פתיחת התפריט הראשי

רש"י על דברי הימים ב ד


פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עשר באמה משפתו אל שפתו" - י' על י' באמצעיתו עגול סביב

"וקו שלשים באמה יסב אותו" - כל שיש בהקיפו שלשה טפחים יש ברחבו טפח

"וחמש באמה קומתו" - עומקו

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ודמות בקרים תחת לו" - צורת דמות בקרים יצק ממנו לעמוד עליו ואדוקים בו כדאמר בסוף הפסוק הבקר יצוקים במצקתו

"סביב סובבים אותו עשר באמה מקיפים את הים" - אין מפורש כאן מה הדבר שסובבן אלא במלכים (א' ז') כתיב לפקעים מתחת לשפתו סביב וגו' פקעים כגון שעושין לכוסות פומילי"ש עגולים משום נוי ומתחת לשפתו וסביב היו עומדים בשלש אמות התחתונות מרובעות ושתים עליונות עגולות ואי אפשר להכיל אלפים בת יכיל שהם מאה וחמשים מקוה טהרה אלא בענין זה כמו שמפורש בעירובין והעליונות מרובועת ותחתונות עגולות אי אפשר לומר דכי כתיב עגול סביב סביב משפתו כתיב ומה שאמר בפקעים הללו עשר אמה לכל רוח אבל במקום עגולו אי אפשר לומר עשר באמה סביב

"שנים טורים" - היו הפקעים יצוקים במצקתו הכל יצוקים יחד לא שחבר לו את הפקעים אחר יציקתו על ידי מסמרות או על ידי דבק שקורין שולדור"א בלע"ז

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וכל אחוריהם ביתה" - אחוריהם של בקרים הללו היו פונים ביתה אל תחתיהם שבצפון פונים אחוריהם כנגד אותן שבדרום ושל מזרח כנגד שבמערב

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ועביו טפח" - שוליו ודפנותיו אלא שאצל פיו הי' דק מרוקע ומרודד

"כמעשה שפת כוס" - ששותין בו ומצויר פרח שושן

"מחזיק בתים שלשת אלפים יכיל" - אף זה מחזיק ובמלכים (שם) כתיב אלפים בת יכיל גודשא תלתא שהבת ג' סאין שנאמר האיפה והבת תוכן אחד להם הרי לך ששת אלפים סאין נמצאו מאה וחמשים מקוה טהרה לארבעים מאות סאין מאה מקואות נמצא גם לעשרים מאות סאין הנותרים חמשים מקואות ואף לכשתחלוק הכלי לפי המדה ששערו חכמים אמה על אמה בגובה שלש אמות למקוה תמצא וכן לשלש אמות מרובעות קומה ועשר על עשר משפתו אל שפתו מרובעות מאה מקואות ולשתים אמות עגולות קומה עשר על עשר משפתו אל שפתו עגולות חמשים מקואות שמרובע יותר על העגול רביע

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויעש כיורים עשרה" - לבד אותן של משה

"ויתן חמשה מימין" - לכיור של משה

"וחמשה משמאל" - לרחצה בהם קדוש ידים ורגלים

"את מעשה העולה ידיחו בם" - מן מימי הכיור ידיחו קרבי העולה ודוקא עולה אבל שלמים לא שהוא נאכל לבעלים בכל העיר הכיורים היו לקדוש טבילה

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויעש את מנרות הזהב עשר כמשפטם" - למה נאמר במנורות כמשפטם לפי שמודיענו למה עשה עשרה מנורות והכל דרש מן התורה פרחים כפתורים גביעים משוקדים נאמרו בפ' שבעים הרי לכל עשרה מנורות שבעה נרות (כן פי' אחי אמי דודי ר' קלונימוס ב"ר יהודה ומדרש הוא) ושבעה נרותיה כנגד ז' כוכבים חנכ"ל שצ"ם

"ויתן בהיכל חמש מימין" - למנורה של משה

"וחמש משמאל" - וכולם בדרום

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"משמאל" - של שלחן בצפון

"ויעש מזרקי זהב מאה" - שזורקין בו הדם על המזבח

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויעש חצר הכהנים" - עזרת הכהנים

"והעזרה הגדולה" - זו עזרת ישראל

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מכתף הימנית קדמה ממול נגבה" - ריחק אותו מן המזרח מן כנגד הפתח לדרומה של עזרה לפי שאין כבוד ונאה שיהו מטבילין כנגד פתח האולם

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויעש חורם את הסירות" - סירות נחושת שעשויים לחתות הדשן לתת לתוך הסירות

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והגלות והכתרות על ראש העמודים שתים" - לשתי העמודים

"והשבכות שתים" - אלו השרשרות שנאמרו למעלה ותדע שכן הוא שהרי לא בכאן ולא במלכים מזכיר בפרשה זו בשום מקום שרשרות

"לכסות את שתי גלות הכתרות" - לכסות חלל הכותרת בשבכות ואותן ענפים כענפי חריות כמו שפירשתי

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואת הרמונים ארבע מאות" - למעלה (ג') הוא אומר ויעש רמוני מאה הא כיצד אלא כך יש לנו לפרש ודאי ד' מאות רמונים עשה כאשר נאמר כאן ומה שאמר מאה הרי מאה לכל טור וטור וד' טורים הם כדאמר ב' טורים לשבכה אחת וכן שני טורים רמונים לשבכה אחת הרי ד' טורים והרמונים היו מחורזים בתוך השבכות המשובצים ותקועים לכסות בה היטיב את שתי גולות הכתרות

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואת המכונות עשה" - ובמלכי' כתיב ויעש את המכונות עשר מכונות הם כני הכיור ושם מפורש מלאכתם

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואת הסירות ואת היעים ואת המזלגות" - אע"פ שאמרנוהו כבר למעלה בא וחזר ושנה ועוד להודיענו כי נחשת היו וגם מודיענו מזלגות שלא הוזכר למעלה

"מרוק" - דוגמת מרקו הרמחים (ירמיהו מ"ו) ומורק ושוטף במים (ויקרא ו') ובמלכים (א' ז') כתיב ממורט כמו כי ימרט ראשו (ויקרא י"ג) ותרגומו נחשת טב

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בעבי האדמה" - תרגומא גרגושתא בארדי"לא בלע"ז

"בין סכות ובין צרדתה" - ובמלכים כתוב צרתן צרדתה הוא מקומו של ירבעם וירבעם בן נבט אפרתי מן הצרדה ושם אמו צרועה אשה אלמנה (מלכים א' י"א) לפי שמת מטמא באהל וגם מצורע כמו כן וכן עבודת כוכבים כמו ששנינו בפרק ג' דעבודת כוכבים בסופו אלמנה שאלמן ישראל מאלהיו מן צרדתה נראה שהצר התורה ולא הרחיבה הצר דת אלהינו כן פירש לי דודי ז"ל

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואת המנרות ונרותיהם" - להוציא מלבן של מפרשין נרות היו עושין מגופה של מנורה ואדוקין בה שהרי כתיב ואת המנורה ונרותיהם מה שהזכיר את הנרות בפני עצמן ולא שאר מעשה המנורה בפני עצמן גביעים כפתורי' ופרחים מכלל שלא היו הנרות אדוקין והואיל ואין אדוקין בה נראה כמעשה אחר וצריך להזכיר נרותיהם אבל שאר מלאכות שהיו אדוקין בה אינו מזכירם שנקראים על שם המנורה ומה שעשה עשר מנורות ועשר שלחנות ועשר כיורים והכרובים וכל אשר עשה מפורש בברייתא דר' פנחס בן יאיר

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והפרח" - פירשו רבותינו הוא כנגד אותו פרח שהוסיף משה בפרשה בהעלותך עד ירכה עד פרחה וגו' שלא נאמר בתרומה

"והמלקחים זהב" - שמגביהים הפתילה מן הנר שיש בו השמן

"הוא מכלות זהב" - מזוקק וצרוף (פיי"ן בלע"ז) ובמנחות מפורש מכל זהב שהיה לו לשלמה מרוב הזהב שנכנס במנורה לזוקקה ולקיים מנורת זהב טהור

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והמזמרות" - כלי זמר

"והמזרקות" - לזרוק בהם דם על המזבח

"והכפות" - לבזיכי לבונה

"והמחתות" - לחתות בהם תרומת הדשן (ושאר הדשן) להרים מעל המזבח ולקח מלא המחתה וגו' (ויקרא ט"ז)