומה שאמר בפקעים הללו עשר אמה לכל רוח אבל במקום עגולו אי אפשר לומר עשר באמה סביב
"שנים טורים" - היו הפקעים יצוקים במצקתו הכל יצוקים יחד לא שחבר לו את הפקעים אחר יציקתו על ידי מסמרות או על ידי דבק שקורין שולדור"א בלע"זפסוק ד (כל הפסוק)
פסוק ה (כל הפסוק)
"ועביו טפח" - שוליו ודפנותיו אלא שאצל פיו הי' דק מרוקע ומרודד
"כמעשה שפת כוס" - ששותין בו ומצויר פרח שושן
"מחזיק בתים שלשת אלפים יכיל" - אף זה מחזיק ובמלכים (שם) כתיב אלפים בת יכיל גודשא תלתא שהבת ג' סאין שנאמר האיפה והבת תוכן אחד להם הרי לך ששת אלפים סאין נמצאו מאה וחמשים מקוה טהרה לארבעים מאות סאין מאה מקואות נמצא גם לעשרים מאות סאין הנותרים חמשים מקואות ואף לכשתחלוק הכלי לפי המדה ששערו חכמים אמה על אמה בגובה שלש אמות למקוה תמצא וכן לשלש אמות מרובעות קומה ועשר על עשר משפתו אל שפתו מרובעות מאה מקואות ולשתים אמות עגולות קומה עשר על עשר משפתו אל שפתו עגולות חמשים מקואות שמרובע יותר על העגול רביעפסוק ו (כל הפסוק)
"ויעש כיורים עשרה" - לבד אותן של משה
"ויתן חמשה מימין" - לכיור של משה
"וחמשה משמאל" - לרחצה בהם קדוש ידים ורגלים
"את מעשה העולה ידיחו בם" - מן מימי הכיור ידיחו קרבי העולה ודוקא עולה אבל שלמים לא שהוא נאכל לבעלים בכל העיר הכיורים היו לקדוש טבילהפסוק ז (כל הפסוק)
"ויעש את מנרות הזהב עשר כמשפטם" - למה נאמר במנורות כמשפטם לפי שמודיענו למה עשה עשרה מנורות והכל דרש מן התורה פרחים כפתורים גביעים משוקדים נאמרו בפ' שבעים הרי לכל עשרה מנורות שבעה נרות (כן פי' אחי אמי דודי ר' קלונימוס ב"ר יהודה ומדרש הוא) ושבעה נרותיה כנגד ז' כוכבים חנכ"ל שצ"ם
"ויתן בהיכל חמש מימין" - למנורה של משה
"וחמש משמאל" - וכולם בדרוםפסוק ח (כל הפסוק)
"משמאל" - של שלחן בצפון
"ויעש מזרקי זהב מאה" - שזורקין בו הדם על המזבחפסוק ט (כל הפסוק)
"ויעש חצר הכהנים" - עזרת הכהנים
"והעזרה הגדולה" - זו עזרת ישראלפסוק י (כל הפסוק)
פסוק יא (כל הפסוק)
פסוק יב (כל הפסוק)
"והגלות והכתרות על ראש העמודים שתים" - לשתי העמודים
"והשבכות שתים" - אלו השרשרות שנאמרו למעלה ותדע שכן הוא שהרי לא בכאן ולא במלכים מזכיר בפרשה זו בשום מקום שרשרות
"לכסות את שתי גלות הכתרות" - לכסות חלל הכותרת בשבכות ואותן ענפים כענפי חריות כמו שפירשתיפסוק יג (כל הפסוק)
פסוק יד (כל הפסוק)
פסוק טז (כל הפסוק)
"ואת הסירות ואת היעים ואת המזלגות" - אע"פ שאמרנוהו כבר למעלה בא וחזר ושנה ועוד להודיענו כי נחשת היו וגם מודיענו מזלגות שלא הוזכר למעלה
"מרוק" - דוגמת מרקו הרמחים (ירמיהו מ"ו) ומורק ושוטף במים (ויקרא ו') ובמלכים (א' ז') כתיב ממורט כמו כי ימרט ראשו (ויקרא י"ג) ותרגומו נחשת טבפסוק יז (כל הפסוק)
"בעבי האדמה" - תרגומא גרגושתא בארדי"לא בלע"ז
"בין סכות ובין צרדתה" - ובמלכים כתוב צרתן צרדתה הוא מקומו של ירבעם וירבעם בן נבט אפרתי מן הצרדה ושם אמו צרועה אשה אלמנה (מלכים א' י"א) לפי שמת מטמא באהל וגם מצורע כמו כן וכן עבודת כוכבים כמו ששנינו בפרק ג' דעבודת כוכבים בסופו אלמנה שאלמן ישראל מאלהיו מן צרדתה נראה שהצר התורה ולא הרחיבה הצר דת אלהינו כן פירש לי דודי ז"לפסוק כ (כל הפסוק)
פסוק כא (כל הפסוק)
"והפרח" - פירשו רבותינו הוא כנגד אותו פרח שהוסיף משה בפרשה בהעלותך עד ירכה עד פרחה וגו' שלא נאמר בתרומה
"והמלקחים זהב" - שמגביהים הפתילה מן הנר שיש בו השמן
"הוא מכלות זהב" - מזוקק וצרוף (פיי"ן בלע"ז) ובמנחות מפורש מכל זהב שהיה לו לשלמה מרוב הזהב שנכנס במנורה לזוקקה ולקיים מנורת זהב טהור