פתיחת התפריט הראשי

א. עמרי-"וירע מכל אשר לפניו"עריכה

בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ עָמְרִי עַל יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּתִרְצָה מָלַךְ שֵׁשׁ שָׁנִים:
וַיִּקֶן אֶת הָהָר שֹׁמְרוֹן מֵאֶת שֶׁמֶר בְּכִכְּרַיִם כָּסֶף וַיִּבֶן אֶת הָהָר וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר אֲשֶׁר בָּנָה עַל שֶׁם שֶׁמֶר אֲדֹנֵי הָהָר שֹׁמְרוֹן:
וַיַּעֲשֶׂה עָמְרִי הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיָּרַע מִכֹּל אֲשֶׁר לְפָנָיו:
וַיֵּלֶךְ בְּכָל דֶּרֶךְ יָרָבְעָם בֶּן נְבָט ובחטאתיו (וּבְחַטָּאתוֹ) אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל  לְהַכְעִיס אֶת יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַבְלֵיהֶם:
וְיֶתֶר דִּבְרֵי עָמְרִי אֲשֶׁר עָשָׂה וּגְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה  הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל:
וַיִּשְׁכַּב עָמְרִי עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּשֹׁמְרוֹן וַיִּמְלֹךְ אַחְאָב בְּנוֹ תַּחְתָּיו:
                                                             (מלכים א', ט"ז, כג- כח)

ירבעם בן נבט היה המלך הראשון של ממלכת ישראל, ממלכת "עשרת השבטים". ירבעם עשה הרע בעיני ה'. הוא עשה שני עגלים אחד בבית אל ואחד בדן. מקומות אלו הפכו למוקד לעבודה זרה. בכך הפך ירבעם להיות "ראשון למכשלה". הוא היה הראשון שחטא והחטיא את ישראל.
בעקבות ירבעם המשיכו כל מלכי ישראל עד החורבן הסופי של הממלכה. כולם המשיכו את עבודת העגלים בבית אל ובדן. בעקבות עבודת העגלים התפשטה עבודה זרה בכל ממלכת עשרת השבטים.
אחד המאפיינים של ממלכת יהודה הייתה שושלת המלכות, כל המלכים היו משושלת דוד המלך. בניגוד לכך בממלכת ישראל המלכים לא הצליחו להעמיד שושלת מפאת חטאיהם. ירבעם בן נבט לא זכה להעמיד שושלת מלכות. ירבעם מלך 22 שנה, ואחריו בנו נדב מלך רק שנתיים. אחריהם מלך בעשה בן אחיה. גם הוא לא זכה להעמיד שושלת מלכים.בעשה מלך 24 שנה ואחריו בנו אלה מָלך רק שנתיים. לאחר אלה בן בעשה סבלה מלכות ישראל מחוסר יציבות בשלטון מספר שנים, שבאה לידי ביטוי במרידות, רציחות וחילופי שלטון מהירים. לאחר תקופה זו של חוסר יציבות מלך עמרי על עשרת השבטים.
גם עמרי כמו כל קודמיו המשיך בעבודת העגלים. יתר על כן הכתוב מעיד עליו שהרשיע יותר מקודמיו "ויעשה עמרי הרע בעיני יהוה וירע מכל אשר לפניו" (מלכים א' ט"ז, כה).

ב. עמרי זכה לשושלת מלכותעריכה

כאמור, המלכים לפני עמרי לא זכו להעמיד שושלת מלכים. ירבעם בן נבט מלך הוא ובנו בלבד. בעשה מלך הוא ובנו בלבד. והנה עמרי שהרשיע יותר מקודמיו, הוא כן זכה לשושלת מלכים, שושלת של ארבעה מלכים. סה"כ בית עמרי מלכו 48 שנה, דבר מאוד יוצא דופן בממלכת ישראל.
עמרי מלך 12 שנה, אחאב בן עמרי 22 שנה, אחזיה בן אחאב שנתיים, יהורם בן אחאב 12 שנה. כידוע לאורך כל ספר מלכים מודגשת השגחת ה' של שכר ועונש. הנביא ירמיה שכתב את ספר מלכים, הדגיש את רעיון החטא והעונש. זוהי אחת ממגמותיו של ספר מלכים. עם ישראל חטא, עזב את ה', ולכן בסוף בא עונש הגלות. כך לאורך כל הספר מודגש עניין זה של מצווה ושכרה ומנגד החטא ועונשו.
לאור מגמת הספר עולה שאלה ביחס לעמרי. מדוע דווקא הוא זכה לשושלת מלכות?! מדוע בית עמרי מלכו 48 שנה?! זאת כאשר הכתוב מעיד עליו "וירע מכל אשר לפניו"?!
שאלה זו נשאלת גם בגמרא וגם ב"תנא דבי אליהו", שניהם שואלים ועונים אותה תשובה. כל אחד בסגנון שלו.

ג. שהוסיף עיר גדולה בישראלעריכה

א"ר יוחנן מפני מה זכה עמרי למלכות
מפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל
שנאמר "ויקן את ההר שמרון מאת שמר בככרים כסף
ויבן את ההר ויקרא את שם העיר אשר בנה על שם שמר אדני ההר שמרון" (מלכים א' ט"ז, כד)
                                                                           (סנהדרין קב)
פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש הגדול שבירושלים לפני החכמים, שאלתי להם: 
מפני מה נשתנה עמרי המלך,
שכל המלכים שלפניו לא זכו להושיב את בניהם תחתיהם על כסא מלכותם,
ואילו עמרי זכה להושיב שלושה מלכים מזרעו על כסאו?
אמרו לי: לא שמענו. 
אמרתי להם: רבותי, עמרי זכה להושיב שלושה מלכים על כסאו,
משום שבנה עיר גדולה בארץ ישראל
כך חשב עמרי בדעתו-אמר:
כשם שירושלים היא למלכי יהודה
כך תהא שומרון למלכי ישראל
                                                                     (תנא דבי אליהו רבה פרק ט')

רבי יוחנן שואל, את השאלה, למה עמרי זוכה להקים שושלת. התשובה היא: "מפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל" התנא דבי אליהו מפרט את השאלה ומבאיר את המילה מלכות. וכך שואל המדרש: למה זכה שבניו מלכו אחריו? גם התשובה במדרש יותר מפורטת. עמרי הוסיף עיר גדולה בישראל.
המדרש מפרט מה היו המניעים לבניית העיר. עמרי אומר כמו שיש עיר בירה לממלכת יהודה שהיא ירושלים, כך לממלכת ישראל צריך שתהיה עיר בירה והיא תהיה שומרון. חשוב לעמרי הממלכתיות והיוקרה של הממלכה. איזו ממלכה היא ללא עיר בירה?!
חז"ל אם כן ענו על השאלה. הבנו מה היתה המצווה של עמרי שבזכותה זכה לשושלת מלכות. וכגודל השכר אנו מבינים את גודל המצווה. המצוה היא בנין עיר בארץ ישראל.
המסר מדברי חז"ל חד משמעי וברור לחלוטין. לבנות עיר בארץ ישראל זו מצווה אדירה. מצוה כה גדולה שהשכר שלה גדול ועצום בהתאם. ועמרי אינו אלא דוגמה. הוא בנה עיר אחת בארץ ישראל וזכה לשושלת מלכות- 48 שנה- 4 מלכים!

ד. למה זכה עמרי דווקא למלכותעריכה

כאמור, חז"ל מצאו את נקודת הזכות של עמרי שבזכותה זכה למלכות, בניין עיר גדולה בארץ ישראל. אולם חז"ל לא הסבירו את הקשר בין המצווה לבין השכר. למה מי שבונה עיר, זוכה דווקא למלכות? האם יש כאן מידה כנגד מידה? על שאלה זו עונה הרב יוסף ענג"יל בספרו "אוצרות יוסף"

דלכאורה קשה, למה נתן לו הקב"ה שכר זה, דוודא מלכות.
עבור מעשה הנ"ל ולא שכר אחר?
וכתבו המקובלים דידוע ,דארץ ישראל הווי בספירת מלכות דלמעלה. 
ויען הוא תיקן בחינת מלכות בהוספה שהוסיף עיר אחת בישראל,
על כן זכה למלכות דווקא.
                                       ("אוצרות יוסף". הרב ענגיל, מתוך אם הבנים שמחה דף ס"א)

הרב יוסף ענג"יל מסביר את הקשר בין בניית עיר בישראל לבין מלכות במונחים של "תורת הקבלה". לדבריו, ארץ ישראל היא ב"ספירת מלכות דלמעלא".
פירוש הדבר שכל עוד ארץ ישראל חרבה ועם ישראל בגלות הרי "ספירת מלכות דלמעלא" חסרה ולקויה. כאשר עם ישראל חוזר לארצו ובונה את ישראל, הרי זה תיקון "מלכות דלמעלא". ככל שמוסיפים ובונים בארץ ישראל, הרי משפיעים ומשכללים ומתקנים את "מלכות דלמעלא".
עמרי מלך ישראל לא רק הוסיף עיר בישראל , הוא הוסיף עיר גדולה בישראל, את שומרון. משום כך הוא בעצם תיקן את "ספירת מלכות דלמעלא". אשר על כן ה' נתן לו שכר מידה כנגד מידה. ה' נתן לו מלכות לו ולבניו ארבעה מלכים.

ה. למרות "וירע מכל אשר לפניו"-זכה למלכות!עריכה

הרב יששכר טייכטל בספרו "אם הבנים שמחה" מפרט ומרחיב בעניין עמרי מלך ישראל. הרב מדגיש וממקד רעיון נוסף בעניין זה של השכר שקיבל עמרי.

הרי דאף דעמרי היה ממלכי ישראל הרשעים,
ומקרא מלא דיבר הכתוב
(במלכים א', ט"ז): "ויקן את ההר שומרון ויבן את ההר
ויקרא את שם העיר אשר בנה שומרון...
ויעש עמרי הרע בעיני ה' 
וירע מכל אשר לפניו.
וילך בכל דרך ירבעם בן נבט ובחטאתו אשר החטיא את ישראל".
וגם כרך זה שהעמיד,
לא הייתה כוונתו לשם שמים אלא לכבודו,
וכמו שהבאתי לעיל,
שאמר: "כשם שירושלים למלכי יהודה כך תהא שומרון למלכי ישראל".
ועל כרחך
אף דנבנה בעבירות גדולות ורבות כאלו,
קיים בזה מצות עשה דישוב ארץ ישראל,
דאל"כ- דליכא מצוה- ליכא שכר. 
וגם כיון דקיבל שכר מלכות דוקא,
על כרחך דתיקן בזה ספירת מלכות עליונה, ועל כן הגיע למלכות כל כך במידה גדולה,
שזכה למלכות שלושה דורות כדעיל. 
הרי דקיים את המצוה בכל תיקוניה אף למעלה בעליונים,
והרימה והקימה בבניינו דלמטה,
אף דלא היתה כונתו לזה כלל
וגם היה בעבירה,
והא ראיה- מקבלת השכר
שהגיע על ידי זה בבחינת מידה כנגד מידה
                                        (אם הבנים שמחה דף ס"א- סב)

הרב מדגיש שלמרות שעמרי היה רשע, למרות שהחטיא את ישראל, למרות הכל זכה למלכות. הרב טייכטל מפרט את חטאי עמרי:

  • עמרי היה עובד עבודה זרה.
  • עמרי הרשיע והכעיס יותר מקודמיו.
  • עמרי בנה עיר לא לשם שמים אלא לשם תחרות בירושלים.
  • מן הסתמא הוא בנה את העיר ב"עברות חמורות מאוד".

ולמרות הכל עומדת לו הזכות. הזכות של מצוות עשה של ישוב ארץ ישראל. הרב מדגיש וטוען "אם אין מצווה אין שכר" העובדה שהוא קיבל שכר עצום-ארבעה מלכים הרי שהוא קיים את המצווה כהלכתה. כלומר הוא תיקן את "ספירת מלכות דלמעלא" כראוי.
מתוך הרב טייכטל עולה כי ה' נתן שכר עצים לעמרי על מצוות ישוב ארץ ישראל

  • ולא משנה מה הייתה כוונתו
  • ולא משנה שהוא לא כיוון לשם שמים
  • ולא משנה שהוא עשה זאת בצירוף של עברות חמורות.

עצם העובדה דברי שהוא בנה עיר בארץ ישראל, הרי הוא קיים מצוות ישוב ארץ ישראל כהלכתה. וממילא מגיע לו שכר הולם על מצוה זו. שכר עצום. הוא זכה לשושלת של ארבעה מלכים.

ו. מסקנה לימינועריכה

"אם הבנים שמחה" הביא את כל החומר על עמרי מהתנ"ך, מהגמרא, מהמדרשים ומהאחרונים. זאת כדי ללמוד מסיפור עמרי על המציאות של ימיו. הרב לומד מעמרי על דורו שלו. לפני 70 שנה, אז המתיישבים הראשונים- החלוצים - בנו ישובים חדשים בארץ ישראל. הם הפריחו את השממה. יבשו ביצות. עסקו במצוות ישוב ארץ ישראל בגופם ובבריאותם. מאידך המתיישבים הראשונים לא הקפידו על קיום תורה ומצוות. אם כך נשאלת השאלה איך להתייחס אליהם? הרב עושה השוואה בין עמרי שבנה עיר בארץ ישראל לבין החלוצים שבנו ישובים רבים בארץ ישראל, ואלה דברי הרב טייכטל:

יש לך ראיה ברורה שאין עליה תשובה,
שאף אם בעל עבירה היותר גדול.
וכופר בכל התורה כולה, רחמנא לצלן,
כעמרי שהיה מעובדי עבודה זרה,
וכל המודה בה ככופר בכל התורה כולה,
אף על פי כן זכה ותיקן בבנין העיר בארץ ישראל
לכל התיקונים שיש במצוה זו בעולמות עליונים.
אם כן, הא לך ראיה ברורה גם על הנעשה בזמנינו,
שבוני הארץ המה בעוונותינו הרבים עוזבי התורה, רחמנא לצלן,
אבל בטח שאינם גרועים מעמרי
שהכתוב העיד עליו שהרע בעיני ה' מכל אשר אשר לפניו...    
				                  (אם הבנים שמחה דף ס"א)

דברי הרב הם נוקבים עד לתהום. קל וחומר בן בנו של קל וחומר. מה נאמר על אנשי דורנו שבונים את הארץ האם אפשר להשוותם לעמרי?!
עמרי היה עובד עבודה זרה, הוא הרשיע יותר מקודמיו. לזכותו יש רק דבר אחד- בנה עיר גדולה בישראל. הוא לא בנה אותה לשם שמים. כלל וכלל לא. ובכל זאת במעשהו זה תיקן "ספירת מלכות דלמעלא" בכל התיקונים הראויים ומשום כך זכה לשכר עצום, עוד שלושה מלכים מצאצאיו מלכו אחריו.
הדבר זועק עד לב השמים וצריך שיכנס עמוק לליבנו. מה נאמר על בוני הארץ שבדורינו. הם ודאי לא בדרגת רשעותו של עמרי. לעומתו הם צדיקים גמורים. אם עמרי זכה לשכר כל כך רב , הרי שבוני הארץ של דורינו ראויים לשכר כפל כפלים. כל השיעור על עמרי אינו אלא סנגוריא עצומה על בוני הארץ של דורינו.
אם כך אין שום זכות לאמר על בוני הארץ מילה אחת לא טובה. להיפך הם זכאים וראויים לכל השבחים שבעולם לא נותר אלא לסיים פרק זה בדברי שבח שכתב הרב יששכר טייכטל על בוני הארץ בזמנו :

"..אשא דברתי אל בוני הארצנו הקדושה בדורנו זה.
 ה' עליהם יחיו וחפץ ה' יצליח בידם.
 זה ברור כשמש כי מעשכם ופעולת ידכם רצויים לפני הקב"ה.
 בניתם ערים, ומשדה בור עשיתם שדה פוריה.
 וכל זאת באתה לכם במלאכה ועבודה רבה.
 וגם בכמה מקומות ממש במסירות נפש באה לכם.
 לעשות מרקק מים שהיה טמון בתוכו כמה מיני חולאים,
 העליתם אותו לשדה מובחרת ופוריה.
 כי מעשכם רצויים מול הקב"ה הוכחתי בפנים בכמה ראויות. 
                                          ("אם הבנים שמחה", ס- סא)