פתיחת התפריט הראשי

א. הרקע לנבואת אליהועריכה

אליהו הנביא מנבא בתקופת אחאב ובניו. על אחאב הכתוב אומר דברים קשים וחמורים שלא נאמרו על מלך אחר בישראל. בין היתר "ויהי הנקל לכתו בחטאות ירעבם בן נבט". אחאב הגדיל להרשיע 'ולהכעיס'. לא רק עבד את העגלים אלא גם את הבעל ואת האשרה. הוא בעצמו העמיד עבודה זרה בכל פינה בארץ ישראל ובעצמו השתחווה לכל עבודה זרה שהקים (ראה בהרחבה בפרק ו). יתר על כן הוא נשא אישה את איזבל בת מלך צידון. זו הביאה איתה את העבודה הזרה הצידונית, את האשרה. איזבל החזיקה ופרנסה ארבע מאות נביאי אשרה. כלומר הפכה את העבודה זרה לפולחן נפוץ ומצוי בשומרון. ובלשון הנביא "ונביאי האשרה ארבע מאות אכלי שלחן איזבל" (י"ח, יט) בהמשך לדברי הנביא חז"ל מוסיפים:


בכל יום היתה שוקלת ליטראות של זהב לעבודה זרה
                                      (סנהדרין ק"ב, ע"ב)

איזבל הצידונית ניצלה את מעמדה כאשת המלך. היא החדירה והפיצה את העבודה זרה בישראל ונלחמה נגד נביאי ה' והרגה בהם, כפי שהכתוב מעיד עליה: "הלא הוגד לאדוני את אשר עשיתי בהרוג איזבל את נביאי ה'" (י"ח, יג). כמו כן אליהו בעצמו נאלץ לברוח מחרב אחאב. נביאי ה', ששרדו את חרב איזבל, נאלצו להתחבא במערות. כדברי הכתוב: "ויהי בהכרית איזבל את נביאי ה' ויקח עבדיהו מאה נביאים ויחביאם חמשים איש במערה וכלכלם לחם ומים" (י"ח,ד). חז"ל בדרכם שלהם נותנים ביטוי לריבוי עבודה זרה בתקופה זו:

אמר רבי יוחנן: אין לך כל תלם ותלם בארץ ישראל שלא העמיד עליו אחאב עבודת כוכבים והשתחווה לו
                                                                          (סנהדרין ק"ב)

הנה כי כן העבודה זרה התפשטה בארץ בגלל המנהיגים: אחאב ואיזבל. בהשפעת המנהיגים, אחאב ואיזבל, אנו מוצאים שכל העם עבד עבודה זרה. לפי עדותו של אליהו העם עזבו את הברית , הרסו את המזבחות של ה' והעם שותף להרג הנביאים (י"ט, ט-י) . על רקע המצב הכל כך חמור שלח ה' נביא בסגנון של אליהו. נביא קנאי לה' כמשקל נגד לחילול ה' שבממלכת ישראל. נביא שכל כולו אהבת ה' וקנאה לה'. נביא שכולו אש. שמו של אליהו מעיד על מהותו ועל אופיו. שמו מורכב משני שמות של ה': "אל" ו-"יה". נביאים אחרים בתוספת לשמם יש פועל נוסף: ישעיהו- ה' יושיע, יחזקאל- ה' יחזק. אולם אליהו שמו מורכב רק משמות ה'. כידוע השם מביע את המהות. אם כך הרי ששמו של אליהו מעיד על קנאותו העזה לה'. כמובן, כל הנביאים, נביאי אמת וצדק, קנאים לה' ודבקים בה'. אלא שיש דרגות רבות, ויש דרגה מעל דרגה.

ב. אליהו נביא מיוחדעריכה

גם בספר מלכים וגם בחז"ל אליהו מתואר כנביא מיוחד. עד כדי כך שאינו בן תמותה, פשוטו כמשמעו. להלן נביא שלוש דוגמאות, שנים מספר מלכים ואחד מחז"ל.

1. "רוח ה' ישאך". כבר בחייו ראו את אליהו כנביא מיוחד ובעל כוחות על אנושיים. ראו אותו כאדם שנישא ברוח. לאחר שאליהו גזר בצורת, ה' אמר לו להראות לאחאב ולהביא גשם. אליהו פוגש את עובדיה עוזרו של אחאב. אליהו מבקש ממנו להודיע לאחאב שיש מקום לפגישה משותפת של המלך והנביא. עובדיה עונה לאליהו ואומר לו : מה הטעם שאומר לאחאב שתיפגשו, עד שאלך ואודיע לאחאב, בינתיים "ורוח ה' ישיאך על אשר לא אדע" (י"ח, יב ). 2. בסערה השמימה. אחריתו של אליהו אין לה אח ורע בכל התנ"ך. גם משה רבינו נפטר מן העולם, והקב"ה עסק בקבורתו. אולם אליהו- איננו בן תמותה. אליהו עולה בסערה השמימה. התנ"ך מקדיש פרק שלם לפרידה מאליהו. אליהו עולה לשמים, ולא נקבר בארץ. אליהו לא מת. אליהו עולה לשמים חי.

וַיְהִי בְּהַעֲלוֹת יְהוָה אֶת אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע מִן הַגִּלְגָּל:
וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל אֱלִישָׁע שֵׁב נָא פֹה כִּי יְהוָה שְׁלָחַנִי עַד בֵּית אֵל וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע חַי יְהוָה וְחֵי נַפְשְׁךָ 
אִם אֶעֶזְבֶךָּ וַיֵּרְדוּ בֵּית אֵל........  וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם
וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם:
וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה וְהוּא מְצַעֵק אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו וְלֹא רָאָהוּ עוֹד וַיַּחֲזֵק בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם קְרָעִים 
                                                                       (מלכים ב', ב', א- ב; יא-יב)

3. אליהו מלאך. המקרה השלישי מובא בחז"ל. אליהו מתואר כמלאך. לא פלא, הנביא בספר מלכים מתאר את אליהו כאחד שעף ברוח: "רוח ה' ישאך". לאחר מכן מצוין שאליהו לא מת, אלא עלה בסערה השמימה. אם כך לא נותר לחז"ל אלא לומר שאליהו מלאך. להלן דברי חז"ל במדרש.

א"ר אלעזר בר אבינא גדול מה שנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל.
דאילו במיכאל כתיב "ויעף אלי אחד מן השרפים" (ישעיהו ו, ו).
ואלו גבי גבריאל כתיב "והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מֻעָף ביעף"(דניאל ט, כא).
מאי משמע דהאי אחד מיכאל הוא?
אמר ר' יוחנן אתיא אחד אחד. כתיב הכא "ויעף אלי אחד מן השרפים"
וכתיב התם "והנה מיכאל אחד השרים הרִאשֹונִים בא לעזרני"  (דניאל י, יג)
תנא מיכאל באחת
גבריאל בשתים
אליהו בארבע
ומלאך המות בשמנה ובשעת המגפה באחת.
                                                   (ברכות ד:)

הגמרא משווה בין עצמתם ויכולתם של המלאכים. מיכאל ממלא את תפקידו במעוף אחד, גבריאל ממלא את תפקידו בשני מעופים. לעומתם אליהו צריך ארבעה מעופים כדי למלא את תפקידו ומלאך המוות צריך שמונה מעופים. הנה כי כן אליהו נמצא בין רשימת המלאכים.

ג. קנאות לה' מול קנאות לישראלעריכה

מכל העולה עד כאן, אין ספק, ה' אוהב את אליהו. אליהו גוזר והקב"ה מקיים. דבר זה בולט אצל אליהו יותר מאשר אצל כל נביא אחר. אליהו הוא הנביא הכי קרוב לה'. אולם יש מי שקרוב לה' עוד יותר. יש מי שה' אוהב אותו עוד יותר. וזהו 'כלל ישראל'. עם ישראל כככל- זו תופעה ייחודית. עם ישראל אינו אוסף של פרטים. עם ישראל זו יחידה אחת ומיוחדת בעולם. זהו העם שהקב"ה בחר בו. זהו עמו של בורא עולם. ספר מלכים מדגיש את קנאותו של אליהו לה'. אליהו אינו יכול לסבול עבודה זרה. מאידך חז"ל מדגישים את קנאותו של הקב"ה לישראל. הקב"ה אינו מוכן לשמוע קטגוריה על עם ישראל.
להלן שני מקרים מספר מלכים המביעים את קנאותו של אליהו הלכה למעשה.

1. עצירת הגשמים
אליהו קנאי לה'. אליהו קנאי כל כך, שאינו יכול לשאת את המצב של עם ישראל. הוא אינו יכול לסבול שעם ישראל עובד עבודה זרה. לכן הוא כועס ומעניש את ישראל. אליהו עוצר את הגשם

וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב חַי יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו
אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי.
                                                           (מלכים א י"ז, א)


2. אליהו שורף "שר חמישים וחמישיו"
אחזיה בן אחאב, מלך ישראל, שולח שליחים לתפוס את אליהו. אחזיה כאבותיו עובד עבודה זרה. אליהו ניבא לו שימות ממחלתו, מפני שהלך לדרוש ב"בעל זבוב אלהי עקרון". שליחי אחזיה מגיעים לאליהו ולאחר דו שיח קצר אליהו שורף באש את שר החמישים וחמישיו. אליהו עושה זאת פעמיים לשתי הקבוצות הראשונות שאחזיה שולח.

וַיִּפֹּל אֲחַזְיָה בְּעַד הַשְּׂבָכָה בַּעֲלִיָּתוֹ אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן וַיָּחַל וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ דִרְשׁוּ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן אִם אֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה:
וּמַלְאַךְ יְהוָה דִּבֶּר אֶל אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי קוּם עֲלֵה לִקְרַאת מַלְאֲכֵי מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן וְדַבֵּר אֲלֵהֶם
הֲמִבְּלִי אֵין אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל אַתֶּם הֹלְכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן:
וְלָכֵן, כֹּה אָמַר יְהוָה הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתָ שָּׁם לֹא תֵרֵד מִמֶּנָּה כִּי מוֹת תָּמוּת  וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּה:
וַיָּשׁוּבוּ הַמַּלְאָכִים אֵלָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מַה זֶּה שַׁבְתֶּם:
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ עָלָה לִקְרָאתֵנוּ, וַיֹּאמֶר אֵלֵינוּ לְכוּ שׁוּבוּ אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם וְדִבַּרְתֶּם אֵלָיו
כֹּה אָמַר יְהוָה הֲמִבְּלִי אֵין אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל אַתָּה שֹׁלֵחַ לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן
לָכֵן הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתָ שָּׁם לֹא תֵרֵד מִמֶּנָּה כִּי מוֹת תָּמוּת:
וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם מֶה מִשְׁפַּט הָאִישׁ אֲשֶׁר עָלָה לִקְרַאתְכֶם וַיְדַבֵּר אֲלֵיכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ בַּעַל שֵׂעָר וְאֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו וַיֹּאמַר אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי הוּא:  
ויִּשְׁלַח אֵלָיו שַׂר חֲמִשִּׁים וַחֲמִשָּׁיו וַיַּעַל אֵלָיו וְהִנֵּה יֹשֵׁב עַל רֹאשׁ הָהָר וַיְדַבֵּר אֵלָיו אִישׁ הָאֱלֹהִים הַמֶּלֶךְ דִּבֶּר רֵדָה:
וַיַּעֲנֶה אֵלִיָּהוּ וַיְדַבֵּר אֶל שַׂר הַחֲמִשִּׁים וְאִם אִישׁ אֱלֹהִים אָנִי תֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אֹתְךָ
וְאֶת חֲמִשֶּׁיךָ וַתֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת חֲמִשָּׁיו:
וַיָּשָׁב וַיִּשְׁלַח אֵלָיו שַׂר חֲמִשִּׁים אַחֵר וַחֲמִשָּׁיו וַיַּעַן וַיְדַבֵּר אֵלָיו אִישׁ הָאֱלֹהִים כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ מְהֵרָה רֵדָה:
וַיַּעַן אֵלִיָּה וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם אִם אִישׁ הָאֱלֹהִים אָנִי תֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת חֲמִשֶּׁיךָ
וַתֵּרֶד אֵשׁ אֱלֹהִים מִן הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת חֲמִשָּׁיו: 		

(מלכים ב' א, ב-יב)

ד. קנאות לה' לא על חשבון 'כלל ישראלעריכה

לעומת הקנאות של אליהו לה' אנו מוצאים את קנאות ה' לעמו ישראל. הקב"ה אינו מוכן לשמוע קטגוריה על עם ישראל. אין הצדקה. יהא אשר יהא. לא משנה מה מצבם של ישראל, ולא משנה במה הם חוטאים. הקב"ה אינו רוצה לשמוע על חטאי ישראל מאף אחד, ואפילו לא מאליהו. להלן נביא מדרש חז"ל שמביע רעיון זה בצורה ברורה וחד משמעית. המדרש מתייחס לדו שיח בין ה' לאליהו:

וַיָּבֹא שָׁם אֶל הַמְּעָרָה וַיָּלֶן שָׁם וְהִנֵּה דְבַר יְהוָה אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ
וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ
וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ.                        
                                                 (מלכים י"ט, ט-י)
"ויאמר קנא קנאתי לה' אלהי ישראל, כי עזבו בריתך בני ישראל" (מלכים א יט). 
אמר לו הקדוש ברוך הוא: בריתי, שמא בריתך?! 
ואת מזבחותיך הרסו. 
אמר לו: מזבחותי, שמא מזבחותיך?! 
ואת נביאיך הרגו בחרב. 
אמר לו: נביאי, ואת מה איכפת לך! 
אמר לו: ואותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה.  
תא חמי, מה כתיב תמן?  [בא וראה מה כתוב שם?]
ויבט והנה מראשותיו עוגת רצפים. 
מה הוא רצפים? 
אמר רבי שמואל בר נחמן: 
רוץ פה, רצוץ פיות, בכל מי שאמר דילטורייא על בני. 
                                            (מדרש רבה, שיר השירים, א)

במעמד הר הכרמל הצליח אליהו להחזיר את העם בתשובה. "וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלוהים ה' הוא האלוהים" (י"ח, לט), יתר על כן העם, שהתעורר לאמונה בה' סייע בידי אליהו להרוג את 450 נביאי הבעל. אלא ש"מבצע" זה עלה לאליהו בחירותו. איזבל מבקשת לנקום את נקמת נביאי הבעל:

וַתִּשְׁלַח אִיזֶבֶל מַלְאָךְ אֶל אֵלִיָּהוּ לֵאמֹר כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּן כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם
                                                                             (מלכים א  י"ט, ב)

אליהו נאלץ לברוח ומגיע בסוף להר חורב

וַיָּקָם וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה עַד הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵב
                                                                               (שם י"ט, ח)

בהר חורב מתנהל דו שיח בין ה' לאליהו. הקב"ה שואל את אליהו "מה לך פה אליהו" כלומר , מקומך בארץ, מקומך בישוב עִם העָם ולא במדבר. שאלתו של הקב"ה אינה אלא "להיכנס איתו בדברים" הקב"ה יודע למה אליהו ברח. שאלתו של הקב"ה היא יותר עמוקה: מדוע נאלצת לעשות את מה שעשית, ומשום כך נאלצת לברוח?
אליהו הבין בהחלט את שאלת הקב"ה לעומק. לכן אליהו עונה בהתאם ולא עונה: אני כאן כי אני בורח, או כי רודפים אותי. אליהו עונה מדוע הוא נאלץ לעשות את מעמד הר הכרמל, מדוע הוא נאלץ להרוג 450 נביאי עבודה זרה. אליהו מסביר כי הוא קינא לה' בגלל מצבם הירוד של עם ישראל. אליהו מפרט את חטאי ישראל כדי להסביר את קנאותו לה'. לפי דברי אליהו, ישראל עזבו את הברית, כלומר עובדים עבודה זרה. ישראל הרסו את מזבחות ה' וחמור מכל הרגו את נביאי ה'. כמובן, אליהו מציין עובדות, אליהו לא ממציא חטאים. בכל זאת, למרות הכל, הקב"ה אינו מוכן לשמוע מאליהו דברים קשים על עם ישראל. הקב"ה נוזף באליהו על דבריו. שלוש פעמים הקב"ה מסרב לקבל את דברי הדליטוריא של אליהו.

1. עזבו בריתך
תשובתו הראשונה של אליהו: "כי עזבו בריתך בני ישראל" ה' עונה לאליהו: "בריתי שמא בריתך?!" זה ענייני ולא עניינך. וממילא לא היית אמור להיות קנאי לה', ולכן לא היית צריך להתנהג כפי שהתנהגת.

2. את מזבחותך הרסו
ושוב טוען אליהו: "את מזבחותיך הרסו" ולכן לא יכולתי לשתוק. הייתי חייב להיות קנאי ולנקום את נקמת ה'. ה' אינו מחמיא לאליהו על קנאתו אלא להיפך- ה' עונה בתקיפות: "אלה מזבחותי, שמא מזבחותך?!" כלומר, שוב ה' אומר לאליהו, זהו ענייני ולא עניינך.

3. את נביאיך הרגו בחרב
אליהו ממשיך בשלו "את נביאיך הרגו בחרב". היינו מצפים שכאן הקב"ה יסכים עם אליהו. להרוג נביאים, זה וואדי חמור מאוד. על כך אסור לוותר. אולם אנו מופתעים. גם כאן הקב"ה ממשיך ונוזף באליהו "ואת מה אכפת לך!"

לסיכום הדו שיח, אנו למדים שה' אינו מוכן לקבל קנאות על חשבון כלל ישראל. קנאות לה' יכולה להיות מוצדקת, נכונה ואמתית. אולם אם הדבר על חשבון כלל ישראל, הקנאות אינה מתקבלת. ה' מוותר על קנאות כזו.

ה. קטגוריה על עם ישראל גוררת עונש.עריכה

עד כאן מצאנו שה' אינו שבע רצון מהקנאות של אליהו, בלשון המעטה. זאת מאחר שהקנאות לה' כרוכה בדברי קטגוריה על עם ישראל. המדרש הולך ומחמיר עם אליהו. בגלל דברי הקטגוריה אליהו נענש. המדרש מסביר מדוע מקבל אליהו "עוגת רצפים". במהלך מסע הבריחה מחרב איזבל אליהו קיבל ממלאך ה' אוכל ומים "ויבט והנה מראשתיו עגת רצפים וצפחת מים" (י"ט, ו) . המדרש מסביר מדוע אליהו קיבל דווקא 'עוגת רצפים' ומהי עוגה זו? לדברי הגמרא עוגת רצפים אינה אלא עונש לנביא על כך שדיבר דברים שליליים על ישראל וכך כותבת הגמרא:

מה הוא רצפים?

אמר רבי שמואל בר נחמן: 
רוץ פה, רצוץ פיות, בכל מי שאמר דליטוריא על בני. 
                                           (מדרש רבה, שיר השירים א)


ו. אין הצדקה לקטגוריה על עם ישראלעריכה

דברי המדרש מזעזעים יחד עם זאת מעודדים. הרי הטענות של אליהו נכונות. אליהו מתאר את המציאות העגומה. בימי אחאב יש חילול ה' נורא: עזבו את ברית ה'
הרסו את המזבחות של ה'
הרגו את נביאי ה'
מה כבר יכול להיות יותר גרוע?!
אלה עובדות הכתובות במפורש בספר מלכים. והנה למרות הכל, למרות המצב הדתי החמור, למרות ההידרדרות האמונית, למרות עבודת הבעל והאשרה, למרות ההרג של נביאי ה', למרות הכל ואף על פי כן ה' אוהב את כלל ישראל! ה' אוהב את ישראל כעם. ה' אינו רוצה לשמוע דליטוריא על בניו, על עמו, על עם סגולתו. בלשון הגמרא "רצוץ פיות בכל מי שאמר דליטוריא על בני". העונש שמגיע לו- עוגת רצפים. רצפים פירוש- גחלים. כלומר פה שאומר דליטוריה על עם ישראל מגיע לו שיוכל גחלים. עם ישראל נקרא בנים לה'. הקב"ה קורא לעם ישראל "בָנַי", בכל מקרה ובכל מצב.

ז. קל וחומר לדורנו אנועריכה

לא נותר לנו אלא ללמוד קל וחומר לדורנו, לתקופתנו ועל עצמנו.
מה אליהו שקרבתו לה'- אין לה אח ורע.
ומה אליהו שהוא בדרגת מלאך.
ומה אליהו שאמר על עם ישראל דברי אמת.
ומה אליהו שאמר עובדות כהווייתן
הקב"ה אינו מוכן לקבל דברי קטגוריה על עם ישראל. יתר על כן הקב"ה נוזף באליהו ומעניש אותו.
על אחת כמה וכמה, אנחנו שאיננו מגיעים לקצה גלימתו של אליהו. איננו מגיעים אפילו לאבק רגליו של אליהו, ודאי שלנו אסור לאמר אפילו מילה אחת קטנה של קטגוריה על עם ישראל. מאידך עם ישראל בימינו צדיקים גמורים. בהשוואה לדורו של אליהו הרי עם ישראל כיום בדרגה גבוהה מאוד. כיום אין עבודה זרה ואף לא שמץ של עבודה זרה. כל העם מאמינים בני מאמינים. כל העם חוגג את ליל הסדר. כל העם מאמין ביציאת מצרים.משמעות הדבר שכל העם מאמינים בה' בכך שה' בחר בעמו, בכך שהוציא את עם סגולתו לחירות על כל המשתמע מכך. כל העם צם ביום כיפור מה נאמר על עם כזה... רק דברים טובים!