פתיחת התפריט הראשי

א. שלל יריחו- חרם לה'עריכה

מלחמת יריחו היתה נס גלוי. זו היתה מלחמת ה' ביריחו יותר מאשר מלחמת ישראל ביריחו. העם התבקש להקיף את חומת יריחו כל יום פעם אחת במשך שישה ימים.
ביום השביעי העם צווה להקיף שבע פעמים. העם עשה את ההקפות עם ארון ה'. כמו כן שבעה כהנים נשאו שבעה שופורות, ואלה תקעו בשופרות במהלך ההקפות.
ביום השביעי לאחר ההקפה השביעית, ולאחר התקיעה בשופרות, העם הריע תרועה גדולה. הכל לפי דברי ה' ליהושע.
בסוף היום השביעי לאחר ההקפות ולאחר התקיעות נפלה חומת יריחו (יהושע ו', ב-כא).
מכאן ואילך המלחמה נעשתה ע"י העם: "ויעל העם העירה איש נגדו וילכדו את העיר" (יהושע ו', כ).
לפני הכיבוש יהושע ציווה את העם להחרים את העיר על כל יושביה.

ובאשר לשלל הרי הוא קודש לה':

 וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם הִיא וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ לַיהוָה....
וְרַק אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן הַחֵרֶם פֶּן תַּחֲרִימוּ וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵרֶם וְשַׂמְתֶּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְחֵרֶם וַעֲכַרְתֶּם אוֹתוֹ:
וְכֹל כֶּסֶף וְזָהָב וּכְלֵי נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל קֹדֶשׁ הוּא לַיהוָה אוֹצַר יְהוָה יָבוֹא.                                                     (יהושע ו', י"ז-יט)

ואכן מיד עם כיבוש העיר העם מילא את דברי יהושע:

וַיַּחֲרִימוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּעִיר 
מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה 
מִנַּעַר וְעַד זָקֵן 
וְעַד שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר 
לְפִי חָרֶב...
וְהָעִיר שָׂרְפוּ בָאֵשׁ 
וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ 
רַק הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וּכְלֵי הַנְּחֹשֶׁת וְהַבַּרְזֶל 
נָתְנוּ אוֹצַר בֵּית ה':                            (יהושע ו', כ"א, כד)

ב. החטא ועונשועריכה

אולם השלימות לאלוקים היא. היה מי שקילקל את הניצחון. היה מי שהעז ועבר על דברי יהושע. העז ולקח מן החרם: "... ויקח עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח למטה יהודה מן החרם ויחר אף ה' בבני ישראל" (ז', א). העונש מיהר לבוא. מיד אחרי מלחמת יריחו יצאו ישראל למלחמה שניה. זו מלחמת העי. והנה ישראל הובסו במלחמה. יהושע שלח מרגלים לעיר העי. המלצת המרגלים היתה לשלוח אלפיים או שלושת אלפים חיילים. זאת מפני שהעיר קטנה. וכדברי המרגלים: "... אל תיגע שמה את כל העם כי מעט המה" (ז', ג). יהושע פעל לפי עצת המרגלים, ושלח שלושת אלפים לוחמים בלבד. אולם התוצאה היתה מרה:

...וַיָּנֻסוּ לִפְנֵי אַנְשֵׁי הָעָי:
וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ
וַיִּרְדְּפוּם לִפְנֵי הַשַּׁעַר עַד הַשְּׁבָרִים
וַיַּכּוּם בַּמּוֹרָד
וַיִּמַּס לְבַב הָעָם וַיְהִי לְמָיִם:              (שם ז', ד-ה) 

יהושע שואל: למה נכשלנו? למה נענשנו? יהושע כנביא ה', כמנהיג צבאות ה', מגיב לתבוסה בצורה אמונית. יהושע ובעקבותיו זקני ישראל פונים לה', לפני ארון ה': "ויקרע יהושע שמלתיו ויפל על פניו ארצה לפני ארון יהוה עד הערב הוא וזקני ישראל ויעלו עפר על ראשם" (ז', ו). יהושע פונה לה' בשאלה ובתפילה: "ויאמר יהושע אהה אדוני יהוה למה העברת העביר את העם הזה את הירדן לתת אֹתנו ביד האמרי להאבידנו ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן" (ז', ז). יהושע ממשיך ותובע את עלבונם של ישראל. יהושע דואג לעתיד, ולקידוש ה': "בי אדני מה אומר אחרי אשר הפך ישראל ערף לפני אֹיביו, וישמעו הכנעני וכל יֹשבי הארץ ונסבו עלינו והכריתו את שמנו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול" (ז', ח-ט).

ג. ערבות הדדית בשיאהעריכה

הקב"ה מתגלה ליהושע ומסביר לו את הסיבה לעונש: עם ישראל חטא.

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ קֻם לָךְ לָמָּה זֶּה אַתָּה נֹפֵל עַל פָּנֶיךָ:
חָטָא יִשְׂרָאֵל וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם וְגַם גָּנְבוּ וְגַם כִּחֲשׁוּ וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם:
וְלֹא יֻכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם עֹרֶף יִפְנוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם כִּי הָיוּ לְחֵרֶם לֹא אוֹסִיף לִהְיוֹת עִמָּכֶם אִם לֹא תַשְׁמִידוּ הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם. 
                                                                                                  (ז', י-יב)

אנחנו הקוראים יודעים שרק אחד חטא. רק עכן בן זבדי מעל בחרם. אולם יהושע לא יודע מי החוטא או מי החוטאים. והנה בתשובת ה' לא נאמר שאיש אחד חטא. להיפך הקב"ה מדגיש בתשובתו שהעם חטא:

חָטָא יִשְׂרָאֵל 
וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי  
וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם 
וְגַם גָּנְבוּ 
וְגַם כִּחֲשׁוּ 
וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם         (ז', יא)

כל הפעלים בלשון רבים. אין ספק, יש כאן הדגשה של הערבות ההדדית. מלחמה אינה עניין פרטי. וגם לא עניין של אוסף פרטים. במלחמה עם ישראל מתגלה ככלל, כציבור, כעם ה'- כצבא ה'. מלחמה היא סמל לערבות הדדית. ממילא אם אחד חוטא במהלך המלחמה, יש פגם גדול וקלקול בכל העם.

ד. וכי דליטור אני?!עריכה

לאור תפילת יהושע ולאור תשובת ה' חז"ל מביאים דו שיח נוסף שהתקיים בין ה' ליהושע.

בשעה שאמר הקב"ה ליהושע חטא ישראל ...
אמר לפניו: ריבונו של עולם! מי חטא?
אמר לו: וכי דילטור אני? לך הפל גורלות!
                                          (גמרא סנהדרין מ"ג ע"ב)

ה' שואל את יהושע, מדוע הוא נופל על פניו, ואומר לו: "קם לך". ה' מגלה ליהושע כי "חטא ישראל". תגובת יהושע טבעית ומתבקשת: "אמר לפניו רבש"ע, מי חטא?" וכאן אנו מופתעים מתשובת ה'. אמר לו: "וכי דליטור אני ?! לך והטל גורלות."
הקב"ה מפנה את יהושע לאורים ותומים. יהושע מתבקש להיעזר בכוחות הקודש שיש לעם ישראל- אורים ותומים. ה' נתן לעם ישראל כלי קודש הנמצא אצל הכהן הגדול. יש כהן גדול, אלעזר בן אהרון. והוא יש לו אורים ותומים. יש צורך בשיתוף פעולה. המנהיג יפנה לכהן הגדול. זה יעזר באורים ותומים. וכך יוכלו לדעת מי חטא. אולם הקב"ה- הוא אינו מוכן להיות דליטור... עד כמה דברי המדרש נוקבים! הקב"ה מעניש את ישראל, כי אין ברירה. עם ישראל חטא. השכינה התרחקה מעם ישראל, ממילא אין ניצחון. הקב"ה מעניש. אבל להיות דליטור הקב"ה לא מוכן! העולה מכך, שאצל הקב"ה, דליטור זה יותר חמור מתבוסה צבאית. קשה לחשוב על מסר יותר ברור ויותר חזק עד כמה הקב"ה שונא דליטוריא. בגלל חטאו של עכן עם ישראל הפסיד במלחמה. בגללו נהרגו כ-36 לוחמים. הרי הדבר המתבקש, שה' יעניש את עכן. אולם ה' החליט להעניש את כל ישראל בגלל ערבות הדדית. אם כך יש צפייה, שה' יאמר ליהושע מי חטא, ובכך יתוקן החטא. בכל זאת, ואף על פי כן, הקב"ה אינו מוכן לאמר מי חטא. הדבר נחשב לדליטוריא- מלשינות. תשובות ה': וכי דליטור אני?! המסר ברור וחד משמעי- רק לא דליטוריא!

ד. וכי דליטור אני?!עריכה

לאור תפילת יהושע ולאור תשובת ה' חז"ל מביאים דו שיח נוסף שהתקיים בין ה' ליהושע.

בשעה שאמר הקב"ה ליהושע חטא ישראל ...
אמר לפניו: ריבונו של עולם! מי חטא?
אמר לו: וכי דילטור אני? לך הפל גורלות!
                                          (גמרא סנהדרין מ"ג ע"ב)

ה' שואל את יהושע, מדוע הוא נופל על פניו, ואומר לו: "קם לך". ה' מגלה ליהושע כי "חטא ישראל". תגובת יהושע טבעית ומתבקשת: "אמר לפניו רבש"ע, מי חטא?" וכאן אנו מופתעים מתשובת ה'. אמר לו: "וכי דליטור אני ?! לך והטל גורלות."
הקב"ה מפנה את יהושע לאורים ותומים. יהושע מתבקש להיעזר בכוחות הקודש שיש לעם ישראל- אורים ותומים. ה' נתן לעם ישראל כלי קודש הנמצא אצל הכהן הגדול. יש כהן גדול, אלעזר בן אהרון. והוא יש לו אורים ותומים. יש צורך בשיתוף פעולה. המנהיג יפנה לכהן הגדול. זה יעזר באורים ותומים. וכך יוכלו לדעת מי חטא. אולם הקב"ה- הוא אינו מוכן להיות דליטור... עד כמה דברי המדרש נוקבים! הקב"ה מעניש את ישראל, כי אין ברירה. עם ישראל חטא. השכינה התרחקה מעם ישראל, ממילא אין ניצחון. הקב"ה מעניש. אבל להיות דליטור הקב"ה לא מוכן! העולה מכך, שאצל הקב"ה, דליטור זה יותר חמור מתבוסה צבאית. קשה לחשוב על מסר יותר ברור ויותר חזק עד כמה הקב"ה שונא דליטוריא. בגלל חטאו של עכן עם ישראל הפסיד במלחמה. בגללו נהרגו כ-36 לוחמים. הרי הדבר המתבקש, שה' יעניש את עכן. אולם ה' החליט להעניש את כל ישראל בגלל ערבות הדדית. אם כך יש צפייה, שה' יאמר ליהושע מי חטא, ובכך יתוקן החטא. בכל זאת, ואף על פי כן, הקב"ה אינו מוכן לאמר מי חטא. הדבר נחשב לדליטוריא- מלשינות. תשובות ה': וכי דליטור אני?! המסר ברור וחד משמעי- רק לא דליטוריא!

ה. דליטוריא בהכשר?!עריכה

לכאורה, יש כאן הצדקה להיות דליטור, אם ה' יגיד מי חטא, העם יעניש אותו, ובכך יתוקן החטא. בעקבות התיקון יצאו שוב למלחמה וינצחו. כיבוש הארץ עומד על כף המאזניים. יש צורך דחוף מאד למצוא את החוטא. כל עם ישראל נכשל והובס בגלל חוטא מסוים. יש למצות אתו את הדין! ואף על פי כן! הקב"ה אינו רוצה להיות דליטור! המסר חד ונוקב: אם ע"י מלשינות פותרים את הבעיה, עדיף לא לפתור את הבעיה. זאת מאחר שע"י מלשינות יוצרים בעיה אחרת, יותר קשה. בעיה של פירוד בתוך מחנה ישראל.

ובחיי היום יום...

לא פעם אנו מצדיקים מלשינות או מעשה של לשון הרע לשם שמים. "כדי להציל את המצב". חז"ל מורים לנו דרך. אין דבר כזה לשון הרע לשם שמים. לשון הרע- דליטור- זה תמיד רע. זה איסור מוחלט! כל לשון הרע- זה דבר שלילי. כל דברי דליטוריא- יזיקו לעם ישראל. אין לפתור בעיה ע"י יצירת בעיה אחרת.

ו. העדר דליטוריא- ערובה לניצחון במלחמהעריכה

הנה כי כן, חז"ל הדגישו עד כמה הקב"ה שונא דליטוריא. הקב"ה מעניש את עם ישראל. הפסידו במלחמה. אבל להיות דליטור- לא ולא! רעיון זה מובא בחז"ל ביתר שאת וביתר עוז:

אמר רבי אבא בר כהנא: דורו של דוד כולן צדיקים היו 
ועל ידי שהיה להן דליטורין היו יוצאים במלחמות והיו נופלים.
אבל דורו של אחאב עובדי עבודה זרה היו
ועל ידי שלא היה להן דליטורין
היו יורדין למלחמות ונוצחין.
                             (מדרש רבה ויקרא כ"ו, ב)

המסר במדרש הזה ברור וחד משמעי. המדרש מעמיד את חטא עבודה זרה מול חטא לשון הרע. מדברי המדרש עולה מסקנה ברורה- חטא לשון הרע חמור יותר. בדורו של דוד ושאול כל הדור היו צדיקים, לא היתה שם עבודה זרה, ובכל זאת שאול הפסיד במלחמות. למה? מפני שהיו דליטורין. דוד היה בורח משאול, ותמיד היו אנשים שהלשינו לשאול היכן דוד מסתתר. לעומת זאת בדורו של אחאב עבדו עבודה זרה. יתר על כן העבודה זרה היתה נפוצה בכל פינה ופינה ובלשון המדרש אחאב העמיד עבודה זרה על כל תלם ותלם והשתחווה לה (סנהדרין ק"ב, ע"ב).
והנה למרות זאת, כאשר אחאב יצא למלחמה היה מנצח, וזאת למה? מפני שבדורו של אחאב אין דליטורין. בתקופת אחאב נביאי ה' נרדפו. עובדיהו החביא מאה נביאים, והדבר נשמר בסתר, כי לא היו דליטורין. מדברי המדרש עולה מסקנה מעניינת וחשןובה. אילולי שהמדרש אומר זאת, אי אפשר לאמר זאת. לפי המדרש בירושלמי, הרי שעוון דילטוריא-מלשינות הוא יותר חמור מעוון עבודה זרה...