פתיחת התפריט הראשי

פרק יא: רשעים שבישראל משולים לזהב

1. נס קיבוץ גלויות

הֹדוּ לַיהוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי יְהוָה אֲשֶׁר גְּאָלָם, מִיַּד-צָר:
וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב מִצָּפוֹן וּמִיָּם:
תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ  עִיר מוֹשָׁב, לֹא מָצָאוּ:
רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף:
וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם:
וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה לָלֶכֶת אֶל-עִיר מוֹשָׁב:
יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו, לִבְנֵי אָדָם:  
                                    (תהילים ק"ז, א-ח)

2. ישראל במצרים- שלושה משלים

"ומארצות קבצם"

א. כציפור ביד הצייד
כשם שהציפור נתונה ביד הצייד,
אם מבקש ממיתה, אם מבקש מחיה אותה.
כך היו ישראל משוקעים ביד המצרים.
שנאמר: "וארד להצילו מיד מצרים" (שמות ג', ח)
וכן הוא אומר: "ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד המצרים" (שם י"ד, ל).

ב. כעובר במעי הבהמה
אמר ר' אבהו ברבי אחא בשם רבינו:
כך היו ישראל נתונין בתוך מצרים,
כעובר שהוא נתון בתוך מעיה של בהמה.
וכשם שהרועה נותן יד בתוך מעיה ושומטו, כך עשה הקב"ה
שנאמר: "לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי" (דברים ד', לד)

ג. כזהב מן הכור
אמר ר' אייבו בשם ר' יוסי בן זימרא:
כשם שהזהבי הזה פושט ידו ונוטל הזהב מן הכור.
כך הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים.
שנאמר: "ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים" (שם, כ)

אמר הקב"ה לישראל: כשהייתם במצרים הייתם מפוזרים
וכינסתי אתכם לשעה קלה לרעמסס.
ועכשיו שאתם מפוזרים בכל הארצות
אני אקבץ אתכם לעתיד לבוא.
שנאמר: "והיה ביום ההוא,
יוסיף אדני שנית ידו
לקנות את שאר עמו אשר ישאר
מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש,
ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים" (ישעיהו י"א,יא).
ואומר: "ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל;
ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ" (ישעיהו י"א, יב).
                                                (מדרש "שחר טוב" תהלים ק"ז)

א. לגודל נס קיבוץ גלויותעריכה

הֹדוּ לַיהוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּו:
יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי יְהוָה אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד צָר:
וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם  מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב מִצָּפוֹן וּמִיָּם.
                                      (תהלים ק"ז א-ג)

מזמור ק"ז בתהילים עוסק בגאולה העתידית . המזמור מתאר את תהליכי הגאולה ואופני הגאולה. המזמור כולו שזור בנפלאות ה' ובתגובת העם לגאולה, בין היתר "ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברנה" (תהילים ק"ז, כב).
משורר תהלים פותח בנס הגדול של קיבוץ גלויות "ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים" (שם, ג'). הביטוי "מארצות קבצם" מובן כפשוטו: ה' יקבץ את נדחי ישראל מארצות שונות, מכל קצוות תבל. למרות שהביטוי ברור מאוד, חז"ל מצאו לנכון לדרוש ביטוי זה ולתת לו משמעויות נוספות. חז"ל במדרש שוחר טוב דרשו את הביטוי "מארצות קבצם" ופרשו זאת ביחס לקושי שבגאולה וביחס לסוגים השונים של הנגאלים.
כאמור,הביטוי "מארצות קבצם" ברור לחלוטין. פשוטו כמשמעו. אשר על כן לא ברור מדוע חז"ל ראו צורך לדרוש ביטוי זה?! נראה להסביר כי חז"ל לא יכלו להתעלם מעוצמת הנס של קיבוץ גלויות לעתיד לבוא. חז"ל ברוח קודשם מבינים כי נס קיבוץ גלויות אינו פשוט. זהו נס בעל עוצמה אדירה. ביציאת מצרים ה' הביא את עם ישראל מארץ אחת-ממצרים. אולם לעתיד לבוא ה' יצטרך להביא ולקבץ את ישראל מכל קצוות תבל .
עלולים אנו לטעות ולראות את קיבוץ הגלויות כמשהו פשוט. אולם מי שמביט לעומק התופעה של קיבוץ גלויות, יבין את גודל הנס. זוהי תופעה שרק הקב"ה יכול לעשות.
הרי עם ישראל מפוזר בין העמים בכל קצוות תבל. במרחקים עצומים זה מזה. אין הנהגה מדינית שמאחדת את עם ישראל. אין איחוד כל שהוא בין הפזורות השונות. כל פזורה מדברת שפה אחרת. כל פזורה עם התרבות המיוחדת שלה. כל פזורה שקועה במקומה וברצון לשרוד ולהצליח. מהיכן הכח והעוז לחזור לארץ ישראל. על מה ולמה? הגולים שקועים בארצם ורגילים אליה, למה שירצו לעזוב את ארץ גלותם. ואם יגיעו לארץ מי יקלוט אותם? מי בכלל רוצה אותם בארץ? הרומאים? הביזנטים? הפרסים? היוונים? הצלבנים? הערבים? התורקים? הבריטים? סיכויים יותר סבירים שהמושלים בארץ יתנגדו לבואם של היהודים לארץ. כפי שהיה במשך כל ההיסטוריה.
אשר על כן ברור שנס קיבוץ גלויות הוא נס עצום ביותר. ברור עכשיו אם כן מדוע חז"ל נדרשו לביטוי "ומארצות קבצם". הם דרשו ביטוי זה ביחס לקושי שבגאולה מהצד של קיבוץ גלויות.
וכעת נעבור למדרש חז"ל. זה בנוי משלושה חלקים, שלושה משלים. נביא את המדרש ונדון בו.

ב. ישראל בגלות מצרים-שלושה משליםעריכה

חז"ל מביאים שלושה משלים ביחס לעם ישראל במצרים. היהודים בגלות מצרים לא היו מקשה אחת. היו שלוש דרגות של יהודים במצרים. שלוש דרגות שמביעות את הזיקה, המעורבות וההיטמעות של היהודים במצרים. ממילא יש שלוש דרגות של אנשים ביחס לרצון להיגאל.
יציאת מצרים היא "אם הגאולות" היא הבניין אב לגאולה האחרונה. משום כך היא דוגמא לגאולת ישראל שבימינו. אשר על כן יש משמעות גדולה ללימוד מדרש זה, להבנת הגאולה בימינו. להלן נדון בשלושת המשלים וננסה לעמוד על ההבדלים ביניהם:

1. משל ראשון –כציפור ביד הצייד

כשם שהציפור נתונה ביד הצייד,
אם מבקש ממיתה, אם מבקש מחיה אותה. 
כך היו ישראל משוקעים ביד המצרים.
שנאמר "וארד להצילו מיד מצרים" (שמות ג', ח)
וכן הוא אומר: "ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים" (שם י"ד, ל).
                                                         (מדרש "שחר טוב" תהלים ק"ז)

חז"ל מדמים את ישראל במצרים לציפור ביד הצייד. המצרים הם הצייד עם ישראל הוא הציפור. הצייד-המצרים "אם מבקש ממיתה אם מבקש מחיה אותה" כאשר הקב"ה ישחרר את בני ישראל, הציפור מיד תעוף לחופשי. מדרש זה מסתמך על הפסוקים המתארים את יציאת מצרים ובהם מופיעה המילה יד:
"וארד להצילו מיד מצרים" (שמות, ג' ח)
"ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים" (שם ,י"ד ל)
2. משל שני-כעובר במעי אימו

אמר ר' אבהו ברבי אחא בשם רבינו:
כך היו ישראל נתונין בתוך מצרים,
כעובר שהוא נתון בתוך מעיה של בהמה.
וכשם שהרועה נותן יד בתוך מעיה ושומטו, כך עשה הקב"ה
שנאמר: "לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי" (דברים ד', לד)
                                           (מדרש "שחר טוב" תהלים ק"ז)

המשל השני מדמה את ישראל במצרים לעובר במעיה של הבהמה. "וכשם שהרועה נותן ידו לתוך מעיה ושומטו כך עשה הקב"ה" המדרש מסתמך על הפסוק "לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי" (דברים ד, לד). המדרש מפרש "מקרב גוי" מתוך קרבו, כלומר מקרביה, ממעיה של הבהמה.

3. משל שלישי- כזהב מכור ההיתוך

אמר ר' אייבו בשם ר' יוסי בן זימרא:
כשם שהזהבי הזה פושט ידו ונוטל הזהב מן הכור.
כך הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים.
שנאמר: "ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים" 
(דברים, ד', כ)
                                                 (מדרש "שחר טוב" תהלים ק"ז)

המדרש השלישי מדמה את יציאת מצרים כמו שמוציאים זהב מכור ההיתוך. הזהב מופיע בטבע עם סיגים, ועל ידי הכור מוציאים את הסיגים ומקבלים זהב נקי, זהב טהור. מדרש זה מסתמך על הפסוק "ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים" (דברים ד',כ).

ג. שלוש דרגות קושי בגאולהעריכה

המדרש הביא שלושה משלים של שלושה אמוראים. לכאורה יש כאן מחלוקת. אולם מקובל עלינו כי דעות שונות במדרש-אין זו מחלוקת. המדרש מביע דעות מגוונות שכולן נכונות, ומשלימות מציאות אחת. הדעות מתאימות לאנשים שונים או למצבים שונים וכן כל כיוצא בזה. לפעמים דעות שונות- זו אותה מציאות מזוויות שונות.
במקרה שלנו המדרש מדבר על שלושה סוגים שונים של גאולה. ליתר דיוק על שלושה סוגים של נגאלים. בהתאם לנגאלים השונים יש קושי אחר ושונה בגאולה.
נתייחס בשלב ראשון לשוני בין המשלים מבחינת הקושי בגאולה. כלומר שלושת המשלים מייצגים דרגות שונות של קושי בגאולה, כפי שנסביר להלן:
במשל הראשון- הגאולה קלה. ברגע שהצייד יפתח את ידו, הציפור תעוף, ללא קושי, ללא סיבוך.
במשל השני- צריך רועה לצורך הוצאת העובר. הרועה צריך להתאמץ, לפעול ולהשתדל. זה לא מורכב כל כך, זה לא מסובך, אולם זה לא קל כמו במשל הציפור.
במשל השלישי- הזהבי צריך להתאמץ. כאן כבר צריך אומן בעל מקצוע. במשל הראשון אין צורך באומן. אין צורך ב"צד שלישי", די שהצייד פותח את היד והציפור תצא. במשל השני כבר צריך "צד שלישי"- הרועה. אך הוא אינו צריך להיות מומחה במיוחד ועבודתו אינה מסובכת. לעומתם הזהבי- זה כבר בעל מקצוע אומן. עבודתו אינה פשוטה כלל. להוציא סיגים מן החומר צריך גם כור, גם מומחיות וגם ידע, עבודה לא קלה. יש כאן תהליך. זה ממש ניגוד מוחלט לציפור ביד הצייד.
לסיכום שלושת המשלים מייצגים שלוש דרגות שונות של קושי בגאולה:
ציפור ביד צייד- גאולה קלה
עובר במעי אמו-גאולה קשה
זהב מן הכור-גאולה קשה מאוד, זוהי גאולה שהיא תהליך איטי ארוך ומתמשך.

ד. דרגות שונות של נגאליםעריכה

צדיקים בינוניים ורשעים בגאולת מצרים ' עד כאן דנו בשלושת המשלים מהצד של הקושי בגאולה. "הרבי מאפטה" פירש אגדה זו והסביר אותה ביחס לנגאלים. לדבריו, האגדה עוסקת בשלושה סוגי יהודים במצרים. להלן דברי "הרבי מאפטה":

ולהבין ענין שלוש דיעות אלו והחילוק שיש ביניהם,
נראה, כי חז"ל דברו בכאן נגד ג' כיתות שיש בישראל:
צדיקים, בינונים, רשעים.
ומי שממשיל את ישראל לציפור- דיבר בצדיקים גמורים.
והיינו, כמו שהצפור ביד הצייד אין לה שום שייכות וחיבור עמו כלל,
כי היא בריה בפני עצמה.
אלא שהיא כלואה בידו,
וכשהצייד פותח, מיד בורחת הצפור ולא תשוב אליו עוד.
כמו כן היו הצדיקים בגלות מצרים,
שלא היתה להם שום שייכות אל הקליפות.
אלא שלא היו יכולים לצאת משם. 
ובחסדי ה' יתברך ירד להצילים והוציאם מבלי שום קושי.

ומי שממשילם לעובר במעי בהמה- מדבר בבינונים.
היינו- כמו שעובר יש לו שייכות קצת עם הבהמה
מצד שהיא אמו, גם הוא נגרר אחריה.
כמו כן היו הם במצרים,
שהיתה להם שייכות קצת עם הקליפות,
אבל לא כל כך ח"ו.
כי אעפ"כ ניכר העובר שהוא בריה בפני עצמו.

ומי שממשילם לזהב שבכור- מדבר ברשעים.
ולכן מדמה אותם לזהב שבכור,
המעורב עם הפסולת.
שהזהב עם הפסולת הוא אחד ואינו ניכר בפני עצמו.
כך היו הם במצרים, שהיתה להם התחברות גדולה עם הקליפות, רחמנא לצלן.
וגם אותם הוציא הקב"ה.
                           (הרבי מאפטה, בספרו "אוהב ישראל מובא ב "אם הבנים שמחה" עמוד ע"ה)

הרבי מאפטה, הרב אברהם יהושע השל, דן במדרש חז"ל הנ"ל בספרו "אוהב ישראל". הרב מתייחס לשלושת המשלים ומסביר את הנמשל ביחס לסוגי הנגאלים. לדבריו, בהתאם לאופי הנגאלים הגאולה יותר קלה או קשה. הרב מסביר כי ישראל במצרים לא היו מקשה אחת. העם היה מגוון. היו קבוצות שונות-דרגות שונות. כל קבוצה היתה קשורה למצרים ולמצריות בדרגה אחרת. לפי דברי "הרבי מאפטה', שלושת המשלים מייצגים שלוש קבוצות שהיו בעם ישראל במצרים: צדיקים, בנונים ורשעים (צִבו"ר).

1. ציפור ביד הצייד - צדיקים
הצדיקים שבעם ישראל נמשלו לציפור ביד הצייד. הצדיקים לא היו מושפעים מהמִצרים בגלות מצרים. לא דבקה בהם כלל טומאת מצרים. הם תמיד ראו את עצמם כישות עצמאית עם זהות עצמאית-בני אברהם יצחק ויעקב. הם בדיוק כמו הציפור ביד הצייד. היא אינה מושפעת ממנו. אין לה שום שייכות לצייד, לכן הגאולה של הצדיק קלה. ברגע שתהיה אפשרות הם יצאו. ברגע שהצייד יפתח את היד, הציפור תעוף.

2. עובר במעי אימו – בנונים
העובר במִעי אימו קשור לאמו. הוא ודאי מושפע ממנה אך בבוא העת הוא יצטרך וירצה להתנתק ממנה. או אז יהפוך לישות עצמאית. גם במעי אימו ניכר שהוא נפרד, אך בכל זאת הוא קשור אליה. כך הבינוניים שבבני ישראל. הם היו קשורים למצרים, אלה הושפעו מטומאת מצרים, ויחד עִם זאת שמרו על זהות עצמאית. בבוא העת, הם יצאו לחירות, זה תהליך טבעי להם.

3. זהב בכור-רשעים
הרשעים נמשלו לזהב עם סיגים. הזהב מעורבב עם הסיגים-פסולת. הזהב הנקי אינו ישות נפרדת, אי אפשר לראות את הזהב לבד ללא הסיגים. אין לו נוכחות משלו. הוא והסיגים נראים יחד והפכו לעניין אחד. כך הרשעים שבבני ישראל. היו שקועים בטומאת מצרים מחוברים ומקושרים עם המצרים, מתבוללים של ממש. אלה איבדו את זהותם העצמאית, הם כבר כמו המצרים. אותם קשה להוציא אך גם הם נגאלים כמו הצדיקים והבנונים.

לסיכום, הצדיקים נמשלו לציפור, זו תצא מאליה כאשר הצייד יפתח את היד. הבינונים נמשלו לעובר במעי הבהמה, זה יצא בבוא העת עם עזרה. לעומת זאת הרשעים נמשלו לזהב מעורבב בסיגים. הזהב הנקי אינו שואף לצאת מהסיגים. אין רצון או דחף פנימי להתנתק מהסיגים. כאן צריך גורם מבחוץ שיפעל. כך הרשעים הם לא יֵצְאו מאליהם, אלה כבר איבדו את הרצון לצאת מגלות מצרים. אלה יֵצְאו רק על ידי גורם חיצוני להם. המפתיע, המעניין והמעודד שגם אלה נגאלים...


ה. גאולת מצרים – מציאות נצחיתעריכה

המדרש דיבר על מצבם של עם ישראל במצרים : צדיקים, בנונים ורשעים. כאלה שאינם מחוברים למציאות במצרים. לא דבקה בהם טומאת מצרים. כאלה שקצת קשורים לגלות ולטומאת מצרים וכאלה שקשורים בעבותות הגלות והמצריות.
שלושת המשלים במדרש נכונים למציאות אַל-זמנית. מצבם של ישראל במצרים משקפת את מצב עם ישראל בכל הגלויות. גם בגלות האחרונה, אפשר לראות בעם ישראל שלוש קבוצות:
הקבוצה הראשונה: אלה יהודים שנמצאים בגלות אך אינם קשורים אליה- אינם טבועים בבוץ הטומאה. הם כמו הציפור ביד הצייד. הציפור אינה מחוברת לצייד. זו מחכה שהצייד יפתח את ידו, ומיד היא תעוף. היהודים האלה מחכים להזדמנות הכי קטנה, ומיד ימצאו את עצמם בארץ ישראל. היהודים האלה אומנם חיים בגלות, אך אף פעם לא התערבבו עם הגויים. הרבי מאפטה מכנה אותם צדיקים.

הקבוצה השנייה: הבינונים- אלה דומים לעובר במעי הבהמה. לעובר יש זהות עצמאית, יחד עם זאת הוא מחובר לאמו. כך הבינוניים, מצד אחד שומרים על זהותם כיהודים, אך יחד עם זאת מושפעים מהגלות. הם מעורבבים קצת בטומאת הגויים. אלה אינם נגאלים בקלות. צריך קצת מאמץ כדי למצוא אותם בארץ ישראל.

הקבוצה השלישית: הרשעים- אלה איבדו את זהותם כיהודים. אלה נטמעו בגויים, למדו ממעשיהם ושקעו בבור הגלות. הם דומים לזהב מעורבב עם סיגים, כאן צריך "כור אש". צריך מומחה לזהב. הם מבחינתם לא יצאו, אלא אם כן יש גורם מבחוץ שיפעל ויוציא אותם מהגלות. אש של פרעות, אש של שנאת יהודים, אש של אינקוויזיציה יביאו בסופו של דבר את שאר עם ישראל לארץ ישראל ויסיימו את הגלות.
בסופו של דבר גם הם יעזבו את הגלות וישובו לישראל. כשם שמפרידים בין הזהב לסיגים ומוציאים זהב טהור, כך יהודים אלה ישובו לארץ ישראל. הרי הם בבחינת זהב טהור. בסופו של התהליך הם יתנתקו מטומאת הגלות וימצאו את עצמם כיהודים זכים וטהורים.

ו. מי נמשל לזהב?עריכה

המשל השלישי העוסק ברשעים הוא החשוב ביותר. ההבנה שגם הרשעים נגאלים מעודדת ומשמחת. גם אחרון היהודים זכאי לגאולה. אך מפתיע הדבר שהצדיקים משולים לציפור, הבינונים משולים לעובר ודווקא הרשעים, ששקועים בגלות עזבו את דתם טשטשו את לאומיותם הם הם המשולים לזהב. בכור אפשר להתיך מתכות רבות: ברזל, נחושת, כסף ועוד, אך רבי יוסי בן זמרא השתמש דווקא בזהב לתאור הקבוצה השלישית- הרשעים.
רבי יוסי בן זמרא דיבר במשל על הרשעים אך לא רצה להיות קטיגור, לכן הוא העדיף להשוות אותם דווקא לזהב. רבי יוסי רואה את הנקודה הפנימית האמיתית של הרשעים. הוא רואה את נקודת הסגולה. הוא יודע שהם בני אברהם, יצחק ויעקב, לכן בתוך תוכם הם זהב. אלא שצריך לעמול ולהתייגע ולהוציא את הסיגים. צריך יד של מומחה צריך איש מקצוע, צריך כלים מתאימים. זהו תהליך לא קצר ולא פשוט. התהליך הזה הוא "אש". אבל בסופו של דבר יש כאן זהב טהור. אלה שכונו הרשעים דווקא הם נמשלו לזהב טהור.
מכאן גם שיש יחס מועדף כלפי קבוצה זו. זו הקבוצה הדורשת הכי "מאמץ" ותשומת לב מצד הקב"ה. הקב"ה אינו מוותר על אף יהודי. גם לא על היהודים שמכונים רשעים. גם לא על היהודים שקשה לגאול אותם. ואולי, דווקא מפני שהם מצריכים עבודה קשה דווקא הם בסופו של דבר חביבים על הקב"ה. לכן לא פלא שהם נמשלו לזהב.