רש"י על בראשית רבה/נו/ד
<< | רש"י על בראשית רבה • פרשה נו | >>
• ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא •
בא סמאל אצל אברהם אבינו אמר ליה מה סבא הובדת לבך כלומר נשתטית וכו' למחר אומר לך שופך דם אתה ששפכת דם אמר לו על מנת כן וכיון שלא הועיל כלום בא לו אצל יצחק אמר ליה אי ברא דעלובתא הוא הולך לשוחטך אמר ליה על מנת כן:
אמר ליה אם כן כל אותן הפרגזיות שעשתה אמך. כל אותן דברים החמודים שקנתה אמך למי קנתה אותן לישמעאל סנאיה דביתיה ירותא לישמעאל סנו הבית יפלו בירושה:
כד לא תיעול מילה כולא תיעול פלגא. כשאומרים לו לאדם דבר אחד של לשון הרע אף על פי שאינו מאמין בכולה מאמין בחציה שאם לא יכנס הדבר באזניו כולו יכנס חציו. וממה שיצחק שואל את אביו ואומר איה השה לעולה את למד שנכנס מקצת הדבר באזניו:
למה אבי אבי שתי פעמים. שיתמלא עליו רחמים. כאדם שהוא מיצר על עצמו ואמר ווי ווי:
ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה א"ל יצף לההוא דגער. הקב"ה יגער בו ויצער אותו למי שהזקיקך לשאול בדברים הללו:
ומכל מקום אלהים יראה לו השה. הוא יזמין לידינו השה לעולה. ואם לאו. השה לעולה בני. אתה לעולה. בני בלשון יוני אישי לומר אם לא אמצא שה אעלה אותך במקום שה. ובתנחומא מפרש בא השטן מימינו של יצחק והיה אומר לו אי עלוב ברה של עלובה כמה תעניות נתענית אמך עד שהיה לה בן והזקן משתטה מזקנותו והרי הוא הולך לשוחטך חזר יצחק ואמר לאביו ראה מה אומר אלי זה. אמר ליה הוא בא ליצף לך הקדוש ברוך הוא יציף לו לשון צער ודאגה כמה דתימא ואם לא מדאגה מדבר ומתרגמינן ואם לא מיצפא (יהושע כ"ב) כלומר הוא בא להדאיג אותך הקדוש ברוך הוא ידאיג אותו ויצערנו: