רק טוב על ישראל/ו

פרק ו: אחאב שקול היה

א. חטאי אחאב בספר מלכים

וְאַחְאָב בֶּן עָמְרִי מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל 
בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה
וַיִּמְלֹךְ אַחְאָב בֶּן עָמְרִי עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה: 
וַיַּעַשׂ אַחְאָב בֶּן עָמְרִי הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה
מִכֹּל אֲשֶׁר לְפָנָיו:
וַיְהִי הֲנָקֵל לֶכְתּוֹ בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט
וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת אִיזֶבֶל בַּת אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ צִידֹנִים
וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֶת הַבַּעַל
וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ: 
וַיָּקֶם מִזְבֵּחַ לַבָּעַל בֵּית הַבַּעַל אֲשֶׁר בָּנָה בְּשֹׁמְרוֹן:
וַיַּעַשׂ אַחְאָב אֶת הָאֲשֵׁרָה
וַיּוֹסֶף אַחְאָב לַעֲשׂוֹת לְהַכְעִיס אֶת יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל 
מִכֹּל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו:
בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת יְרִיחֹה 
בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ ובשגיב (וּבִשְׂגוּב) צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ
כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן.
                                              (מלכים א' ט"ז, כט-לד)

אחאב בן עמרי מלך בשומרון על ממלכת ישראל 22 שנה. בפתיחה לתיאור מלכותו ומלחמותיו מפרט לנו הנביא את חטאיו מהקל אל החמור יותר.
1."ויעש אחאב בן עמרי הרע בעיני יהוה מכל אשר לפניו"זוהי פתיחה לכל תיאור חטאיו, והיא בבחינת כותרת לכל ההמשך.
2."ויהי הנקל לכתו בחטאות ירבעם בן נבט"כידוע, ירבעם בן נבט הקים עגלים בבית אל ובדן, ובכך הוא החטיא את ישראל. לעומתו אחאב הגדיל לחטוא ולהחטיא. הכתוב מציין שחטאי ירבעם היו החלק הקל שבחטאי אחאב.
3."ויקח אשה את איזבל בת אתבעל מלךְ צידנים"אחאב נשוי לגויה. כמובן, בראש מעייניו עמדה מלכות ישראל- חוסנה ויציבותה. נישואין לבת מלך צידון חיזקו את ממלכת ישראל מהגבול הצפוני. אולם הדבר נעשה על חשבון הזהות הדתית היהודית. איזבל הביאה איתה את העבודה הזרה מצידון והשפיעה על כל מלכות ישראל.
4."וילך ויעבד את הבעל וישתחו לו"בעקבות הנישואין לאיזבל אחאב עובד את הבעל. זוהי עבודה זרה אזורית. בנוסף לעבודה זרה נוסח ישראל-העגלים שבדן ובבית אל. הנביא מדגיש כי אחאב עצמו היה עובד עבודה זרה.
5."ויקם מזבח לבעל בית הבעל אשר בנה בשמרון"אחאב לא הסתפק בעבודת הבעל. אחאב בנה מקדש לבעל בעיר שומרון, עיר הבירה של ממלכת ישראל.
6."ויעש אחאב את האשרה"אחאב הולך ועולה במדרגות העבודה זרה. הוא התחיל בחטאת ירבעם, המשיך בבעל, נושא גויה ובונה מקדש לבעל בעיר הבירה. וכעת הוא עושה אשרה. הוא לא רק עובד לאשרה, הוא עושה אותה.
7."ויוסף אחאב לעשות להכעיס את יהוה אלהי ישראל מכל מלכי ישראל אשר היו לפניו"עד כאן הנביא תיאר את החטאים החמורים של אחאב בדגש רב על העבודה זרה. כעת הנביא עולה מדרגה בתיאור רשעותו של אחאב. הנביא מוסיף ומדגיש את האופי של העבודה זרה, ומציין כי הדבר נעשה להכעיס! בכך הנביא מדגיש כי חטאי אחאב לא נבעו מלחץ העם, או מלחץ של עמי האיזור. פשוט אחאב הרשיע להכעיס. עובדה זו מביאה את אחאב וחטאיו לדרגה גבוהה מאוד. לשיא שלא היכרנו עד אחאב.
8."בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחה"בפסוק זה צריך להדגיש את המילה "בימיו". מעל 500 שנה עברו מכיבוש יריחו על ידי יהושע. יהושע אסר לבנות את יריחו וקילל את מי שיעז לבנות את יריחו. 500 שנה ואף אחד לא העז לעבור על צו יהושע. עובדה זו שבימיו של אחאב בנו את יריחו, באה לציין עד כמה המצב בימי אחאב חמור. האווירה בתקופתו היתה של הפקרות. לית דין ולית דיין בכל מה שקשור לאמונה בה' ולעבודת ה'. אחאב יצר אוירה שכל המרבה להרשיע, הרי זה משובח. מאחר וכך גם את בניין יריחו הנביא מצרף לחטאי אחאב. זה חלק מההידרדרות של אחאב ושל כל הדור.

ב. דרגה מעל דרגה בעבודה זרה

לאחר עיון בפסוקי הנביא הבנו כי אחאב הרשיע בעבודה זרה יותר מכל קודמיו. נראה כי אחאב הגיע לשיאים של עבודה זרה. אולם לאחר קריאת מדרשי חז"ל, אנו רואים כי הנביא לא תיאר את הכל. לפי המדרש אחאב עלה דרגה מעל דרגה בתחום זה של עבודה זרה.

אמר רבי יוחנן: אין לך כל תלם ותלם בארץ ישראל שלא העמיד עליו אחאב עבודה זרה והשתחווה לה. 
                                                                 (סנהדרין, ק"ב, ע"ב) 

מדברי המדרש אנו למדים שלושה דברים:

1. אחאב דאג להתפשוטה של העבודה זרה: הוא דאג שבכל מקום ובכל פינה תהיה עבודה זרה, ובלשון המדרש "כל תלם ותלם".
2. אחאב בעצמו "העמיד" עבודה זרה. הוא עצמו אחראי לכך שבארץ ישראל יש עבודה זרה.
3. אחאב עצמו עבד את האלילים הרבים שהעמיד בארץ, ובלשון המדרש "והשתחווה לָה'".

ג. אחאב סמל לעבודה זרה ולכפירה בה'

אם לא די בכך, חז"ל מדגישים במדרש אחר שאחאב נתן פומבי לדרכו.

"ויעש אחאב את האשרה 
ויוסף אחאב לעשות להכעיס את ה' אלהי ישראל
מכל מלכי ישראל אשר היו לפניו" (מלכים א', ט"ז, לג)  
אמר רבי יוחנן: שכתב על דלתות שמרון "אחאב כפר באלהי ישראל" 
לפיכך אין לו חלק באלהי ישראל. 
                                           (סנהדרין, ע"ב, ק"ב)

לכאורה מה התחדש לנו במדרש זה? מה התווסף כאן שלא ידענו על אחאב? נראה לאמר שהמדרש בא להדגיש את עניין הפרהסיא:"שכתב על דלתות שמרון". שומרון היא עיר הבירה. דלתות שומרון פירוש שערי העיר. במושגים של ימינו - מרכז העיר.
כדי שלא נטעה שאחאב עובד עבודה זרה שלא מרצון או בסתר, או מתוך כניעה לזרם הכללי, או מתוך כניעה לאופנה. לא ולא! אחאב מתאמץ להודיע קבל עם ועדה שהוא "כפר באלהי ישראל". אם הוא כותב במרכז העיר שומרון שהוא כופר באלוהי ישראל, פירוש הדבר שאחאב רוצה להיות מוביל בעבודה זרה. העולה ממדרש זה שאחאב הופך להיות שם נרדף לעבודה זרה.

ד. אחאב כיבד את התורה

עד כאן פגשנו את אחאב כמלך שהכעיס את הקב"ה. עבד עבודה זרה ואחראי להפצתה. ואף הפך להיות סמל לעבודה זרה. על רקע הפסוקים בנביא חז"ל הוסיפו והחמירו בתיאור דמותו כמלך רשע. והנה, דווקא חז"ל הם שמוצאים נקודות זכות בדמותו של אחאב. להלן דברי סניגוריה על אחאב בדברי חז"ל:

אמר רבי יוחנן: מפני מה זכה אחאב למלכות עשרים ושתים שנה? 
מפני שכיבד את התורה שניתנה בעשרים ושתים אותיות. 
שנאמר "וישלח מלאכים אל אחאב מלך ישראל העירה
ויאמר לו כה אמר בן הדד
כספך וזהבך לי הוא ונשיך ובניך הטובים לי הם...
כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך
וחפשו את ביתך ואת בתי עבדיך
והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו...
ויאמר למלאכי בן הדד אמרו לאדני המלך
כל אשר שלחת אל עבדך בראשונה אעשה
והדבר הזה לא אוכל לעשות" (מלכים א' כ', ב-ט). 
                                                 (מסכת סנהדרין, ק"ב, עב)

אחאב פנים רבות לו. לא פלא , אפשר להבין. כל מנהיג, ובוודאי מלך חייב להיות אישיות מורכבת ורבת גוונים. לאחר חטאי אחאב אנו מופתעים לשמוע עליו דברי סנגוריא, ודווקא בתחום הדתי אמוני.
רבי יוחנן שאמר על אחאב ש"עבד עבודה זרה על כל תלם ותלם", הוא רבי יוחנן שאומר במדרש אחר דברי סנגוריא על אחאב: אמר רבי יוחנן: מפני מה זכה אחאב למלכות עשרים ושתים שנה? מפני שכיבד את התורה שניתנה בעשרים ושתים אותיות. על מה מסתמך רבי יוחנן? מהיכן מצא דברי סנגוריא כל כך מיוחדים? רבי יוחנן ממשיך במדרש ומוכיח את דבריו. הוא מסתמך על פסוקים בספר מלכים. אלא שהדברים שמביא רבי יוחנן ניתנים להבנה כפולה. הדברים אינם חד משמעיים. אולם רבי יוחנן העדיף לפרש באופן כזה, שתהיה סנגוריא על אחאב. להלן הפסוקים מספר מלכים:

דרישת הכניעה הראשונה של מלך ארם לאחאב
וּבֶן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם קָבַץ אֶת כָּל חֵילוֹ וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ אִתּוֹ וְסוּס וָרָכֶב וַיַּעַל וַיָּצַר עַל שֹׁמְרוֹן וַיִּלָּחֶם בָּהּ: וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הָעִירָה: וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר בֶּן הֲדַד כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ לִי הוּא וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ הַטּוֹבִים לִי הֵם.

אחאב מסכים לתנאי הכניעה
וַיַּעַן מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לְךָ אֲנִי וְכָל אֲשֶׁר לִי.
דרישת הכניעה השנייה של מלך ארם לאחאב
וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים וַיֹּאמְרוּ כֹּה אָמַר בֶּן הֲדַד לֵאמֹר כִּי שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ לִי תִתֵּן כִּי אִם כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֶת עֲבָדַי אֵלֶיךָ וְחִפְּשׂוּ אֶת בֵּיתְךָ וְאֵת בָּתֵּי עֲבָדֶיךָ וְהָיָה כָּל מַחְמַד עֵינֶיךָ יָשִׂימוּ בְיָדָם וְלָקָחוּ.

סירובו של אחאב לכתב הכניעה השני
וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְכָל זִקְנֵי הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר דְּעוּ נָא וּרְאוּ כִּי רָעָה זֶה מְבַקֵּשׁ כִּי שָׁלַח אֵלַי לְנָשַׁי וּלְבָנַי וּלְכַסְפִּי וְלִזְהָבִי וְלֹא מָנַעְתִּי מִמֶּנּוּ: וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כָּל הַזְּקֵנִים וְכָל הָעָם אַל תִּשְׁמַע וְלוֹא תֹאבֶה: וַיֹּאמֶר לְמַלְאֲכֵי בֶן הֲדַד אִמְרוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֹּל אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֶל עַבְדְּךָ בָרִאשֹׁנָה אֶעֱשֶׂה וְהַדָּבָר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת וַיֵּלְכוּ הַמַּלְאָכִים וַיְשִׁבֻהוּ דָּבָר.
(מלכים א' כ', א-ט)

פירוש א: "מחמד עיניך"- ניך ובניך
הדו שיח בין אחאב לבין בן הדד מצריך ביאור. מלך ארם נמצא בעדיפות צבאית מוחלטת וברורה. הוא צר על שומרון ומאיים לכבוש אותה. הוא דורש מאחאב כניעה חד משמעית "כספך וזהבך לי הוא ונשיך ובניך הטובים לי הם". אחאב עונה בחיוב. הוא מוכן להיכנע אך תשובתו כללית "לך אני וכל אשר לי". דברי אחאב לא מְסַפקים את מלך ארם. הוא שולח כתב כניעה שני עם שינוי קל. מה לא מצא חן בעיני בן הדד? נראה לאמר כי אחאב הסכים לדברי בן הדד, אך לא היה מוכן למסור לו בפועל את נשיו וילדיו. הוא מוכן להיות תחת חסותו "לך אני וכל אשר לי".
בעקבות תגובתו של אחאב הרי שמלך ארם מדייק בבקשתו "...והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו" כלומר שליחי מלך ארם יבואו בפועל, יכנסו לשומרון, וייקחו את "מחמד עיניך", כלומר את נשיך וילדיך. אחאב מתייעץ עם "כל זקני הארץ" אלה מייעצים לו לסרב. אכן אחאב מסרב לדרישה השנייה של מלך ארם.

פירוש ב: "מחמד עיניך"- ספר התורה
"עד כאן פירשנו את הפסוקים על-פי הפשט. אולם רבי יוחנן פירש זאת אחרת. לדבריו, אחאב היה מוכן למסור למלך ארם את נשיו ואת ילדיו ואת כל אוצרותיו כבר בפעם הראשונה. אולם מלך ארם לא הסתפק בכך. הוא רצה גם את "מחמד עיניך" כלומר את ספר התורה. רש"י על הפסוק בספר מלכים מסביר מדוע "מחמד עיניך" הכוונה לתורה. ומדוע אחאב לא הסכים לתת:

פירוש רש"י:

"כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו" 
והלא כל הראשנים דברי חמדה הם?!
אלא מהו מחמד עיניך, חמדה מתוך חמדה.
זה ספר תורה.
שנאמר בו: "הנחמדים מזהב ומפז רב" (תהלים, י"ט, יא)
אמר אחאב בלבו: דבר גדול זה מבקש
אין זה שלי לבדי, של זקני ישראל הוא.
לפיכך: "ויקרא לכל זקני הארץ"
אף על פי שהיו עובדין עבודה זרה
היו מכבדין את התורה.     
                             (רש"י, מלכים א', כ', ו)

לפי דברי רש"י,כך אומר אחאב: ספר התורה אינו שייך לי אלא לעם, לכן אתייעץ עם "כל זקני הארץ". זקני הארץ ייעצו לו "אל תשמע ולוא תאבה". אכן אחאב מקבל את עצתם והשיב תשובה שלילית למלך ארם, "כל אשר שלחת אל עבדך בראשנה אעשה והדבר הזה לא אוכל לעשות".
לסיכום, לפי פירושו של רבי יוחנן, אחאב מסר נפשו למען התורה. הוא מוכן למסור את נשיו ובניו הטובים בשבי למלך ארם, אך לתת לו את ספר התורה- לא ולא! משום שמסר עצמו על התורה, זו שנתנה ב22 אותיות, זכה למלוך 22 שנה.

ה. התורה- סמל לאומי

המציאות של ימינו מקשה להבין את אחאב ואת בני דורו. הכיצד עבדו עבודה זרה ומאידך כיבדו את התורה?! בימינו מי שעובד עבודה זרה, או מי שאינו עובד ה', פירושו שאינו מבין מהי התורה. אדם כזה אינו מכיר את התורה. משום כך לא יתן לה את הכבוד הראוי. לא כך בתקופת בית ראשון. העם הידרדר לעבודה זרה בגלל הסחף האזורי. כל האיזור ללא יוצא מן הכלל עבד עבודה זרה, אלילים רבים ומשונים, כל עם והגיוון שלו. בתקופת בית ראשון לעבוד עבודה זרה- זה דבר שבשגרה. יתר על כן עבודת אלילים זה חלק מההתמזגות עם רוח הזמן והמקום. מאידך לעם ישראל היו סמלים לאומיים ששמרו על זהותו כעם, כגון: שפה, מורשת העבר ועוד. בממלכת יהודה היה עוד סמל לאומי, בית המקדש. גם כאשר עבדו עבודה זרה, הקפידו לשמור על סדרי העבודה בבית המקדש. זו היתה חלק מהזהות הלאומית. בממלכת ישראל עבדו את העגלים שבדן ושבבית אל. הם התייחסו לכך כעבודת ה'. כדברי ירבעם "ויעש שני עגלי זהב ויאמר אלהם רב לכם מעלות ירושלם הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" (מלכים א' י"ב, כח). כלומר עבודת העגלים הייתה חלק מהזהות הלאומית של העם. מאידך לא הפריע להם לעבוד עבודה זרה אזורית: הבעל, אשרה ועוד. מתברר אם כן שספר התורה היה סמל לאומי שהעם שמר עליו. למרות שלא קיימו את כל אשר כתוב בו. ואולי, גם לא ידעו מה כתוב בו. שהרי ספר זה הוא חלק מההיסטוריה שלהם, חלק מהמורשת שלהם, זהו הספר שמציין את תחילת קיומם. משום כך העם והמלך מסרבים למסור את ספר התורה למלך ארם.

ו. אחאב מוסר את נפשו למען העם במלחמות ישראל

כאמור,ספר מלכים מתאר את אחאב כמלך שעשה רע בעיני ה'. יתר על כן הוא הרשיע יותר מכל קודמיו. יחד עם זאת ספר מלכים לא חוסך דברי סנגוריא על אחאב. וכפי שכבר אמרנו, למלך באשר הוא יש פנים רבות. ספר מלכים מתאר את מלחמת ישראל בראשות אחאב כנגד מלך ארם ברמות גלעד. במלחמה זו אחאב מסר את נפשו כפשוטו למען עם ישראל:

וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית וַיֵּרֶד יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל עֲבָדָיו הַיְדַעְתֶּם כִּי לָנוּ רָמֹת גִּלְעָד וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים 
מִקַּחַת אֹתָהּ מִיַּד מֶלֶךְ אֲרָם: וַיֹּאמֶר אֶל יְהוֹשָׁפָט הֲתֵלֵךְ אִתִּי לַמִּלְחָמָה רָמֹת גִּלְעָד
וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ ...
וַיַּעַל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה רָמֹת גִּלְעָד: וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט
הִתְחַפֵּשׂ וָבֹא בַמִּלְחָמָה וְאַתָּה לְבַשׁ בְּגָדֶיךָ וַיִּתְחַפֵּשׂ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיָּבוֹא בַּמִּלְחָמָה:
וּמֶלֶךְ אֲרָם צִוָּה אֶת שָׂרֵי הָרֶכֶב אֲשֶׁר לוֹ שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם לֵאמֹר לֹא תִּלָּחֲמוּ אֶת קָטֹן וְאֶת גָּדוֹל כִּי אִם אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ:
וַיְהִי כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב אֶת יְהוֹשָׁפָט וְהֵמָּה אָמְרוּ אַךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא וַיָּסֻרוּ עָלָיו לְהִלָּחֵם וַיִּזְעַק יְהוֹשָׁפָט:
וַיְהִי כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב כִּי לֹא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא וַיָּשׁוּבוּ מֵאַחֲרָיו:
וְאִישׁ מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ וַיַּכֶּה אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין הַשִּׁרְיָן וַיֹּאמֶר לְרַכָּבוֹ הֲפֹךְ יָדְךָ וְהוֹצִיאֵנִי מִן הַמַּחֲנֶה כִּי הָחֳלֵיתִי:
וַתַּעֲלֶה הַמִּלְחָמָה בַּיּוֹם הַהוּא וְהַמֶּלֶךְ הָיָה מָעֳמָד בַּמֶּרְכָּבָה נֹכַח אֲרָם וַיָּמָת בָּעֶרֶב וַיִּצֶק דַּם הַמַּכָּה אֶל חֵיק הָרָכֶב:
וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה בַּמַּחֲנֶה כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ לֵאמֹר  אִישׁ אֶל עִירוֹ וְאִישׁ אֶל אַרְצו:
וַיָּמָת הַמֶּלֶךְ וַיָּבוֹא שֹׁמְרוֹן וַיִּקְבְּרוּ אֶת הַמֶּלֶךְ בְּשֹׁמְרוֹן.
                                                                   (מלכים א', כ"ב א-ד, כט- לז)

עיון בתיאור המלחמה אכן מגלה את אחאב כמלך הנלחם עִם העָם ומוסר את נפשו למען העם, כפי שנסביר להלן: מלך ארם כבש את רמות גלעד מידי ישראל. המלך אחאב אינו מוותר והוא נחלץ להשיב את רמות גלעד לישראל. עובדה זו כשלעצמה באה ללמד זכות על אחאב שארץ ישראל חשובה לו, שלמות הארץ חשובה לו, והא פועל לשם כך. אחאב מגייס למלחמה זו את יהושפט מלך יהודה. אגב כך הוא יוצר אחדות בעם ישראל. ועובדה זו גם כן נזקפת לזכותו. יהושפט נענה לו. שני הצבאות יוצאים למלחמה במלך ארם כדי להשיב את רמות גלעד. בתחילת המלחמה פגע חץ באחאב. הוא נפצע ושתת דם. למרות הפציעה המלך אחאב נמנע מליפול ולשכב. הוא לא צעק לעזרה או קרה לחובש. להיפך "והמלך היה מעמד במרכבה נכח ארם". אחאב נשאר יציב ועמד בגבורה ולא התכופף ולא הראה חולשה. יתר על כן הוא עמד כשפניו נוכח מחנה ארם. זאת כדי שלא יבחינו שהוא נסוג. אחאב שרד כך את כל יום המלחמה, והתוצאה לא איחרה לבוא: "וימת בערב". המלך אחאב מת מאיבוד דם. המרכבה התמלאה מדמו. כדברי הכתוב "ויצק דם המכה אל חיק הרכב". אחאב מסר את נפשו למען עם ישראל - כפשוטו. אחאב התאמץ לעמוד במרכבה לאורך כל היום למרות שהוא שותת דם. זאת כדי שמחנה ישראל לא יבחין במלך שנפצע. אם הלוחמים יזהו שהמלך נפגע, תחל נסיגה ובהלה. דבר זה עלול לגרום לתבוסה במלחמה ולהרג של הרבה לוחמים .
אחאב בדמו ובנפשו מנע תבוסה. הוא מסר את נפשו למען עם ישראל. זהו אותו מלך שהרשיע יותר מקודמיו בעבודה זרה. אולם באשר לתפקידו הבטחוני צבאי אחאב ממלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר:

• הוא קנאי לעם ישראל וארצו.
• הוא נלחם כדי להשיב עיר אחת בעבר הירדן לממלכת ישראל.
• הוא יוצא עם הלוחמים למלחמה.
• הוא מצליח ליצור אחדות בעם ישראל.
• ויותר מכל, אם צריך, הוא מוסר את נפשו למען העם במהלך מלחמה.

ז. סנגוריא על אחאב בדברי חז"ל:"אחאב חציו חייב חציו זכאי"

כבר מצאנו דברי סניגוריא על אחאב גם בנביא וגם בחז"ל. לפנינו מדרש חז"ל, ובו הם מפליגים בדברי זכות על אחאב. חז"ל מעלים אותו לדרגה של חצי חייב וחצי זכאי.
כידוע, חז"ל מונים את אחאב עם המלכים שאין להם חלק לעולם הבא, מאחר שחטאו והחטיאו את הרבים . חז"ל, כמובן, מכירים את אחאב של ספר מלכים. שם אחאב מתואר כעובד עבודה זרה להכעיס: "ויעש אחאב בן עמרי הרע בעיני ה' מכל אשר לפניו.... ויוסף אחאב לעשות להכעיס את ה' אלהי ישראל מכל מלכי ישראל אשר היו לפניו" (מלכים א טז ל-לג). למרות כל התיאורים הקשים חז"ל מאירים את דמותו של אחאב באור אחר לחלוטין. חז"ל אומרים על אחאב: "שקול היה". כלומר חצי חצי, חצי עוונות וחצי זכויות:

אמר רב נחמן: אחאב שקול היה

שנאמר: "ויאמר ה' מי יפתה את אחאב

ויעל ויפל ברמת גלעד ויאמר זה בכה וזה אמר בכה" (מלכים א כב כ).

מתקיף [מקשה] לה רבי יוסף: מאן דכתיב ביה [מי שכתוב עליו]

"רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה'

אשר הסתה אתו איזבל אשתו" (מלכים א כא כה)

ותנינא: בכל יום היתה שוקלת שקלי זהב לעבודה זרה

ואת אמרת שקול היה?!

אלא: אחאב וותרן בממונו היה

ומתוך שההנה תלמידי חכמים מנכסיו, כיפרו לו מחצה.

(סנהדרין ק"ב, עב)

רב נחמן אומר: "אחאב שקול היה". כלומר, חצי חייב חצי זכאי. כאשר רצה ה' להרוג את אחאב נחלקו מלאכי השרת לשתי קבוצות. זו מזכה אותו וזו מחייבת אותו. דברים אלו נסמכים מתוך נבואתו של מיכיהו: "ויאמר זה בכה וזה אמר בכה"(מלכים א' כ"ב, כ) כלומר קבוצה אחת מחייבת וקבוצה אחת מזכה. רב יוסף מקשה על רב נחמן. איך אתה יכול לאמר על אחאב שהיה שקול?! הרי הכתוב אומר עליו דברים קשים. הכתוב דן אותו לכף חובה בצורה החלטית וחד משמעית: "רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה' אשר הסתה אֹתו איזבל אשתו" (מלכים א', כ"א, כה). הגמרא עונה: כן, אחאב שקול היה למרות שהגדיל והכעיס בעבודה זרה. זאת מפני ש"אחאב וותרן בממונו היה ומתוך שההנה תלמידי חכמים מנכסיו כיפרו לו מחצה" אכן כן אומרת הגמרא. אחאב עבד עבודה זרה והכעיס יותר מכל המלכים שהיו לפניו. אולם אחאב נתן צדקות לתלמידי חכמים. מצווה זו שהייתה בידו, כיפרה לו על חצי מעוונותיו. משום כך מעמדו- חצי חייב חצי זכאי. זכות הצדקה כיפרה לו על מחצה, לכן שקול היה.

ח. הווי דן את כל האדם לכף זכות

דברי הגמרא מפליאים,מזעזעים ומטלטלים את הקורא. אנו "מרובעים" ופשטניים. אנו קוראים על אחאב בספר מלכים: המלך הכי רשע. אנו קוראים במסכת סנהדרין: אין לו חלק לעולם הבא. ומבחינתנו כאן הכל מתחיל וכאן הכל נגמר. והנה הגמרא מטלטלת אותנו מה"ריבוע" ומהחשיבה הפשטנית. למנהיג פנים רבות. מלך הוא אישיות רב גונית. למרות כל הכתוב עליו יש לראות במלך את הצדדים החיוביים שלו. אחאב הוא דוגמא קיצונית. הוא רשע להכעיס. בכל זאת חז"ל מוצאים בו דברים נפלאים, ומעלים אותו לדרגה של "מחצה על מחצה". צא ולמד מה נאמר על מי שרשע ולא בדרגה של אחאב. צא ולמד , מה נאמר על מלך שלא היה צדיק אבל היה רחוק מלהיות אחאב. אם על אחאב מצאנו דברי סנגוריא, הרי שעל כל אחד נוכל למצוא. אם אחאב היה מחצה על מחצה. הרי שכל אחד בחזקת רובו זכאי.

ט. סנגוריא על בוני המדינה.

מה נאמר על מקימי ארץ מולדת לפני כמאה שנה. לא הקפידו על קיום תורה ומצוות, אך היו רחוקים מלעבוד עבודה זרה. היו רחוקים אלפי פרסאות מאחאב, ליד אחאב הם צדיקים גמורים. אחאב נלחם להשיב עיר אחת לארץ ישראל, את רמות גלעד. והם- בנו כפרים, מושבים, ישובים וערים בארץ ישראל. בנו את ארץ ישראל בגופם במסירות נפש פשוטו כמשמעו. כמה מתו ממלריה? כמה מתו מעוני, מרעב, ממחלות. חיו חיי עוני ומחסור ונלחמו כנגד אויבים מקרוב ומרחוק. מקימי הארץ ובוניה לפני כמאה שנה נלחמו יום יום על כל יישוב ויישוב. המלחמה שהתחילה לפני כמאה ועשרים שנה נמשכת שנים רבות. מקימי הארץ חירפו נפשם בקרבות על כל פיסת קרקע. רבים מהם נהרגו בקרבות ומסרו נפשם על אדמת ארץ ישראל. בדמם הם כיפרו על "חטא המרגלים" ועל חטאי עם ישראל לדורותיו. כיפרו על כך שעם ישראל זנח ושכח את אדמת הקודש קרוב לאלפים שנה. הם- דור מקימי הארץ ובוניה תיקנו את חטאי האבות. אז אם אמרנו שאחאב שקול היה, הרי גם הם בוני הארץ ומקימיה בדורות האחרונים, הם צדיקים גמורים.