רש"י מנוקד על המקרא/ספר קהלת/ו

(א) וְרַבָּה הִיא עַל הָאָדָם – בְּהַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם הִיא נוֹהֶגֶת.

(ב) עֹשֶׁר וּנְכָסִים – לְפִי פְּשׁוּטוֹ, כְּמַשְׁמָעוֹ.
וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ – שֶׁיְּהֵא שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, לִמְצֹא קוֹרַת רוּחַ בְּעָשְׁרוֹ, כִּי שׁוֹאֵף לַעֲשֹׁק וּלְהַרְבּוֹת הוֹן, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהוּא כַמָּוֶת וְלֹא יִשְׂבָּע" (חבקוק ב,ה). וְגַם לֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה, לֶאֱכֹל הֵימֶנָּה לֶעָתִיד; וְאִישׁ נָכְרִי יִטֹּל אוֹתוֹ מָמוֹן, וְיַעֲשֶׂה בּוֹ צְדָקָה וְיֵהָנֶה מִמֶּנּוּ.
וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה בְּדִבְרֵי תּוֹרָה:
עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד – מִקְרָא, מִשְׁנָה, וְאַגָּדָה.
וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ – שֶׁלֹּא זָכָה לְתַלְמוּד, וּמִתּוֹךְ כָּךְ, אֵין הֲנָאָה מִמֶּנּוּ בְּשׁוּם דְּבַר הוֹרָאָה.
כִּי אִישׁ נָכְרִי יֹאכְלֶנּוּ – זֶה בַּעַל הַתַּלְמוּד.

(ג) אִם יוֹלִיד אִישׁ מֵאָה – בָּנִים.
וְרַב שֶׁיִּהְיוּ יְמֵי שָׁנָיו – (וְרַב הוֹן וְכָל טוּב יְמֵי שָׁנָיו) שֶׁלּוֹ. וְרַב – לְשׁוֹן 'דַּי', דֵּי לְכָל טוֹבָה.
וְנַפְשׁוֹ לֹא תִשְׂבַּע – מֵאוֹתָהּ הַטּוֹבָה, שֶׁאֵינוֹ שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, לְהִתְקָרֵר רוּחוֹ בְּמַה שֶּׁבְּיָדוֹ.
וְגַם קְבוּרָה לֹא הָיְתָה לּוֹ – פְּעָמִים שֶׁנֶהֱרָג, וּכְלָבִים אוֹכְלִים אוֹתוֹ. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ נִמְצְאוּ בְּאַחְאָב, שֶׁהוֹלִיד בָּנִים הַרְבֵּה, וּמָמוֹנוֹ הִרְבָּה, וְהָיָה חוֹמֵד שֶׁל אֲחֵרִים, וְלֹא מָצָא קוֹרַת רוּחַ בְּמָמוֹנוֹ, וּכְלָבִים אֲכָלוּהוּ.
טוֹב מִמֶּנּוּ הַנָּפֶל – שֶׁל אִשָּׁה, כִּי הַנֶּפֶל בַּהֶבֶל בָּא וְהָלַךְ, וְלֹא רָאָה טוֹבָה וְלֹא נִתְאַוָּה לָהּ, וְאֵין לוֹ לְהִצְטַעֵר.

(ו) וְאִלּוּ חָיָה – וְאִם חָיָה אַלְפַּיִם שָׁנָה, מַה יִּתְרוֹן לוֹ, הוֹאִיל וְטוֹבָה לֹא רָאָה? הֲלֹא סוֹפוֹ לָשׁוּב אֶל הֶעָפָר כִּשְׁאָר הָעֲנִיִּים!

(ז) כָּל עֲמַל הָאָדָם – בִּשְׁבִיל פִּיהוּ הוּא, שֶׁיֵּהָנֶה וְיֹּאכַל בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַבָּא; וְזֶה לֹא נֶהֱנָה בְּחַיָּיו.
וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא – בִּתְמִיָּה; כְּלוֹמַר, וְזֶה – אֲפִלּוּ תַּאֲוָתוֹ לֹא מִלֵּא בַּהֲנָאָה מֻעֶטֶת, כְּמוֹ: "תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי" (שמות טו,ט), לְשׁוֹן הַשָּׂגַת תַּאֲוָה. וַאַחֲרֵי שֶׁכֵּן הוּא–

(ח) מַה יּוֹתֵר – לוֹ בְּחָכְמָתוֹ, מִשֶּׁאִם הָיָה כְּסִיל?
מַה־לֶּעָנִי – חִסָּרוֹן מִן הֶעָשִׁיר, שֶׁאֵין לוֹ קוֹרַת רוּחַ? גַּם הוּא יוֹדֵעַ לַהֲלֹךְ בָּאָרֶץ אֵצֶל הַחַיִּים. דָּבָר אַחֵר: "וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא" (פסוק ז) – לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהֲרֵי לֹא עָשָׂה מַעֲשִׂים טוֹבִים בְּחַיָּיו.

(ט) טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלָךְ נָפֶשׁ – טוֹב הָיָה וְהֻכְשַׁר לָזֶה לִרְאוֹת עָשְׁרוֹ לְמַרְאֵה עֵינָיו, מִמַּאֲכָל וּמִשְׁתֶּה הַהוֹלֵךְ בַּנֶּפֶשׁ. דָּבָר אַחֵר: טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלָךְ נָפֶשׁ – טוֹב הָיָה לָזֶה וְהֻכְשַׁר לָלֶכֶת אַחַר עֵינָיו, לִגְזֹל וְלַעֲשֹׁק, מֵהִלּוּךְ נַפְשׁוֹ, שֶׁלֹּא נָתַן לֵב הֵיכָן נַפְשׁוֹ תֵּלֵךְ כְּשֶׁיָּמוּת?
גַּם זֶה הֶבֶל – הוּא הַנִתָּן לָרְשָׁעִים.

(י) מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר נִקְרָא שְׁמוֹ – חֲשִׁיבוּת וּגְדֻלָּה שֶׁהָיְתָה לוֹ בְּחַיָּיו, כְּבָר נִקְרָא שְׁמוֹ. כְּלוֹמַר, כְּבָר הָיָה וְעָבַר: יָצָא לוֹ שֵׁם בִּשְׂרָרָה, וְעַתָּה חָלַף, וְנוֹדָע שֶׁהוּא אָדָם וְלֹא אֵל, וְסוֹפוֹ שֶׁמֵּת, וְלֹא יוּכַל לָדוּן עִם מַלְאָךְ הַמָּוֶת שֶׁהוּא תַּקִּיף מִמֶּנּוּ.

(יא) כִּי יֵשׁ דְּבָרִים הַרְבֵּה – שֶׁנִּתְעַסֵּק בָּהֶן בְּחַיָּיו, כִּשְׂחוֹק הַמְּלָכִים, קוֹפִים וּפִילִים וַאֲרָיוֹת, הַכֹּל הִרְבָּה לוֹ; וּמַה יּוֹתֵר לוֹ מִשֶּׁמֵּת?

(יב) כִּי מִי יוֹדֵעַ – כִּי מִי אֲשֶׁר יוֹדֵעַ מַעֲשִׂים טוֹבִים, וּמַה לָּאָדָם לַעֲשׂוֹת בְּחַיָּיו, שֶׁיִּהְיוּ טוֹבִים לוֹ לָעוֹלָם הָאָרֹךְ.
מִסְפַּר יְמֵי חַיֵּי הֶבְלוֹ – שֶׁהֵם מְעַט מִסְפָּר.
וְיַעֲשֵׂם – לְאוֹתָם מַעֲשִׂים בְּשָׁעָה מֻעֶטֶת שֶׁהוּא חַי, שֶׁהִיא זְמַן קָצֵר, כְּצֵל עוֹף הָעוֹבֵר. וְאַף עַל־פִּי שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה כַּצֵּל סְתָם, וְלֹא פֵּרֵשׁ אִם צֵל דֶּקֶל אִם צֵל כֹּתֶל, שֶׁהֵם קְבוּעִים, כְּבָר פֵּרְשׁוֹ דָּוִד אָבִיו: "יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר" (תהלים קמד,ד), זֶהוּ צִלּוֹ שֶׁל עוֹף הַפּוֹרֵחַ. כָּךְ נִדְרָשׁ בַּמִּדְרָשׁ.
אֲשֶׁר מִי יַגִּיד לָאָדָם – בַּמֶּה יִתְקַיֵּם הוֹן שֶׁקָּבַץ מֵעֹשֶׁק, לְבָנָיו אַחֲרָיו תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ?